ניקוד שבת שלום

[EPaP]

איך מנקדים כל ש'?
שתיהן בקמץ?
די דחוף, תודה!

 

[יהודית מן]

1- פתח 2- קמץ

 

[EPaP]

תודה רבה רבה! עזרת לי מאוד

 

[אפכא מסתברא]

טעות! שני פתחים (ה'שבת' נסמכת - שבת של שלום).

 

[למען דעת]

טעות! שני פתחים (ה'שבת' נסמכת - שבת של שלום).

התשובה היתה על השאלה:

איך מנקדים כל ש'?

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

טעות! שני פתחים (ה'שבת' נסמכת - שבת של שלום).

מי אמר שטעות? אולי שבת שהיא שלום? ע"ד "ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום"? כמו "פורים שמח", "יום טוב", "שבת טוב".

 

[ערך רב]

נראה שעקב העומס אין לאף אחד (כמעט) סבלנות לקרוא משפט עד תומו.
השאלה היתה על שני ה"שינ"ים בביטוי "שבת שלום", ועל כך התשובה ברורה:
1- פתח 2 - קמץ
כפי שכתבה יהודית מן.
כל הנידון אם זה נסמך או לא, שייך לניקוד של ה"בי"ת" בתיבת "שבת". אולם כיון שזו לא היתה השאלה, אלא הניקוד של שני השינים, אין כל ספק שהתשובה הנזכרת היא הנכונה.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

ציון זה כבר נכתב, ויישר כח. אולם כעת יש דיון נוסף.

 

[אפכא מסתברא]

בעזהי"ת



מי אמר שטעות? אולי שבת שהיא שלום? ע"ד "ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום"? כמו "פורים שמח", "יום טוב", "שבת טוב".

סוף-סוף התפניתי לעיין היטב בעניין. לכתחילה לא נראתה לי הסברא של 'שבת שהיא שלום', לפי שככל שהיה ידוע לי - 'שלום' הוא שם עצם (מופשט אמנם) ולא שם תואר כמו 'שמח' או 'טוב' וכד', ופירוש הידוע לי על 'ואתה שלום וביתך שלום' וכו' הוא (כדברי המצודות) - 'ואתה תהיה בשלום', דהיינו הושמטה אות היחס ולא ש'אתה' הוא השלום. בכל אופן בדקתי בספר השרשים לרד"ק ומה מאוד הופתעתי לגלות כי 'שלום' הרי הוא גם תואר, על משקל 'רחוק' ו'קרוב'! לפי זה היינו צריכים לומר: שבת שהיא שלומה (כמו: דרך שהיא קרובה/רחוקה), הלוא כן? אלא ש'שבת' משמשת גם בלשון נקבה וגם בלשון זכר ('שומר שבת מחללו'), ואשר על כן שפיר 'שבת שלום' במשמעות של 'שבת שהוא שלום', ואכן יש לנקד בקמץ תחת הבי"ת. ואגב כך נתיישבה לי הפליאה על הצירוף: "שבת שלום ומבורך" - אם 'שלום' הוא תואר לשבת ומתיחס לשבת בלשון זכר, כי אז אין שאלה איך מצטרף לו תואר נוסף ובלשון זכר.
יישר כוחך שהארת את עיני!

וכמובן, בתשובתי הראשונה באשכול זה לא עיינתי היטב בשאלה (כפי שהעיר מי שהעיר, מפאת דחק הזמן) ועניתי שלא ממין העניין בכלל.