ניקוד בברכות השחר

[אליפלט]

שְׁאֵלָתִי לרבים, מה הטעם שאנו הוגים את התיבה "עשני" שבברכות השחר, בקמ"ץ, פת"ח, חיר"ק. הלוא על פי דקדוק יש לומר עָשָׂנִי, כשעי"ן ושי"ן קמוצות. עיין ישעי' כט, טז.
ואת"ל נקט לשון חכמים, היה צריך לומר "עֲשָׂאַנִי"
וצ"ע.

 

[אברהם]

טעות בידך, אליפלט. ניקוד המילה עשני, כמו מילים רבות אחרות בלשה"ק, משתנה אם הוא באמצע משפט (כגון בברכות השח&#1512 או בהפסק (כגון בפסוק בישעי&#1492.
הוי אומר, הלשון בברכות השחר היא לשון המקרא.
ולענ"ד גם בלשון חז"ל - באמצע משפט יתנקד כמו שכתבת, אך בהפסק יתנקד עשאני באל"ף קמוצה.

 

[געוואלדיג]

הכלל מתי הניקוד משתנה בהפסק (אתנחתא, סוף פסוק, ולפעמים גם בזק&#1507 נקרא "מקרא סופרים" עי' תוס' נדרים לז:
אולם המדובר אינו שייך להנ"ל, כי יבוא לעולם בקמ"ץ ולא בפת"ח. וזאת משום שתיבה שאות השורש האחרונה שלה היא "ה"א" (נחי ל"&#1492, בא קמ"ץ לפני אותיות "הכנוים" כדי לחפות על הה"א הנעלם. וכמו "הוא עשנו ולו אנחנו", "ה' קנני ראשית דרכו".

 

[חיטובים]

דובר צדק, לשון התפילה אינה לשון מקרא כי אם לשון משנה. עי' בהקדמת ספר לוח ארש להיעב"ץ.
ולענ"ד 'עשני' שבברכה הוא כמו 'עשאני' שבלשון משנה, וגם במשנה ייתכן שהקריאה הנכונה היא 'עָשַֹאנִי', והא' נחה. כמו 'פתאיים' שקורין 'פתיים'.

 

[אברהם]

מטבע ברכות שטבעו חז"ל הוא תמיד בלשון המקרא, למשל:
"בורא פרי העץ" ולא "בורא פרי האילן".

דוק ותשכח!

אמנם לגבי הגיית מילים מסויימות ישנם חילוקי דעות אם צריך להגותם כמו במקרא או כמו בלשון חז"ל (למשל משה עבדךְ (לשון חז"ל, וכך סוברים רוב הספרדי&#1501 או עבדךָ (לשון מקרא וכך סובר הרב מזוז וזוהי הגרסה המקובלת אצל האשכנזי&#1501

בכל מקרה למי שסובר שהמילה עשני צריכה להתנקד בקמץ - תנו הסבר אחר המניח את הדעת לאליפלט

 

[feel-הרמוני]

מתוך סידור סידור סלאוויטא שנת תקצ"ו

מקור: http://www.shturem.net/index.php?id=525&section=artdays

 

[געוואלדיג]

בשורה טובה, לא ידעתי שמאז תשס"ו כבר נתגלה הסידור שזמן כה רב השתוקקו אליו.
אגב הבאת הדוגמא אני מבחין בכמה דברים מעניינים, קודם כל: "שלא עשני עובד כוכבים ומזלות"...
שנית: "שינה מעיני", בפת"ח הנו"ן של "מעיני".
שלישית: "ובעיני כל רואינו" - כ"ף של "כל" בדגש קל.
רביעית: "ומדינה של גיהנם" - בקמ"ץ הנ' של גיהנם, כקריאת הספרדים (הנכונ&#1492.

 

[אברהם]

אגב, חסרים שם הרבה דגשים אחרי ה' הידיעה (המעביר, המכין, הגומל וכו') - זה בכוונה?

 

[feel-הרמוני]

עוד עמוד שמובא שם

גם פה חסרים הרבה דגשים, לא רק אחרי ה"א הידיעה.
ומוריד הטל - בפתח.

 

[געוואלדיג]

לגבי דיוק הניקוד (היכן שאין זה תלוי בנוסח, למשל קמ"ץ במקום פת"ח וכדומ&#1492, הוכיח הרב יהושע מונדשיין הי"ו על פי דברי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זיע"א, כי אין לקבוע יתדות. תכלית הסידור היתה המלאכה הגדולה באיסוף ההלכות, בירור ה'נוסח' על פי דקדוק, בירור הנוסח על פי ההלכה, והנחלת סידור נוסח ספרד לציבור. יצויין כי עד אז, חסיד שהיה חפץ להתפלל כנוסח ספרד, היה רוכש סידור רגיל בשוק, וממסגר בכת"י את החלקים שאין אומרים בנוסח ספרד, ומוסיף בצד הגליון את ההוספות שבנוסח ספרד. ומכאן ריבוי המוסגרות שבנוסח ספרד כמו: כי אתה שומע תפלת (כל פ&#1492 עמך ישראל ברחמים, צורנו (צו&#1512 חיינו, כלנו כאחד (יח&#1491 באור פניך, (בשלומ&#1498 ברוב עוז ושלום.
היה מי שלעג על המוסגרות שבסידורי נוסח ספרד ואמר שיש לומר משען ומבטח (לצדיקי&#1501 לחסידים.

 

[חיטובים]

סידורים עתיקים בהרבה תוכלו למצוא כאן.

דובר צדק, יש משהו בדבריך, אבל עיין בהקדמת היעב"ץ שם ותראה שבכלליות ודאי התפילה היא בלשון חכמים.

 

[אפכא מסתברא]

תמ"ה תמ"ה אקרא איך נעלם מעיני המגיבים הנכבדים כי כלל הוא בתנ"ך, שפועל בצרוף "את" (אותי, אותך וכו') כשהגוף הוא מדבר יבוא בפתח: "כי אם-זכרתַּני" (בראשית לט, יד), "הביאַני אל בית היין" (שה"ש א,ד) ועוד רבות כהנה, ואילו למדברים יבוא בקמץ (לצערי, קשה לי להיזכר כרגע בדוגמא). שפיר אפוא "שעשני" בפתח תחת הש' השמאלית (תרתי משמע).

 

[געוואלדיג]

כוונתך מן הסתם, שאם הוא פועל עומד, אזי הוא בקמ"ץ.
אולם כבר עניתי בתגובתי הראשונה, שבשרש נחי למ"ד הפעל הוא בקמ"ץ אף בפועל יוצא.

 

[אפכא מסתברא]

פן יבוא והכַּני (בראשית לב,יא), ... בדרך נָחַנִי (שם כד,כז), מי נָחַנִי (תהלים ס,יא; קח,יא), כי נָשַׁנִי (בראשית מא,נא), הִפְרַנִי (שם שם,נב), צִוַּנִי (דברים ד,ה; י,ה; ש"א כא,ג) -כמדומני די והותר בדוגמאות אלה לפעלים נחי ל"ה בפתח, אבל אולי בגלל ה"עשָׂני" היחיד ההוא בישעיה יש מנקדים כן בברכות השחר, כשם שבגלל ה"שָׁאתה" היחיד בשופטים ו מנקדים כן ב"מודים" ובעוד. לא הבנתי מה עניין פועל עומד לכאן. אגב, האם יש בתנ"ך זקף קטן המאריך תנועה?

 

[געוואלדיג]

א. ה' "קנני" ראשית דרכו, הוא 'עשנו' ולו אנחנו, 'ענני' במרחב י-ה, ועיין במכלול להרד"ק דף ל"א:
ב. ומלת שאתה בקמ"ץ השי"ן זו ג"כ דעת הרד"ק ואין משיבין אחרי האר"י, בפרט כשאין במקרא צורה אחרת של מלת "שאתה". ועיין שיירי כנה"ג סי' קפ"ז.
ג. לדוגמא מלת 'אמר' הוא פועל עומד, ונדיר אצלו הצורה 'אמרתני' אולם כשהוא מופיע, הינו מופיע בקמ"ץ תחת התי"ו.
ד. מה השאלה בכלל? התנ"ך מלא בזה, ואפילו טפחא מאריך לפעמים.

 

[אפכא מסתברא]

א. ה' "קנני" ראשית דרכו, הוא 'עשנו' ולו אנחנו, 'ענני' במרחב י-ה, ועיין במכלול להרד"ק דף ל"א:
ב. ומלת שאתה בקמ"ץ השי"ן זו ג"כ דעת הרד"ק ואין משיבין אחרי האר"י, בפרט כשאין במקרא צורה אחרת של מלת "שאתה". ועיין שיירי כנה"ג סי' קפ"ז.
ג. לדוגמא מלת 'אמר' הוא פועל עומד, ונדיר אצלו הצורה 'אמרתני' אולם כשהוא מופיע, הינו מופיע בקמ"ץ תחת התי"ו.
ד. מה השאלה בכלל? התנ"ך מלא בזה, ואפילו טפחא מאריך לפעמים.

אם עיני אינן מטעות אותי כי אז "קנני" מוטעם בטפחא, "עשנו" - הפעולה עוברת למדברים, "ענני" -ג"כ טפחא, "עשני"הנ"ל - זקף קטן. האם אין זה מסביר את הקמצים בכל אלה?
היכן יש "אמרתני" במקור מנוקד? (בתנ"ך אי&#1503

 

[געוואלדיג]

"קנני" מוטעם ב'דחי' שהוא משרת ולא טפחא. וב"ענני" אף שהיא בטפחא, יש לברר אם בטעמי אמ"ת מצינו כזאת בטפחא. לפי הסברא נראה שאי אפשר להאריך בה.
ובנוגע לקמ"ץ בפועל עומד, עיין ב'מכלול' שעה"פ דף ל"ב והביאו ב'מסלול' מסלת הכנוים נתיב ה, ומשם משמע כן לדעתי.

 

[געוואלדיג]

מה שהבאתי עד עתה שיש לנקד בקמ"ץ, זו דעת הרד"ק, והוא כותב שכשמופיע פת"ח הוא מהזרים. אולם הרז"ה בשערי תפלה, אף שתחלת דרכו אחז בכך, אולם למסקנא חזר בו וסובר שאכן יש לומר עשני בפת"ח.
הרז"ה אינו מבאר מה פשר אלה המופיעות בקמ"ץ, אמנם אפשר לומר בזהירות [לפי בדיקה שערכתי], שכל שעי"ן הפעל בנו"ן ולמ"ד הפעל נסתר, ואחריו "ני" מהכנוים, אזי עי"ן הפעל בקמץ. כמו "קנני", "ענני".
[בגזרת הכפולים ובגזרת נחי ע"ו אינו כן אלא בא בפת"ח, כמו "דנני" "חנני"].

 

[אפכא מסתברא]

יישר כוחך! אכן, גם אני שיערתי כן, וכמדומני שאין בתנ"ך דוגמא נוספת על "ענני" ו"קנני" שפה"פ נ' ולה"פ חסרה ה"א כנ"ל.

 

[תיבת-נח]

ביום שני הייתי באוצה"ס של ישיבת בית מאיר [הידוע בגודלו], ראיתי שם סידור [שנדפס מחדש במהדורת צילום] משנת תפ"ד [אינני זוכר מקום דפוס כי זה איזה שם של עיר ארוכה לר' אליהו [מדקדק??, לא אליהו בחור] ובנו תלמיד רבי דוד מאופנהיים, שהקפיקו מאד על כללי הדקדוק ושם הגירסא היא שעָשָני [בשני קמצי"ן] אך לא כתבו שם אם הוא חידוש שלהם או שכן היה לפנים בישראל