הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אוי, זה יצא ארוך.
--------------------------------------------------
ברמזור של החזאים הגיעו אל תקרת ההגדרות של מזג האוויר: עומס חום כבד עד קיצוני, מעיק, הביל. אדום בוהק.
באחת בצהריים השמש יורה לכל הכיוונים אבל אני חושב שהיא מקדישה לי יחס אישי.
אם זה לא היה מזיע - זה היה משעשע. לדחוף בעלייה עגלת תאומים בייבי-ג'וגר פלוס ארבע, שתיים במושבים ועוד שניים על הפגוש - מורחים סנדלים על המדרכה, הכול תחת מעטה של מסיכה ספוגה עד בחילה.
אני לא נופל לייאוש או לרחמים עצמיים, יש לי משנה סדורה להתמודדות במצבי קיצון וזו הזדמנות נהדרת לממש אותה.
תמיד כדאי להתחיל עם הדרך הקלה:
שלג בחוץ שלושה ימים, נמאס, כבר מפסיקים לצלם. אני בונה עם הילדים איגלו במקום הבובה שקרסה, השלג על הכביש עכור, אני מגייס להם שרידי שלג יפה מעל גדר גבוהה. הילדים עטופים טוב, אני לא. אין לי מעיל דובון - זה לא מתאים לקוד הלבוש שלי, רק מעיל קשמיר שחבל להרוס אותו על משחקים. הכפפות סחוטות מאתמול. אי, היד שלי קופאת, והאוזניים בכלל. שמעתי פעם שבסיביר אם אוזן קפואה הייתה מקבלת מכה - היא הייתה נושרת.
הקור מצמית, נגמר לי הכוח למשחקים, עוד דקה הילדים מצטננים. ילדים מהמרפסת למעלה מתחילים לצלוף עלי כדורי שלג והם יודעים לצלוף, מנסה להתחמק מהמטווח, מחליק לתוך שלולית קרח מומס, שחרחר, הגרביים שלי ספוגות מים קפואים, השיניים נוקשות.
אני שועט לזרועות שמש של 40 מעלות, יבורכו צלזיוס, פרנהייט והחברים.
לא עובד, כמות מכריעה של אגלי זיעה עושה את דרכה בין קמטי המצח, חוצה בקלות את גבותי הכרסתניות שכבר קודם הגיעו לתת-ספיקה, בואכה האישונים - שורפת כל ריס שנקרה בדרכה, ממיסה כל זיכרון של כדור שלג.
נאיביות להציב מהלך כה חובבני מול מערכות משומנות של חום וזיעה.
יש עוד שיטה פשוטה שכדאי לנסות אותה לפני שעוברים לאסטרטגיות מתוחכמות: המקל והגזר, פותחים בהלקאה כדי לסיים עם גזר מרענן.
שואה. צעדת מוות. שיירות של שלדים צועדים בשארית כוחות שאין להם, בלי לדעת לאן. מסביב האס. אס. יורים מטווח אפס בכל מי שמתמהמה, מוסיפים אותו לערימות הגוויות הנערמות בצד באין קובר. אין תקווה. אין משפחה. אין בית עם מזגן, שתיה קפואה וארוחה חמה. מאיפה נזרקה בי חוצפה להרגיש אומלל? תגיד תודה על זה שרק השמש יורה בך כשאתה נעצר לנגב זיעה בשרוול.
החום בלתי-נסבל. אני חושב שאסור להשתמש בשואה לצרכים הפעוטים שלנו, נדמה לי שזה גם לא חוקי.
חוצה כביש ועובר לגזר:
תסתכל רגע אחורה, אתה אחרי העליה הגדולה ועברת יותר מחצי דרך, מקסים, אוטוטו זה נגמר.
אני לא מסתובב כי מפחיד אותי לראות את הכול נמס מאחורי ולהפוך לנציב זיעה. ואם הדרך תיגמר? מחר יש גם יום, עם אותו מזג.
ממשיך בכיוון הגזר, אבל ע"פ מודלים צרפתיים.
צרפתיים מחבבים אוויר חם, אולי זו תרבות ואולי זו דרך חיים, בכל מקרה גישה חיובית כזו עשויה להפוך את המסע שלי מסיוט לתענוג.
קרניה המלטפות של שמש בראשיתית מלחכות את העור שלי, מעמיסות אותו בוויטמינים, מינרלים וכל מיני ערכים בריאותיים. עור האדם בדומה לירקות רבים - מממש את שיא התפוקה שלו ע"י צלייה באש נמוכה. חום הוא נפלא. שמש היא מתנה.
זיעה אמנם מכילה כמה כימיקלים מפיצי ריח אבל מאידך היא משפרת את חיינו לאין ערוך וכשממשיכים עם קו החשיבה הזה - אפשר למצוא הנאה גם בריח האופייני שהוא הרבה פחות נורא מריחות אחרים, לא לחינם הביטוי אגל משמש רק זיעה וטל. מחקר חדש טוען כי קרני שמש מרוכזות עשויות להטעין באנרגיה ירוקה גם בני-אדם ולא רק לוחות סולאריים. החום גם מנקה רעלים ומרפא תאים נגועים בגוף. חום הוא אחת הדרכים המובהקות לזיהוי חולי קורונה, ובתחילת ההתפרצות, נשמעו תקוות שהתחממות מזג האוויר תחסל את הנגיף.
אני בועט את ההיגיון הצרפתי מחוץ למרחב המוח שלי, אסור לתת לחום לפגוע בפעילות התקינה שלו.
יש לי עוד מהלך שתמיד עובד, תרגילי הסחה:
חינוך: האם כדאי להפחיד את הילדים מרופא-שיניים כדי שלא יאכלו איגלויים כל היום אבל אז כשהם יגיעו אליו - הם יבכו בבעתה?
קחו כמה איגלו שאתם רוצים. שקט עכשיו.
בלשנות: מה הקשר בין מוס למוסקה? האם יש רכיבים זהים בסיכה; סיכּה; סיכום; מסך; מסיכה; סככה. לוח סולארי נקרא כך בגלל היותו אנטיתזה לסולר ולמזהמים אחרים?
לא יודע.
סטרט-אפ: תרומת דם דרך נדרים פלוס.
מסכים להיות פילנתרופ של זיעה, אומרים שזה דבר בריא.
היסטוריה: באיזה גיל מת אלכסנדר מוקדון?
מתי שיהיה, אם הוא היה הולך יום יום את הדרך הזאת עם העגלה, הוא היה מת קודם. גם-כן, המצביאים של פעם שהרגישו גיבורים.
גיאוגרפיה: בין אלו שתי מדינות מפריד ים טסמן?
סליחה, חשבתי שזה שם משפחה.
המסיכה משגעת אותי ואני משנן בעל-פה קמפיינים של משרד הבריאות:
מולי הולך כעת ילד. רסס טיפתי ממחזורי הנשימה שלי עשוי לחדור אל הפה או האף שלו, ובהנחה שאני אדום כמו העיר שלי, הוא יהיה א סימפטומטי, ידביק את הכיתה, ישלח את סבא שלו לבית חולים, יהרוג את השכן. משפחות שלמות ינמקו בבידוד, אחרות יאכלו שניצל סויה נוקשה במלוניות, רמזורים סגרים, כלכלה בקריסה, בתי חולים מתמוטטים. אם כולם-כולם יקפידו על מסיכות נצליח להוריד את התחלואה.
חם לי, מעדיף להישאר בלי תשובה ולא להיגרר עכשיו למבוך הגרפים והעקומות.
אני מצרף למשוואה כוח שובר שוויון: חשיבה עתידנית.
לא יאומן איך משקל 1.3 ק"ג של חליפת קרינה, לא יותר משתי חבילות סוכר (תכולה חדשה, מחיר ישן), וככה מסרבל כל תנועה. אנשים ברחוב נראים כמו רובוטים - רק מקללים כל הזמן את השמש, את קרן סנדובה המאיימת ואת צפון קוריאה עם הניסוי הכימי הכושל שלה שפירק חצי משכבות ההגנה של כדור הארץ. הבעיה הכי גדולה שלא רואים את הסוף, בניית שכבות הגנה מלאכותיות היא סיפור של שנים אם בכלל והחליפה החונקת הזאת, ברור תחסל אותנו עוד קודם.
איפה הימים של המסיכות אל-בד הקטנטנות?! ואנחנו עוד התלוננו!?
כן, התלוננו. אני מתריס מול המפונק מהעתיד. כי מסיכה צמודה על הפנים משבשת את פעילות המוח, ולא אכפת לי שתסבלו קצת - אתם עם המכוניות המעופפות.
הנה הבית.
הנוסחה הצליחה מול החום מספר אחד.
כדי לשרוד מלחמת מחשבות, לא צריך לנצח - מספיק ללחום, וזה מה שהמשנה שלי גורסת: תחשוב, לא משנה מה - בסוף תגיע למזגן.
תולש מסיכה ורץ לחפש את השלט, למה אין פה אור בבית?
-------------------------------------------------------
נקטף בדמי ימיו בשנת הכ"ז לחייו.
- צ צ צ לא פשוט, לא פשוט הקורונה הזאת.
- הבנתי שהיו לו מחלות רקע, משהו כמו רגישות למזג אוויר.
--------------------------------------------------
ברמזור של החזאים הגיעו אל תקרת ההגדרות של מזג האוויר: עומס חום כבד עד קיצוני, מעיק, הביל. אדום בוהק.
באחת בצהריים השמש יורה לכל הכיוונים אבל אני חושב שהיא מקדישה לי יחס אישי.
אם זה לא היה מזיע - זה היה משעשע. לדחוף בעלייה עגלת תאומים בייבי-ג'וגר פלוס ארבע, שתיים במושבים ועוד שניים על הפגוש - מורחים סנדלים על המדרכה, הכול תחת מעטה של מסיכה ספוגה עד בחילה.
אני לא נופל לייאוש או לרחמים עצמיים, יש לי משנה סדורה להתמודדות במצבי קיצון וזו הזדמנות נהדרת לממש אותה.
תמיד כדאי להתחיל עם הדרך הקלה:
שלג בחוץ שלושה ימים, נמאס, כבר מפסיקים לצלם. אני בונה עם הילדים איגלו במקום הבובה שקרסה, השלג על הכביש עכור, אני מגייס להם שרידי שלג יפה מעל גדר גבוהה. הילדים עטופים טוב, אני לא. אין לי מעיל דובון - זה לא מתאים לקוד הלבוש שלי, רק מעיל קשמיר שחבל להרוס אותו על משחקים. הכפפות סחוטות מאתמול. אי, היד שלי קופאת, והאוזניים בכלל. שמעתי פעם שבסיביר אם אוזן קפואה הייתה מקבלת מכה - היא הייתה נושרת.
הקור מצמית, נגמר לי הכוח למשחקים, עוד דקה הילדים מצטננים. ילדים מהמרפסת למעלה מתחילים לצלוף עלי כדורי שלג והם יודעים לצלוף, מנסה להתחמק מהמטווח, מחליק לתוך שלולית קרח מומס, שחרחר, הגרביים שלי ספוגות מים קפואים, השיניים נוקשות.
אני שועט לזרועות שמש של 40 מעלות, יבורכו צלזיוס, פרנהייט והחברים.
לא עובד, כמות מכריעה של אגלי זיעה עושה את דרכה בין קמטי המצח, חוצה בקלות את גבותי הכרסתניות שכבר קודם הגיעו לתת-ספיקה, בואכה האישונים - שורפת כל ריס שנקרה בדרכה, ממיסה כל זיכרון של כדור שלג.
נאיביות להציב מהלך כה חובבני מול מערכות משומנות של חום וזיעה.
יש עוד שיטה פשוטה שכדאי לנסות אותה לפני שעוברים לאסטרטגיות מתוחכמות: המקל והגזר, פותחים בהלקאה כדי לסיים עם גזר מרענן.
שואה. צעדת מוות. שיירות של שלדים צועדים בשארית כוחות שאין להם, בלי לדעת לאן. מסביב האס. אס. יורים מטווח אפס בכל מי שמתמהמה, מוסיפים אותו לערימות הגוויות הנערמות בצד באין קובר. אין תקווה. אין משפחה. אין בית עם מזגן, שתיה קפואה וארוחה חמה. מאיפה נזרקה בי חוצפה להרגיש אומלל? תגיד תודה על זה שרק השמש יורה בך כשאתה נעצר לנגב זיעה בשרוול.
החום בלתי-נסבל. אני חושב שאסור להשתמש בשואה לצרכים הפעוטים שלנו, נדמה לי שזה גם לא חוקי.
חוצה כביש ועובר לגזר:
תסתכל רגע אחורה, אתה אחרי העליה הגדולה ועברת יותר מחצי דרך, מקסים, אוטוטו זה נגמר.
אני לא מסתובב כי מפחיד אותי לראות את הכול נמס מאחורי ולהפוך לנציב זיעה. ואם הדרך תיגמר? מחר יש גם יום, עם אותו מזג.
ממשיך בכיוון הגזר, אבל ע"פ מודלים צרפתיים.
צרפתיים מחבבים אוויר חם, אולי זו תרבות ואולי זו דרך חיים, בכל מקרה גישה חיובית כזו עשויה להפוך את המסע שלי מסיוט לתענוג.
קרניה המלטפות של שמש בראשיתית מלחכות את העור שלי, מעמיסות אותו בוויטמינים, מינרלים וכל מיני ערכים בריאותיים. עור האדם בדומה לירקות רבים - מממש את שיא התפוקה שלו ע"י צלייה באש נמוכה. חום הוא נפלא. שמש היא מתנה.
זיעה אמנם מכילה כמה כימיקלים מפיצי ריח אבל מאידך היא משפרת את חיינו לאין ערוך וכשממשיכים עם קו החשיבה הזה - אפשר למצוא הנאה גם בריח האופייני שהוא הרבה פחות נורא מריחות אחרים, לא לחינם הביטוי אגל משמש רק זיעה וטל. מחקר חדש טוען כי קרני שמש מרוכזות עשויות להטעין באנרגיה ירוקה גם בני-אדם ולא רק לוחות סולאריים. החום גם מנקה רעלים ומרפא תאים נגועים בגוף. חום הוא אחת הדרכים המובהקות לזיהוי חולי קורונה, ובתחילת ההתפרצות, נשמעו תקוות שהתחממות מזג האוויר תחסל את הנגיף.
אני בועט את ההיגיון הצרפתי מחוץ למרחב המוח שלי, אסור לתת לחום לפגוע בפעילות התקינה שלו.
יש לי עוד מהלך שתמיד עובד, תרגילי הסחה:
חינוך: האם כדאי להפחיד את הילדים מרופא-שיניים כדי שלא יאכלו איגלויים כל היום אבל אז כשהם יגיעו אליו - הם יבכו בבעתה?
קחו כמה איגלו שאתם רוצים. שקט עכשיו.
בלשנות: מה הקשר בין מוס למוסקה? האם יש רכיבים זהים בסיכה; סיכּה; סיכום; מסך; מסיכה; סככה. לוח סולארי נקרא כך בגלל היותו אנטיתזה לסולר ולמזהמים אחרים?
לא יודע.
סטרט-אפ: תרומת דם דרך נדרים פלוס.
מסכים להיות פילנתרופ של זיעה, אומרים שזה דבר בריא.
היסטוריה: באיזה גיל מת אלכסנדר מוקדון?
מתי שיהיה, אם הוא היה הולך יום יום את הדרך הזאת עם העגלה, הוא היה מת קודם. גם-כן, המצביאים של פעם שהרגישו גיבורים.
גיאוגרפיה: בין אלו שתי מדינות מפריד ים טסמן?
סליחה, חשבתי שזה שם משפחה.
המסיכה משגעת אותי ואני משנן בעל-פה קמפיינים של משרד הבריאות:
מולי הולך כעת ילד. רסס טיפתי ממחזורי הנשימה שלי עשוי לחדור אל הפה או האף שלו, ובהנחה שאני אדום כמו העיר שלי, הוא יהיה א סימפטומטי, ידביק את הכיתה, ישלח את סבא שלו לבית חולים, יהרוג את השכן. משפחות שלמות ינמקו בבידוד, אחרות יאכלו שניצל סויה נוקשה במלוניות, רמזורים סגרים, כלכלה בקריסה, בתי חולים מתמוטטים. אם כולם-כולם יקפידו על מסיכות נצליח להוריד את התחלואה.
חם לי, מעדיף להישאר בלי תשובה ולא להיגרר עכשיו למבוך הגרפים והעקומות.
אני מצרף למשוואה כוח שובר שוויון: חשיבה עתידנית.
לא יאומן איך משקל 1.3 ק"ג של חליפת קרינה, לא יותר משתי חבילות סוכר (תכולה חדשה, מחיר ישן), וככה מסרבל כל תנועה. אנשים ברחוב נראים כמו רובוטים - רק מקללים כל הזמן את השמש, את קרן סנדובה המאיימת ואת צפון קוריאה עם הניסוי הכימי הכושל שלה שפירק חצי משכבות ההגנה של כדור הארץ. הבעיה הכי גדולה שלא רואים את הסוף, בניית שכבות הגנה מלאכותיות היא סיפור של שנים אם בכלל והחליפה החונקת הזאת, ברור תחסל אותנו עוד קודם.
איפה הימים של המסיכות אל-בד הקטנטנות?! ואנחנו עוד התלוננו!?
כן, התלוננו. אני מתריס מול המפונק מהעתיד. כי מסיכה צמודה על הפנים משבשת את פעילות המוח, ולא אכפת לי שתסבלו קצת - אתם עם המכוניות המעופפות.
הנה הבית.
הנוסחה הצליחה מול החום מספר אחד.
כדי לשרוד מלחמת מחשבות, לא צריך לנצח - מספיק ללחום, וזה מה שהמשנה שלי גורסת: תחשוב, לא משנה מה - בסוף תגיע למזגן.
תולש מסיכה ורץ לחפש את השלט, למה אין פה אור בבית?
-------------------------------------------------------
נקטף בדמי ימיו בשנת הכ"ז לחייו.
- צ צ צ לא פשוט, לא פשוט הקורונה הזאת.
- הבנתי שהיו לו מחלות רקע, משהו כמו רגישות למזג אוויר.
נערך לאחרונה ב:
