הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
צפה בקובץ המצורף 128186
צפה בקובץ המצורף 128187
צפה בקובץ המצורף 128188
אמנם לא הרבה אנשים שמו לב אליה, כנראה,
ועדיין אין לי מושג מי היוצר/ת
אבל אליי הסדרה הזו דיברה חזק מהרגע הראשון שנתקלתי בה, היא שבתה את תשומת הלב שלי ונגעה לי בנקודה הרגישה.
היא לא דיברה שוב על הסכנות של האינטרנט ועל הדברים האיומים שהוא גורם להם, אלא נתנה לי לחוש מה אנחנו מפסידים בזמן שגולשים
והיא גם לא דיברה על ההפסדים האלה בצורה של כאב וצער, אלא בצורה של תקווה ועידוד לעתיד יפה יותר.
לדעתי זה משהו שהיה כמעט ייחודי.
למרות שלא מדובר כאן בעצם על 'נזקי האינטרנט וסכנותיו', הראשונה בסדרה כן רמזה לי למשהו כזה. 'הילדות האבודה' נתן לי תחושה של הרס התמימות הישנה של טרום עידן האינטרנט, גם בדברים הגסים יותר שכולם מדברים עליהם ופוחדים, אבל גם בענייני הפוליטיקה הפנים חרדית וכדו', בהם הגישה לאיטרנט הורסת את כל התמימות הנאיבית היפה שעבור רובנו הייתה טבעית תמיד.
חוץ מזה הילדות האבודה סימן לי גם את הכושר לחיות את הרגע, ליהנות מן החיים עצמם, לעומת החיים של המכור לאינטרנט, שהם חיים וירטואליים של חיפוש הסיפוק במקומות רחוקים, וניתוק מהחיים עצמם.
טוב, המשפחתיות השכוחה... אל מי זה לא דיבר? כמה שעות משפחה הוקרבו על מזבח האינטרנט, וכמה פניות נפשית עברה מהמשפחה אל כיסו של המחשב?
והרגיעה הנכספת... מול לרוץ כל רגע טרופי נשימה אל המחשב כדי לבדוק אולי ושמא התחדש שם משהו חשוב בדקה האחרונה. הקצב של החיים האמיתיים כל כך שונה, דברים לא אמורים להתחדש כל דקה, והלב שלנו לא בנוי לחיות עם עומס מתח כזה...
אולי בגלל שאני אישה וסכנות האינטרנט פחות מפחידות אותי, אולי בגלל שהאינטרנט שלנו מסונן היטב, והסכנות באמת לא מסוכנות לי, הנקודות האלה הן שבאמת דיברו אל הנקודה הרגישה אצלי, וחלחלו להשפיע.
וזה חוץ מהעיצוב הנקי והיפה והמקצועני, וחוץ מהטקסטים המצוינים -
קצר. קצבי. מצטלצל יפה. קליט. מינימליסטי. חזק. מרגש. מביע
מחפשים את הילדות האבודה
מחפשים את המשפחתיות השכוחה
מחפשים את הרגיעה הנכספת
מסננים, מתנתקים, מתחילים לחיות.
תודה רבה.
צפה בקובץ המצורף 128187
צפה בקובץ המצורף 128188
אמנם לא הרבה אנשים שמו לב אליה, כנראה,
ועדיין אין לי מושג מי היוצר/ת
אבל אליי הסדרה הזו דיברה חזק מהרגע הראשון שנתקלתי בה, היא שבתה את תשומת הלב שלי ונגעה לי בנקודה הרגישה.
היא לא דיברה שוב על הסכנות של האינטרנט ועל הדברים האיומים שהוא גורם להם, אלא נתנה לי לחוש מה אנחנו מפסידים בזמן שגולשים
והיא גם לא דיברה על ההפסדים האלה בצורה של כאב וצער, אלא בצורה של תקווה ועידוד לעתיד יפה יותר.
לדעתי זה משהו שהיה כמעט ייחודי.
למרות שלא מדובר כאן בעצם על 'נזקי האינטרנט וסכנותיו', הראשונה בסדרה כן רמזה לי למשהו כזה. 'הילדות האבודה' נתן לי תחושה של הרס התמימות הישנה של טרום עידן האינטרנט, גם בדברים הגסים יותר שכולם מדברים עליהם ופוחדים, אבל גם בענייני הפוליטיקה הפנים חרדית וכדו', בהם הגישה לאיטרנט הורסת את כל התמימות הנאיבית היפה שעבור רובנו הייתה טבעית תמיד.
חוץ מזה הילדות האבודה סימן לי גם את הכושר לחיות את הרגע, ליהנות מן החיים עצמם, לעומת החיים של המכור לאינטרנט, שהם חיים וירטואליים של חיפוש הסיפוק במקומות רחוקים, וניתוק מהחיים עצמם.
טוב, המשפחתיות השכוחה... אל מי זה לא דיבר? כמה שעות משפחה הוקרבו על מזבח האינטרנט, וכמה פניות נפשית עברה מהמשפחה אל כיסו של המחשב?
והרגיעה הנכספת... מול לרוץ כל רגע טרופי נשימה אל המחשב כדי לבדוק אולי ושמא התחדש שם משהו חשוב בדקה האחרונה. הקצב של החיים האמיתיים כל כך שונה, דברים לא אמורים להתחדש כל דקה, והלב שלנו לא בנוי לחיות עם עומס מתח כזה...
אולי בגלל שאני אישה וסכנות האינטרנט פחות מפחידות אותי, אולי בגלל שהאינטרנט שלנו מסונן היטב, והסכנות באמת לא מסוכנות לי, הנקודות האלה הן שבאמת דיברו אל הנקודה הרגישה אצלי, וחלחלו להשפיע.
וזה חוץ מהעיצוב הנקי והיפה והמקצועני, וחוץ מהטקסטים המצוינים -
קצר. קצבי. מצטלצל יפה. קליט. מינימליסטי. חזק. מרגש. מביע
מחפשים את הילדות האבודה
מחפשים את המשפחתיות השכוחה
מחפשים את הרגיעה הנכספת
מסננים, מתנתקים, מתחילים לחיות.
תודה רבה.
