ניקוד ארמית

[אהרן2]

המקור הרוווח ומוכר כאמין ומדויק הוא המילון של מלמד, אך המציאות היא, שהמכונים המכובדים ביותר ומשופעים בהרבה אמצעים לוקחים מנקדים שדווקא מנקדים לפי השיגרא דלישנא המקובל היום.
משהו יודע האם יש ל'שיטה' זו כללים קבועים? מילון? מקור כלשהו ללמוד אותם?

 

[געוואלדיג]

זו לא 'שיטה' ואין עקביות כלל בכל המכונים האלה. עיין בשוטנשטיין היאך הם מנקדים את רב פפא - שני קמצי"ן ושני דגשין, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם כללי הדקדוק.
לפעמים מנקדים אשמעינן, אמרינן, אזלינן, בקמ"ץ הנו"ן הראשון, ופעמים בפת"ח.
ובאותן מילים - לפעמים בקמ"ץ האל"ף ופעמים בפת"ח האל"ף.
פעמים ינקדו אֲבוּהּ דשמואל (שהוא מוטעה מלכתחיל&#1492, ופעמים אֲבוּהַּ
פעמים ינקדו קָתָּנֵי ופעמים קָתָנֵי.
מלת לאו, לאוין, ינקדו בפת"ח הלמ"ד שלא כדין.
ועוד רבות ממה שזוכרני בע"פ, ואין עתותי בידי עתה לציין מקומם.

 

[אהרן2]

דווקא אני מכיר ספר שבו הארמית עיקבית מאוד
המגיהה שלו הינו רפפורט. מכירים?

 

[feel-הרמוני]

המגיה כמובן, לא המגיהה.
יצחק רפפורט מומחה באמת.

 

[אהרן2]

והוא לא מנגד את הארמית כמו מלמד, אז מאיפה הכללים??

 

[feel-הרמוני]

לפני כמה שנים ביקשתי מיצחק רפפורט להגיה גמרא מנוקדת, והוא לא הסכים בשום אופן לקחת על עצמו אחריות עקב הבעייתיות בנושא.

 

[אברהם]

זה שמכונים מכובדים מעסיקים מנקדים שלא מבינים בכללי הניקוד, זה לא סוד...
הרבה אנשים לא מבינים את חשיבות הנושא ומצידם שתשים צירי במקום סגול, הרי זה אותו דבר, לא?
אגב הלילה למדתי בספר חשוב, שלחיבת הקודש הביא אגרת מאחד מגדולי החסידות "מנוקדת בניקוד מלא"
ה' ישמור -באופן עקבי שְהַיַה במקום שֶהָיָה, ה' הידיעה מנוקדת בחטף-פתח, וכו' וכו' - גם מי שלא יודע לנקד זה נראה לו מוזר, ועוד כתוב שם השם של הנקדנית, איך היא לא מתביישת?!
ואני מאמין שאם אפנה למחבר הספר, הוא יפטור אותי באמירה "זאת החכמה (חכמת הדקדו&#1511 הייתה יקרה בימי קדם, ועכשיו היא מאוסה עלינו כי חמדוה המשכילים"

 

[געוואלדיג]

ואם היא כל כך מאוסה ואין כבר הבדל בין חט"ף לתנועה כמו שציין דובר צדק, אזי אשאל לכל הלועגים אם אין הבדל משמעותי בין חַטָּאִים לחֲטָאִים, וכן ראיתי מנקדים "הנותן" ליעף כח בחט"ף ה"א של הנותן. ויש כאן משמעות הפוכה ממש. נחשו נא אתם מה ההבדל.

 

[אברימי]

ואם היא כל כך מאוסה ואין כבר הבדל בין חט"ף לתנועה כמו שציין דובר צדק, אזי אשאל לכל הלועגים אם אין הבדל משמעותי בין חַטָּאִים לחֲטָאִים, וכן ראיתי מנקדים "הנותן" ליעף כח בחט"ף ה"א של הנותן. ויש כאן משמעות הפוכה ממש. נחשו נא אתם מה ההבדל.

בעוד תקופה זה כבר יופיע עם הסימן שאלה מודפס...

 

[אברהם]

גם ראיתי בסידור אחד היום יום הֲשישי בשבת
כנראה שהנקדן ניקד את זה ביום אחר, וזו היתה כוונתו: היום יום השישי?!? מה פתאום, היום יום שלישי!!!!!

 

[געוואלדיג]

אברימי יפה מאוד אם כי אני לא בטוח שכולם יבחינו שזו תשובה ולא עקיצה. מ"מ עדיין לא ענית מה ההבדל בין חטאים לחטאים.

 

[אברהם]

ההבדל פשוט - חֲטאים = עוונות, חַטָּאִים - אנשים שהחטא זה המקצוע שלהם... כמו:
(מעניין שברוריה לא ידעה את ההבדל בניקוד...)

 

[געוואלדיג]

הרוצה להחכים ולהעשיר ידיעותיו ולקבל רקע על לשון ארמית, יעיין כאן

 

[געוואלדיג]

ב"בריך שמיה": אלא בֶּאֱלָהָא דשמיא, כן מנוקד בכל הסידורים, הב' בסגול והאל"ף בחט"ף סגול.
והנה יש כלל "משה מוציא וכלב מכניס", פירוש, האותיות מ'ש'ה' כאשר הן באות לפני שם קדוש, אזי מוציאים במבטא את האות הראשונה של השם, לדוגמא: מֵיֲדוֹדָ, וכן כולם.
והאותיות ו'כ'ל'ב' כאשר הן באות לפני שם קדוש, אזי 'מכניס', דהיינו שאין מוציאים במבטא את האות הראשונה, לדוגמא: והייתם כֵּאלֹקִים וגו' (בשם חול אין כלל זה תקף, ולכן "זבח לָאֱלֹהִים יחרם" ולא "לֵאלֹהִים").
[הפתגם הנ"ל הוא מליצה על משקל העובדה שמשה רבנו הוציא את ישראל וכלב (ויהושע) הכניס לא"י].
ולפי זה היה צ"ל ב"בריך שמיה" - "בֵּאלָהָא", ואם ישיבו על דברי שלשון ארמי שונה, זה אינו. עיין דניאל ה, כג "לאלהא" - אל"ף ראשונה נחה, וכן שם ה, כג; עזרא ו, יב "ואלהא" - אל"ף ראשונה נחה.
בדרך כלל הנני מעיין בסידור ר' שבתי (פרעמיסלא) אולם כרגע איננו בידי.

 

[א.ישראל]

מצאתי כמוך בסידורים מסויימים באוצר החכמה

 

[געוואלדיג]

תודה רבה, אמנם ביררתי בינתיים את נוסח סידור ר' שבתי מכת"י, ושם איתא בסגול וחט"ף סגו"ל, וצ"ע.

 

[מאן דאמר]

ההבדל פשוט - חֲטאים = עוונות, חַטָּאִים - אנשים שהחטא זה המקצוע שלהם... כמו:
(מעניין שברוריה לא ידעה את ההבדל בניקוד...)

ברור שזה דרך דרש. הרי ההמשך של הפסוק הוא 'ורשעים עוד אינם'.

 

[אברהם]

א. ברור שזה דרך דרש, אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכשדוד התפלל יתמו חטאים הוא התכוון לאנשים שחוטאים.
ב. גם לפי ההסבר של ברוריה אפשר להסביר את המשך הפסוק. אם ייתמו החטאים, ממילא הרשעים עוד אינם כי הם כבר לא יהיו רשעים...

 

[געוואלדיג]

בסליחות אומרים "כבר שביה דמתחנן לשבויה".
בסידורי הסליחות הנפוצים מנוקד "לִשְׁבוּיֵהּ", וזה היפך הכוונה, כי אז תהיה המשמעות "לשבויים שלו". אלא הניקוד הנכון הוא "לְשַׁבּוּיֵהּ", דהיינו "לשׁוֹבֶה שלו". וכן ראיתי בסליחות מדוייקים.

 

[אברהם]

אצל הספרדים אומרים "כבר שביה דמתחנן למאריה"