בפעם הראשונה שממוכן התמודד בבחירות הוא אמר שהוא עושה את זה למען המדינה והעם, ובשביל שלילדים של כולנו יהיה כאן עתיד טוב והוגן יותר. שזה הרבה מילים יפות כדי לומר "אני איש עם כסף במשבר אמצע החיים".
בפעם השנייה הוא אמר "הפעם אני הולך להצליח", שזה הרבה פחות מילים והן כבר הרבה פחות יפות.
בפעם השלישית שלחו אותו ליועץ.
אמרו שהוא האחד והיחיד, הקוסם הכול יכול. תככן ממולח ממדרגה ראשונה, המוח שמאחורי כל ההצלחות הגדולות בפוליטיקה.
בתור התחלה הוא לימד את ממוכן את ארבעת המ"מים:
"מאני, מאני, מאני ומאני", אמר בהבעת שביעות רצון עצמית של מי שגילה את האנגלית עוד לפני שהיא היתה קיימת.
"אל תשאל האם אפשר, תשאל רק כמה", חידד את משנתו והתרווח בכיסא המנהלים.
"ואיך", הוסיף ממוכן, שבאמת ניסה להבין איך.
"מיתוג", מחה היועץ כף, "זה עוד מ"ם חשוב. איך אמרת שקוראים לך?"
"ממוכן, עוד מ"ם".
היועץ לא צחק.
"החברים קוראים לי גם מהומן", ניסה ממוכן בשפל קול.
"כל כך ארכאי" גנח היועץ, "כל כך מיושן".
לא כי חרבונה, חשב ממוכן במרירות.
"נקרא לך המן", הכריע היועץ, והתגלגל בכיסא שלו ימין ושמאל.
"המן?" גלגל ממוכן את המילה בפיו, "כמו זה שירד במדבר ארבעים שנה?"
"כמו זה שכל אחד ואחד מצא בו את הטעם שרצה", השיב חרבונה מיניה וביה, "האם זו לא התכונה המושלמת לפוליטיקאי?"
הוא באמת ממולח, הרהר המן נוגות.
חרבונה והצוות שלו עבדו קשה מאוד. הם החליטו ללכת על מיתוג עממי. "השכן מעבר לכביש, האיש ממכון הכושר", הסביר חרבונה, ולא ניסה להסתיר את נימת הביקורת כשהתבונן בכרס הבלתי פוטוגנית בעליל של המועמד שלו.
"מה שאתה עושה זו שמנופוביה" מחה המן.
"ומה שאתה עושה זה אנכרוניזם", החזיר חרבונה, שבאמת היה ממולח, כבר אמרנו.
בתור התחלה חרבונה שלח את המן לתקשורת:
"הוא היה ספר בכפר קטן, איש עמל שעבד קשה עד שהצליח. עכשיו הוא רוצה לעזור לכולנו, קבלו את המן" הכריז תרשיש, מנהל תוכנית האירוח המובילה במדינה, והמן נכנס לקול מחיאות הכפיים כשהוא לחוץ משהו.
"אז איך עשית את הכסף שלך, השתלות שיער בטורקיה?" תהה חבר הפאנל הנמוך לקול צהלות הקהל.
"משהו כזה", אמר המן, וחשב על ההצלחה שלו במכוני ההימורים ומשחקי הקוביה.
"איך אתה מצליח להתמודד עם המשפחה הענקית" הריע תרשיש, "אני שומע שיש לך עשרה בנים".
"זה עוד לפי הפרשנות הממעיטה", השיב המן ביובש, והתרגז כשכולם צחקו כאילו אמר בדיחה.
"זה מספיק ילדים בשביל לעבור את אחוז החסימה", הכריז שוב החבר הנמוך, שמסתבר שהיה המצחיקול של הפאנל.
"אין סיכוי שאתה זוכר את השמות של כולם" טען תרשיש.
המן שאף מלוא ריאותיו ומנה את כולם בנשימה אחת כפי שהתאמן עם חרבונה.
כולם מחאו שוב כפיים, ורק המצחיקול הסתכל בשעון ואמר בבוז: "אני הייתי עושה את זה בהרבה פחות זמן".
חרבונה המשיך לנהל את הקמפיין ביד רמה, הוא דאג לריאונות עומק, סקירות רוחב ופרסומות לכל האורך, אבל אחר כך התחילו להגיע התחקירים. מישהו גילה שהמן לא היה רק ספר אלא גם בלן, כתב רכילות של צהובון זניח חשף את הפעם בה המן מכר את עצמו לעבד, וערוץ ראשי גילה על נטיית הבת שלו לשפוך את מי השופכין לרחוב.
"מה עושים? מה עושים?" חפן המן את ראשו בין ידיו, והטיח אותו על שלחן העץ הגדול של חרבונה.
"אל תשאל האם אפשר, תשאל רק כמה", הזכיר חרבונה, אבל נשמע כבר הרבה פחות בטוח.
"כמה?" שאל המן, והרבה מאני החליף ידיים כדי לסתום פיות.
הוא יצא להתנדבויות קהילתיות כמו לנגן לקשישים או להיות משגיח במסיבה, הוא הסתובב עם כל חברי האיגודים המובילים, הוא אירח תוכניות צדקה. אבל העניינים רק הלכו והפכו קשים מיום ליום.
זרש מצידה הלכה ואבדה סבלנות: "אני לא יכולה להמשיך ככה יותר", הודיעה לו בדמעות אחרי מסיבה שערך בבית לאיגוד הנגרים, ובסיומה הותירו לו במרפסת מתנה - ארון בגובה חמישים אמה.
המן הבטיח לה שזה אוטוטו נגמר, ונמלט לבר לשתות משהו ולבכות את נפשו.
אחר כך הגיע יום הבחירות, ואחר כך הלילה מורט העצבים.
אחר כך המן ישב בפנים אפורות, וחרבונה ספר שטרות והסביר לו במתק שפתיים איפה היתה הטעות, ולמה בטוח בטוח שהם יצליחו בפעם הבאה.
אבל המן אפילו לא הקשיב. "יש לנו רק אפשרות אחת", פסק בעיניים טרוטות מעייפות ואלכוהול, "במקום לנצח את הבחירות נעיף את הבוחרים".
חרבונה צחקק ארוכות, והפסיק כשהבין שהמן לא צוחק. "זה בלתי אפשרי" הסביר בסלחנות, ואז ראה את התיבה שהמן העמיד בצד.
"כמה?"
הנושאים החמים
