מצהב העגום של תעשיית היחצ - פוסט המשך

[אלי אלימלך]

בס"ד

כבר זמן רב שתופעת היח"צ המחרידה בעיתונות החרדית מפריעה לי. המודעה שפרסמתי אמש היא קשוש קטנטן ששבר את גידי האצבע שלי. הפוסט הבא נועד בעיקר כדי לייצר פולמוס: נא הביעו את דעתכם. תצעקו. תטרטרו. תחשבו איך נראה אפשרי לפתור את הבלגאן הזה? ואולי אי אפשר בכלל לפתור אבל לפחות יצאתי מתריע בשער.

מתחילים.

א) הכל מתחיל מסיפור עסיסי. הצלה-טבריה מחליט לערוך התרמת דם באיצקוביץ שבבני ברק. לפתע הפתעה: שגריר טורקיה עבר במקום עם קבוצת מטיילים, והחליט לתרום גם דם.

איש הצלה-טבריה שבמקום מעביר את הידיעה למשרד היח"צ של הצלה-טבריה - דל-בורן. דל-בורן מעבירה בשמחה לכתב המדיני של 'השישי' ששמח למלאות רבע עמוד בידיעה חמודה ומסקרנת. הקוראים יהיו מבסוטים מכותרת בסגנון "אחרי השלום עם טורקיה: השגריר תורם דם באיצקוביץ".

מי ישמח ביחצ הזה? הצלה-טבריה. דל-בורן. "השישי". וגם הקוראים.

ב) רק מה שמעניין. זו צורת יחצ שמקובלת בכל העיתונות הכללית. החילונית והבינלאומית. ידיעת יח"צ שנכנסת לעיתון (כזו שלא נכנסת בתוך מסגרת של מדור אינפורמטיבי) אמורה להתחרות בידיעה שאינה ידיעת יח"צ. חד וחלק. אם הידיעה מעניינת את הקוראים, היא תיכנס, אם היא לא מעניינת את הקוראים, היא לא תיכנס - אבל יתירה מכך, משרד היחצ לא ישלח אותה כלל לעיתון, והחברה לא תבקש ממשרד היחצ לשלוח אותה אל העיתון.

ג) תכירו: הקומוניקט. בדרך כלל מערכות העיתונים מבקשות תהליך נוח מול משרדי היחצ. משמע: במקום שמשרד היחצ יתקשר לעיתונאי ויספר לו את הסקופ בטלפון, ולאחר מכן ישלימו פרטים במייל, ועוד כמה פרטים בווטסאפ - ישנה מתודה מסודרת לתהליך. משרד היחצ לוקח את הסיפור (שגריר טורקיה), ומסדר אותו על פרטיו המלאים + הפרטים המשעממים, עם כל ציטוט שקרה במקום/איש ההצלה/התושבים שעברו/השגריר הטורקי וכו' - כל זה למסמך וורד פשוט. הוא גם מצרף תמונה של האירוע, אולי גם לוגו של הצלה ודגל טורקיה ושולח אותו בצורה גולמית לעיתונאי/לעיתון. לתבשיל הזה קוראים קומוניקט.

ד) הגולם הופך למוצר. שימו לב לביטוי שכתבתי: בצורה גולמית. המילה גולם היא מוצר להכנה. בצק הוא גולם. אונקיית ברזל היא גולם. את הגולם אמורים לאפות, לבשל, לנקות, לעצב, לברור, לסנן, להוציא רק את מה שצריך למוצר, ואז להוציא ממנו מוצר מושלם.

ולכן, כשעיתונאי רגיל ביקום מקבל ידיעת יחצ כזו של הצלה - הוא לא מכניס אותה קלה כמות שהיא לעיתון. הוא כותב אותה בעצמו מחדש. מוריד את רוב פרטיה, ומשאיר רק מה שנראה לו שיעניין את הקוראים. אם התמונה מעניינת, הוא גם יכניס אותה. אם לא - הוא לא יכניס אותה. אגב - אם הוא כתב מדיני, הוא יוסיף לה את המשמעות המדינית. אם הוא כתב דתות הוא ידגיש את הסקופ שמדובר באיש מוסלמי בכלל שאולי אסור להם לתרום דם (המצאתי עכשיו ).

ה) זה חשוב. הצורה בה הוא קיבל את הידיעה בצורה משעממת, מליאת פרטים תמונות וציטוטים, היתה בכדי לעזור לעיתונאי לקבל תמונה מליאה כולל פרטיה המשעממים. כשהיא מוגשת לו בצורה כזו קל לו לחשוב איך הוא מעניין את הקוראים שלו מתוך חומר הגלם הזה.

ו) יחצ מורחב יותר. ולעיתים היחצ יותר חכם. יחצן טוב יודע להכניס את הלקוח שלו ככתבות מגזין ארוכות. נישאר בדוגמא של הצלה: סיפורו המדהים של אלי כפיר מייסד הצלה-טבריה. טברייני שגדל בין ספינות וכרוזים וניצל בנס ממימי הכנרת וקיבל על עצמו להקים את הצלה-טבריה, שנים של רדיפות וחובות עד שהוא הביא את הצלה-טבריה למקומה הנוכחי כשמכל העולם באים ארגוני הצלה ללמוד את מודל הצלה-טבריה. קלאסה של דוד וגלית, יציאה מעוני לשגשוג, השפעה של עיר נידחת על כל ארץ ישראל. תראו כמה חכם זה, הצלה-טבריה מתחזקת כמקור טבעי לסיפורי התנדבות. העיתונאי מביא זוית מעניינת. הקורא מבסוט. אלי כפיר מבסוט. דל-בורן מבסוטים. בן פורת יוסף.

ז) וגם זה יחצ. דל בורן מקושרים היטב לעיתונאים רבים מכל הסוגים. הם יודעים שבעד שבוע וחצי עיתון 'השישי' מוציא תחקיר מרתק על עיריית בני ברק ושימוש במרחב הציבורי שלה לטובת בעלי עסקים, וטוק - דל בורן נותן לעיתונאי את הציטוט מאלי כפיר מהצלה-טבריה על כך ש"זה טבעי שהעירייה נותנת לארגוני חסד להתרים דם ברחובה של עיר". זו אומנות של משרד יח"צ לרחרח ולרגל מה עומד לקרות. באיזה מקום תהיה מחר רשימת עשרת המשפיעים ובא נכניס את אלי כפיר. וזיל גמור.

ח) ככה זה בעולם. תיארתי אולי באופן קסום את עולם היחצ שאנחנו אמורים לקרוא. זה קורה כך בעיתונות הכללית. יש חריגות בתוכן השיווקי לפעמים, ישנם אינטרסים רבים וסמויים (ופרשיות השבוע במדינת ישראל מלמדות הכל), אבל עדיין רובא דמינכר של ידיעות בתקשורת עוברות את הסף של "ידיעה המעניינת את הקורא".

ט) כרחוק שמים וארץ.

ומה קורה אצלינו בשטעטל? השם ירחם.

סוף שנה לועזית. חדר הישיבות של דן-בורן בבורסה ברמת גן. נציגי קופת החולים 'ציבורית' מצד החתן (הנותן). נציגי עיתון 'השישי' מצד הכלה. תקציבאי היחצ של דן-בורן באמצע.

על הפרק: הסכם שנתי ל2017.
תמורת X כסף או X מודעות, עיתון 'השישי' מחוייב להכניס 200 (!!!) ידיעות יחצ על 'ציבורית' בשנה שיוכנו על ידי דן-בורן. כ4 ידיעות לכל שבוע.

אין זה משנה אם היחצ מעניין או לא. אין זה משנה אם הידיעות רלוונטיות או לא.

אבל התנאי הכי חשוב: הגולם חייב להשאר המוצר עצמו. העיתונאי שיקבל את הידיעה לא יכול להסיר את הלוגו של 'ציבורית' הוא לא יכול להוריד את הציטוט שדן-בורן יכניס בשם מנכל 'ציבורית' מר יוסי בריאס (ציבורית היא הקופה המובילה בלה בלה בלה). וכמובן אין מצב שחלקים חשובים בידיעה כמו "כהמשך לזה שציבורית היא קופה המובילה והמשקיעה והמחוברת למגזר" יוסרו מהידיעה. בעצם לקחו את הקומוניקט שנוצר כחומר גלם לעיתונאי, והפכו אותו למוצר עצמו.


כל זה, לא בדיעבד. לא בטעות. לא מעצלנות של עיתונאים. אלא מדרישה ברורה של 'ציבורית' ושל 'דל'-בורן'. וכניעה של עיתון 'השישי' שמצבו הנואש בגלל 18 מתחריו לא מאפשר לו בכלל לפתוח את הפה.


יא)הכל פתוח. טוב, אם כן, אחרי שדל-בורן צריכה למלאות 4 ידיעות בשבוע לכל עיתון, הכל פתוח.

במקום סיפור עסיסי - מניחים ידיעה על שעות הפתיחה השגרתיות של סניף הקופה. במקום סיפורו של אלי כפיר - מניחים ציטוט עם עובש עם מנכל 'ציבורית' על "החיבור הטבעי שלנו למגזר החרדי". במקום תמונה של שגריר טורקיה - מניחים תמונת מחזור של 17 נציגי 'ציבורית' בטבריה (את מי זה מעניין???). במקום ידיעה על מחסור ברופאי משפחה במודיעין עלית מכניסים ידיעה שבה "סניף אשדוד של 'ציבורית' קיימות מחלקות אורתופתיקה, אלרגולוגיה, גרפולוגיה, מונולוגיה, חוכמולוגיה, ביולוגיה, נאולוגיה, אופטומוקיה, קולומוקיה ועוד עשרות שמות (אין שום דבר מוגזם במה שכתבתי - וזה משותף לכל הקופות!!).

במקום השוואת מחירים ותנאים בין כל קופות החולים (זה מדור צרכנות אמיתי!) יש 4 ידיעות זהות על קופות חולים ש"ממשיכות להוביל במגזר החרדי".

ואפילו לכתבות המגזין של עיתוני החג - גם לשם כבר זה הגיע. דאבל-ספרדים ענקיים של ג'אנק משמים עם מנכ"לי חברות גדולות עם הכותרת "מובילים/מחוברים/ממשיכים להתחבר"; 'ראיון בלעדי ומיוחד עם מנכל ציבורית על ממשיכים להוביל אין לי כח לכתוב עוד'.


י) 'ציבורית'? דל-בורן? 'השישי'?. לא ולא!

זה בקופת חולים כללית. קופת חולים מאוחדת. קופת חולים מכבי. קופת חולים לאומית. אסם. מטרנה. סימילאק. מימוש זכויות. הצלה דאס הצלה יענס. מוסדות דאס ישיבות יענס. קופת העיר וועד הרבנים. בדיוק כך זה נראה.

וזה כך בבולטון פוטנציאל. במימד. באפיקים. בגל-אורן. בשחור לבן. באגס-בראשית. ובכל המשרדים.

וזה ביומון המודיע. יתד נאמן. הפלס. המבשר. שבועון משפחה. בקהילה. שעה טובה. מרכז העניינים.

עצוב

יב) אפשר לנסות לחקור הרבה סיבות איך זה הגיע לאן שזה הגיע. אבל אני לא עוסק כאן בהאשמות. זה המצב וזהו.

יג) סיפור אישי. מי שמכיר אותי יודע שבבעלות משפחתי איזה מקומון אחד בעיר אחת חשובה. ברוך השם אין בו מילת יחצ אחת. ומשרדי הפרסום כמעט ולא שולחים מודעות אז אין לי פחד לספר את הסיפור הבא;

אחת התקופות בהן הייתי עסוק בניהול העיתון מכל מיני סיבות. מתקשר אלי יעקב ממשרד דל-גורן (לא גל אורן. באמת). "מה המצב אברימי"? תגיד, למה אתה לא מכניס ידיעות יחצ לעיתון שלך? אני מבטיח לך, אם אתה מכניס יחצ לעיתון שלך, כל שבוע אתה מקבל ממני מודעה של 'ציבורית'". חד וחלק.

אתם מבינים לאן זה התדרדר? משרד הפרסום בעצם מוכן לרכוש עמוד במחיר מלא עם פרסומת שאין לו צורך בה - וכל זה בשביל מה? בשביל שיהיה לו עוד מקום להכניס את "'ציבורית ממשיכה להוביל בלה בלה בלה".

יד) זה לא סיפור שלי לבד. זה סיפור שכל בעל מקומון יכול לספר לכם (יחצ לעצמי חינם תמורת הטור: זה לינק לאקסל שבניתי של כל המקומונים והעיתונים בארץ, אתם מוזמנים להכנס אליו). ואכן, יש מקומונים בודדים שבהם יש יח"צ, ואכן הם מקבלים שפע של מודעות מלקוחות ענקיים שלא מכניסים בדרך כלל מודעות למקומונים. (גילוי נאות: בבני ברק המתחרים שלי לא נמנים על אותם מקומונים, ולכן אין בסיפור הזה נסיון למנוע ממתחרים את המודעות של משרדי הפרסום. הפוסט הזה כולו יכול רק להזיק לי ולא להועיל לי בשום צורה)

סיום. מי שמכיר אותי (מותיקי הפורום) יודע שמזמן מזמן פרשתי מעולם הפרסום והאסטרטגיה. אני כבר לא מגלה עניין בענף; אבל התהומות שאליו הידרדר הענף הזה פשוט גרמו לי לנסות לעקוב במשך כמה חודשים אחרי ידיעות היחצ החרדיות. מפעם לפעם אמרתי לעצמי שכדאי שאכתוב על זה בפרוג, אבל לא יצא לפועל. אתמול נפל לי האסימון. החלטתי לכתוב את הפוסט הזה כשעה, ולראות מה יתגלגל.
לילה טוב

סדר הפוסטים:
1) מי אשם שיש ידיעת יחצ כזו?
2) מצבה העגום של ענף היחצ בתקשורת החרדית
3) רק אחד אשם: משרד הפרסום והאינפורמציה
4 )וזו טענת משרדי הפרסום
5) שורש בעיית היחצ/ פוסט סיום הפולמוס

 

[נוי]

הנ"ל נכון אבל למחצה. יש עוד גוונים לסיפור הזה, חלקם בליעים, חלקם להקיא.

 

[שלכם]

קצת הקצנת

יש בדברים שכתבת בנותן טעם [בכל מקרה וודאי שהניסוח הוא בטוב טעם].
אם כי הדברים הוקצנו מעט, הן בתיאור הקורה בעיתונות החרדית, והן בתיאור של מצבם הוורוד כביכול של פני הדברים בעיתונות הכללית.
לדעתי אין טעם בלנסות למנוע את הכתבות השיווקיות כי בכך אין סיכוי להצליח, מה שכן אולי שייך זה שישפרו את איכות הכתבות, עם כותבים לעניין, וכתיבה משכענת.
היו באשכול הקודם בנושא כמה שהוכיחו יכולות [מי מתנדב לקשר אותם משרדי הפרסום ומערכות העיתונים?]

חשוב לציין כי דווקא המודעה שהבאת באשכול מאתמול לא הפריעה לי שכן עליה ניכר מייד שהיא שיווקית, ולמעשה זה סוג של מודעה, מה שמפריע יותר זה דווקא אלו שכן עושים חזות של חומר קריאה, ורק אחרי שאתה מתחיל אתה מגלה את הבלוף.

 

[y&m]

פוסט שאינו ככתבה יח"ץ...

אבל לא נשאר מקום לדיון.
הכל ברור. לפעמים התחושה המתקבלת היא שלא מעניין את העיתון מה מעניין את הקורא.

 

[עוד אחד]

הנה צעד פשוט וקל
הם מטרידים אותנו בניירות מיותרים חסרי עניין שאנחנו עוד משלמים עליהם כסף
כל שבוע נעלה כתבת יח"ץ מחרידה ומשעממת באופן יוצא דופן, נשיג כל מייל אפשרי במערכת העיתון + משרד הפרסום שאחראי לכתבה, ונפציץ אותם במיילים 'חשובים' בנושאים שונים מאפקט ההתחממות הגלובלית ועד ייחצון החנות שממול הבית..

 

[אלי אלימלך]

יש בדברים שכתבת בנותן טעם [בכל מקרה וודאי שהניסוח הוא בטוב טעם].
אם כי הדברים הוקצנו מעט, הן בתיאור הקורה בעיתונות החרדית, והן בתיאור של מצבם הוורוד כביכול של פני הדברים בעיתונות הכללית.
לדעתי אין טעם בלנסות למנוע את הכתבות השיווקיות כי בכך אין סיכוי להצליח, מה שכן אולי שייך זה שישפרו את איכות הכתבות, עם כותבים לעניין, וכתיבה משכענת.
היו באשכול הקודם בנושא כמה שהוכיחו יכולות [מי מתנדב לקשר אותם משרדי הפרסום ומערכות העיתונים?]

חשוב לציין כי דווקא המודעה שהבאת באשכול מאתמול לא הפריעה לי שכן עליה ניכר מייד שהיא שיווקית, ולמעשה זה סוג של מודעה, מה שמפריע יותר זה דווקא אלו שכן עושים חזות של חומר קריאה, ורק אחרי שאתה מתחיל אתה מגלה את הבלוף.

בהקשר ליחצ החרדי - זו לא הקצנה, להיפך, אפילו עידנתי. הודעת היחצ של 'מאוחדת' (שהיא שגרתית לגמרי ולא חריגה) היא כמה דיוטות מתחת לתיאורים של הפוסט שלי.

בהקשר ליחצ חילוני - אל תחליף תוכן שיווקי או תוכן מאינטרסים בהודעות יחצ. תקנה כעת עיתון כל שהוא ולא תמצא שם הודעת יחצ אחת שנכנסת כמו שהיא. יש אמנם שפע של תוכן שיווקי (פינוקים וסיקור חיובי), או ידיעות מרושעות נגד הימין/השמאל/החרדים כשהן מוגשות בצורה עסיסית, אבל אין חיה כזו של קומוניקט משעמם שנכנס לעיתון.

 

[Ruti Kepler]

במקום ידיעה על מחסור ברופאי משפחה במודיעין עלית מכניסים ידיעה שבה "סניף אשדוד של 'ציבורית' קיימות מחלקות אורתופתיקה, אלרגולוגיה, גרפולוגיה, מונולוגיה, חוכמולוגיה, ביולוגיה, נאולוגיה, אופטומוקיה, קולומוקיה

כאן צחקתי.

ו - כל מילה אמת, ויותר מזה.

 

[Ruti Kepler]

בל"נ כשיהיו עיתותיי בידיי, אתאר את זה מצד הכותבים.

מה העורך מבטיח להם (אנחנו מוציאים מוסף מדהים על הציבור החרדי לגווניו, בואו קחו לכם תחום ותכינו כתבה)

מה הם מכינים בעמל (כתבה שמסקרת לעומק את נושא הסמינרים, כולל נתונים, כספים, כמה סמינר מקבל לתלמידה, כמה תלמידות בממוצע בכיתה, בחסידיים, בליטאיים, כמה המנהל מרוויח על כיתה של 50 מול כיתה של 32. הכל מתוך נתוני עיריה ומשרד החינוך, בהיקף ובעומק, כולל ראיונות עם הורים).

מה העיתון אומר למפרסמים (אנחנו מוציאים מוצר נפלא המסקר את הציבור החרדי, בואו והשתתפו בו והתוכן המרתק שלכם ישולב בין הכתבות המערכתיות וייקרא בעניין ע"י עשרות אלפי קוראים שאוהבים את המוספים שלנו בלה בלה)

מה קורה בסוף (חוברת שבעמוד הראשון שלה כתבה על קופת החולים היחידה המבינה את צרכי המגזר, בעמוד השני כתבה על הבנק היחיד המבין את צרכי המגזר, בשלישי כתבה על מצוקת הדיור - ואתה כבר חושב לעצמך 'או, הנה יהיה חומר' - ואז יזם הנדל"ן מר אלי בלי לוקח את הקוראים בחשיפה חסרת תקדים לפרוייקט החדש שלו בגבעת הירמוך שייתן מענה לכל המצוקה בלה בלה.
יצויין כי חברת אלי בלי בונה בסטנדרטים גבוהים במיוחד בלה בלה וכל המטבחים עם שיש גרניט וגימור פורצלן בלה.
איפשהו בין הטישואים השומרי שבת לקופת חולים נוספת במרחק עגלה, נחבאת הכתבה על הסמינרים, ואיש לא קרא אותה. אחרי עוד כמה עמודים, בין 'הסינון האיכותי ביותר למחשב' ו'חברת הביטוח הגדולה בישראל עם הפנים למגזר החרדי', נחבאת עוד כתבה מושקעת על הרגלי הקניות לשבת, עם סיקור יפהפה של מעדניות ואוכל מוכן, מה אנשים הכי קונים, כמה עולה. אבל רוב מוחלט של הקוראים לא שרד עד שם).

ומה קורה בחג הבא (מפטירין כדאשתקד).

 

[יוסף שטיין]

משפט אחד:
אני בקופת חולים לאומית מודיעין עילית, הם היחידים שאין להם שום כתבות יח"ץ במקומנים כאן.
וזה ממש מעצבן אותי...

לא שאני קורא את הכתבות היח"ץ של ביקורי שגרירי כללית בבי"ח בובנרה בחיפה לצילום מול הסי טי החדש שיובא ע"י הבי"ח, והוא היחיד בכל עמק חיפה.
או היח"ץ של מכב"י שמתרחב בכל חודשיים בעוד 234 מ"ר.

אלא שכן כקורא אני רואה את הדחיפות והשרירים של כתבות היח"ץ לתפוס את העין שלי, ואני מעריך את עצם הנכונות, זה משדר לי שאני וכספי חשובים להם, והם רבים עלי במודעות יח"ץ למי יש יותר סניפים ומ"ר, או מי הביא השבוע קריולוג מומחה חדש מבי"ח שפיץ מפתח תקווה למשך שעתיים לפעם בשבועיים, שבעוד חודש יוחלף ע"י בוטישקיץ מומחה לבריאות הנימלוגיה של בי"ח הגדול של המדינה.

ואת זה אני מעריך.

ולכן אם ישאלו אותי לאיזה קופה במודיעין עילית אני ממליץ אז - או כללית או מכב"י תל אביב, ואח"כ מאוחדת, ולא לאומית, לא שיש שם בעיות, אלא שפשוט לא מעניין אותם ממך הם לא נלחמים עליך עם הודעות יח"ץ חסרי תוכן.

 

[Natan Galant]

מרתק, מעניין, מחכים. תודה לך!
הצלחת להוריד ממש יפה את הבעיה גם למי שלא מונח בבועה הזו של עולם הפרסום החרדי והיחצנים המלוקקים.

בהמשך להצעה של אחד הניקים מעליי^, אפשר לקחת כדוגמא את המודעה הדלוחה שהעלית באשכול הקודם בעניין הזה.
ים של מלל מבולבל חסר תועלת וחסר עניין. סתם 'מיץ' של נתונים.

2 נקודות שקשורות איכשהו לנ"ל.
1- כידוע העיתונות בארה"ב נלחמה חזק למען הסכם הגרעין. עד ש.. התברר שבגלל העצלות של מערכות העיתונים הם בעצם כתבו חומר שנראה כמו תחקיר ודעות, ולמען האמת הם פשוט פרסמו מסרים ישירם מאובמה שהאכיל אותם בזה, איכשהו.

2- בסוף עיתוני החדשות יש כמה עמודים דביקים המיועדים בדיוק לזה. כל מיני 'חדשות' עבשות על כל מיני גופים, ארגונים, חברות, מבצעים, ועוד. אף פעם אין שם מידע אובייקטיבי ומעניין. מוצר מיותר מיותר מיותר, אף אחד לא קורא אותם, אבל הם שם, ולא נראה שהם הולכים להיעלם

 

[yochi000]

הנ"ל נכון אבל למחצה. יש עוד גוונים לסיפור הזה, חלקם בליעים, חלקם להקיא.

הנ״ל נכון בשלמותו.
מהכרות קרובה בשטח. משרד פרסום היום, עיתונים - בעבר.

אבל בינינו,
למה זה מפריע לכם כל כך?
העיתון נהנה מהפרסומים
משרדי הפרסום נהנים מהעמלות השמנות שהם חותכים בדרך
הלקוח - שבמקרה זה מנהל השיווק בחברת ציבורית, מבסוט. הוא מסמן וי.
הקוראים - יש להם יותר נייר לנקות חלונות

אה ושכחתי את אנשי היח״צ שמקבלים משכורת

 

[קדיתא]

כתיבה יפה.

כל זה, לא בדיעבד. לא בטעות. לא מעצלנות של עיתונאים. אלא מדרישה ברורה של 'ציבורית' ושל 'דל'-בורן'. וכניעה של עיתון 'השישי' שמצבו הנואש בגלל 18 מתחריו לא מאפשר לו בכלל לפתוח את הפה.

אני לא לגמרי במקצוע בכדי להביע דעה ברורה, אבל משום מה מרגיש לי שאתה נוהג בעיתונים סלחנות מיותרת.
כאילו, משרד הפרסום טיפש, החברה המפרסמת אהבלה לגמרי, ורק העיתון החרדי יצא צדיק - מסכן יש לו שמונה עשר מתחרים, מה יעשה ולא יחטא.
ובכן, התיאור שלך מספר יותר מהכל על פרצופו של העיתון החרדי. בעיקר היומון.
אם מו"ל מסכים להכניס כתבות כאלו, משמע שזה שווה לו, או שלפחות כך הוא חושב. מדוע הוא חושב שזה שווה לו? להלן מס' אפשרויות שעולות לי בראש [כמובן שלא כולן מתאימות לכל עיתון]:
א. הוא יודע שקהל הקוראים שלו שבוי, וידיעות יח"צ כאלו ואחרות לא יגרמו לו להדיר את רגליו מדוכן העיתונים.
ב. הוא יודע - או חושב שיודע - שרוב קהל הקוראים שלו לא אינטליגנטי, וידיעות יח"צ כאלו ואחרות לא יגרמו לו להדיר את רגליו מדוכן העיתונים.
ג. המטרה שלו בחיים היא בכלל לא העיתון. היומון שבבעלותו אינו אלא אמצעי להשגת מטרה אחרת. עכשיו נניח שיחסים טובים עם קופ"ח 'כללית' הם בעצמם המטרה, או שהם לפחות אמצעי משובח יותר להשגת המטרה, מי ידחה מפני מי?!
ד. יש לו מעט מאוד הבנה בעיתונות, והוא לא חושב שעליו להסתמך על מבינים ממנו.
אפשר להוסיף עוד כמה אפשרויות על זו הדרך.
אם נצא מנקודת הנחה שלפחות אחת מהאפשרויות הללו אינן פרי מוחי הקודח, אלא מגובות בעובדות מהשטח, אז יש להעמיד בראש רשימת האשמים את המולי"ם, ואולי גם את קהל הקוראים.

 

[y&m]

הנ״ל נכון בשלמותו.
מהכרות קרובה בשטח. משרד פרסום היום, עיתונים - בעבר.

אבל בינינו,
למה זה מפריע לכם כל כך?
העיתון נהנה מהפרסומים
משרדי הפרסום נהנים מהעמלות השמנות שהם חותכים בדרך
הלקוח - שבמקרה זה מנהל השיווק בחברת ציבורית, מבסוט. הוא מסמן וי.
הקוראים - יש להם יותר נייר לנקות חלונות

אה ושכחתי את אנשי היח״צ שמקבלים משכורת

העיתון הינו 100%.
אם הוא רוצה למצב את עצמו גבוה יש לו צורך בקהל קוראים גדול.
וכדי להחזיק את עצמו הוא חייב קהל מפרסמים גדול.

יש אפשרות ששני הקהלים ילכו שלובי זרוע, אם המערכת תקפיד שהמפרסמים יביאו לציבור את מה שמעניין אותו. ואז גם העיתון יוכל להתפאר בפני המפרסמים בקהל הקוראים הגדול.

במציאות יש מלחמה בין עורכי התוכן (שנראה כי הרימו את ידיהם מזמן) לבין מחלקת השיווק שידה על העליונה.
כך שיש יותר השקעה במשיכת מפרסמים על חשבון איכות החומר שמוגש לציבור.
זאת אומרת אחוזים ניכרים מהעיתון מופקעים לתוכן שאינו רלוונטי לקורא.

לפני תקופה נחשפתי במשך כמה חודשים לעיתון מקצועי שלא יו"ל בידי חובשי כיפה משום סוג. זאת היתה רמה שונה לחלוטין. משהו שבהחלט בהישג ידם של עיתוננו הקדושים והמסולתים ולא סותר את האידאולוגיה משום כיוון.

לענ"ד אם אחד מהעיתונים ינפה את הכתבות הממומנות, וידאג להעמיס תוכן מרתק.
גם אנשים שאינם מהפלג המייסד ישמחו לצרוך אותו, זה ישנה את השטח.

כך שלסיכום:
ההתקוממות היא על כך שישנו זלזול מופגן בלקוח הסופי הרוכש את העיתון ממיטב כספו וגם אם פרסומות הוא מוכן לקבל כדי לעזור למערכת להחזיק את עצמה. אין שום סיבה שהוא יסכים לקבל תוכן חסר טעם, ולאמץ את האצבע בדפדוף חסר תוחלת.

 

[אראלה מהפיס]

בגלל ההזדהות העמוקה שלי עם הדברים והסלידה שיש לי כיום מכל סוגי העיתונות החרדית,
אני חייבת לשתף אתכם בחוויה שלי מהשבוע שמוכיחה ש"אפשר גם אחרת".
קיבלתי ביריד של כח בהפרסום עיתון בשם "אמא פלוס". איך שראיתי את הפרסומים של כללית, סימילאק, מטרנה ושות', התכוונתי לדפדף ולהעיף, בידיעה ברורה שמחכות שם כתבות "צרכניות" משמימות.
עברתי כמה פעמים על המגזין, לא מדור צרכנות, לא "המומחים עונים" ואפילו לא "כתבה מערכתית".
לא עשה לי רושם שבגלל זה יש שם פחות מפרסמים.
גם אם נתנו במה לאיזה מוצר שלא הכרתי, הביאו עליו מידע מעניין ששוה מבחינתי בדיקה וחלק מכתבה מקיפה ומחדשת בנושא.
אם יהיו עוד כמה עיתונים מסוג כזה, שמלאים כתבות מקצועיות ומרתקות, בלי ידה הארוכה של מחלקת השיווק, הציבור כבר לא יהיה שבוי כל כך.

 

[Natan Galant]

בל"נ כשיהיו עיתותיי בידיי, אתאר את זה מצד הכותבים.

מה העורך מבטיח להם (אנחנו מוציאים מוסף מדהים על הציבור החרדי לגווניו, בואו קחו לכם תחום ותכינו כתבה)

מה הם מכינים בעמל (כתבה שמסקרת לעומק את נושא הסמינרים, כולל נתונים, כספים, כמה סמינר מקבל לתלמידה, כמה תלמידות בממוצע בכיתה, בחסידיים, בליטאיים, כמה המנהל מרוויח על כיתה של 50 מול כיתה של 32. הכל מתוך נתוני עיריה ומשרד החינוך, בהיקף ובעומק, כולל ראיונות עם הורים).

מה העיתון אומר למפרסמים (אנחנו מוציאים מוצר נפלא המסקר את הציבור החרדי, בואו והשתתפו בו והתוכן המרתק שלכם ישולב בין הכתבות המערכתיות וייקרא בעניין ע"י עשרות אלפי קוראים שאוהבים את המוספים שלנו בלה בלה)

מה קורה בסוף (חוברת שבעמוד הראשון שלה כתבה על קופת החולים היחידה המבינה את צרכי המגזר, בעמוד השני כתבה על הבנק היחיד המבין את צרכי המגזר, בשלישי כתבה על מצוקת הדיור - ואתה כבר חושב לעצמך 'או, הנה יהיה חומר' - ואז יזם הנדל"ן מר אלי בלי לוקח את הקוראים בחשיפה חסרת תקדים לפרוייקט החדש שלו בגבעת הירמוך שייתן מענה לכל המצוקה בלה בלה.
יצויין כי חברת אלי בלי בונה בסטנדרטים גבוהים במיוחד בלה בלה וכל המטבחים עם שיש גרניט וגימור פורצלן בלה.
איפשהו בין הטישואים השומרי שבת לקופת חולים נוספת במרחק עגלה, נחבאת הכתבה על הסמינרים, ואיש לא קרא אותה. אחרי עוד כמה עמודים, בין 'הסינון האיכותי ביותר למחשב' ו'חברת הביטוח הגדולה בישראל עם הפנים למגזר החרדי', נחבאת עוד כתבה מושקעת על הרגלי הקניות לשבת, עם סיקור יפהפה של מעדניות ואוכל מוכן, מה אנשים הכי קונים, כמה עולה. אבל רוב מוחלט של הקוראים לא שרד עד שם).

ומה קורה בחג הבא (מפטירין כדאשתקד).

נשמע מרתק. התיאור על הכתבות המרתקות בנושא הטישואים שומרי השבת ורבינו תם- מדוייקים גם... (אני נזכר כמה דקות לוקח לי בחג לדפדף על כל השמאלץ כדי להגיע בכלל לעמוד הראשון המגזין שאפשר בכלל לקרוא אותו...)
אם כבר. שמא תחכימו אותי מה הסיכויים שלי כקורא חרדי למצוא בעיתונות החרדית כתבת תחקיר נוקבת - למשל על כמות הבנים/בנות בכל כיתה? או כמה המנהל מרוויח? זה נשמע בלתי אפשרי בעולם החרדי שאני מכיר.... (בניגוד לתקשורת הכללית, שם הכל, אבל ממש הכל, יכול להעלות לתחקיר נוקב ולהישחט)

 

[שלכם]

הסתכלות שונה על הכתבות השיווקיות

אני קורא את התגובות על נושא הכתבות השיווקיות, ולא מבין על מה הקצף הגדול.
דווקא מה שאתם זועמים עליו לא מפריע לי לא מפריע משהו אחר לגמרי.

לא מפריע לי שיש כתבה בתוך מסגרת של מאוחדת/מכבי/כללית מחק את המיותר
בפונט גודל 8 עם מידע לא מעניין, מבחינתי זה בסדר גמור, מה ההבדל בין זה לבין מודעה עם פרסומות על המשקפיים הכי טובות בעיר, מבחינתי זה עוד מודעה ותו לא.

מה שקצת מפריע הוא הכתבות השיווקיות שמופיעות בתור כתבה של ממש במוסף, אלו כבר מתחילות להפריע, שכן זה נראה לך בתחילה חומר קריאה ואתה מתאכזב לגלות שלא כך הוא, הכתבות הממוסגרת אתה יודע להזהר לפני התחלת הקריאה באלו אתה צריך לקרוא כדי לגלות את הבלוף.
אך גם זה לא מפריע שכן לדידי אין הבדל עם מכבי ישימו מודעת דאבל שהם הקופה הכי טובה במדינה, או שיהיה כתבה שיווקית על שני עמודים בנושא, בשניהם אני לא מציץ [משהו נקלט מהרפוף שאנו מעבירים על זה, ועל כך משלמים המפרסמים, ונושא זה ראוי לדיון בפני עצמו].

מה שכן מפריע, זה העובדה שבתוך כתבות מערכת אני מקבל כתבות מסולפות שמונעים מאינטרסים ושמשלמים עליהם, [מה שאלימלך כינה יח"צ במקום מתוקן?!] כך לדוגמא נתקלתי לאחרונה בטור של כתב מוכר באחד העתונים החרדיים שסיקר איזו יוזמה חדשה, אכן הסיקור היה בטוב טעם, אך ידוע לי באופן אישי שהכתב קיבל סכום לכיס תמורת הכתבה [במקרה ספציפי זה, אני לא משוכנע אפילו שהעורך ידע על כך].
זה כבר מרגיז כאשר כביכול מביאים לי מידע, והכל תמורת כסף ואינטרסים,

לסיכום:
מודעות, כתבות במסגרת, כתבות שניכר שהם שיווקיות, בכבוד שימו כהנאתכם ותרוויחו עליהם, אך את הסיקור העיתונאי אני רוצה הוגן.

לסיום, אולי נציין שגם כאן בפורום קיימת תופעה של ניקים [מוכרים ופעילים] שכותבים בעד דברים מסוימים ומקבלים על כך תשלום. זה אני מבין פחות מפריע לכם?!

 

[efrat1]

בל"נ כשיהיו עיתותיי בידיי, אתאר את זה מצד הכותבים.

מה העורך מבטיח להם (אנחנו מוציאים מוסף מדהים על הציבור החרדי לגווניו, בואו קחו לכם תחום ותכינו כתבה)

מה הם מכינים בעמל (כתבה שמסקרת לעומק את נושא הסמינרים, כולל נתונים, כספים, כמה סמינר מקבל לתלמידה, כמה תלמידות בממוצע בכיתה, בחסידיים, בליטאיים, כמה המנהל מרוויח על כיתה של 50 מול כיתה של 32. הכל מתוך נתוני עיריה ומשרד החינוך, בהיקף ובעומק, כולל ראיונות עם הורים).

מה העיתון אומר למפרסמים (אנחנו מוציאים מוצר נפלא המסקר את הציבור החרדי, בואו והשתתפו בו והתוכן המרתק שלכם ישולב בין הכתבות המערכתיות וייקרא בעניין ע"י עשרות אלפי קוראים שאוהבים את המוספים שלנו בלה בלה)

מה קורה בסוף (חוברת שבעמוד הראשון שלה כתבה על קופת החולים היחידה המבינה את צרכי המגזר, בעמוד השני כתבה על הבנק היחיד המבין את צרכי המגזר, בשלישי כתבה על מצוקת הדיור - ואתה כבר חושב לעצמך 'או, הנה יהיה חומר' - ואז יזם הנדל"ן מר אלי בלי לוקח את הקוראים בחשיפה חסרת תקדים לפרוייקט החדש שלו בגבעת הירמוך שייתן מענה לכל המצוקה בלה בלה.
יצויין כי חברת אלי בלי בונה בסטנדרטים גבוהים במיוחד בלה בלה וכל המטבחים עם שיש גרניט וגימור פורצלן בלה.
איפשהו בין הטישואים השומרי שבת לקופת חולים נוספת במרחק עגלה, נחבאת הכתבה על הסמינרים, ואיש לא קרא אותה. אחרי עוד כמה עמודים, בין 'הסינון האיכותי ביותר למחשב' ו'חברת הביטוח הגדולה בישראל עם הפנים למגזר החרדי', נחבאת עוד כתבה מושקעת על הרגלי הקניות לשבת, עם סיקור יפהפה של מעדניות ואוכל מוכן, מה אנשים הכי קונים, כמה עולה. אבל רוב מוחלט של הקוראים לא שרד עד שם).

ומה קורה בחג הבא (מפטירין כדאשתקד).

אני קוראת ששרדה עד ל2 הכתבות הנ"ל.
אבל בחג הבא אתלבט אם לרכוש שוב את המגזין הנ"ל.


וטוב שהנושא הזה עולה, אם תהיה מחאת קוראים נרחבת, אולי מערכת השיווק לפחות לא תוכל לנעוץ את טלפיה בעיתון הילדים...

 

[y&m]

לסיום, אולי נציין שגם כאן בפורום קיימת תופעה של ניקים [מוכרים ופעילים] שכותבים בעד דברים מסוימים ומקבלים על כך תשלום. זה אני מבין פחות מפריע לכם?!

כשאתה רואה את זה, סמן במשולש האדום מימין.

 

[שלכם]

שילוב נכון בין פרסום לחומר קיראה

אם עיתון רוצה למצב את עצמו גבוה יש לו צורך בקהל קוראים גדול.
וכדי להחזיק את עצמו הוא חייב קהל מפרסמים גדול.
יש אפשרות ששני הקהלים ילכו שלובי זרוע, אם המערכת תקפיד שהמפרסמים יביאו לציבור את מה שמעניין אותו. ואז גם העיתון יוכל להתפאר בפני המפרסמים בקהל הקוראים הגדול.
במציאות יש מלחמה בין עורכי התוכן (שנראה כי הרימו את ידיהם מזמן) לבין מחלקת השיווק שידה על העליונה.
כך שיש יותר השקעה במשיכת מפרסמים על חשבון איכות החומר שמוגש לציבור.
זאת אומרת אחוזים ניכרים מהעיתון מופקעים לתוכן שאינו רלוונטי לקורא.

עם זאת בהחלט ניתן להסכים
להציב למפרסמים דרישה הביאו חומר פרסומי כאוות נפשכם, אבל שיהיה כתוב בטוב טעם, ולא משהו שחוזר על עצמו כל העת.

לגבי ההתקפות על העיתוניים החרדים, אני חושב שיש בכך הגזמה לא צריך לסבול כל העת מביקורת שלילית על עצמנו, ולשבח את האחרים.

 

[Ruti Kepler]

נשמע מרתק. התיאור על הכתבות המרתקות בנושא הטישואים שומרי השבת ורבינו תם- מדוייקים גם... (אני נזכר כמה דקות לוקח לי בחג לדפדף על כל השמאלץ כדי להגיע בכלל לעמוד הראשון המגזין שאפשר בכלל לקרוא אותו...)
אם כבר. שמא תחכימו אותי מה הסיכויים שלי כקורא חרדי למצוא בעיתונות החרדית כתבת תחקיר נוקבת - למשל על כמות הבנים/בנות בכל כיתה? או כמה המנהל מרוויח? זה נשמע בלתי אפשרי בעולם החרדי שאני מכיר.... (בניגוד לתקשורת הכללית, שם הכל, אבל ממש הכל, יכול להעלות לתחקיר נוקב ולהישחט)

הייתה כתבה כזו. במוסף 'שחור ולבן' של משפחה השנה.
עם מספרים מדוייקים, בשקלים, כמה מנהל סמינר מקבל עבור בת ועבור כיתה.

עם נתונים מדוייקים משנתון החינוך של העירייה, כמה בנות נדחסות לכל כיתה בסמינרים הגדולים, ומה קורה בקטנים, ומה בחסידיים.

כתבה טובה מאד (אמרה הנחתומה...), מהטובות שהיו לי אי פעם. והכתבות השיווקיות הרגו אותה. איש לא קרא אותה. פשוט אף אחד.

זה מה שהחדיר בי סופית את ההבנה שהכתבות השיווקיות הנלעגות הורסות גם את החלקות שלידן. אוי לרשע ואוי לשכנו.