מקור לשיר

[מחשבוני]

משהו יודע מה המקור לשיר: אדם דואג על דמיו, ואינו דואג על ימיו...?

 

[שרהה]

מחיפוש ברחבי הנט

מחמת חיבת שאלת חכם אשיב את אשר מצאתי בחפשי מקופיא.

הפתגם הנ"ל נודע בפי ההמון בשם המדרש. אך כרגיל ברוב "מדרשי הפליאה", הדברים אינם מצויים כלל במדרשים הידועים לנו.

תוכן ומקור רעיון מוסרי זה כבר כתב רבינו מנחם המאירי ז"ל (פירוש המאירי למשלי, ב ד): "כמאמר חכמי המוסר, שאמר אחד מהם לתלמידיו: מי יתן והיו חייכם יקרים בעיניכם שוה כסף אחד. וכאשר היה בעיניהם כמתעתע, ביאר להם חידתו ואמר: כי תחמלו על כסף אחד שלא להוציאו לבטלה, ולא תחושו על הוציאכם רוב ימיכם לבטלה ובישיבת קרנות וברחובות.

וכזאת כתב המאירי גם בספרו חבור התשובה שכתב ב"ילדותו": ומה נכבד מאמר חכמי המוסר ... אמר אחד מהם לתלמידיו: מי יתן והיו חייכם בעיניכם כשוה כסף אחד אשר תחמלו על הוצאתו לבטלה ותתנדבו בפיזור ימיכם לבטלה, עם דעתכם היות הזמן נשמט מבין ידיכם (חיבור התשובה, מאמר ב [משיב נפש], פרק ט, ירושלים תשלו).

אך הביטוי הנ"ל כפי המושר בפיות עמך בית ישראל, "אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו" מצינו בס' החיים לר' שמעון פראנקפורט, ח"א יום ה' (אמשטרדם תס"ג דף י, א) ושם: אמרי אינשי אדם דואג וכו'.

גם מובא בשם רבי אלעזר הקליר, בספרו חות יאיר חדש, פראג תקנב, דף כא ע"ד - כב ע"א: "ובילדותי אמרתי, שזה פי' החידה: אדם דואג על איבוד דמיו / ואינו דואג על איבוד ימיו; דמיו אינם עוזרים / וימיו אינם חוזרים"...

וכעין זה מובא מהגה"ק בעל נודע ביהודה זצ"ל בספרו דרושי הצל"ח (דרוש א, ליום א דסליחות, סי' כ"ג, ורשא תרמד/ו, דף ה ע"א): "אבל הרשעים, חייהם אינם חיים, ואין לימים שלהם שום מציאות. ועליהם נאמר: ימי קלו מני ארג [איוב ז ו]. כי אין להם שום משקל משום זכות, ואדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו".
הרה"ק רבי נתן מברסלב זצ"ל כותב בספרו לקוטי הלכות (הל' מגילה, ה"ו, סעיף יח): עיקר אבידת הימים ... ע"י תאות ממון ... וכמורגל לשון זה בספרי מוסר: "אדם דואג על איבוד דמיו / ואינו דואג על איבוד ימיו".

בס' הנהגות צדיקים, מרבי שלום שרעבי הרש"ש אות נ"ה כתב: "כזה מצאתי כתוב בבהכ"נ הגדול פעה"ק ירושלים ת"ו וכתוב בה זה המוסר, אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו, דמיו אינם עוזרים וימיו אינם עוזרים אדם, זכור יום מותך להיכא אתה הולך ולאן תבוא כי אינך יודע אם תמות למחר וגם אתה רואה הרבה בני אדם מתים פתאום בלא תשובה וגם זכור כשתמות שתצטרך ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה על כל אבריך מקטן ועד גדול"...

ונודע השיר הנפוץ בין אחינו מבני עדות המזרח: "בן אדם! למה תדאג על הדמים / ולא תדאג על הימים. הדמים אינם עוזרים / והימים אינם חוזרים. רדוף אחר התורה והמצוות, אשר הם לעד קיימים".

אך מה שנתפרסם פתגם זה בפי העולם, היא מפרי עטו של הגאון החזון איש באגרתו: "אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו. דמיו אינם עוזרים לו. וימיו אינם חוזרים לו". החזו"א לא ציין מקור לפנינה זו, אך מסתבר שמרוב הגיגיו למצוא נקודת המוסר שבו, לא מצא לנחוץ לציין המקור. ומזה יצא שכותבי זמנינו שלא ידעו מקורות הנ"ל יחסו פתגם זה לרבי ישראל סלאנטער ז"ל ויש שמסרוהו גם בשם החפץ חיים ז"ל.

*
בס' גן יוסף, להג"ר יוסף פאצאנאווסקי, בני ברק תשנ"ח, כתב בסי' תקפ"ד (אבות ד טז): עולם הזה דומה לפרוזדור. החתם סופר זי"ע, אמר, שאנשים קלאגין זיך, שאין להם עם מה לחיות, אבל עוד לא שמעתי, שאיש יתלונן על עצמו, שאין לו עם מה למות...

וממש מעין אימרא זו כתב בס' בית הילל, (טירנויא תש"א, עמ' נג): שהיה רגיל תלמידו הרה"ק רבי הילל ליכטנשטיין מקולומייא לומר לאנשים שבאו בקובלנא ואמרו: "רבי! איך האב ניכט מיט וואס צו לעבען". השיב להם: "האט איהר מיט וואס צו שטערבען?"...

(גם פתגם זה עבר כמה גלגולי שמות, יש שמסרוהו בשם רבן של בעלי המוסר רבי ישראל מסלאנט ז"ל, ובס' חפץ חיים על התורה (בעריכת הרב שמואל גרינימן, בני ברק תשי"ד, פרשת בלק, עמ' ריג, במעשי למלך): ופעם אמר [החפץ חיים] בצחות לשונו, על מה שהעולם דואג ומיצר על מצב הפרנסה: עס איז שווער צו לעבען, ניטא מיט וואס צו לעבען. ואני שואל אותם - און צו שטארבען איז דא מיט וואס?
כך הובא בשם החפץ חיים גם בס' חיי המוסר, (מאמרים ופתגמים מרבותינו חכמי המוסר, נערך וי"ל ע"י חבר תלמידי ישיבת בית יוסף באוסטרובצה, אוסטרובצה תרצו, עמ' קיז, סי' צז) ובס' מאיר עיני ישראל (עמ' 167)
מקורhttp://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?t=24800

 

[מחשבוני]

תודה

 

[Ushaya]

בספר של חיים ולדר הוא מביא את המילים הללו כחלק מתוך 'שימו לב את הנשמה', מה שהוא מציג כפיוט/בקשות/תפילה קודם התפילה או משהו בסגנון...

 

[דונלד טראמפ]

בפירוש קול יהודא על ספר מבחר הפנינים, שער היאוש, ווילנא תרלה: ואדם דואג על איבוד דמיו / ואינו דואג על איבוד ימיו. כי דמיו אינם עוזרים / וימיו אינם חוזרים.
ובלוח דבר בעיתו מצטט את זה בשם האבן עזרא