שיתוף - לביקורת נספח אתגר: טוב, האמת שזה סוד

[הזדמנות]

האתגר ננעל

 

[shevi123]

@shevi123 אולי בכ"ז תחזירי את הקטע שלך? אני רואה שאנשים אהבו ולא הספקתי לקרוא

רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך
לצערי לא הספקתי לכתוב
פשוט הגבתי שם על קטע אחר, בטעות, במקום בנספח.
האתגר מדהים! שאפו על ההברקה

 

[הנף מקלדת]

שלא תגידו שהכתובת לא היתה על הקיר.
האתגר ננעל.
ועדיין כמויות של מסתננים מוצאים פרצות בגדר, ומפרסמים את סודותיהם.
מרגיש כמו ועדת החמישה.

 

[lab]

התנצלותי.

מרגיש כמו ועדת החמישה.

עם כמות הלייקים שקיבלת שם
יש חשש להמחצות רבתית של המוני סמיילים נדחקים

 

[shevi123]

שלא תגידו שהכתובת לא היתה על הקיר.
האתגר ננעל.
ועדיין כמויות של מסתננים מוצאים פרצות בגדר, ומפרסמים את סודותיהם.
מרגיש כמו ועדת החמישה.

. התנצלותי. לא שמתי לב שהאתגר כבר ננעל...

את יכולה להוסיף

מה צריך יותר מזה???

 

[הזדמנות]

האתגר לא ננעל יותר. אף פעם. הוא נשאר פתוח ואוורירי.
כבר מעלה שיפוט

 

[מ. י. פרצמן]

צל המיתר השמיני השתקף על המדרכה במטושטש, קו ישר משוער סימן לאייזיק כמה מיקומים אפשריים תחת הגשר, שעונו הצביע על השעה 01:59 והוא החליט בלית-ברירה להתמקד בנקודה אחת ולהישאר נאמן לשעה 2:00 בלילה. הסביבה הייתה נקייה מהולכי-רגל סקרנים, רק מכוניות שעטו. הוא שלף משקית של קידי-שיק ראש מגרפה שבור, הציץ ימינה ושמאלה וניסה לחפור באדמה הסלעית העקשנית. הוא הגיע לכאן באוטובוס, את הדרך חזרה – כך קיווה – יעשה במונית נוצצת.

יד קרה של שוטר סיור קרח טפחה על שכמו "גבר, מה אתה חושב שאתה עושה? עזוב את הברזל הזה ובוא איתי לניידת, אני רוצה ממך פרטים", הוא לקח ממנו את המגרפה וחיטט בשקית, היו שם רק תפילין וסנדוויץ'.

היתקלות עם משטרה לא עלתה בדעתו, החשש שלו היה בעיקר מילדים וארכיאולוגים חמדנים, הוא חכך בדעתו והחליט להיצמד לסיפור האמיתי, "אני יגיד לך את כל האמת" הוא היישיר אל השוטר זוג-עיניים כנות "ראיתי בחלום שאני מוצא אוצר גדול מתחת לגשר-המיתרים, בקו ישר מהמיתר השמיני בשעה שתיים בלילה. אמרתי לעצמי 'חלומות שווא ידברון' ולא התייחסתי, אבל אחרי שהחלום חזר על עצמו שוב ושוב, הבנתי שאולי יש כאן משהו אמיתי. יש לי כמה בנות לחתן ואוצר כזה ממש יכול לעזור לי. בבקשה, תן לי להמשיך לחפור, אני מבטיח לסתום את הבור אחר-כך".

השוטר פרץ בצחוק רועם, לקח ממנו תעודת-זהות ובדיקת ינשוף, "חח איזה סרט, כזה עוד לא היה לי, ואני חלמתי שמתחת לדלונגי של אייזיק כהן מבני-ברק מחכה לי אוצר, חה, עשית לי את הלילה" הוא התרצן פתאום והקשיח מבט "תקשיב טוב בחור, אתה עף מפה הרגע הביתה, אם אני עובר פה ורואה אותך - אתה הולך לישון במגרש-הרוסים. הברזל הזה נשאר אצלי" הוא הכניס את המגרפה לניידת.
אייזיק צעד מובס לכיוון הטרמפיאדה בכניסה לירושלים, בתקווה למצוא קו-לילה שיאסוף אותו ואת החלום שלו.
ספסל המתכת הקר הפריע לו להירדם, תובנה מעניינת עלתה בליבו פתאום והאיצה בו חלום חדש. הוא התנער מהספסל בפנים מרוצות ועצר מונית.

הנסיעה החלקה והשקטה אפשרה לו לתכנן את דרך הפעולה החדשה. הכלל הכי חשוב הוא סודיות מוחלטת, בדירה מתחתיו גר הירש שהוא בין-היתר טוען-רבני ממולח, הירש עשוי לנשל אותו בקלות מכל אוצר שיתגלה בין הריצפה שלו לתקרה של הירש.

את הימים הבאים הוא ניצל לעבודת-שטח. אשתו של הירש עובדת מהבית מאז הקורונה, ולכן שעות היום פחות רלוונטיות, האורות בביתם כבים בטווח הזמן שבין 11:45 ל-00:10, בירור אצל חוקרי-שינה העלה ששנת-ליל מתחלקת למחזורים של שעה-וחצי שעה-וחצי, שינה עמוקה וחזקה מתחילה במחזור השני, מה שמגדיר את שעת הקסם האידיאלית לחפירה: 2:00 בלילה, שעה זהה לזו שהוזכרה בחלום הראשון.
אייזיק לא יכול היה לדעת שהירש מאזין לפני שנרדם לקווי-נייעס ולתחזית של אורי בץ במשך קרוב לחצי שעה בכל לילה.

הוא בחן את השטח שתחת התנור, היו שם רק שאריות אוכל וכתמים-שומניים, לא ניכר סימן למטמון כלשהו.
דממת הלילה מנעה מאייזיק שימוש בכלי קידוח טכנולוגיים ואילצה אותו לגרד ידנית את הריצפה עם מזלגות ומברגים. בתחילת הדרך נראה היה שמאמציו לא חודרים במילימטר פנימה, אבל הוא זכר היטב: 'אבנים שחקו המים – המים שחקו אבנים', כל-שכן וכל-שכן מברג שוחק אבנים.

שש שנים של גירודים; עשרות מברגים שבורים; מאות מזלגות מעוקמים; אלפי שעות נטולות שינה; לילה אחד זה הגיע, הוא הקיש על הריצפה המגוררת ושמע הד חלול. גירוד מאסיבי גילה קופסת פח חלודה נעוצה ביציקת הבטון. בשבועות הבאים הוא גירד שעות נוספות והוסיף קידוחים קצרים בשעות היום, כאלה שלא יביאו הלשנות לעירייה, הוא זכר על-בשרו את המפגש הקצר והמביך מול השוטר.


הירש חישב להשתגע, כבר שנים הוא שותק על הרעש המטריד מהבית של כהן, אבל לאחרונה הרעש התחזק והתארך אל עומק הלילה. הוא כבר שקל לערב את רשויות הרווחה, אבל בהחלטה של רגע החליט לעלות בשעת מעשה, לדפוק בדלת ולדרוש שקט.

אייזיק העיר את אשתו ובמאמצים משותפים הצליחו לחלץ את תיבת הפח ולפתוח אותה, המראה שנגלה לעיניהם היה מדהים, עשרות חפיסות של דולרים, מטילי זהב, אבני-חן, ושקית קטנה של מטבעות מבוזרים. אייזיק עצם עיניים וברך בדמעות-אושר 'הטוב והמטיב'. דפיקות זועמות נשמעו מכיוון הדלת.

מוחו פעל במהירות, זו כנראה המשטרה, עליו להתחבא ולהחביא איתו את האוצר, הוא יכול לנצל את הבור הפעור, אשתו תגרור את התנור למקום ותתמודד עם השוטרים. הוא קפץ פנימה בכוח אלא שאז נבקעה שארית הבטון ומטח אבנים וחלקי בטון נפל אל מטבח משפחת הירש בקול רעש, שבר שתי קלאפות וניפץ את האינדוקציה. אייזיק עצמו הצליח להיאחז בדפנות הבור, כששמעון הירש גוהר מלמעלה וגברת הירש זועקת זעקות שבר מלמטה.

אל התיק הסבוך בבית הדין הצטרפו בעלי עניין נוספים: יובל – השוטר הירושלמי שהספיק בינתיים לחזור בתשובה, פישמן שמכר לו את הדירה, יורשי בנק שווייצו-פלשטינה שאמנם פשט את הרגל אך האוצר תאם לפריטים שנשדדו מכספת הבנק. בהחלטה השנויה במחלוקת, נקבע שהאוצר אמנם מגיע לאייזיק כהן שמצא אותו, אך עליו להעביר את כולו להירש תמורת הנזק שנגרם לדירה וכפיצוי על שעות השינה שנגזלו ממנו, אם -כי הירש צריך להחזיר לו חצי בגלל השיימינג והפשקווילים שהפיץ עליו.

אלא שאז הגיע ההד מהדיון הנרחב לידיעת אנשי האפוטרופוס הכללי שתבעו להעביר לידי אוצר המדינה את האוצר כולו.

@דוכסוסטוס
סיפרתי את הקטע הזה בשולחן שבת,
לא אשקר אם אציין שהיה זה מסיפורי החולין הטובים ביותר שסופרו בו אי פעם...
תודה! צוחקת לעצמי עד עכשיו.

@הזדמנות , שיפוט מעולה והוגן מאוד.
וסתם ככה, אני חושבת שהחומרים כאן הפכו את האתגר הזה לאחד המוצלחים ביותר שעלו כאן אי פעם.