אתגר נספח אתגר- ללכת לקצה

[שולמית רוז]

הקטע שכתבתי היה לי עצוב מידי.
אם גם לכם זה קרה, אנא פנו ל @מגבת שתיקח אחריות ותנגב את ים הדמעות...
קצה או לא קצה?

 

[אפרוח מבושל]

@ניהול קהילת כתיבה @מ. י. פרצמן
אם אפשר לנעוץ גם את הנספח, יועיל מאד

 

[ניהול קהילת כתיבה]

@ניהול קהילת כתיבה @מ. י. פרצמן
אם אפשר לנעוץ גם את הנספח, יועיל מאד

מסורות של 70 שנה, עוד קודם עידן הסניוריטי…

 

[אילה קולודנר]

הקטע שכתבתי היה לי עצוב מידי.
אם גם לכם זה קרה, אנא פנו ל @מגבת שתיקח אחריות ותנגב את ים הדמעות...
קצה או לא קצה?

וואו!,
נוגע, נוגע, נוגע...
דמעתי בגללך!
קחי אחריות,
זה יפהיפה, אהבתי את כל העולמות...

 

[משולש ברמודה]

@כלי מיתר כתיבה יפה מאד ותאור מדויק של הרגשות.
אפשר כמה הערות רק בגלל שזה קטע מיוחד?

פתח את פיו במאמץ, מדבר בשקט.

משהו טכני, אבל הקטע מתחיל בזמן הווה, עובר לזמן עבר וחוזר להווה.

"כי זה הייתי אני, אני נהגתי באוטו של המורה, ואני דרסתי את מרים. אני פשוט קינאתי בך שההורים שלך מימנו לך את הרישיון, ורציתי להוכיח שגם אני יכול לנהוג. האוטו של המורה היה כלי התחבורה הראשון שראיתי, ידעתי איפה הוא מניח את המפתחות בחדר המורים. ופשוט נסעתי, עד שקרה מה שקרה, מצאתי את מרים מוטחת על הריצפה, ואת האוטו מעוך בגדר. ברחתי הכי מהר שיכולתי ונכנסתי חזרה לבית הספר. ניסיתי לתפקד כרגיל כמה שיכולתי כדי לא לעורר חשד".

הוא עצר מותש מהנאום הארוך, לקח נשימה ארוכה והמשיך.

"ידעתי שהדרך הכי טובה לא להפנות את חיצי האשמה אלי, יהיה להפנות אותם כלפי מישהו אחר. הייתי שרוי בפחד עצום. לא חשבתי בכלל על ההשלכות. בחרתי בך, חשבתי שאתה הכי מתאים לזה כי היית היחיד בכיתה עם רישיון, וגם שאם אני יודע מי זה הכי הגיוני שזה אתה. כמובן שלא רצתי לספר להנהלה כי הם מיד יחשדו בי. כי למה שאני אלשין על החבר הכי טוב שלי, ועוד מעצמי בלי שיפעילו עלי לחצים.

לכן פשוט התחלתי להפיץ את זה בשקט בשקט, בחרתי בנערים עם הפה הכי גדול, וסיפרתי להם, כמובן לא לפני שאני משביע אותם לא לגלות לאף אחד. וכטבעם של דברים השמועה החלה להתפרסם עד שהגיע אל ההנהלה. לא שהיה להם הוכחות, וגם כשהם חקרו אותי הכחשתי בכל תוקף שזה אתה. אמרתי שבכלל היינו אז יחד בחצר האחורית של בית הספר. אבל כנראה הכעס של יורם המורה היה גדול, וגם ההנהלה הייתה חייבת לא לאבד את כוח ההתרעה, ולכן גם בלי להתבסס יותר מדי הם פשוט זרמו עם השמועות והאשימו אותך.

לפחות המשטרה רצתה להתבסס על ראיות ברורות ולכן בסוף סגרו לך את התיק".

יש כאן ארבע פסקאות רצופות די ארוכות שכולן מונולוג. הסבר שנאמר מאדם גוסס ופחות או יותר מכסה כל שאלה שתהיה לאדם חיצוני ששומע את הסיפור בפעם הראשונה. (את האמת נשארו לי עוד כמה אבל זה סיפור קצר אז לא נורא).
הבעיה היא שדבר כזה לא באמת יכול לקרות מכמה סיבות.
קודם כל, טכנית הדובר הגוסס לא אמור להצליח לשאת כאלו נאומים ארוכים. אבל אפשר להתעלם : )
הבעיה העיקרית היא מבחינת התוכן: הוא לא אמור לספר לו דברים שהוא כבר יודע, כמו למשל למה המשטרה בסוף סגרה לו את התיק. אבל מכיוון שאנחנו הקוראים לא יודעים אותם, אז חייב לעצור את הסיפור ולפתוח באקספוזיציה ארוכה כדי להסביר לנו הכול. וכדי שלא יישארו לנו שאלות הדובר גם שואל וגם עונה על כל הבעיות הלוגיות שיכולות להתעורר כמו במשפטים שהדגשתי.
בעיני זה קצת מוציא את הקורא מחוץ לסיפור וחבל כי יש כאן בנייה מאד יפה של הסצנה והרגשות.

אישית, בשביל להכניס את המידע הייתי משתמשת בכמה מילים על הסיפור מצד האדם הגוסס, ומכיוון שהסצנה מתוארת מ-POV של הדמות ממנה הוא מבקש סליחה, הייתי כותבת את רוב המידע על ידי זיכרונות שלה מהמאורע.
וכדי לענות על כל התמיהות שיכולות להתעורר מהסיפור הייתי נותנת לחבר לשאול את הגוסס שאלות וככה תוך כדי מכסה חורים.
לדעתי, אם יש משהו לא הגיוני שיכול להפריע לקוראים ובשבילו דמות א' מסבירה לדמות ב' למה ואיך, כדאי במקום לכתוב מונולוג חד צדדי לתת להן פשוט לדבר על זה אחת עם השנייה.

 

[שולמית רוז]

וואו!,
נוגע, נוגע, נוגע...
דמעתי בגללך!
קחי אחריות,
זה יפהיפה, אהבתי את כל העולמות...

איזה טוב לשמוע, תודה לך!!
ולוקחת אחריות, חייבת.

 

[ג'יחניק]

בעיקרון אני בכלל לא מרגיש ראוי להשתתף באתגר, אני ממש טירון בתחום, ומסתבר שאני גם לא אעסוק בתחום,
אבל נראה לי יצא לי די טוב, אז תעדכנו אם זה נכון, ואפילו אם זה לא נכון.

 

[שיבת ציון]

@ג'יחניק , קטע מעולה. יש שתי שגיאות לשון קלות של מעבר מעבר להווה, אבל כל השאר כתוב טוב ומעניין.

ורק אני מסתכל לפיני בעיניים וחושב, 'שוב הרסת לי את הטיול!!!'

מה!?

 

[נ. גל]

בעיקרון אני בכלל לא מרגיש ראוי להשתתף באתגר, אני ממש טירון בתחום, ומסתבר שאני גם לא אעסוק בתחום,

נהנתי מהקטע מספיק כדי לא להבין את המשפט הזה.

 

[הזדמנות]

@מגבת הגוסס חייב דווקא להיות אדם גוסס או שאפשר לתת פרשנות נרחבת יותר?

 

[מגבת]

@מגבת הגוסס חייב דווקא להיות אדם גוסס או שאפשר לתת פרשנות נרחבת יותר?

כל אירוע של 'סוף' יכול להביא ל'שיא',
אם כי סביר להניח שכבני אדם קל יותר להתחבר לרגשות של בני אנוש מאשר לבע"ח צמחים או חיידקים..
אם תצליחו אחרת- מברוק!

 

[-חיה-]

הקטע שלי הוא על קצה של חיים, אבל אין בו כעס, לפחות לא כעס גלוי.
למרות שכן יש בו רגשות אחרים, זה בסדר?

 

[שולמית רוז]

@אריה גלבר , אשמח לדעת מה הכוונה שהסיפור התרחש במציאות. הכוונה לחלום?

 

[אריה גלבר]

@אריה גלבר , אשמח לדעת מה הכוונה שהסיפור התרחש במציאות. הכוונה לחלום?

לאכזבת כולנו (גם גיבורי הסיפור) החלום לא התרחש במציאות.
ביססתי את הסיפור על ההתמודדות של הילדה בזמן מחלת אביה.

 

[שולמית רוז]

לאכזבת כולנו (גם גיבורי הסיפור) החלום לא התרחש במציאות.
ביססתי את הסיפור על ההתמודדות של הילדה בזמן מחלת אביה.

סיפור גדול. גאוני .
וקשה.

 

[כלי מיתר]

@כלי מיתר כתיבה יפה מאד ותאור מדויק של הרגשות.
אפשר כמה הערות רק בגלל שזה קטע מיוחד?

משהו טכני, אבל הקטע מתחיל בזמן הווה, עובר לזמן עבר וחוזר להווה.

יש כאן ארבע פסקאות רצופות די ארוכות שכולן מונולוג. הסבר שנאמר מאדם גוסס ופחות או יותר מכסה כל שאלה שתהיה לאדם חיצוני ששומע את הסיפור בפעם הראשונה. (את האמת נשארו לי עוד כמה אבל זה סיפור קצר אז לא נורא).
הבעיה היא שדבר כזה לא באמת יכול לקרות מכמה סיבות.
קודם כל, טכנית הדובר הגוסס לא אמור להצליח לשאת כאלו נאומים ארוכים. אבל אפשר להתעלם : )
הבעיה העיקרית היא מבחינת התוכן: הוא לא אמור לספר לו דברים שהוא כבר יודע, כמו למשל למה המשטרה בסוף סגרה לו את התיק. אבל מכיוון שאנחנו הקוראים לא יודעים אותם, אז חייב לעצור את הסיפור ולפתוח באקספוזיציה ארוכה כדי להסביר לנו הכול. וכדי שלא יישארו לנו שאלות הדובר גם שואל וגם עונה על כל הבעיות הלוגיות שיכולות להתעורר כמו במשפטים שהדגשתי.
בעיני זה קצת מוציא את הקורא מחוץ לסיפור וחבל כי יש כאן בנייה מאד יפה של הסצנה והרגשות.

אישית, בשביל להכניס את המידע הייתי משתמשת בכמה מילים על הסיפור מצד האדם הגוסס, ומכיוון שהסצנה מתוארת מ-POV של הדמות ממנה הוא מבקש סליחה, הייתי כותבת את רוב המידע על ידי זיכרונות שלה מהמאורע.
וכדי לענות על כל התמיהות שיכולות להתעורר מהסיפור הייתי נותנת לחבר לשאול את הגוסס שאלות וככה תוך כדי מכסה חורים.
לדעתי, אם יש משהו לא הגיוני שיכול להפריע לקוראים ובשבילו דמות א' מסבירה לדמות ב' למה ואיך, כדאי במקום לכתוב מונולוג חד צדדי לתת להן פשוט לדבר על זה אחת עם השנייה.

תודה על הביקורת הארוכה והמושקעת.
למה זה יצא לי ככה, כי דמיינתי את החולה מדבר ואת המספר לא מצליח להשחיל הגה מרוב תדהמה, אבל נכון זה שאני דמיינתי את זה זה לא מספיק כל עוד ולא גרמתי לכם לדמיין את זה.
תכלס' צודקת יש פה מה לתקן, וכן נפלתי במה שתמיד הכי מציק לי, האמינות של הסיפור. אז תודה על הערה.
אבל נראה לי שזה בסך הכול בסדר בהתחשב לזה שזה הסיפור השני שאני כותב בפורום, ובכלל מהראשונים בחיי.

 

[הזדמנות]

תודה על הביקורת הארוכה והמושקעת.
למה זה יצא לי ככה, כי דמיינתי את החולה מדבר ואת המספר לא מצליח להשחיל הגה מרוב תדהמה, אבל נכון זה שאני דמיינתי את זה זה לא מספיק כל עוד ולא גרמתי לכם לדמיין את זה.
תכלס' צודקת יש פה מה לתקן, וכן נפלתי במה שתמיד הכי מציק לי, האמינות של הסיפור. אז תודה על הערה.
אבל נראה לי שזה בסך הכול בסדר בהתחשב לזה שזה הסיפור השני שאני כותב בפורום, ובכלל מהראשונים בחיי.

@כלי מיתר סיפור יפהפה וכתיבה בשלה ממש! כשקראתי אותו חשבתי לעצמי שסיפור כזה שמופיע ראשון באתגר מציב רף גבוה לאלה שבאים אחריו.

@משולש ברמודה אני מדי פעם קוראת את הביקורות שלך כאן, את משקיעה בביקורות ממש איכותיות. מתאים לך להיות עורכת. או שאת כבר?

 

[משולש ברמודה]

@משולש ברמודה אני מדי פעם קוראת את הביקורות שלך כאן, את משקיעה בביקורות ממש איכותיות. מתאים לך להיות עורכת. או שאת כבר?

תודה : ) לא, אני לא עורכת. אלו יותר תובנות מהכתיבה האישית שלי.

 

[רואים שקוף]

אני הולך ברגל, פונה מייד אל עבר היציאה מהחצר, מעיף מבט קצר באגפנתוס ששתלתי לפני חודש, רואה שתי פרחים נבולים, אני יטפל בזה בערב.

*אטפל

ראיתי את רועי בהמון מצבים בחיי, ילד שובב ונמרץ, נער מרדן שבטוח שכל העולם שלו, חייל קרבי עם זיק בעיניים, גבר גבר שמשקיע את כל כוחותיו בפיתוח מטעיו הסמוכים למושב. גם פצוע ראיתי אותו, כשהלכתי לבקר אותו בבית החולים, כשנפצע בעבודה. אבל אפילו אז הייתה לו תקווה בעיניים, והגוף המגובס שלו שידר עוצמה.

*בחייו

"ידעתי שהדרך הכי טובה לא להפנות את חיצי האשמה אלי, יהיה להפנות אותם כלפי מישהו אחר. הייתי שרוי בפחד עצום. לא חשבתי בכלל על ההשלכות. בחרתי בך, חשבתי שאתה הכי מתאים לזה כי היית היחיד בכיתה עם רישיון, וגם שאם אני יודע מי זה הכי הגיוני שזה אתה. כמובן שלא רצתי לספר להנהלה כי הם מיד יחשדו בי. כי למה שאני אלשין על החבר הכי טוב שלי, ועוד מעצמי בלי שיפעילו עלי לחצים.

*תהיה, או היא

לכן פשוט התחלתי להפיץ את זה בשקט בשקט, בחרתי בנערים עם הפה הכי גדול, וסיפרתי להם, כמובן לא לפני שאני משביע אותם לא לגלות לאף אחד. וכטבעם של דברים השמועה החלה להתפרסם עד שהגיע אל ההנהלה. לא שהיה להם הוכחות, וגם כשהם חקרו אותי הכחשתי בכל תוקף שזה אתה. אמרתי שבכלל היינו אז יחד בחצר האחורית של בית הספר. אבל כנראה הכעס של יורם המורה היה גדול, וגם ההנהלה הייתה חייבת לא לאבד את כוח ההתרעה, ולכן גם בלי להתבסס יותר מדי הם פשוט זרמו עם השמועות והאשימו אותך.

*שהגיעה
*ההרתעה

כואב לגלות שמישהו עשה לך עוול, יותר כואב לגלות שמישהו עשה לך עוול בסדר גדל כזה, הכי כואב לגלות שהמישהו הזה הוא החבר הכי טוב שלך, לכל הפחות לאותו נקודת זמן שבה העוול נעשה. כי מאותו זמן החיים הובילו אותי לאזורים אחרים, עכשיו אני גם יודע מי גרם לזה.

*לאותה

"סתום עכשיו". לפחות אל תבקש שאני יסלח לך.

*אסלח

@כלי מיתר , מונולוג מרגש מאוד!

 

[כלי מיתר]

@כלי מיתר , מונולוג מרגש מאוד!

תודה.
טוב אני כנראה אצטרך להשקיע יותר זמן בהגהה
(או שפשוט נחכה שיתקנו אותי כאן)