שיר נִפְּלָה נָּא

[אוריצפת]

נִפְּלָה נָּא


צְעִיף צִנָּה שֶׁל טֶרֶם בֹּקֶר מְאַיֵּם בְּרִשּׁוּל
עַל כְּתֵפָיו הַחֲסוֹנוֹת שֶׁל הָהָר הָאֶחָד; זֶה הָהָר
שֶׁהָיִיתִי נִשְׁמָר עֲלוֹת בּוֹ וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ
וְהַיּוֹם אֲנִי פּוֹסֵעַ עַל קְצָווֹת מְחֻדָּדִים שֶׁלּוֹ
בֵּין וִילוֹנֵי עָנָן מִתְפּוֹגְגוֹת, בֵּין אֲרֻבּוֹת תְּכֵלֶת
וּבֵין קַוִּים אֲפֹרִים וְדַלִּים שֶׁל פְּסָגוֹת.

עֲדַיִן אֵינֶנִּי מַכִּיר בֵּין זְאֵב לְכֶלֶב
וּכְבָר נִכְנְסָה בִּי הָרוּחַ וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַנִּשְׁמָע
מַאֲזִין לְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה.

אֶתְמוֹל עָבְרָה שָׁם דֶּרֶךְ מְהַדְּרִין מְתֻחֶמֶת
גַּלֵּי פַּח וָפַחַת, פֶּן יֶהֶרְסוּ הָעָם.
קְשִׁישׁוֹת סַסְגּוֹנִיּוֹת, מְצֹעָפוֹת בְּשַׁלְוַת חֲלוֹם
בְּלַהַט נְעוּרִים הִפְרִיחוּ כְּנָפַיִם מְלֵאוֹת מִשְׁחַת קֹדֶשׁ
[נִמְשַׁחְתָּ, אַשְׁרֶיךָ].

בְּלַיְלָה אֶחָד
נִבְקְעוּ מַעְיְנוֹת רַבָּה, תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא
[חַי רָאטְל! חַי רָאטְל!].
הַמְּבַקְּשִׁים, הַשּׁוֹאֲלִים לֹא הִלְּכוּ בוֹ
רַק נִשְׁעֲנוּ עַל הַכֹּתֶל
בְּיָד פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל מֵעוֹבְרִים וְשָׁבִים.
קָלֵידוֹסְקוֹפּ שֶׁל דְּמֻיּוֹת וּצְבָעִים וְרֵיחוֹת וּמָחוֹל
מַרְאוֹת מִן הַקֹּדֶשׁ. בַּקְבּוּקִים שֶׁל חוֹל
מְנַצְנְצֵי גַּחְלִילִיּוֹת בַּחֹשֶׁךְ, אוֹר יָרֹק, אוֹר כָּחֹל
כּוֹתְבֵי אִגְּרוֹת, קְמֵעוֹת, כּוֹתְבֵי שֵׁמוֹת בָּאֹרֶז
מְחַלְּקֵי 236 טְרָגֶדְיוֹת בְּמַעַטְפוֹת תְּגוּבַיְנָא-אֵין-צֹרֶךְ
אַלּוּפִים מְסֻבָּלִים, בֵּין יוֹשְׁבֵי אֹהָלִים וּבֵין מְסֻבִּין
מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם טַסִּים מְמֹרָטִים בַּאֲוִירָא דְּמַחְכִּים - - -

עַם שָׁלֵם הוֹרֵס אֶל הָהָר, אֶל הָהָר
שָׁם הָיוּ אוֹמְרִים: "אֵין פֶּרֶץ, אֵין צְוָחָה"
עַתָּה, אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים. וְצַר לָנוּ. בָּרוּךְ הַמָּקוֹם.

הַשֶּׁקֶט שֶׁאַחֲרֵי.
מְצַמְרֵר. מְהַדְהֵד [לְמִי שֶׁנּוֹתְרָה בּוֹ אֹזֶן].
אֶתְמוֹל, יְקוּם נִגְרַף בִּידֵי הֲמוֹן אָדָם. עַתָּה, מֵכִין עַצְמוֹ לַבָּאוֹת
בִּשְׁתִיקָה. בִּשְׁקִיקָה.

לְמַטָּה
סְפוּגִין-סְפוּגִין שֶׁל צַמָּרוֹת
שׁוֹלְחִים תְּרָנִים אַמִּיצִים אֶל הִסּוּס שֶׁל רָקִיעַ
כְּמַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל.
בֶּהָרִים שֶׁמִּמּוּל
פָּרָה לֹא גָּעֲתָה, צָבוֹעַ לֹא צָחַק
אָדָם לֹא קִלְקֵל בִּדְבָרִים, לֹא הָרַס מַחְשָׁבוֹת
רַק שְׁתִיקָה בְּרֵאשִׁיתִית, אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בַּאֲוִיר
נֶגֶד הָהָר, כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב הַמַּאְפֵּלְיָה
נַעֲשִׂים מֵאָז וְעַד עָתָּה. נִשְׁמָעִים כְּמֵאָז כֵּן עָתָּה.

* * *
[הַיּוֹם שָׁבִים לְדַבֵּר עַל קוֹאָלִיצְיָה וְעַל מְחִיר הַדֶּלֶק.
קְדֻשַּׁת חַיִּים נִטְחֶנֶת לַאֲבַק לְשׁוֹנוֹת כָּזֶה, וְכָזֶה – ]

* * *

בָּאֹפֶק
כְּבָר תִּמֵּר עַמּוּד עָשָׁן שָׁחֹר.
סִימָן לְבֹקֶר.

 

[הנף מקלדת]

צמרמורת...

 

[קופי 100]

נפלא נא!

 

[7שבע7]

זה פשוט מדהים, היכולת הזה לערבב מילים נשגבות עם מילים ארציות, למשוך שורות במקום אחד ולקצר במקום אחר - וליצור מכל זה הרמוניה מפעימה שכזו.
משאיר צמרמורת אחר הקריאה.

 

[רוחי בלבוחי]

 

[נפש]

מדהים

 

[רחל סרולוביץ]

יוצא דופן.
מלבד התוכן שלא ניתן לערער על עוצמתו
סגנון הכתיבה מענג