הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #101
[
"המצב בגבול הדרומי עם פלסטין הכבושה – סוגיית ר'ג'ר, האוהלים, חוות שבעא והגבול, מה היא האמת? איפה המציאות? ולאן אנחנו הולכים? כיוון שברור שהדבר הזה העסיק מאוד את המדינה בשבועות האחרונים. לגבי התקרית היום, היא בחקירה. אני מחכה שהאחים ישלחו לי את מה שקרה בדיוק על הגבול כיוון שנראה שהייתה יותר מתקרית אחת על מנת שנוכל להתבסס על כך.
אני רוצה להזכיר שמאז 2006, צבא לבנון התפרס באזור הגבול וגם תוגברו כוחות יוניפי"ל מ-5000 ל-15,000. נאמר כי האחריות לבלום את ההפרות של ישראל ושל לבנון היא אחריות של הצבא ושל יוניפי"ל בשיתוף פעולה. האויב הישראלי היה אמור לפי החלטה 1701 לא לחדור ולא לתקוף את לבנון לא מהיבשה, לא מהים ולא מהאוויר. הצבא הלבנוני מאז 2006 ועד היום מילא את אחריותו וההנהגה הפוליטית לא ביקשה ממנו להיכנס ללחימה. לפעמים העניינים מגיעים לכדי כוננות ולפעמים זה מגיע לכדי יריות, אבל לרוב, ההתמודדות היא באמצעות הזעקת יוניפי"ל והתיווך שלהם ושל האו"ם. לפעמים ההפרה נפסקת ולפעמים ממשיכה. אבל האויב הישראלי נוהג להמשיך בהפרות האלה. אנחנו, התפקיד שלנו, היה רק לעקוב. אם היו מבקשים מאיתנו לסייע, אז היינו עושים זאת. אבל העניין הזה היה ועודנו באחריות המדינה ובאחריות הצבא עם יוניפי"ל. העם עוזר וההתנגדות מפקחת. זה מה שאירע מאז 2006 ומאז פרסום החלטה 1701 עד היום.
ישראל נהגה להפר את המרחב הימי באופן יום יומי ועדיין. במרחב האווירי היו הפרות רבות מאוד עד לפני כמה שנים. אחרי תקרית שיגור המל"טים הישראליים לדאחיה, אנחנו קיבלנו החלטה והפעלנו את מערך ההגנה האווירית. המל"טים נעלמו במידה רבה מאוד (איני רוצה לומר באופן מוחלט) מהדרום ובקעת הלבנון. בביירות הם קיימים בגלל הרגישות של התעופה ונמל התעופה האזרחי. ישראל מודה שהיא מוגבלת בשמי לבנון, אבל עדיין חודרת למרחב האווירי הלבנוני ולעתים תוקפת משם את סוריה.
ביבשה אותו דבר – באופן יום יומי ישראל מבצעת הפרות בקו הכחול וחודרת לגבול. פה היא עוקרת וגוזמת עץ ושם היא מנסה להתמקם ולהתקדם כמה מטרים ולקדם את גדר התיל וכו'. הצבא יוצא, יוניפי"ל יוצא והאנשים יוצאים ומתעמתים איתו בניסיון לטפל במצב הזה. ההפרות האלה מ-2006 ועד היום נאמדות באלפים. הכל מתועד אצל הצבא ואצל המדינה ואצל יוניפי"ל ואצל האו"ם ואף אחד בעולם לא נוקף אצבע.
בתקופה האחרונה החל מהשנה שעברה ולא אחרי האוהלים כיוון שיש אנשים שמתבלבלים ואני אחזור לזה – מהשנה שעברה החלה ישראל להקים גדר שמספחת את החלק הצפוני של ר'ג'ר. החלק הצפוני של ר'ג'ר הוא אדמה לבנונית וזה מוכר במישור הבינלאומי. כלומר זה לא כמו חוות שבעא שהמדינה הלבנונית אומרת שמדובר בשטח לבנוני והאו"ם מתלבט אם זה שטח סורי או לבנוני. אפילו חלק מהלבנונים עדיין מתווכחים בנושא הזה.
סוגיית החלק הצפוני של ר'ג'ר, האו"ם מכירה בכך שמדובר בשטח לבנוני וזה ברור. ישראל הכירה בכך אחרי שנת 2000 ואחרי 2006, אך בשטח היא מתנהלת בצורה שונה. ישראל החלה לפני השנה שעברה לפרוס גדר תיל לאט לאט והצבא ניסה לעצור את זה אבל לא הצליח. האו"ם לא עשה כלום. מה שאירע בזמן האחרון זה שישראל משלימה את הגדר. היא הסירה מחסומים בין החלק הלבנוני והחלק הסורי הכבוש, כיוון שאנחנו לא מכירים בכך שמדובר בחלק ישראלי. היא הפכה את החלק הזה לאזור תיירותי.
בשנה שעברה הגיעו 200 עד 250 אלף תיירים לפי מה שקראתי בכלי התקשורת הישראליים. הם באו כדי לצפות בר'ג'ר והאו"ם שותק והעולם כולו שותק ומדובר בשטח לבנוני כבוש. זה היה לפני האוהלים. לכן חלק מהאנשים אומרים – אתם, חיזבאללה, הצבתם את האוהלים ואז ישראל סיפחה את ר'ג'ר. אלה לא עוקבים, אם אנחנו מיטיבים איתם, ואם אנחנו רוצה להעלות את הטון, אנו נגיד שהם טיפשים שאינם יודעים כלום והנושא ממילא לא נוגע אליהם.
בשום אופן לא – הצבת האוהלים התרחשה כאשר הישראלים כבר סיימו את סיפור ר'ג'ר, אבל בימים האחרונים זה הפך להיות ברור שהם סיפחו וסיימו את כל הצעדים שם ופה מה הערך של האוהלים? הערך של האוהלים שהם שמו זרקור מחדש על כל המצב בגבול היבשתי ומדוע? כיוון שכשהישראלי סבור שפוגעים בו, אז האו"ם פועל, האמריקנים, מדינות המערב, הקהילה הבינלאומית וחלק מהלבנונים באופן כזה או אחר באמצעות עמדותיהם התקשורתיות והפוליטיות, גם מעוררים את הנושא בטון גבוה. אז מה אנחנו רוצים?
אנחנו רוצים לומר – עולם, יש פה בעיה שמצריכה פתרון. 17 שנה יש בעיה שלא נפתרת, כמו מה שהיה בסיפור הגבול הימי ואני אחזור אליו. כמה זמן לבנון עסקה בנושא של שרטוט הגבול הימי? לא נתנו לכך מענה – שנה, שנתיים, שלוש, כמה לבנון נשאה ונתנה והאמריקנים באו והלכו והאו"ם? כאשר הגיע הרגע שבו ישראל מפיקה נפט וגז והגיעה ספינת כריש וחיזבאללה איים לתקוף את הספינה וחיזבאללה זכה לתמיכה במישור הרשמי והעממי, אז העולם כולו התערב והאמריקנים באו והוכשטיין בא וקרה מה שקרה.
היום יש רעש כיוון שיש אוהל. האמת היא שזה לא שני אוהלים. יש אוהל אחד בתוך שטח לבנון שאין שום דיון לגבי הנושא והאוהל השני בתוך קו הנסיגה באזור חוות שבעא שלבנון רואה כשטח לבנוני. באופן רשמי הוא לבנוני ואנחנו הצבנו את האוהל שלנו. כלומר הבעיה היא אוהל אחד ולא שני אוהלים. אנחנו הצבנו את האוהל שלנו בשטח לבנוני, איפה הייתה הבעיה? ישראל רואה בחוות שבעא (הר דב) שטח ישראלי. היא סבורה שהיא סיפחה את השטח הזה והמקומות האלה, ההרים והגבעות בחוות שבעא וכפר שובא שייכות לה. היא הציב קו נסיגה בעצמו וסבורה שכל הפרה של הקו הזה היא התקפה על הריבונות הישראלית.
היום הישראלים מדברים בשפה הזאת. כשאנו נכנסים לשטח של חוות שבעא ומציבים אוהל, אנחנו מציבים אוהל בשטח לבנוני. אינשאללה נרצה להציב אוהל או לבנות ווילה או לבנות מגדל או לבנות שדה תעופה, זה שטח לבנוני. את האחרונים לא עשינו. אנחנו רק הצבנו אוהל. ישראל החלה לאיים והחלו מאמצי תיווך. פה אפשר לראות את הערך של מאזן ההרתעה שאני אדבר עליו. אם ישראל הייתה כפי שהייתה בעבר, כלומר הצבא שאי אפשר להביסו ולבנון הייתה כפי שהייתה, כבושה בידי ישראל שנכנסת ועושה ככל העולה על רוחה, אז ישראל הייתה משגרת שני פגזים לעבר האוהל או שולחת מל"ט או מטוס שיפציץ אותו. מלכתחילה לא היו מציבים אוהל, אם ישראל הייתה ישראל של העבר ולבנון הייתה לבנון של העבר. אבל המצב השתנה. לכן ישראל לא העזה לפעול בשטח נגד האוהל ומדוע? כיוון שבפשטות היא יודעת שזה לא יעבור בשתיקה. אני אומר לכם בוודאות שזה לא יעבור בשתיקה. החבר'ה שלנו יודעים את זה וקיבלו הנחיות. הם יודעים מה לעשות, אם תהיה פגיעה באוהל.
כיוון שישראל מבינה את העניין, סליחה, לפעמים אתה מודה שהאויב שלך מבין, לפעמים טיפש, אבל לפעמים מבין, אז היא הכניסה מאמצי תיווך של האו"ם, של האמריקנים ושל האירופים ויש דיבורים עם המדינה הלבנונית. אם כן הנושא הזה התעורר.
כמה נקודות זריזות בהקשר הזה:
הנקודה הראשונה – לגבי כל מה שקורה במגעים בין הצדדים, חייבים לתקן כי לרוב חלק מהפוליטיקאים ואנשי התקשורת כותבים מאמרים והאנשים מתבלבלים שהעניין הזה פותח את הדלת בפני שרטוט הגבול היבשתי, אז ראשית אין משהו כזה שנקרא שרטוט הגבול היבשתי. הגבול היבשתי בין לבנון לבין פלסטין הכבושה רשום וקבוע מאז שנות העשרים של המאה הקודמת עוד לפני הקמתה של היישות הגוזלת בשנת 1948. כלומר זה שונה מעניין שרטוט הגבול הימי. כלומר לא היה שום שרטוט של הגבול היבשתי. כעת הגבול רשום אבל ביבשה והוא ברור. לבנון יודעת את הגבול שלה.
מה שיש הוא כמה נקודות בגבול, 13 במספר מנאקורה ועד הכפר ר'ג'ר, שהישראלים עדיין נמצאים בהן ולא נסוגו מהן. אלה שטחים לבנוניים. אנחנו לא ביצענו פעולות כדי להוציא אותם משם כיוון שסברנו שזאת האחריות של המדינה שתשלים את המאמץ כדי להוציא את הישראלים מהנקודות האלה. אנחנו סבורים שהישראלים לא רוצים לצאת. כלומר משנת 2000, 23 שנה חלפו והישראלים לא יוצאים.
זה בין 12 ל-13 נקודות כעת. נטען שיש נקודות שהוסכם עליהן בין הצדדים, אבל הישראלים לא מיישמים. העניין השני לגבי ר'ג'ר שכעת ישראל כבשה אותו מחדש בכל מובן המילה. זה גבול רשום וזה שטח לבנוני. ללבנון יש מסמכים. זה נושא אחר מאשר נושא חוות שבעא. המציאות הזאת שיש לנו מצריכה מאבק וטיפול. על כן מה שקורה כרגע זה לא שרטוט של הגבול היבשתי, כך שניכנס לדיון בנוגע לסמכויות ומה זכותם ומה לא זכותם. להיפך, שמעתם את יו"ר הפרלמנט הלבנוני, ברי, את ראש הממשלה ואת שר החוץ וכולם אומרים שאלה נקודות לבנוניות ואנחנו דורשים מהקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על האויב כדי שייסוג מהן ויחזיר אותן ללבנון ושלום. מלכתחילה אין שום משא ומתן בעניין הגבול. שכולם יהיו רגועים בנקודה הזאת.
הנקודה השנייה קשורה לר'ג'ר- בנושא ר'ג'ר זאת אדמה לבנונית. ישראל כבשה אותה מחדש. לא רק כבשה אותה, אלא גידרה אותה ומחילה שם את החוק הישראלי. כלומר בחלק הלבנוני, אם התושבים רוצים לבנות משהו, הם צריכים לקבל רישיון מישראל. כל החוקים של היישות תקפים בחלק הלבנוני של ר'ג'ר. הריבונות לא יכולה להיות חלקית. אנחנו פרסמנו הודעה שזאת האחריות של המדינה, של העם הלבנוני, של הכוחות הפוליטיים וגם של ההתנגדות (חיזבאללה). בסוגריים יש כוחות פוליטיים שנקטו עמדה ברורה ואנחנו לא בעלי ברית שלהם. בפוליטיקה אנחנו יכולים להיות יריבים, אבל כוחות פוליטיים רבים שמכנים את עצמם "ריבוניים" עד עכשיו לא שמענו מילה מהם בנושא.
לגבי חוות שבעא אנחנו חלוקים אם זה סורי או לבנוני. הקהילה הבינלאומית, האו"ם, יוניפי"ל וכו' אומרים לכם לבנונים שזאת (ר'ג'ר) אדמתכם הלבנונית. הם מאמצים שתיקה מוחלטת. בכל מקרה, אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה, אבל זאת תוספת לכל ההתנהלות הפוליטית של חלק מהכוחות שמתיימרים לנכס לעצמם את השמירה על הריבונות.
לגב ר'ג'ר, אסור לשתוק על הנושא הזה בשום אופן. בעבר ייתכן שהמדינה הלבנונית הייתה מרוככת מעט תוך לקיחה בחשבון של המצב ההומניטארי של התושבים בר'ג'ר, העמדה הלבנונית חייבת להיות מכרעת. זאת אדמה לבנונית ובתים לבנוניים שחייבים לחזור לידי לבנון, ללא מגבלות וללא תנאים. יש לפעול כדי לשחרר אותה וזאת אחריות של המדינה, של העם ושל ההתנגדות.
אחתום את הנקודה הזאת ואומר שהמאמץ יהיה משלים בין המדינה הלבנונית לבין ההתנגדות. זה אומר שיהיה שילוב ושיתוף פעולה. כל אחד ימלא את המשימה שלו ואף אחד לא יבטל אחד את השני. ראיתם שכאשר שיתפנו פעולה, מה עשינו עם הנפט והגז ושרטוט הגבול הימי. היום גם באינטרגציה ובשיתוף פעולה בין המדינה לבין ההתנגדות ובסיוע של העם הלבנוני והכוחות הפוליטיים, אנו יכולים להחזיר את אדמתנו הכבושה מהכפר ר'ג'ר. כל אדם ימלא את תפקידו ואת אחריותו ובדרך שמתאימה לו והדבר הזה צריך להתממש במוקדם או במאוחר אינשאללה.
אני אומר לכם היום בציון יום השנה, שהאדמות האלה לא יופקרו, אדמות ר'ג'ר לא יופקרו לידי ישראל, כמו גם אדמות חוות שבעא וגבעות כפר שובא, בוודאות לא יופקרו. זהו תמריץ נוסף. אין שום וויכוח לבנוני לגבי האדמות האלה.
על כל פנים אני רוצה לחתום את הנקודה של המתרחש השטח ולעבור לעניינים הפוליטיים בלבנון. זה נכון שההרתעה הישראלית התכרסמה, אבל החוצפה הישראלית ממש לא התכרסמה. זהו אויב חצוף מאוד. עכשיו למשל יש התעוררות ומגעים עם הקהילה הבינלאומית לגבי מה? לגבי זה שלבנון הפרה את 1701. הישראלי מבצע אלפי הפרות ברורות ומתועדות שהוא לא מתבייש בהן. אני מניח שיש שתיים או שלוש הפרות מצד לבנון.
אני קורא ליוניפי"ל לעדכן את העם הלבנוני והעולם מ-2006 ועד היום לגבי ההפרות הישראליות מהאוויר, מהים ומהיבשה. מה שמכונה הפרות לבנוניות לא קיימות מלכתחילה ואם כן, מדובר במספר זניח שאי אפשר לספור. אבל לישראל מותר לעשות מה שהיא רוצה, יש לה זכות. אמרתי לפני זמן קצר שהישראלי סבור שההגנה האווירית של ההתנגדות שמונעת מהמל"טים להסתובב בשמי הדרום ובבקעת הלבנון באופן מרכזי, זאת פרובוקציה.
כלומר לישראל יש זכות לתקוף את לבנון ולחדור למרחב האוויר של לבנון ולהפר את הריבונות שלנו ואנחנו, אם אנחנו מגנים על עצמנו ומונעים זאת ממנו, זאת פרובוקציה, כמו מה שישראל אמרה לגבי טיל הנ"מ הסורי שחדר לשמי פלסטין הכבושה והגיע לנגב. הם הוציאו הודעה שזאת פרובוקציה ובאותו הזמן הם תוקפים את הסורים, כשההגנה האווירית הסורית מגנה על סוריה, על אדמתה ועל ריבונותה והסורים מקריבים את קציניהם וחייליהם כשהידים.
החוצפה הזאת נראית בכל דבר שישראל עשתה מאז 2006, כאילו כלום, באמצעות תקיפות שביצעה, יש מקומות שבהם ישראל הרגה ופצעה אנשים, הפקיעה אדמות כמו אדמת ר'ג'ר ואז העולם מתהפך כשחיזבאללה מציב אוהל בחוות שבעא. טוב, אתם ראיתם את הערך של האוהל. הוא פותח את הדיון הזה לרווחה. אנחנו ארגון עם מטרה וכל מה שמשרתה אותה, אנחנו מתקדמים לעברה, אינשאללה, בכוח.
/SPOILER]
"המצב בגבול הדרומי עם פלסטין הכבושה – סוגיית ר'ג'ר, האוהלים, חוות שבעא והגבול, מה היא האמת? איפה המציאות? ולאן אנחנו הולכים? כיוון שברור שהדבר הזה העסיק מאוד את המדינה בשבועות האחרונים. לגבי התקרית היום, היא בחקירה. אני מחכה שהאחים ישלחו לי את מה שקרה בדיוק על הגבול כיוון שנראה שהייתה יותר מתקרית אחת על מנת שנוכל להתבסס על כך.
אני רוצה להזכיר שמאז 2006, צבא לבנון התפרס באזור הגבול וגם תוגברו כוחות יוניפי"ל מ-5000 ל-15,000. נאמר כי האחריות לבלום את ההפרות של ישראל ושל לבנון היא אחריות של הצבא ושל יוניפי"ל בשיתוף פעולה. האויב הישראלי היה אמור לפי החלטה 1701 לא לחדור ולא לתקוף את לבנון לא מהיבשה, לא מהים ולא מהאוויר. הצבא הלבנוני מאז 2006 ועד היום מילא את אחריותו וההנהגה הפוליטית לא ביקשה ממנו להיכנס ללחימה. לפעמים העניינים מגיעים לכדי כוננות ולפעמים זה מגיע לכדי יריות, אבל לרוב, ההתמודדות היא באמצעות הזעקת יוניפי"ל והתיווך שלהם ושל האו"ם. לפעמים ההפרה נפסקת ולפעמים ממשיכה. אבל האויב הישראלי נוהג להמשיך בהפרות האלה. אנחנו, התפקיד שלנו, היה רק לעקוב. אם היו מבקשים מאיתנו לסייע, אז היינו עושים זאת. אבל העניין הזה היה ועודנו באחריות המדינה ובאחריות הצבא עם יוניפי"ל. העם עוזר וההתנגדות מפקחת. זה מה שאירע מאז 2006 ומאז פרסום החלטה 1701 עד היום.
ישראל נהגה להפר את המרחב הימי באופן יום יומי ועדיין. במרחב האווירי היו הפרות רבות מאוד עד לפני כמה שנים. אחרי תקרית שיגור המל"טים הישראליים לדאחיה, אנחנו קיבלנו החלטה והפעלנו את מערך ההגנה האווירית. המל"טים נעלמו במידה רבה מאוד (איני רוצה לומר באופן מוחלט) מהדרום ובקעת הלבנון. בביירות הם קיימים בגלל הרגישות של התעופה ונמל התעופה האזרחי. ישראל מודה שהיא מוגבלת בשמי לבנון, אבל עדיין חודרת למרחב האווירי הלבנוני ולעתים תוקפת משם את סוריה.
ביבשה אותו דבר – באופן יום יומי ישראל מבצעת הפרות בקו הכחול וחודרת לגבול. פה היא עוקרת וגוזמת עץ ושם היא מנסה להתמקם ולהתקדם כמה מטרים ולקדם את גדר התיל וכו'. הצבא יוצא, יוניפי"ל יוצא והאנשים יוצאים ומתעמתים איתו בניסיון לטפל במצב הזה. ההפרות האלה מ-2006 ועד היום נאמדות באלפים. הכל מתועד אצל הצבא ואצל המדינה ואצל יוניפי"ל ואצל האו"ם ואף אחד בעולם לא נוקף אצבע.
בתקופה האחרונה החל מהשנה שעברה ולא אחרי האוהלים כיוון שיש אנשים שמתבלבלים ואני אחזור לזה – מהשנה שעברה החלה ישראל להקים גדר שמספחת את החלק הצפוני של ר'ג'ר. החלק הצפוני של ר'ג'ר הוא אדמה לבנונית וזה מוכר במישור הבינלאומי. כלומר זה לא כמו חוות שבעא שהמדינה הלבנונית אומרת שמדובר בשטח לבנוני והאו"ם מתלבט אם זה שטח סורי או לבנוני. אפילו חלק מהלבנונים עדיין מתווכחים בנושא הזה.
סוגיית החלק הצפוני של ר'ג'ר, האו"ם מכירה בכך שמדובר בשטח לבנוני וזה ברור. ישראל הכירה בכך אחרי שנת 2000 ואחרי 2006, אך בשטח היא מתנהלת בצורה שונה. ישראל החלה לפני השנה שעברה לפרוס גדר תיל לאט לאט והצבא ניסה לעצור את זה אבל לא הצליח. האו"ם לא עשה כלום. מה שאירע בזמן האחרון זה שישראל משלימה את הגדר. היא הסירה מחסומים בין החלק הלבנוני והחלק הסורי הכבוש, כיוון שאנחנו לא מכירים בכך שמדובר בחלק ישראלי. היא הפכה את החלק הזה לאזור תיירותי.
בשנה שעברה הגיעו 200 עד 250 אלף תיירים לפי מה שקראתי בכלי התקשורת הישראליים. הם באו כדי לצפות בר'ג'ר והאו"ם שותק והעולם כולו שותק ומדובר בשטח לבנוני כבוש. זה היה לפני האוהלים. לכן חלק מהאנשים אומרים – אתם, חיזבאללה, הצבתם את האוהלים ואז ישראל סיפחה את ר'ג'ר. אלה לא עוקבים, אם אנחנו מיטיבים איתם, ואם אנחנו רוצה להעלות את הטון, אנו נגיד שהם טיפשים שאינם יודעים כלום והנושא ממילא לא נוגע אליהם.
בשום אופן לא – הצבת האוהלים התרחשה כאשר הישראלים כבר סיימו את סיפור ר'ג'ר, אבל בימים האחרונים זה הפך להיות ברור שהם סיפחו וסיימו את כל הצעדים שם ופה מה הערך של האוהלים? הערך של האוהלים שהם שמו זרקור מחדש על כל המצב בגבול היבשתי ומדוע? כיוון שכשהישראלי סבור שפוגעים בו, אז האו"ם פועל, האמריקנים, מדינות המערב, הקהילה הבינלאומית וחלק מהלבנונים באופן כזה או אחר באמצעות עמדותיהם התקשורתיות והפוליטיות, גם מעוררים את הנושא בטון גבוה. אז מה אנחנו רוצים?
אנחנו רוצים לומר – עולם, יש פה בעיה שמצריכה פתרון. 17 שנה יש בעיה שלא נפתרת, כמו מה שהיה בסיפור הגבול הימי ואני אחזור אליו. כמה זמן לבנון עסקה בנושא של שרטוט הגבול הימי? לא נתנו לכך מענה – שנה, שנתיים, שלוש, כמה לבנון נשאה ונתנה והאמריקנים באו והלכו והאו"ם? כאשר הגיע הרגע שבו ישראל מפיקה נפט וגז והגיעה ספינת כריש וחיזבאללה איים לתקוף את הספינה וחיזבאללה זכה לתמיכה במישור הרשמי והעממי, אז העולם כולו התערב והאמריקנים באו והוכשטיין בא וקרה מה שקרה.
היום יש רעש כיוון שיש אוהל. האמת היא שזה לא שני אוהלים. יש אוהל אחד בתוך שטח לבנון שאין שום דיון לגבי הנושא והאוהל השני בתוך קו הנסיגה באזור חוות שבעא שלבנון רואה כשטח לבנוני. באופן רשמי הוא לבנוני ואנחנו הצבנו את האוהל שלנו. כלומר הבעיה היא אוהל אחד ולא שני אוהלים. אנחנו הצבנו את האוהל שלנו בשטח לבנוני, איפה הייתה הבעיה? ישראל רואה בחוות שבעא (הר דב) שטח ישראלי. היא סבורה שהיא סיפחה את השטח הזה והמקומות האלה, ההרים והגבעות בחוות שבעא וכפר שובא שייכות לה. היא הציב קו נסיגה בעצמו וסבורה שכל הפרה של הקו הזה היא התקפה על הריבונות הישראלית.
היום הישראלים מדברים בשפה הזאת. כשאנו נכנסים לשטח של חוות שבעא ומציבים אוהל, אנחנו מציבים אוהל בשטח לבנוני. אינשאללה נרצה להציב אוהל או לבנות ווילה או לבנות מגדל או לבנות שדה תעופה, זה שטח לבנוני. את האחרונים לא עשינו. אנחנו רק הצבנו אוהל. ישראל החלה לאיים והחלו מאמצי תיווך. פה אפשר לראות את הערך של מאזן ההרתעה שאני אדבר עליו. אם ישראל הייתה כפי שהייתה בעבר, כלומר הצבא שאי אפשר להביסו ולבנון הייתה כפי שהייתה, כבושה בידי ישראל שנכנסת ועושה ככל העולה על רוחה, אז ישראל הייתה משגרת שני פגזים לעבר האוהל או שולחת מל"ט או מטוס שיפציץ אותו. מלכתחילה לא היו מציבים אוהל, אם ישראל הייתה ישראל של העבר ולבנון הייתה לבנון של העבר. אבל המצב השתנה. לכן ישראל לא העזה לפעול בשטח נגד האוהל ומדוע? כיוון שבפשטות היא יודעת שזה לא יעבור בשתיקה. אני אומר לכם בוודאות שזה לא יעבור בשתיקה. החבר'ה שלנו יודעים את זה וקיבלו הנחיות. הם יודעים מה לעשות, אם תהיה פגיעה באוהל.
כיוון שישראל מבינה את העניין, סליחה, לפעמים אתה מודה שהאויב שלך מבין, לפעמים טיפש, אבל לפעמים מבין, אז היא הכניסה מאמצי תיווך של האו"ם, של האמריקנים ושל האירופים ויש דיבורים עם המדינה הלבנונית. אם כן הנושא הזה התעורר.
כמה נקודות זריזות בהקשר הזה:
הנקודה הראשונה – לגבי כל מה שקורה במגעים בין הצדדים, חייבים לתקן כי לרוב חלק מהפוליטיקאים ואנשי התקשורת כותבים מאמרים והאנשים מתבלבלים שהעניין הזה פותח את הדלת בפני שרטוט הגבול היבשתי, אז ראשית אין משהו כזה שנקרא שרטוט הגבול היבשתי. הגבול היבשתי בין לבנון לבין פלסטין הכבושה רשום וקבוע מאז שנות העשרים של המאה הקודמת עוד לפני הקמתה של היישות הגוזלת בשנת 1948. כלומר זה שונה מעניין שרטוט הגבול הימי. כלומר לא היה שום שרטוט של הגבול היבשתי. כעת הגבול רשום אבל ביבשה והוא ברור. לבנון יודעת את הגבול שלה.
מה שיש הוא כמה נקודות בגבול, 13 במספר מנאקורה ועד הכפר ר'ג'ר, שהישראלים עדיין נמצאים בהן ולא נסוגו מהן. אלה שטחים לבנוניים. אנחנו לא ביצענו פעולות כדי להוציא אותם משם כיוון שסברנו שזאת האחריות של המדינה שתשלים את המאמץ כדי להוציא את הישראלים מהנקודות האלה. אנחנו סבורים שהישראלים לא רוצים לצאת. כלומר משנת 2000, 23 שנה חלפו והישראלים לא יוצאים.
זה בין 12 ל-13 נקודות כעת. נטען שיש נקודות שהוסכם עליהן בין הצדדים, אבל הישראלים לא מיישמים. העניין השני לגבי ר'ג'ר שכעת ישראל כבשה אותו מחדש בכל מובן המילה. זה גבול רשום וזה שטח לבנוני. ללבנון יש מסמכים. זה נושא אחר מאשר נושא חוות שבעא. המציאות הזאת שיש לנו מצריכה מאבק וטיפול. על כן מה שקורה כרגע זה לא שרטוט של הגבול היבשתי, כך שניכנס לדיון בנוגע לסמכויות ומה זכותם ומה לא זכותם. להיפך, שמעתם את יו"ר הפרלמנט הלבנוני, ברי, את ראש הממשלה ואת שר החוץ וכולם אומרים שאלה נקודות לבנוניות ואנחנו דורשים מהקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על האויב כדי שייסוג מהן ויחזיר אותן ללבנון ושלום. מלכתחילה אין שום משא ומתן בעניין הגבול. שכולם יהיו רגועים בנקודה הזאת.
הנקודה השנייה קשורה לר'ג'ר- בנושא ר'ג'ר זאת אדמה לבנונית. ישראל כבשה אותה מחדש. לא רק כבשה אותה, אלא גידרה אותה ומחילה שם את החוק הישראלי. כלומר בחלק הלבנוני, אם התושבים רוצים לבנות משהו, הם צריכים לקבל רישיון מישראל. כל החוקים של היישות תקפים בחלק הלבנוני של ר'ג'ר. הריבונות לא יכולה להיות חלקית. אנחנו פרסמנו הודעה שזאת האחריות של המדינה, של העם הלבנוני, של הכוחות הפוליטיים וגם של ההתנגדות (חיזבאללה). בסוגריים יש כוחות פוליטיים שנקטו עמדה ברורה ואנחנו לא בעלי ברית שלהם. בפוליטיקה אנחנו יכולים להיות יריבים, אבל כוחות פוליטיים רבים שמכנים את עצמם "ריבוניים" עד עכשיו לא שמענו מילה מהם בנושא.
לגבי חוות שבעא אנחנו חלוקים אם זה סורי או לבנוני. הקהילה הבינלאומית, האו"ם, יוניפי"ל וכו' אומרים לכם לבנונים שזאת (ר'ג'ר) אדמתכם הלבנונית. הם מאמצים שתיקה מוחלטת. בכל מקרה, אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה, אבל זאת תוספת לכל ההתנהלות הפוליטית של חלק מהכוחות שמתיימרים לנכס לעצמם את השמירה על הריבונות.
לגב ר'ג'ר, אסור לשתוק על הנושא הזה בשום אופן. בעבר ייתכן שהמדינה הלבנונית הייתה מרוככת מעט תוך לקיחה בחשבון של המצב ההומניטארי של התושבים בר'ג'ר, העמדה הלבנונית חייבת להיות מכרעת. זאת אדמה לבנונית ובתים לבנוניים שחייבים לחזור לידי לבנון, ללא מגבלות וללא תנאים. יש לפעול כדי לשחרר אותה וזאת אחריות של המדינה, של העם ושל ההתנגדות.
אחתום את הנקודה הזאת ואומר שהמאמץ יהיה משלים בין המדינה הלבנונית לבין ההתנגדות. זה אומר שיהיה שילוב ושיתוף פעולה. כל אחד ימלא את המשימה שלו ואף אחד לא יבטל אחד את השני. ראיתם שכאשר שיתפנו פעולה, מה עשינו עם הנפט והגז ושרטוט הגבול הימי. היום גם באינטרגציה ובשיתוף פעולה בין המדינה לבין ההתנגדות ובסיוע של העם הלבנוני והכוחות הפוליטיים, אנו יכולים להחזיר את אדמתנו הכבושה מהכפר ר'ג'ר. כל אדם ימלא את תפקידו ואת אחריותו ובדרך שמתאימה לו והדבר הזה צריך להתממש במוקדם או במאוחר אינשאללה.
אני אומר לכם היום בציון יום השנה, שהאדמות האלה לא יופקרו, אדמות ר'ג'ר לא יופקרו לידי ישראל, כמו גם אדמות חוות שבעא וגבעות כפר שובא, בוודאות לא יופקרו. זהו תמריץ נוסף. אין שום וויכוח לבנוני לגבי האדמות האלה.
על כל פנים אני רוצה לחתום את הנקודה של המתרחש השטח ולעבור לעניינים הפוליטיים בלבנון. זה נכון שההרתעה הישראלית התכרסמה, אבל החוצפה הישראלית ממש לא התכרסמה. זהו אויב חצוף מאוד. עכשיו למשל יש התעוררות ומגעים עם הקהילה הבינלאומית לגבי מה? לגבי זה שלבנון הפרה את 1701. הישראלי מבצע אלפי הפרות ברורות ומתועדות שהוא לא מתבייש בהן. אני מניח שיש שתיים או שלוש הפרות מצד לבנון.
אני קורא ליוניפי"ל לעדכן את העם הלבנוני והעולם מ-2006 ועד היום לגבי ההפרות הישראליות מהאוויר, מהים ומהיבשה. מה שמכונה הפרות לבנוניות לא קיימות מלכתחילה ואם כן, מדובר במספר זניח שאי אפשר לספור. אבל לישראל מותר לעשות מה שהיא רוצה, יש לה זכות. אמרתי לפני זמן קצר שהישראלי סבור שההגנה האווירית של ההתנגדות שמונעת מהמל"טים להסתובב בשמי הדרום ובבקעת הלבנון באופן מרכזי, זאת פרובוקציה.
כלומר לישראל יש זכות לתקוף את לבנון ולחדור למרחב האוויר של לבנון ולהפר את הריבונות שלנו ואנחנו, אם אנחנו מגנים על עצמנו ומונעים זאת ממנו, זאת פרובוקציה, כמו מה שישראל אמרה לגבי טיל הנ"מ הסורי שחדר לשמי פלסטין הכבושה והגיע לנגב. הם הוציאו הודעה שזאת פרובוקציה ובאותו הזמן הם תוקפים את הסורים, כשההגנה האווירית הסורית מגנה על סוריה, על אדמתה ועל ריבונותה והסורים מקריבים את קציניהם וחייליהם כשהידים.
החוצפה הזאת נראית בכל דבר שישראל עשתה מאז 2006, כאילו כלום, באמצעות תקיפות שביצעה, יש מקומות שבהם ישראל הרגה ופצעה אנשים, הפקיעה אדמות כמו אדמת ר'ג'ר ואז העולם מתהפך כשחיזבאללה מציב אוהל בחוות שבעא. טוב, אתם ראיתם את הערך של האוהל. הוא פותח את הדיון הזה לרווחה. אנחנו ארגון עם מטרה וכל מה שמשרתה אותה, אנחנו מתקדמים לעברה, אינשאללה, בכוח.
/SPOILER]
