- הוסף לסימניות
- #21
העלתי משהו שמצאתי בארכיון ועבר עריכה עכשיו אשמח לתגובות, וגם- ניסיתי פה משהו די מז'אנר די חדש- משלב עבר הווה עתיד, אשמח לתגובות, למה זה בתכנון להפוך למשהו יותר משמעותי בעתיד. (אולי סיפור בהמשכים פה בפרוג. נראה).
השמש קדחה מעל ראשו של ג'ונג, בעודו פוסע ברחוב בדרכו לביתו. אח, מתי כבר ישוב הרכב מתיקון? נאנח חרישית.
"שלום", קרא לקראת שמג' בנו הרץ אליו באושר כבן הרץ לקראת אביו לאחר 8 שעות של שהות במעון ללא הוריו האהובים. בעודו קושר את בנו בעגלה הרהר בקללה עתיקת הימים- בזעת אפך תאכל לחם, אילולא היא
הרי שהיה יושב תחת גפנו ותחת תאנתו, ולומד תורה באין מפריע, ואילו אשתו היתה מגדלת את ארבעת ילדיהם בנחת בבית, ומחנכת אותם לתורה באין מפריע.
אולם מה נעשה ועודינו בגלות? כך יצא שבכל בוקר, לאחר תפילת שחרית ושיעור קצר בדף היומי במרתף תחת ביתם, רץ הוא לעבודת כפיו כמשגיח כשרות ועובד פס במפעל "חלב הארץ", ואילו אשתו עובדת כמעט מצאת החמה ועד לצאת הנשמה במשרדי הממשלה. מתכנתת מוכשרת היא- אשתו, ומטמיעה את התוכנות החדשות והמתחדשות בעולם במוסדות הממשלה השונים.
רבה היא העבודה, אולם מה יש להתלונן? פרנסה יש? ברוך ה', לא עשירים, אך מתפרנסים בכבוד.
מקומות העבודה מתאימים הם לציבור יראי ה'? בכל אוקרעקה לא יכלו לאחל לעצמם עבודות מתאימות יותר מאלו. מה יש להתלונן בכלל? אנו המאושרים ביקום!
"שלום". קרא לחלל הבית הריק, מנגב את הזיעה הניגרת ממצחו נחילים נחילים.
במקרר חיכו לו כבכל יום סירים מלאים בכל טוב מעשי ידי ג'ונט הצדקנית.
בעוד זמן מה יבואו גם הילדים, רעבים וצמאים, בוודאי ישמחו למראה האוכל החם.
הבעיטות בדלת בשרו כרגיל על בואו של נבג'. מתי כבר יגדל? מתי כבר יגיע לגיל 13, ויוכל להיות מטופל ב"רובקו", המזיק לגדילה, אולם ממתן את מרץ הנעורים הבלתי נדלה של בנו.
בעודו מהרהר בהמצאת המאה שאולי תביא את הישועה והשלווה לביתו למוד הזעזועים, עמד כבר בנו מולו.
צלחת מבהילה וחיוך חם ממיסים כל לב. גם זה של עדר מורעב ועצבני.
אולם פניו של נבג' עצרו אותו ואת מחשבותיו, פניו של בנו הצביעו על סערה גדולה שהתרחשה היום בבית הספר, או בדרכו חזרה הביתה.
"איך היה היום בבית הספר"? התעניין ג'ונג בבנו בחביבות.
"רע! רע! רע! אני לא חוזר יותר לכיתה הזאת, למורה הזה, למנהל הזה לעולם!" צעק בסערת רגשות שאפילו אביו הנינוח לא הצליח להשקיט.
אביו, בהכירו את בנו הסוער, מזג לו בשתיקה כוס מים הישר מהקולר והמתין להתמתנות סערת הרגשות הגדולה.
"מה היה כל כך רע היום?" שאל מול צלחת ריקה בפעם השניה.
"נכון לימדת אותנו שליהודי אסור להרוג אדם לא יהודי רק כי הוא לא יהודי?" למרות שהיה נראה כי שככה הסערה, מסתבר שבכוחן של סערות אמיתיות להתעורר שוב, ובכל העצמה.
"נכון צדיק, אנחנו יהודים, ובתורה כתוב לא תרצח". ג'ונג נותר נינוח כלפי חוץ, אך התכונן לבאות. אוי גלות גלות כמה ארוכה וקשה את.
"אז המלמד הכופר הזה, אמר היום שבקוראן כתוב שצריך להרוג את כל הכופרים! וכל מי שאינו מוסלמי צריך או למות או להיות מוסלמי! אבל הוא עצמו יהודי!" ג'ונג כמעט חשש שדברי בנו יגיע לאזניים בלתי רצויות חלילה. אך הבין לליבו של בנו.
"ששש" היסה אותו בעדינות, "שלא ישמעו השכנים".
"בוא ואסביר לך", חיבק אותו אביו וצלל מאות ואלפי שנים אחורנית.
צלל אל העבר עתיק היומין.
חזר אל 'הלכה בידוע היא שעשיו שונא ליעקב'.
כמעט בכה באוזניי בנו על אלף ומאתיים נרצחים ביום אחד בידי אותם מלומדי שנאה ורוע.
שחזר באזניו את זוועות תרפ"ט.
סיבר את אוזנו על כבשה אחת מול שבעים זאבים.
וכשנזכר לאחר שעה רווית יגון וצער על החורבן הנורא בגילו הצעיר של העומד מולו- הוסיף. "אבל דע לך בני, שבכל מצב שהוא אבא איתי." ניגן ברגש את אותו השיר ששמע בילדותו. "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך."
הנושאים החמים