מצב רוח של אמהות בחדר תינוקות

[מנדולינה]

לא קראתי את כל האשכול,
אבל לפי רוח הדברים זה נראה שזה מודרני וכיף לבכות אחרי לידה... פתאם מקבלים את כל הצומי מהסביבה מה שלא קיבלו במשך כל התקופה האחרונה...
שווה ללדת... שווה. מנסיון.

 

[אות ומופת]

בואו לא נצהיר הצהרות.

אני, מטבעי שונאת להיות בבי"ח (האמת, עברתי בינתיים רק לידה אחת)
ורק חיפשתי כל הזמן שמשהו יהיה איתי (הורים, בעלי, שויגער, אחיות גיסות)
והקטע הכי מעצבן שאני זוכרת מהלידה זה הלילה השני בו הייתי לבד מ12 בלילה עד 9 בבוקר. בררררר... דיכאון.
(יש לציין שילדתי בשישי ואמא שלי הצדיקה נשארה איתי כל השבת).

אולי זה קשור לנשים יותר צעירות, כי שמעתי מכמה חברות שרק חיפשו שיגיעו להעביר להם את הזמן בבי"ח...

בואו כן נצהיר הצהרה פשוטה מאוד: רוצים להגיע? תשאלו האם, מתי, כמה ובאיזה הרכב.

הגעתם? אם אין מבקרים אצל היולדת השניה - צאו בבקשה לדבר בחוץ, אם היולדת במצב לרדת מהמיטה.

 

[קורן פלקס]

וגם על זה אני מרגישה צורך להגיב...
90% מהאחיות שנפגשתי איתן היו מקסימות, מתחשבות, מכילות...
ובדר"כ גם המנחמות, המעודדות והמשמחות.

הן כנראה היו ערביות...

 

[חנון]

אני לא מהבכייניות יותר מידי, מותר לחרוג קצת ולהביא קטעים משעשעים?
חוויות משבת:
* אני והיולדת שניה ראינו וילון סגור לידינו ולפי הבגדים ראינו שזו ערביה וזה הרגיז אותנו, פתאום בצהריים היא פותחת את הוילון ויורדת מהמיטה. זו היתה הכתבנית ממשמרת לילה שהלכה לישון בבוקר
* בשבת בבוקר ביקשתי מהכתבנית ספל וקערה לנטילת ידיים [נעגל וואסער בלע"ז] היא הביאה לי קערה מלאה במים וספל ריק... לא גמרנו לצחוק!
בנוגע ליחס מהאחיות אז יש אחיות ויש חיות וצריך סיעתא דשמיא בכל מקום

 

[chyz]

לידה ראשונה וטראומטית במיוחד. אני עם גודש נורא ואיום, לא מסוגלת לזוז מרוב כאב, תפרים ובכי. אחרי התייעצויות קדחתניות עם האמא והשוויגער, נשלח הבעל הצעיר אחר כבוד לקנות קצת כרוב להקלה. הוא רץ בהול ודרוך העירה, חיפש ותר בכל השווקים.
בסוף הוא חזר....


עם חמש חבילות חסה!!!

אני בוכה...




מרוב צחוק!!!!

 

[אות ומופת]

וואי וואי....
איזה זכרונות......
אני הייתי הבכיינית של המחלקה!! כל פעם שעברתי ליד אחות/רופאה אמרו לי - שלחנו לך את זאת שעושה טרפיה...היא הגיעה אליך? (אף פעם לא)
הייתי מבוהלת מעצם העניין שאני משתחררת ואין לי מושג איך מחליפים טיטול או מה אני עושה איתה כל היום מעכשיו??
הלידה שלי היתה זועתית וארוכה (20 שעות) וכשיצאתי מחדר לידה (עם חום גבוה) זה היה במוצ"ש...חמותי שאלה בעדינות אם לבוא עכשיו או מחר...ואני אפילו את אמא שלי העפתי ולא הייתי מסוגלת לראות אף אחד ורק בכיתי כל הזמן...אמרתי שכמובן שמחר.....
אחרי כמה חודשים חמותי שולחת לי מיייל עד כמה שהיא נפגעה שלא נותנים לה לבוא לראות את הנכדה הראשונה ומה זה צריך להיות ואיך יכולתי להגיד לה לא לבוא וכו.....!!!

נשמע שיש לך קשר מאוד בריא עם חמותך. היא לא נדחפת ולא לוחצת עלייך אפילו כשמאוד חשוב לה להגיע. את מצדך יודעת להציב את הגבולות שלך. כשהיא נפגעת, היא לא מתפרצת עלייך, אלא רק אחרי שהרוחות נרגעות והתאוששת היא מוצאת את הדרך להגיד לך את זה ולתת לך את ההזדמנות להסביר באיזה מצב היית, ולהגיד לה שאת יכולה לדמיין איך הנשמה יוצאת לראות את התינוקת החדשה וכמה זה מתסכל להרגיש שנולדה לך נכדה ואת לא יכולה לראות אותה.

 

[לצו]

כל מילה - פנינה!!

 

[דריבלית]

חנקתם אותי מצחוק

אין לי כח מספיק לעלות דברים לכתיבה
אבל זה טובבבבבב!

 

[hila]

חנקתם אותי מצחוק

אין לי כח מספיק לעלות דברים לכתיבה
אבל זה טובבבבבב!

כנ"ל.
ילדתי בפעם האחרונה בערב פסח...דווקא לא היה חסר לי על מה לבכות...ערב פסח בדיוק הזמן הכי פחות מתאים לערב פסח ...אפילו מבקרים כמעט ולא היו לי...
אבל מה שכן ערב אחד כשאני נכנסת לחדר אני רואה את שתי הנשים הנוספות בוכות (זה היה מוצ"ש עם כל הבלאגן של השחרור וכו) הראשונה היתה לידה 10+ והשניה לידה שביעית והן ניחמו את עצמן שאין יולדת שלא בוכה ביום השלישי ללידה..

 

[GRN]

נראה לי שאני היולדת היחידה שלא בוכה

רק פעם אחת בכיתי, כשאמרו לי שהבת שלי לא עברה את בדיקת השמיעה פעמיים, וזה היה אחרי שהייתה לי תחושה חזקה שמשהו לא בסדר עם ההריון הזה.

 

[פיסטוק]

4 לידות. לא זוכרת שבכיתי.

זה עצוב?

 

[מלפפון]

אני חושבת שיותר מ50% מהבכיות הן שיקוף של חוסר אונים מול צוות שלא ממש קשוב ליולדות.
שמנה לב, חוץ מ3 שציינו כי בכו להנאתן, הרוב בכו על סיבות אמיתיות!

מה זה שאומרים פתאום ליולדת שמשחררים אותה בערב בלי לבדוק שבעלה בשטח לעזור? זה חוסר אונים של אחת שבקושי נושאת את עצמה ועכשיו צריכה לשאת פקלאות, את התינוק ואותה.

מה זה שאישה זוכה סוף סוף לראות את חלומה שחלמה כ9 חודשים, אבל האחות מרחיקה אותו ממנה? אחרי לידה מאומצת?

או אחיות שמבשרות בחוסר רגישות כי התינוק לא עבר בדיקת שמיעה וכו.

יולדת שמקבלת גערות שאיננה יודעת להניק כשהילד עם לשון קשורה.

סליחה. האשכול הזה רק מוכיח שמצב היחס במחלקת יולדות הוא מן המחפירים.

ברור לי שבע"ה עוד שנים הילדות/ הנכדות שלנו תשמענה מאתנו סיפורים ולא תאמנה איך עברנו את זה! היחס יהיה חייב להשתפר!

ואני לא חייבת להתחנף עם שוקולד בשביל שיתייחסו אליי ברגישות לאחר לידה (שאפילו על פי ההלכה מותר לחלל שבת ולהדליק אור ליולדת שרוצה)!

 

[בראש מילה]

ילדתי לפני 3 שבועות, כך שהסיפור טרי ממש
דווקא הייתי מאושרת ושמחה, וגם פה ושם כשהתעצבנתי על האחיות במחלקה הברז לא נפתח (לעומת הלידות הקודמות שהיו בכיות פה ושם). אבל אחרי האשפוז הלכתי לבית החלמה, בשמחה ובגעגועים. נכנסתי, התמקמתי ונפרדתי מבעלי, ואיך שהוא יצא... התחילו להישפך הדמעות... אני לבד!!! יהיה לי משעמם!!! והכי גרוע - הפסדתי ארוחת צהריים ועכשיו אני אהיה רעבה עד הערב!!! בכיתי בהיסטריה דקות ארוכות.
רק אז החלטתי ללכת לראות אם יש עוד משהו בחדר האוכל, וגיליתי שלא הפסדתי כלום וארוחת הצהריים בעיצומה
מיותר לציין שלא שיעמם לי לרגע, ונהניתי מכל שניה אח"כ...

 

[GRN]

או אחיות שמבשרות בחוסר רגישות כי התינוק לא עבר בדיקת שמיעה וכו.

מסכימה איתך שבגדול היחס מוכרח להשתפר, במיוחד בחדרי לידה (אבל חייבת לציין לטובה את הר הצופים!)

לגבי הבדיקת שמיעה - "בישרו" לי את זה בשיא הרגישות, ואפילו שכשהם הבינו שיצאתי כדי לבכות הרופאה והאחות הגיעו אלי לחדר כדי להרגיע אותי (והיא באמת שמעה בסוף).

 

[אסתי3311]

מלבד בכי של הקלה והתרגשות עצומה לאחר הלידה ממש אני לא סוכרת סצנות מיוחדות.
והמענין הוא שאני גם לא זוכרת שנתקלתי ביולדת מיבבת

 

[גלבוע]

אני חושבת שיותר מ50% מהבכיות הן שיקוף של חוסר אונים מול צוות שלא ממש קשוב ליולדות.
שמנה לב, חוץ מ3 שציינו כי בכו להנאתן, הרוב בכו על סיבות אמיתיות!

מה זה שאומרים פתאום ליולדת שמשחררים אותה בערב בלי לבדוק שבעלה בשטח לעזור? זה חוסר אונים של אחת שבקושי נושאת את עצמה ועכשיו צריכה לשאת פקלאות, את התינוק ואותה.

מה זה שאישה זוכה סוף סוף לראות את חלומה שחלמה כ9 חודשים, אבל האחות מרחיקה אותו ממנה? אחרי לידה מאומצת?

או אחיות שמבשרות בחוסר רגישות כי התינוק לא עבר בדיקת שמיעה וכו.

יולדת שמקבלת גערות שאיננה יודעת להניק כשהילד עם לשון קשורה.

סליחה. האשכול הזה רק מוכיח שמצב היחס במחלקת יולדות הוא מן המחפירים.

ברור לי שבע"ה עוד שנים הילדות/ הנכדות שלנו תשמענה מאתנו סיפורים ולא תאמנה איך עברנו את זה! היחס יהיה חייב להשתפר!

ואני לא חייבת להתחנף עם שוקולד בשביל שיתייחסו אליי ברגישות לאחר לידה (שאפילו על פי ההלכה מותר לחלל שבת ולהדליק אור ליולדת שרוצה)!

אני אהיה הראשונה שאשמח על שיפור היחס, אבל צריך לזכור שיש דברים שהאחיות עושות בתום לב, או עם סיבה מוצדקת, והיולדת הרגישה (ובצדק!) ומקבלת את זה באופן בלתי פרופורציוני בעליל.

קחי למשל את הקטע של לקחת את התינוק אחרי הלידה - לפעמים לוקחים אותו מסיבות רפואיות נצרכות, והיולדת המטושטשת עדיין לא קולטת מה קורה איתה.

 

[אות ומופת]

יו, פתאום נזכרתי איך הגעתי לבית הוריי אחרי הלידה הראשונה, ומיררתי בבכי אחרי שראיתי שלא הכינו לי שום בלונים, שלט, ברכה, משהו! (מי יכין? אמא שלי שישנה איתי בלילה במחלקה? אחותי שעם כל הבלגן לא ישנה כל הלילה ונכשלה בבגרות שהיתה לה בבוקר?) היה לי כל כך ברור שאני בוכה על שטות, שלא הסכמתי לגלות לבעלי למה אני בוכה...

 

[brod]

ויש את החכמות שאומרות לך יומיים אחרי ניתוח:
למה לא הלכת לבית-חולים פלוני? למה לא עשית תרגיל זה וזה? למה לא לקחת טיפות צמח הזרבובית?
למה לא הלכת למוח אחד\דיקור תאילנדי\טיפול רגשי\תזונאית הריון?
היית יכולה למנוע את הניתוח!

איך שכעסתי על החכמולוגית הזו! בכל החודש שאחרי הלידה - באו לי דמעות לעיניים בכל פעם שנזכרתי בזה. הרי הספקות מנקרים גם ככה, מאיפה הגאונות להגיד משפטים כאלו?

 

[מלפפון]

אני אהיה הראשונה שאשמח על שיפור היחס, אבל צריך לזכור שיש דברים שהאחיות עושות בתום לב, או עם סיבה מוצדקת, והיולדת הרגישה (ובצדק!) ומקבלת את זה באופן בלתי פרופורציוני בעליל.

קחי למשל את הקטע של לקחת את התינוק אחרי הלידה - לפעמים לוקחים אותו מסיבות רפואיות נצרכות, והיולדת המטושטשת עדיין לא קולטת מה קורה איתה.

תום לב או זילות בעוד יולדת אחרי שראו כבר עשרות יולדות במשך השבוע?

אני מדברת על התיאורים הצודקים שאת ואני קוראות פה והעוול זועק לשמים.

יש אחיות מסורות. יש מילדות מדהימות. אבל מספיק אחת חסרת רגישות בשביל לפגוע חזק ביולדת חסרת אונים.

וליולדת מגיע יחס VIP...

 

[מלפפון]

סתם ככה: חברה שלי, אמרקאית ילדה 3 ילדים בחו"ל בלידה פרטית. שילמה על זה מלא כסף.
את הילדה הרביעית ילדה פה בארץ, ועכשיו היא אמורה שוב ללדת בע"ה.

היא אמרה לי שאם היה לה כסף היא היתה נוסעת לחו"ל.
בארץ היא בקשה מהאחות אופטלגין, והאחות זרקה לה על הפנים ואמרה לה: קחי..
היא נדהמה מהיחס פה.

אמרתי לה שזו לא חכמה. היא שלמה הרבה לבית החולים החו"לניק בשביל יחס טוב יותר.
אבל אח"כ חשבתי לעצמי: סליחה, יחס טוב מגיע רק ליולדת שמשלמת?
יולדת שלא משלמת צריכה לקבל אופטלגין לפרצוף????