הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
"אתה שומע, אז הרגשתי שאני מתפוצץ, לא מסוגל יותר. נגשתי אל המקרר הזה שראיתי מושלך בצד הדרך והתחלתי 'לפרק אותו מכות'. מכאן, משם, אחורה, קדימה, לא נרגעתי עד שכל הפח התעקם והדלת כבר לא יכלה להיסגר, ובצורה שגם ממרחק מאה מטר יהיה ברור שהמקרר הזה כבר עשה את שלו. חזרתי לחדר, נכנסתי למקלחת, עשר דקות מים קרים עם מוזיקה רועשת שלאחריה שקט פתאומי כזה, מים רותחים, ושוב מים קרים, תה דובדבן לארומה ברקע, אור צהוב חלש, ואני על המיטה – רק ככה יכולתי להירגע".
כך אבי. נער צעיר, מהתקופה שלפני הריטלין, משחזר באוזני את עברו. הרבה בעיות עשה בישיבה שהתגלגל אליה אחרי כמה ניסיונות שלא צלחו. אבא צדיק וטוב לב היה לו, אבל תמים במעט, כזה שלא מספיק הבין אותו.
מספר אבי: "באותו היום אבא היה אמור לחזור מחו"ל. רציתי מאד לנסוע לשדה התעופה. נכון, לא כל כך כדי לקבל את פניו כמו ההזדמנות לצאת מהישיבה. אבל אבא אמר ש"בשום אופן לא, יש שם פריצעס', ואין לישיבע בוחער מה לעשות בכזה מקום". "אתה מתגעגע ורוצה לראות אותי? אני אבוא משדה התעופה ישר אליך לישיבה". כך אבא שבאמת דאג לאבי שלו גם כשלא מספיק הבין אותו.
ובאותו ערב, אבי שפך את ליבו בפני הרב, זה שידע והבין היטב ללבו: "הוא לא יכול היה להביא לי איזה רוגל'ה? זה הדבר היחיד שהוא היה צריך לעשות באותו רגע, לזרוק לי את הרדיו??" בכה.
מתברר שבאמת אבא של אבי הגיע משדה התעופה ישר לישיבה, לחדר של אבי, שלרוע מזלו היה באמצע להקשיב למהדורת החדשות או משהו כזה, ואביו שהתמלא חמה, לא עצר בעצמו וגער בו לעיני החברים, ולא נרגע עד שזרק את הרדיו מהחלון ו.. הלך.
"הוא לא אדם רע, אני יודע, אבל בי זה פגע אנושות" בכה אבי. והרב שמע, הקשיב והבין, ושוב שמע, ושוב הנהן בראשו, והביט באבי במבט עמוק מלטף ורך, מבט האומר: "אבי, אני מבין אותך. אתה יקר לליבי. גם אבא אוהב אותך. אולי הוא יותר דואג".
ופעם בשבוע הרב היה נשאר בישיבה עד השעות הקטנות של הלילה, ואז היה יוצא עם אבי להליכה בה היו מדברים על כל נושא שבעולם. כעת הם לא רב ותלמיד, הם חברים. לפעמים הרב היה מדבר על כדורגל, ואבי היה פוער זוג עיניים: הרב, מאיפה אתה יודע? והרב רק היה מחייך את חיוכו הלבבי והמבין.
לאט לאט אבי עלה על דרך המלך, נכנס יותר ויותר ללימוד, ובהדרגה גם עזב את השטויות, ואולי יותר נכון - הם עזבו אותו. זה לא היה לו קל. כמו שאמרנו, עוד לא היה את הריטלין, והאדרנלין הגבוה שהיה זורם בדמו היה דורש את שלו מפעם לפעם, וכמו הסיפור עם המקרר, שהיה אחרי יום שלם מלא וגדוש בשעות לימוד.
כיום אבי, שמתאים יותר לקרוא לו ר' אברהם, נשוי באושר, אב לחבורה מתוקה של ילדים ומכהן כר"מ באיזו ישיבה.
[אמיתי].
כך אבי. נער צעיר, מהתקופה שלפני הריטלין, משחזר באוזני את עברו. הרבה בעיות עשה בישיבה שהתגלגל אליה אחרי כמה ניסיונות שלא צלחו. אבא צדיק וטוב לב היה לו, אבל תמים במעט, כזה שלא מספיק הבין אותו.
מספר אבי: "באותו היום אבא היה אמור לחזור מחו"ל. רציתי מאד לנסוע לשדה התעופה. נכון, לא כל כך כדי לקבל את פניו כמו ההזדמנות לצאת מהישיבה. אבל אבא אמר ש"בשום אופן לא, יש שם פריצעס', ואין לישיבע בוחער מה לעשות בכזה מקום". "אתה מתגעגע ורוצה לראות אותי? אני אבוא משדה התעופה ישר אליך לישיבה". כך אבא שבאמת דאג לאבי שלו גם כשלא מספיק הבין אותו.
ובאותו ערב, אבי שפך את ליבו בפני הרב, זה שידע והבין היטב ללבו: "הוא לא יכול היה להביא לי איזה רוגל'ה? זה הדבר היחיד שהוא היה צריך לעשות באותו רגע, לזרוק לי את הרדיו??" בכה.
מתברר שבאמת אבא של אבי הגיע משדה התעופה ישר לישיבה, לחדר של אבי, שלרוע מזלו היה באמצע להקשיב למהדורת החדשות או משהו כזה, ואביו שהתמלא חמה, לא עצר בעצמו וגער בו לעיני החברים, ולא נרגע עד שזרק את הרדיו מהחלון ו.. הלך.
"הוא לא אדם רע, אני יודע, אבל בי זה פגע אנושות" בכה אבי. והרב שמע, הקשיב והבין, ושוב שמע, ושוב הנהן בראשו, והביט באבי במבט עמוק מלטף ורך, מבט האומר: "אבי, אני מבין אותך. אתה יקר לליבי. גם אבא אוהב אותך. אולי הוא יותר דואג".
ופעם בשבוע הרב היה נשאר בישיבה עד השעות הקטנות של הלילה, ואז היה יוצא עם אבי להליכה בה היו מדברים על כל נושא שבעולם. כעת הם לא רב ותלמיד, הם חברים. לפעמים הרב היה מדבר על כדורגל, ואבי היה פוער זוג עיניים: הרב, מאיפה אתה יודע? והרב רק היה מחייך את חיוכו הלבבי והמבין.
לאט לאט אבי עלה על דרך המלך, נכנס יותר ויותר ללימוד, ובהדרגה גם עזב את השטויות, ואולי יותר נכון - הם עזבו אותו. זה לא היה לו קל. כמו שאמרנו, עוד לא היה את הריטלין, והאדרנלין הגבוה שהיה זורם בדמו היה דורש את שלו מפעם לפעם, וכמו הסיפור עם המקרר, שהיה אחרי יום שלם מלא וגדוש בשעות לימוד.
כיום אבי, שמתאים יותר לקרוא לו ר' אברהם, נשוי באושר, אב לחבורה מתוקה של ילדים ומכהן כר"מ באיזו ישיבה.
[אמיתי].
נערך לאחרונה ב:
