שיתוף - לביקורת נורא שמחתי לשמוע

  • הוסף לסימניות
  • #21
ביקורת מעולה מאת הניק @הבזק של שפיות
הסיפור ממש מעולה, אני מסכים עם מה שכתב @הספרן שההתמודדות של מוישי והתמיכה בלאה, זה תהליך בפני עצמו גם אם זה לא מתקדם מבחינה עלילתית, זה ממש פשוט בעיני - אלא שראיתי שהיו שכתבו אחרת, לכן אני מדגיש את זה.
משהו אחד ממש קטן שקצת הפריע לי: "שמונה וחצי. את מרגישה טוב?" ברר מוישי, היא נהנתה לשמוע את הדאגה בקולו.
המשמעות של "נהנתה" קצת לא שייכת בהקשר הזה, יותר מתאים לומר: את מרגישה טוב? ברר מוישי, הדאגה שבקולו נוגעת לליבה, אפשרות נוספת: את מרגישה טוב? ברר מוישי, צליל קולו דואג משהו, כך זה ידגיש את הרגש בלי לומר שהיא "נהנית" מזה.
ושוב פעם: כתוב בצורה מצוינת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
ביקורת מעולה מאת הניק @הבזק של שפיות
הסיפור ממש מעולה, אני מסכים עם מה שכתב @הספרן שההתמודדות של מוישי והתמיכה בלאה, זה תהליך בפני עצמו גם אם זה לא מתקדם מבחינה עלילתית, זה ממש פשוט בעיני - אלא שראיתי שהיו שכתבו אחרת, לכן אני מדגיש את זה.
נורא שמחתי לשמוע...:)
ובכלל, יש לי הרהורים בכל הנוגע לכללים ספרותיים שהלעיטו אותנו. לטב ולמוטב.
והביקורות שכתבו על הסיפור, משקפת במידה מסוימת את ההיצמדות הדווקנית על אוטומט לחוקים וכללים - שאמנם כוחם יפה לעיתים קרובות, אבל במקרים רבים ראוי להפעיל את השכל הישר והרגשת הלב, שלנו, של הקוראים, ולמדוד על פיהם.. את איכות הסיפור. אבל זה לא הזמן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
נורא שמחתי לשמוע...:)
ובכלל, יש לי הרהורים בכל הנוגע לכללים ספרותיים שהלעיטו אותנו. לטב ולמוטב.
והביקורות שכתבו על הסיפור, משקפת במידה מסוימת את ההיצמדות הדווקנית על אוטומט לחוקים וכללים - שאמנם כוחם יפה לעיתים קרובות, אבל במקרים רבים ראוי להפעיל את השכל הישר והרגשת הלב, שלנו, של הקוראים, ולמדוד על פיהם.. את איכות הסיפור. אבל זה לא הזמן.
מסכימה לחלוטין.
כמה חשוב לקבל תגובות מהקוראים על איכות הסיפור. כי יכול להיות סיפור שנכתב לפי כל הכללים ועדיין לא יהיה בו את הקסם שכובש את לב הקוראים, ויכול להיות סיפור לא מושלם בכלל אבל שנכנס ללב...
לכן אני ממש מודה לכל אחד שטרח והעיר והאיר. אני לומדת מהתגובות שלכם המון!
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
ב"ה
טוב, אולי לא אמורים להקפיץ אשכולות ישנים אבל הי, לאה ומוישי קפצו לי ללב שוב פעם. אני חושבת שזאת סיבה מספקת.

"אין לי מה ללבוש!" הקריאה המיואשת הדהדה מעם חדר השינה.
מוישי התנתק מהכתבה שהיה שקוע בקריאתה, זנח את העיתון על הספה ומיהר אל החדר.

כפי שחשב, המיטה היתה עמוסה בפריטי ביגוד שונים ולאה עמדה מול הארון, מפשפשת בקרבו.
המראה המוכר לפני כל שמחה אליה הם יוצאים. הוא העיף מבט חטוף אל שעונו, שלא בישר לו טובות. חייבים עוד מעט לצאת כבר לאולם.

"אין לך מה ללבוש? אז תלכי לקניות..." פתר מוישי בקלילות. היא הסתובבה אליו במבט מופתע, והוא השלים "...בארון שלך".
לאה התיישבה על המיטה, מחויכת קלות. זאת הבדיחה הקבועה שלו ועדיין הוא מצליח להפתיע איתה כל פעם מחדש.
"אבל הנה, הוצאתי הכל ואין כלום" אמרה, כשהאירוניה שבדבריה ניצבת ועומדת מול המיטה עמוסת הבגדים.

"למה לא זה?" מוישי נחוש לסייע, מצביע באקראי על הבגד שהכי קרוב אליו.
"כי זה מרזה". לאה עונה בטון לא ברור.
"נו, מצוין!" הוא גאה בעצמו על הפתרון המהיר לבעיה.
"זה לא טוב". נושפת לאה בייאוש. "כולם ישר יסתכלו עלי ויקטלגו. 'אה, צריך להמשיך להתפלל עליה'.." חיקתה לאה דודה דמיונית.
לא נעים. ככה מתנהגים בעזרת הנשים? מסכנה לאה.

"אז יש בגד בסגנון שונה?" הוא מקווה.
לאה מרימה מהערימה בגד אחר.
"אוקי, מה זה?" מברר מוישי.
"זה בגד רחב כזה, אוברסייז, זה מטשטש". היא מנסה להסביר לו.
"או, זה נשמע טוב! מה, לא?" מוישי מנסה להבין מה יכול להיות המכשול בבגד הזה.
"לא. כי אז כל השיחה איתי רק ינסו לפענח - היא כן או לא? אין לי כוח למבטים החוקרים האלו".

מוישי מקמט את מצחו. לכזאת סוגיה מסובכת הוא לא ציפה.
מה אפשר לעשות?
"אולי בכלל לא יסתכלו?" הוא מנסה תחזית אופטימית.
"אין מצב" פוסקת לאה. "בטוח יסתכלו".
"למה?" תוהה מוישי "אנחנו נשואים בסך הכל שנתיים, אפשר לחשוב.."
"שנתיים וחצי" מזדעקת לאה. "זה כמעט שלוש! וזה המון. המון" היא מסיימת בשקט.

מוישי לא יודע מה לענות. הוא רוצה לומר לה שנכונו להם עוד הרבה שנים, ושנתיים של ציפייה הם כאפס לעומת כל החיים, אבל כאב עמום שחש מאותת לו שעמוק בפנים הוא מסכים איתה.

נכון, הוא יודע. ה' לא חייב לספק להם הכל לפי הלו"ז שהם תכננו, ובכלל כל לידה היא נס בפני עצמה.
אבל כשיש כל כך הרבה מסביב שאצלם הנס הזה נראה טבע מובן מאליו, ונדמה שאצלם הכל קורה בקצב מדויק מידי, זה קצת קשה.
קצת הרבה.

***

היא יצאה מהאולם המואר אל החושך שבחוץ. הוא חיכה לה, בתחילת השביל.
"איך היה?" זה הדבר הראשון שהיה חשוב לו לדעת. לאה חייכה קלות. בסוף המפגש החברתי הזה עשה לה טוב, למרות התקריות הקטנות.

"היה בסדר" היא משתפת. "ישבתי בסוף ליד חדווה, היא עוד לא נשואה, אז יכולתי לדבר איתה חופשי".
"אז היה לך מעניין" מוישי מאושר בשבילה.
"כן, תאר לעצמך שיש עוד נושאי שיחה חוץ מעגלות ומעונות" הכריזה לאה בדרמטיות.
מוישי צחקק.

"בטח גם לה זה היה יותר נעים" הוא אמר בטון מהורהר.
לאה הסכימה איתו לחלוטין. "בטח, אתה יודע מה זה לשמוע את כולם דנות איך להאריך את חופשת הלידה כשהיא בכלל עוד לא לקחה השנה יום חופש אחד?"
מוישי המשיך במבטו המהורהר ורק אמר עם חיוך קטן: "אפשר להבין אותה, אה?".
לאה הנהנה במרץ. היא הזדהתה איתה ממש. טוב, לא בדיוק. בסוף ההתמודדויות שלהן שונות.

הצעדים שלה נהיו נינוחים יותר.
"תודה לה' על מה שיש לנו" היא מצאה את עצמה אומרת. "לפחות אנחנו ביחד במסע הזה".

"ואיך היה לך?" נזכרה לשאול בחזרה.
"היה טוב" הוא חייך, וכמה שהחיוך שלו היה מאושר באמת, הוא היה שברירי קצת.
"פגשתי את יהודה ואת מנחם..." הוא מספר לה והיא אוטומטית סופרת בלב. 2 ילדים, ילד ועוד אחד בדרך...

"אתה יודע? היו יכולים להיות לנו כבר שני ילדים" היא אומרת פתאום שלא ממין העניין. זה כואב לה. ממש.
"לא יכול להיות" מוישי עונה לה בשלווה.
"למה?" לאה שואלת בלהיטות, מוכנה לפרט לו את כל החישובים שעלו בראשה.
"למה? כי אם זה לא קרה סימן שזה לא היה יכול לקרות.
זה לא היה צריך לקרות .. אם זה היה יכול להיות, זה היה כבר קורה".

לאה נאלמת דום. היא רוצה להתנגד, אבל היא גם כמהה להתחבר לזה.
החיים שלהם הם לא טעות. הם הצורה הנכונה בה הכל צריך להיות, שום דבר לא היה צריך להיות אחרת.
"אז מה, פשוט נשלים עם זה?" היא מנסה לחבר למילים את כל מה שעובר לה בראש.
"פשוט זה בטוח לא" מוישי רציני,
"אבל
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
מהמם.
אבל נראה לי קצת מוגזם. באמת! שנתיים וחצי!
זה שנהיה כמעט נורמה שליום נישואין הראשון מגיעים עם תינוק ביד, זה לא אומר ששנתיים וחצי זה הרבה. (כותבת מי שילדה שנתיים אחרי החתונה והסתכלה בהלם על מי ששאל אותה מה קורה חודש אחרי היום נישואין הראשון. לא חפרן. סבתא דואגת.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
מהמם.
אבל נראה לי קצת מוגזם. באמת! שנתיים וחצי!
זה שנהיה כמעט נורמה שליום נישואין הראשון מגיעים עם תינוק ביד, זה לא אומר ששנתיים וחצי זה הרבה. (כותבת מי שילדה שנתיים אחרי החתונה והסתכלה בהלם על מי ששאל אותה מה קורה חודש אחרי היום נישואין הראשון. לא חפרן. סבתא דואגת.)
מסכימה איתך שברעיון לא כדאי להיות בלחץ אבל זה עובדה, שמעתי את זה מכמה חברות סביבי...
ואם ילדת ב"ה שנתיים אחרי החתונה זה אומר שהיו בשורות טובות כבר קודם אז זה לא בדיוק אותו דבר.
אחרי שנתיים וחצי אני מכירה כאלה שכבר בטיפולים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
מסכימה איתך שברעיון לא כדאי להיות בלחץ אבל זה עובדה, שמעתי את זה מכמה חברות סביבי...
ואם ילדת ב"ה שנתיים אחרי החתונה זה אומר שהיו בשורות טובות כבר קודם אז זה לא בדיוק אותו דבר.
אחרי שנתיים וחצי אני מכירה כאלה שכבר בטיפולים.
אם הם בטיפולים אחרי שנתיים וחצי היה סיבה לזה. אם הכל תקין אף רופא לא שולח לפני שלוש שנים בערך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
מהמם.
אבל נראה לי קצת מוגזם. באמת! שנתיים וחצי!
זה שנהיה כמעט נורמה שליום נישואין הראשון מגיעים עם תינוק ביד, זה לא אומר ששנתיים וחצי זה הרבה. (כותבת מי שילדה שנתיים אחרי החתונה והסתכלה בהלם על מי ששאל אותה מה קורה חודש אחרי היום נישואין הראשון. לא חפרן. סבתא דואגת.)
היום חברה שלי ספרה בכתה שאחותה ילדה תינוקת אחרי 9 וחצי חודשים( נכון שזה לא רגיל)
אז שנתיים וחצי אחרי החתונה זה לא מעט זמן.

חוץ מזה הסיפור ממש יפה, מחבר ומיוחד
קראתי והאמת מחכה ל- HAPPY AND
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
חוץ מזה הסיפור ממש יפה, מחבר ומיוחד
קראתי והאמת מחכה ל- HAPPY AND
לי נראה שדווקא עדיף להמשיך עם הקו הנוכחי, זה הסיפור - בעצם.

כשתרצי לסיים את הסיפור - תסיימי אותו בהפי הנד, כרגע זה היופי שבו, ההתמודדות, התהליך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
אם הם בטיפולים אחרי שנתיים וחצי היה סיבה לזה. אם הכל תקין אף רופא לא שולח לפני שלוש שנים בערך.
נתתי את זה כדוגמה. כדי לעלות על זה שמשהו או לא תקין, או לחילופין שהכל בסדר, צריך לעשות בירור מקיף. ואת זה בדרך כלל כבר עושים בשלב הזה.
היום חברה שלי ספרה בכתה שאחותה ילדה תינוקת אחרי 9 וחצי חודשים( נכון שזה לא רגיל)
אז שנתיים וחצי אחרי החתונה זה לא מעט זמן.

חוץ מזה הסיפור ממש יפה, מחבר ומיוחד
קראתי והאמת מחכה ל- HAPPY AND
תודה רבה! היו פה כאלו שרצו גם כן, וכאלו שביקשו לטעום עוד מההתמודדות ולא רק להגיע לסוף. אני מנסה לעשות שהם יהנו מהדרך.
לי נראה שדווקא עדיף להמשיך עם הקו הנוכחי, זה הסיפור - בעצם.

כשתרצי לסיים את הסיפור - תסיימי אותו בהפי הנד, כרגע זה היופי שבו, ההתמודדות, התהליך.
נכון מאוד! תודה על המשוב! מקווה שרואים פה את הדרך והתהליך, בלי קשר לתוצאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
  • הוסף לסימניות
  • #35
ב"ה


"כן בטח אל תדאגי", לאה מצאה את עצמה מרגיעה את טובי, "הכל טוב, אני אסתדר עם זה".
היא החזיקה את הטלפון ביד אחת וביד השניה נופפה לשלום למוישי שבדיוק נכנס הביתה ממעריב.

"טוב, אבל אני פה לכל דבר", מתנשפת טובי מהצד השני של הקו בהקלה, "אל תהססי להתקשר. ותודה ענקית על העזרה, פשוט לא דמיינתי שיהיה לי כזה בלגן באמצע החופשת לידה, אני ממש משתדלת תמיד, וגם ככה נראה לי שהמנהלת לא הכי אהבה את זה שאני מאריכה קצת אז אני ממש רוצה... בקיצור הבנת".
לאה הבינה יותר מידי טוב. כן, היא תציל אותה כרגיל.

"ברור אל תדאגי. בעז"ה מחר זה יסודר" לאה התאמצה להישמע רשמית, שלא תחשוב שהיא נלהבת מידי לעבודה הנוספת שהוטלה עליה.
"וואי את ממש מצילה אותי, אז אני כאן לכל שאלה קטנה. את יכולה להתקשר ולחפור בכל שעה, אני גם ככה ערה ו..." טובי עצרה את עצמה לרגע ואז הוסיפה במהירות "ובעז"ה אני אחזיר לך בשמחות בקרוב".
"אמן" לאה סיימה את השיחה בחיפזון, לפני שהיא תתחיל לכעוס על החברה הטובה שלה.

לאה נשענה על השיש, שקועה במחשבות. מוישי חייך אליה ושאל: "מה זה היה?".
היא ניתקה מהשיש והחלה לערוך את השולחן בזריזות.
"סתם, בקטנה, לא משהו רציני" ענתה בהיסח הדעת תוך שהיא מניחה שתי צלחות חרסינה אלגנטיות משני צידי השולחן.

"זה דווקא כיף להיות המצילה של החברות, המועדפת אצל המנהלת, זאת שמתמצאת בכל דבר, לא?" היא משתפת את מוישי בהרהורים שלה.
ככה זה כשמעולם לא יצאת לחופשת לידה ואף פעם לא צברת פערים להשלמה. היא כבר רגילה לפרצופים המתחלפים תדיר. רק היא נותרת שם, נאמנה. פניה מתקשחות מבלי משים.
"בטח שזה כיף. כל הכבוד לך!" מוישי ניסה לפענח למה בכל זאת לאה לא נראית מרוצה. "זאת היתה המנהלת? מה הבטחת לה?"
"לא, זאת טובי. היא עשתה איזה פשלה לפני החופשת לידה ועכשיו צריך לתקן את זה" ענתה לאה תוך כדי שהניחה את הסכו"ם שהביאה מהמגירה.

"ולמה את צריכה לעשות את זה?" התעניין מוישי.
"כדי לא לצאת האישה המרירה שמסרבת לעזור לחברות בחופשת לידה", לאה הניחה בנקישה את כוסות הזכוכית על השולחן.
"אם ככה, אז בטח שאת לא צריכה לעזור לה" ענה מוישי בביטחון.
לאה עצרה, בטוחה שאוזניה מתעתעות בה. מוישי, הותרן הלאומי, יגיד לא להתמסרות לזולת?
היא הביטה בעיניו במבט של שאלה, והוא הנהן אליה קלות בראשו. הוא באמת מתכוון לזה.

"אני באמת לא חייבת" היא התחילה לומר באיטיות, מרגישה שמשהו חמים ונעים מתפשט בה לאט לאט, "אבל היא באמת בסדר, ביקשה ממש בעדינות. וגם אמרה שתעשה מה שהיא יכולה מהבית אפילו שהיא בחופשת לידה. וגם מסכנה, מה היא תעשה?"
"היא תסתדר, זה לא התפקיד שלך" המשיך מוישי בשלו, תוך שהוא ממלא את קנקן המים.
"אבל באמת שאני יכולה לעזור, זה לא כזה קשה..." לאה הביאה אל השולחן את מגש הירקות שחתכה, והוסיפה בחצי חיוך: "אני לא מאמינה שמהפה שלי יוצאים השכנועים האלו".
מוישי משך בכתפו. "מה שבא לך, אבל תזכרי שאת לא חייבת בכלל". הוא ניגש אל המקרר והוציא גבינות אל השולחן.

לאה הוציאה מהתנור את הלזניה והניחה אותה במרכז השולחן.
"אבל מה קרה פתאום שאתה חושב שלא צריך לעזור לכל אחד?" היא נזכרה להעלות בקול רם את התמיהה שלה.
מוישי הרצין. הוא התיישב ליד השולחן ואמר: "אני בעד כל עזרה לכל אחד, אבל שזה יגיע מהמקום הנכון. את לא צרת עין, אם את מסרבת לעבוד כמה שעות על פרויקט של מישהי אחרת. זכותך. את לא צריכה לדחוק את עצמך לעזרה שאת לא רוצה רק בגלל מה שיגידו. את עובדת הרבה יותר קשה מהן. אני הכי בעד שתעזרי וכמה שיותר, אבל כשזה מהסיבות הנכונות".
"זה באמת נכון" לאה הסכימה איתו בכל ליבה. אמנם זה היה נשמע לה קצת גבוה, אבל איכשהו היא כבר הרגישה טוב יותר עם המטלה הזאת. היא התיישבה בכבדות על הכסא.

"תחשוב, כבר 3 שנים שאני עובדת רצוף, בלי שום חופשת לידה. זה שוחק. זה לא ממש קל להמשיך לבוא בהתמדה כל יום". לאה הרימה את מבטה וראתה את מוישי מהנהן בהשתתפות. בטח שהוא מבין אותה, גם אצלו זה בדיוק ככה. הוא כמעט היחיד שמגיע בזמן ויוצא בזמן כל יום.
"לפעמים אני מתביישת בזה, שאני רוצה חופשת לידה בשביל עצמי. הרי העיקר זה התינוק, בעזרת ה'.." היא המשיכה בשקט, תוך כדי שהיא משחקת בקצה המזלג.
"אם כואב לנו בגלל דבר גדול, זה לא אומר שאי אפשר לכאוב את הדברים הקטנים גם כן" מוישי ענה לה בנחת תשובה מן המוכן.

"כן? מה הדברים הקטנים שלך?" היא מאתגרת אותו בחיוך שובב.
"קודם את תגידי את שלך" הוא מחזיר, יודע שהיא תשמח לשתף.
"לא יודעת, אין לי רשימה בראש" לאה מנסה לחשוב "הנה לדוגמה - הבגדים שלי. כל השמלות שקניתי לפני החתונה עדיין טובות עלי. אין לי כל כך סיבה להתחדש כי הכל במצב טוב ויושב עלי מושלם. אני לא אקנה סתם בלי צורך". זה נשמע לה קטנוני קצת, מוישי אפילו לא ידע על זה עד עכשיו. אבל מסתבר שגם דברים קטנים יכולים לכאוב ולהעיק. היא אפילו לא שמה לב עד כמה.

"את בטח לא רוצה שאני אגיד לך שתקני לעצמך מה שאת אוהבת" ענה לה מוישי לאחר שתיקה קצרה. "אז אני רק אומר שגם זה יהיה מהסיבות הנכונות. אם את מרגישה שחסר לך שמלה, גם אם זה רק בשביל הגיוון, אין סיבה שלא תקני".

לאה חתכה את הלזניה לפרוסות מדויקות. "טוב, נראה. אני צריכה עכשיו למצוא כמה סיבות טובות - למה לעזור לטובי, למה לקנות שמלה.." היא חייכה תוך כדי שהניחה את פרוסות הלזניה בצלחות.
"אני יכול להגיד גם דברים שהם סיבות טובות לשמוח?" קולו של מוישי התרונן, "למי מהחברים שלי יש הערב כזאת ארוחת ערב מושקעת עם אשתו?"
לאה צחקה. "אנחנו עדיין זוג צעיר, מגיע לנו".
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #36
תודה!
יש לך כתיבה מיוחדת
תיאורים יפים מאוד תוך כדי השיחה
וזה מיוחד
וגם הדמויות התחברתי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
כתיבה יפה, מחושבת ועדינה משהו.
מרגיש כתיבה שיוצאת מהלב..
והיא גם נוגעת בו

סתם מתעניין, פירוט השיחות ביניהם, כמו בקטע עם השמלות והבגדים מה ללבוש, זה מרזה זה משמין וכו'
לא מכביד מידי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
כתיבה יפה, מחושבת ועדינה משהו.
מרגיש כתיבה שיוצאת מהלב..
והיא גם נוגעת בו
תודה רבה! משמח מאוד לשמוע...
סתם מתעניין, פירוט השיחות ביניהם, כמו בקטע עם השמלות והבגדים מה ללבוש, זה מרזה זה משמין וכו'
לא מכביד מידי?
בהחלט ייתכן.
במקור, כתבתי את זה כדי להבהיר את החששות שלה לפני אירוע, שהיא מרגישה שכולם נועצים בה עיניים,
אבל יתכן שהפירוט מיותר.
אני לא יודעת איך זה מתקבל אצל הקוראים ולכן אני שמחה כשנותנים ביקורת.
אם יש עוד שחושבים שעדיף לקצר בדיאלוגים ביניהם אשמח מאוד לשמוע כדי להשתפר להבא.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה