בס"ד
התכונה הרבתית בחצר האחוזה לקראת בואם תפסה תשומת לב רבה מאנשי האזור,
אור לפידי האש זהר על בד הסטן המתוח של מדי המשמר המדוגמים גורם לסטן הכחול העמוק לבהוק, אנשי המשמר עמדו שם הכן ממתינים לבואם של שתי האישיים רמי המעלה.
החל משעות הצהריים המוקדמות מטבח האחוזה הפך למרקחה של ממש, הרי לא בכל יום מגיעים אל מחוז הדרום אנשים ממעמד כה גבוה. תפריט ארוחת הערב תוכנן בקפידה תוך שימת לב יתרה למאכלים אהובים על השניים, האחוזה שנחשבה מבחינה פיננסית לבנונית ומטה לא זכרה אירוע בו מס' המנות עמד על 6, אימהות מתנדבות הצטרפו לצוות המטבח שנעשה צפוף יותר מתמיד ונערות רבות התנדבו לעזור בניקיונות.
ילדי האזור התגוששו שע' ארוכות סמוך לשער האחוזה מתבוננים באנשי השירות המתרוצצים, נושאים על כתפם ריהוט כבד וחפצים מהאחוזה אל מבנה האירוח הצמוד.
" אדון לגיאס! מה מתרחש כאן?!" צעק אחד הילדים מבעד לשער פאותיו מתבדרות ברוח הערב, לעבר האחראי על האחוזה אדון לגיאס שעמד במרכז חצר האחוזה מפקח על ההכנות, "היי עוז מה אתה עושה כאן?" סב לעבר הילד. "רציתי רק לראות מה קורה באחוזה," לחיו החלה מאדימה. "מגיעים אורחים," השיב לגיאס שיותר מאחראי על האחוזה שימש כדמות אבהית, מחנכת ודואגת. הקטן העווה את פרצופו, "נראה שזה לא סתם אורחים."
"אתה צודק קטנציק, ועכשיו מה אני אתן לך כדי שתחזור הביתה לאמא," ידיו נשענו על שער הברזל, "כבר מאוחר מאוד," הוסיף בחיוך. "לא יודע," לחש עוזיאל כממתיק סוד. אדון לגיאס טמן את ידו בכיס מכנסי העבודה הרחבים תר אחר משהו, "בוא נראה מה יש לי כאן..." אמר קולו נשמע כמתאמץ, "הנה זה!" ידו שלפה שקיק משי לבן בו נחה קובית סוכר גדולה, עיניו של הילד נצצו, "תודה לך אדוני," ידו הקטנה החליקה מבין סורגי השער, נוטלת את השקיק. "זכור ישר הביתה, אל תדאיג את אמא טוב?" חיוכו של לגיאס לא סר מפניו. "מבטיח!" צהל הילד, רגליו מקפצות במקום. "עכשיו קדימה, לך כבר!" קולו התרומם מעט, מקפיץ את הקטן שהחל להתרחק מהשער. עיניו התבוננו בילד שהזכיר לו ילד אחר שבדומה אליו התרחק, והלוואי והיה שם כדי לראות אותו, פניו התכרכמו מעט, אבל זה היה מזמן, חשב. מנער את ראשו כמנסה להיפטר מיתוש טורדן.
"מתיי הם כבר יגיעו?" הקול הנשי והצעיר נשמע היה נרגש לא פחות מאותו ילד קטן. "הרגעי, הוד מעלתם אמורים להגיע ברגעים הקרובים," השיב קול נשי נוסף, רגוע ומרגיע. עייני השתיים נתלו באחד החלונות הגבוהים של האחוזה, "הם אפילו לא נראים באופק..." דאגה מהולה בחוסר סבלנות נשמעה מהקול הצעיר. "אולי הם קצת מאחרים," השיב הקול המרגיע, מלטף את שערה הארוך של הצעירה, "בעזרת הקל הם יגיעו בקרוב."
לא רק אותה נערה צעירה שאלה מתיי הם כבר מגיעים, גם מושל המחוז הוד מעלתו אדון אהרון טליאסו שאל זאת ונראה טרוד הרבה יותר מביתו. "יתכן שזה רק עיכוב קל," לגיאס עמד הכן להרגיע את רוחו הסוערת של אדונו, אוחז בידו כוס מים צוננים. אדונו שהיה צעיר ממנו בעשור הילך בטרקלין במעגלים, גלימתו הקלילה התנופפה בחדות, נקישות נעליו הדהדו בין הקירות בקול אחיד ומהיר. "הארוחה עלולה להתקרר, ומי כמוך יודע כמה חשוב רושם ראשוני, במיוחד ששידוך עומד על הפרק." לגיאס הבין מיד על מה מדבר אדונו, מבין גם לליבו של אב שלראשונה מחתן בת. בואם של השניים אכן אולי יישא בכנפיו בשורות טובות לאחוזה המזדקנת.
ואם כבר מדברים על השניים ועל עיכוב, אכן השניים היו קצת עסוקים וזה בלש' המעטה, כמה רחובות משם אלרון שכב על מיטה שרופא גוהר מעליו, בוחן את עיניו. מהללאל טרוד לא פחות עמד מרוחק בוחן את מעשי האדם המתקרא רופא. "הקשב לי," תוך כדי שבחן האיש את האישונים דיבר מה שגרם להבל פיו לצאת הישר על פניו של אלרון, דבר שלא הכי נעם למטופל. "מדע הרפואה אינו יודע כמעט דבר בנושא העיניים," מבטו של הרופא הופנה לעבר מהללאל שדמה יותר לחולה. "למה אדוני מתכוון?" קולו נשמע כעולה מאוב. "כוונתי שבעיניי איני רואה דבר חריג," הרופא הסיר את כפפות הבד הלבנות, משליך אותן אל קופסת פח מבריקה. "אז מה אתה ממליץ לעשות?" אלרון התרומם ממצב שכיבה, משפשף את עיניו. "ספר לי קצת עליך, אולי אצליח להבין מהדברים מה עוללת לעצמך," לא ממש היה אכפת לרופא ממעמד המטופל, ונראה היה כי הוא חש עצמו כחשוב יותר רק מעצם תפקידו, דבר שבקלות עלול היה לגרום לאלרון לקום ולעזוב את המקום ,אך כעת שראייתו לקויה לחלוטין הוא מוכן למחול על כבודו. "לא עוללתי דבר," כתפיו הרחבות התרוממו במיאון. הרופא התיישב על הכורסא המזדקנת, נאנח קלות, "האם העיניים נחשפו לדבר חריג?" קולו נשמע כמפרט לילד קטן רשימת קניות, "האמת שכן, כלומר היו כמה שנים שעסקתי באלכימיה, בישולים תחת קדרות בעלות חומרים שונים." "אני יודע מה זו תורת האלכימיה!," קטע הרופא את דבריו, מנסה להיראות כמר יודע כל, "וזה מסביר הכל," קולו ירד אוקטבה. "מסביר את מה?" מהללאל גרד את תלתליו השחורים, קמטי דאגה שקעו במצחו, "בהגעתכם ציינתם ששהיתם יום שלם באזור בו האויר היה מלוכלך בלש' המעטה, האויר עורר בעיניו את מה שנפגם כבר שנים לפני, שעה שספגו עיניו אדי חומרים רעילים, החשיפה הזו הייתה קריאת תיגר על הרשתית שמכבר נפגמה." הסברו היה קצר וקולע, ושתיקה של הבנה מילאה את החלל, אלרון טמן את פניו בכפות ידיו, כלא מעכל. מהללאל תלה עיניים מקוות ברופא שסימן בידיו כי אין בידו להועיל. "צר לי להיות זה שמבשר את זה, ולומר שרק תפילה לפוקח העיוורים תוכל להועיל." מהללאל הושיט את זרועו החסונה לאלרון שבהססנות שלח את ידו נאחז בזרוע המושטת. "אנו מודים לכבודו שהעניק לנו מזמנו ," הודה מהללאל שעה שניצבו בפתח הבית הקטן. הרופא הינהן קלות ידו אוחזת בידית הדלת. "רק השתדל לא להיחשף לאויר שעלול להחמיר את המצב," נשמע היה כי הרופא חייב את עצמו לדבר, "יערב יומך נכבדי," קד מהללאל חש ביד חברו המושכת את זרועו, כמסמן.
"היית צריך לראות איך נפלת מהסוס," אמר מהללאל בניסיון לעודד את חברו שישב מולו בכרכרה מוכנס בתוך עצמו, מבטו שקוע בנוף החשוך והמטושטש. "כשנחזור בטוחני שתימצא התרופה," עיניו התכולות שידרו תקווה, אך גם את זה אלרון לא יכול היה לראות. "למה לא אמרת מיד? מדוע המתנת שלושה ימים?" הוא ניסה לדובב את האיש שהיה יכול להיות אחיו הגדול. "לא חשבתי שיעזור שתדע," מבטו המשיך להתבונן בנוף המטושטש, מגלה אבוקות לפידים ממלאים את הנוף, "כמדומני הגענו," אמר שלא ממין העניין.
מהללאל הציץ מבעד לחלון הכרכרה כבוחן את דברי חברו, "לא אומר דבר," הרים את ידו בתנועת הבטחה, "זו החלטה שלך האם לספר, ובכל אופן אהיה שם לצידך," המשיך חש את קצב הכרכרה מאט, וקולות פסיעה כבדים מתקרבים אל האזור.
מובן היה שאלרון בחר לשמור את עניין עיניו בסוד מקווה בליבו כי מהללאל ישמור לו אמונים, כמעט דבוק לחברו הלך לצדו כשמר לגיאס מלווה אותם אל מבנה האורחים המפואר, "הוד מעלתכם יעדיפו שאמתין בחוץ?" שאל מי שהיה לסוכן האחוזה. " אין צורך, רק נניח את החפצים ונלך לאולם הסעודה, ושוב אנו מתנצלים על האיחור," מהגעתם לאחוזת המושל מהללאל חש בחוסר נעימות שפושט בתוכו, עת נכחו לראות כי המושל הוטרד מאוד מהאיחור, מה שגרם לקבלת הפנים להיות מהירה וכמעט חסרת מילים.
"ברוכים הבאים," קרא המושל אמש מקולו ניתן לשמוע את הדאגה הכנה. "ברוכים הנמצאים", השניים קדו קלות, קידתו של אלרון נראתה גמלונית, מה שגרם למושל להתבונן בתמיהה על הבחור. "אנו מתנצלים עמוקות על העיכוב," מהללאל ידע כי עליו להציל את המצב המביך. המושל דק הגזרה לבוש בבגדי כותנה בהירים הניף את ידו בביטול, מלטף את זקנו הצמוד בידו האחרת, "הוד מעלתו לא צריך להתנצל, ברשותכם אשמח אם תכבדו אותנו בהשתתפותכם בסעודת הערב," עמידתו היציבה וקולו העידו על גילו הצעיר, שירש את התפקיד לפני כ- 20 שנה היה רק בן 23. אך הקמטים הדקים שהצטיירו בצידי עיניו לא תאמו למראהו הצעיר, כאילו זר חרט על פניו את אותם קמטים. בקידה נפרדו מהמושל להתארגנות קצרה במתחם האירוח.
"הייתי נורא?" שאל אלרון שמאז הגעתם השתדל לשמור על שתיקה ולא לעורר חשד, "חוץ מהקידה המוגזמת, שום מאורע חריג." בישר מהללאל מניח את תיק המסע לצד שאר החפצים, כשהתרומם הבחין בתמונת השמן הגדולה שהוצבה בחדר, מתארת נוף של פסגות הרים מושלגים. כל מערכת האירוח קושטה בתמונות שמן מרהיבות, בפרוזדור נתלו תמונות המתארות מאורעות היסטוריים של עם ישראל, בחדר האוכל היו אלה תמונות של פירות וירקות לצד אגרטלים, כינורות ושולחנות פאר, ובשאר החדרים היו אלה תמונות נוף מרהיבות. "נראה כי אחד מאבות המשפחה לא היה רק מושל אלא גם אומן," אמר אלרון מבחין בחברו המתעמק. "מסתבר שכך," השיב מהללאל מתנתק מהתמונה, פונה לעזור לחברו בדרך לאולם הסעודה.
הנושאים החמים
Reactions: איה סופר, מלי :), גולנים ועוד 28 משתמשים31 //