הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
מה אנחנו חושבים על הכסף?
אני שומע לא מעט אנשים שנוהגים להתבטא: "תאוות בצע היא הדבר הגרוע ביותר - טוב לי עם מה שיש לי".
אחרים מרחיקים לכת – וטוענים כי "כסף הוא הבסיס לרוע".
הקו השווה שבהם: שלל ביטויים שמטרתם לתת לשומע להבין שאיש שיחם סולד מהכסף.
לא מעט אנשים יראי-השם, שהצליחו בחיים הכלכליים, פוחדים שמא יידעו מהצלחתם. הם מרגישים כאילו עשו משהו רע. הם הרוויחו – שומו שמים – כסף.
אפשר להבין את מי שחושש מצרות עין או קנאה, אבל כוונתי לאלו שנוטעים בעצמם את התחושה: "לא נעים. איך ייתכן שעשיתי כסף. הרי תאוות בצע היא דבר פסול".
נכון, תאוות בצע היא מידה גרועה ומגונה, אבל המרחק עצום - בין שאיפה למצוינות של כל אחד בתחומי עסקיו - לתאוות בצע. יש הבדל גדול בין תאוות בצע לבין שאיפה לרמת חיים אחרת. ויש גם הבדל בין מי שמנקר עיניים לבין מי שבא לו לחיות ברמת חיים טובה.
ומה אומר 'המשגיח' הליטאי?
הבעיה מתחילה ביחס שלנו כלפי הכסף.
אברך שיוצא מהכולל לטובת עסקים (בעצת רבותיו, כמובן) אם הוא מרגיש שהוא עושה מעשה לא טוב בכך שהוא יוצא לפרנס את משפחתו, או שהוא מרגיש לא טוב עם העובדה שהוא מרוויח כסף ואחרים לא, שיידע שכישלונו כמעט מובטח מראש.
אדם שרואה את הכסף והרווח כפסולים בתכלית, יתקשה מאוד להגיע לפסגה. גם אם הוא יעבוד בהתמדה, התת-מודע שלו שאינו שלם עם מעשיו, יחסום אותו בדרך לפסגה.
נהניתי לקרוא במוסף 'מקרו' של עיתון 'בקהילה' את דבריו של הגר"מ סלומון, משגיח ישיבת לייקווד, בפני מאות אברכים.
"הרבה אנשים טועים וחושבים שפרנסה זה דבר גשמי", אמר המשגיח הליטאי, "בעוד הפרנסה, אם היא כשרה, היא הופכת לקשר יום יומי עם הקב"ה כאשר האדם מבקש כל יום מחדש עבור פרנסתו".
אנחנו רואים זאת גם כאשר הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים – ומתפלל: "ולא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה". הוא מתפלל ביום הקדוש ביותר, במקום הקדוש ביותר, על הפרנסה של עם ישראל.
במקום להתנצל, כדאי להביט על הפרנסה והעבודה ככלי המחבר בינינו לבין בוראנו.
המשנה אומרת שהספנים, יראי שמים הם. מדוע? משום שהם מודעים לכך ששלוותם תלויה בחסדי שמיים. ברגע אחד יכולה להתרחש סערה שתהפוך את ספינתם, ומשכך נושאים הם עיניהם למרום ונמצאים בקשר תמידי עם מלך מלכי המלכים.
אם אדם המפרנס את משפחתו בדרך ישרה וטובה יפנים היטב שהוא עושה דבר רוחני וטוב, לא רק שהוא לא יתבייש בהצלחתו - הוא אף יחלוק אותה עם אחרים וינחה אותם בניסיונו להגיע להצלחה.
אל לנו להתבייש. אל לנו להרגיש שאנו לא בסדר בכך שאנחנו רוצים להשיג כסף, או לחיות ברמת חיים טובה. מותר לנו ומגיע לנו, כל עוד זה נעשה בדרך ישרה ונכונה.
(יצחק גפני, בחדרי חרדים)
אני שומע לא מעט אנשים שנוהגים להתבטא: "תאוות בצע היא הדבר הגרוע ביותר - טוב לי עם מה שיש לי".
אחרים מרחיקים לכת – וטוענים כי "כסף הוא הבסיס לרוע".
הקו השווה שבהם: שלל ביטויים שמטרתם לתת לשומע להבין שאיש שיחם סולד מהכסף.
לא מעט אנשים יראי-השם, שהצליחו בחיים הכלכליים, פוחדים שמא יידעו מהצלחתם. הם מרגישים כאילו עשו משהו רע. הם הרוויחו – שומו שמים – כסף.
אפשר להבין את מי שחושש מצרות עין או קנאה, אבל כוונתי לאלו שנוטעים בעצמם את התחושה: "לא נעים. איך ייתכן שעשיתי כסף. הרי תאוות בצע היא דבר פסול".
נכון, תאוות בצע היא מידה גרועה ומגונה, אבל המרחק עצום - בין שאיפה למצוינות של כל אחד בתחומי עסקיו - לתאוות בצע. יש הבדל גדול בין תאוות בצע לבין שאיפה לרמת חיים אחרת. ויש גם הבדל בין מי שמנקר עיניים לבין מי שבא לו לחיות ברמת חיים טובה.
ומה אומר 'המשגיח' הליטאי?
הבעיה מתחילה ביחס שלנו כלפי הכסף.
אברך שיוצא מהכולל לטובת עסקים (בעצת רבותיו, כמובן) אם הוא מרגיש שהוא עושה מעשה לא טוב בכך שהוא יוצא לפרנס את משפחתו, או שהוא מרגיש לא טוב עם העובדה שהוא מרוויח כסף ואחרים לא, שיידע שכישלונו כמעט מובטח מראש.
אדם שרואה את הכסף והרווח כפסולים בתכלית, יתקשה מאוד להגיע לפסגה. גם אם הוא יעבוד בהתמדה, התת-מודע שלו שאינו שלם עם מעשיו, יחסום אותו בדרך לפסגה.
נהניתי לקרוא במוסף 'מקרו' של עיתון 'בקהילה' את דבריו של הגר"מ סלומון, משגיח ישיבת לייקווד, בפני מאות אברכים.
"הרבה אנשים טועים וחושבים שפרנסה זה דבר גשמי", אמר המשגיח הליטאי, "בעוד הפרנסה, אם היא כשרה, היא הופכת לקשר יום יומי עם הקב"ה כאשר האדם מבקש כל יום מחדש עבור פרנסתו".
אנחנו רואים זאת גם כאשר הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים – ומתפלל: "ולא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה". הוא מתפלל ביום הקדוש ביותר, במקום הקדוש ביותר, על הפרנסה של עם ישראל.
במקום להתנצל, כדאי להביט על הפרנסה והעבודה ככלי המחבר בינינו לבין בוראנו.
המשנה אומרת שהספנים, יראי שמים הם. מדוע? משום שהם מודעים לכך ששלוותם תלויה בחסדי שמיים. ברגע אחד יכולה להתרחש סערה שתהפוך את ספינתם, ומשכך נושאים הם עיניהם למרום ונמצאים בקשר תמידי עם מלך מלכי המלכים.
אם אדם המפרנס את משפחתו בדרך ישרה וטובה יפנים היטב שהוא עושה דבר רוחני וטוב, לא רק שהוא לא יתבייש בהצלחתו - הוא אף יחלוק אותה עם אחרים וינחה אותם בניסיונו להגיע להצלחה.
אל לנו להתבייש. אל לנו להרגיש שאנו לא בסדר בכך שאנחנו רוצים להשיג כסף, או לחיות ברמת חיים טובה. מותר לנו ומגיע לנו, כל עוד זה נעשה בדרך ישרה ונכונה.
(יצחק גפני, בחדרי חרדים)
)
