דיון נספח לאתגר דו שבועי-תנו כבוד

  • הוסף לסימניות
  • #3
@הדוויג
מדהים!
הלוואי ויקרה בקרוב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ראש ישיבה. פראק. יומים. חחח, יומים. איזה בדיחה.
המושגים התערבלו במוחו היגע. רק כמה שעות עברו מאז השיחה עם שפירא ונראה לו שעברו שבועות.

'אתה מבין' כך שפירא, דרמטי כתמיד, 'זה משהו שלא מעלמא הדין מה שקרה פה. ר' ברוך פשוט ברח. כן מה שאתה שומע. לצוירך אני אומר לך שתמיד היו לו בעיות גדולות בשלום בית, בינינו לא פלא, אבל עזוב למה לרכל. העיקר זה שהוא איננו, ועוד ארבע ימים מתחיל הזמן. אם לא יהיה פה מישהו שיבוא ויתפוס את החבר'ה הבחורים פה יפלו לכל הרוחע'ס. אני אומר לך. תבוא א' אלול מתחילים השותפין'.

הוא בתגובה, מולל את קצה זקנו והרהר. אני יחזיר לך תשובה בקרוב, מלמל לבסוף.
בסיידר גמור הרב שויפל, ושהתשובה תהיה חיובית, כל טוב.

עכשיו הוא במיטה, חושב על מה שצפוי לו בימים הקרובים. צריך להכין שיעור פתיחה. פראק יש לו כבר מהחגים אבל צריך עוד אחד. זהו. ובעיקר להתרגל לרעיון שהוא, שעיה שויפל, אברך כולל בן 42, נהיה פתאום ראש ישיבה. אז נכון, יש לו קצת שייכות, בבין הזמנים תמיד מבקשים ממנו להיות האלמנט התורני בערב גיבוש לבחורי השכונה, אבל זה ממש לא דומה. שם הוא יכול לזרוק להם איזה שאלה בחושן משפט, לערבב אותם עם סברות לפה ולשם, ובסוף לומר להם את הפסק של הרב זילברשטיין, עם ההשגה שלו, כמובן.
אבל שיעור כללי זה אחרת לגמרי. האמת שיש לו כמה חבורו'ת טובות על שניים אוחזין. יהיה בסדר.

באחת עשרה וחצי הוא כבר עמד לבוש בפראק, עם המשקפיים החדשות. צביה בחנה אותו במבט דקדקני. תסדר את הפאות. העניבה לא באמצע. אשה טובה צביה. הרבנית צביה בעצם. הוא נפרד ממנה ונכנס למונית.

הוא התקבל בחיוך נבוך הדדי. בצעדים מרוגשים פסע אל עבר המזרח כשהגמרא בידו. מיקרופון וסטנדר חיכו לו שם.
להוריד את הכובע? להישאר איתו? טוב, הוא יוריד בהמשך כשיתחיל הריתחא דאורייתא.
שניים אוחזין בטלית, פתח בקול איטי ורועד במקצת.
זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה. בלק אטוט תקף אותו והוא השתתק לרגע. מסוף בית המדרש הביט בו בחור בפנים מעודדות והוא התאושש והמשיך.
הוא הזכיר את התוספות והרא"ש, הקשה עליהם קושיה חזקה, וחיכה להשתתפות הקהל. נאדה. אפס. גורנישט. הוא ראה מולו פנים תמהות וקצת מגחכות. מה, עד כדי כך הוא מדבר שטויות?
הבחור המעודד קם לשאול שאלה. השאלה היתה פשוטה מאוד ולמעשה הגמרא שואלת אותה כמה דפים קדימה.
הוא האיר פנים וענה: זו שאלה מצוינת, ניגע בזה בהמשך. בעוד שבועיים כמובן.
בליבו החליט שהבחור דנן אמנם אינו חריף ובקי, אבל יש לו מידות טובות. אולי יצא ממנו רבי עקיבא.
לאחר כמה דקות שאל הנ"ל עוד שאלה שהעידה על השואל שאינו מונח בסוגיא. בהמה המקשה, כינה אותו שעיה בליבו, אך מצד שני שמח שמישהו מפיג את הדממה.
שאר השיעור עבר בשקט, הבחורים רק הנהנו. חלק קטן יצא החוצה. אף אחד לא נשאר ללבן דברים עמומים.
בתחושה חמוצה לקח את ספריו ופנה למקומו.
מזוית העין ראה את המעודד מתקרב. 'הראש ישיבה, קרתה פה טעות קטנה. התחלנו עכשיו מסכת בבא בתרא לא בבא מציעא', לחש לו.
הכל התחוור לו.
איך קוראים לך? שאל את הבחור.
טוביה גוטהארץ, ענה הלה.
'שכוייח. שכוייח שאמרת לי'.
הוא הרגיש שפניו מזיעות פתאום והוריד את הכובע.

ע"פ הגמרא במכות: אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה.
אמר רבא, כמה טיפשים שאר האנשים שנעמדים לכבוד ספר תורה ולא נעמדים לכבוד תלמיד חכם.
הצד השני של 'ושם דרך'.
מועד קטן ה. בסוה"ע -
רבי ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל יומא הוה מקשי ליה, בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה.
קרי עליה "ושם דרך אראנו בישע אלקים" (תהלים נ כג)

רש"י -
קרי עליה ושם דרך - שמחשב בשעות אי זה מהן להקשות אי זה מהן שלא להקשות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ראש ישיבה. פראק. יומים. חחח, יומים. איזה בדיחה.
המושגים התערבלו במוחו היגע. רק כמה שעות עברו מאז השיחה עם שפירא ונראה לו שעברו שבועות.

'אתה מבין' כך שפירא, דרמטי כתמיד, 'זה משהו שלא מעלמא הדין מה שקרה פה. ר' ברוך פשוט ברח. כן מה שאתה שומע. לצוירך אני אומר לך שתמיד היו לו בעיות גדולות בשלום בית, בינינו לא פלא, אבל עזוב למה לרכל. העיקר זה שהוא איננו, ועוד ארבע ימים מתחיל הזמן. אם לא יהיה פה מישהו שיבוא ויתפוס את החבר'ה הבחורים פה יפלו לכל הרוחע'ס. אני אומר לך. תבוא א' אלול מתחילים השותפין'.

הוא בתגובה, מולל את קצה זקנו והרהר. אני יחזיר לך תשובה בקרוב, מלמל לבסוף.
בסיידר גמור הרב שויפל, ושהתשובה תהיה חיובית, כל טוב.

עכשיו הוא במיטה, חושב על מה שצפוי לו בימים הקרובים. צריך להכין שיעור פתיחה. פראק יש לו כבר מהחגים אבל צריך עוד אחד. זהו. ובעיקר להתרגל לרעיון שהוא, שעיה שויפל, אברך כולל בן 42, נהיה פתאום ראש ישיבה. אז נכון, יש לו קצת שייכות, בבין הזמנים תמיד מבקשים ממנו להיות האלמנט התורני בערב גיבוש לבחורי השכונה, אבל זה ממש לא דומה. שם הוא יכול לזרוק להם איזה שאלה בחושן משפט, לערבב אותם עם סברות לפה ולשם, ובסוף לומר להם את הפסק של הרב זילברשטיין, עם ההשגה שלו, כמובן.
אבל שיעור כללי זה אחרת לגמרי. האמת שיש לו כמה חבורו'ת טובות על שניים אוחזין. יהיה בסדר.

באחת עשרה וחצי הוא כבר עמד לבוש בפראק, עם המשקפיים החדשות. צביה בחנה אותו במבט דקדקני. תסדר את הפאות. העניבה לא באמצע. אשה טובה צביה. הרבנית צביה בעצם. הוא נפרד ממנה ונכנס למונית.

הוא התקבל בחיוך נבוך הדדי. בצעדים מרוגשים פסע אל עבר המזרח כשהגמרא בידו. מיקרופון וסטנדר חיכו לו שם.
להוריד את הכובע? להישאר איתו? טוב, הוא יוריד בהמשך כשיתחיל הריתחא דאורייתא.
שניים אוחזין בטלית, פתח בקול איטי ורועד במקצת.
זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה. בלק אטוט תקף אותו והוא השתתק לרגע. מסוף בית המדרש הביט בו בחור בפנים מעודדות והוא התאושש והמשיך.
הוא הזכיר את התוספות והרא"ש, הקשה עליהם קושיה חזקה, וחיכה להשתתפות הקהל. נאדה. אפס. גורנישט. הוא ראה מולו פנים תמהות וקצת מגחכות. מה, עד כדי כך הוא מדבר שטויות?
הבחור המעודד קם לשאול שאלה. השאלה היתה פשוטה מאוד ולמעשה הגמרא שואלת אותה כמה דפים קדימה.
הוא האיר פנים וענה: זו שאלה מצוינת, ניגע בזה בהמשך. בעוד שבועיים כמובן.
בליבו החליט שהבחור דנן אמנם אינו חריף ובקי, אבל יש לו מידות טובות. אולי יצא ממנו רבי עקיבא.
לאחר כמה דקות שאל הנ"ל עוד שאלה שהעידה על השואל שאינו מונח בסוגיא. בהמה המקשה, כינה אותו שעיה בליבו, אך מצד שני שמח שמישהו מפיג את הדממה.
שאר השיעור עבר בשקט, הבחורים רק הנהנו. חלק קטן יצא החוצה. אף אחד לא נשאר ללבן דברים עמומים.
בתחושה חמוצה לקח את ספריו ופנה למקומו.
מזוית העין ראה את המעודד מתקרב. 'הראש ישיבה, קרתה פה טעות קטנה. התחלנו עכשיו מסכת בבא בתרא לא בבא מציעא', לחש לו.
הכל התחוור לו.
איך קוראים לך? שאל את הבחור.
טוביה גוטהארץ, ענה הלה.
'שכוייח. שכוייח שאמרת לי'.
הוא הרגיש שפניו מזיעות פתאום והוריד את הכובע.

ע"פ הגמרא במכות: אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה.
אמר רבא, כמה טיפשים שאר האנשים שנעמדים לכבוד ספר תורה ולא נעמדים לכבוד תלמיד חכם.
חזק ביותר!
רק לא הבנתי מה הקשר של שתי השורות האחרונות.

'הראש ישיבה, קרתה פה טעות קטנה. התחלנו עכשיו מסכת בבא בתרא לא בבא מציעא', לחש לו.
הכל התחוור לו.
איך קוראים לך? שאל את הבחור.
טוביה גוטהארץ, ענה הלה.
'שכוייח. שכוייח שאמרת לי'.
הוא הרגיש שפניו מזיעות פתאום והוריד את הכובע.
רואים שהוא לא משופשף במקצוע.
ראשישיבע ותיק היה עונה בלי להתבלבל: בסוף החלטתי שמתחילים בבא מציעא
(גוטהארץ: אבל הרב, כבר למדנו את זה שנה שעברה..
הראשישיבע: נו. אם לא חוזרים לא זוכרים.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
רואים שהוא לא משופשף במקצוע.
ראשישיבע ותיק היה עונה בלי להתבלבל: בסוף החלטתי שמתחילים בבא מציעא
לפי התיאורים על היקף ידיעותיו של רה"י - טוב שלא ענה 'נו, וגם אני אמרתי שיעור על שנים אוחזין. מה, 'שנים אוחזין' זה לא בבבא בתרא?'...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
@7שבע7 הכתיבה סוחפת ואיכותית
הפואנטה קצת התפספסה לי
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
קרני האור החיוורות פגעו בעיניו העצומות ובנשימות השקופות שנפלטו מפיו. היא התרוממה בשקט מהמיטה, נזהרת שלא להעיר אותו. תני לו לישון, אמרה לעצמה, מגיע לו, הלך לישון מאוחר בלילה. סוף-סוף. כמה תקוות הרקיעו בלבו לשחקים החשוכים, כשקלטה שהוא עדיין בסלון עם האור הקטן.

ואיך הן התנפצו כמו גלי ים בקרקעיתו אל מול הספה, שתפסה את צורת גופו. בחנה את הספר הפרוש עליה, עם שדרתו כלפי מעלה, עם דפים קמוטים בחוסר-התחשבות. ספר ילדים, מכל הדברים שבעולם. ואיפה הקפדנות והשמרנות שלו בכל מה שנוגע לספרי הקודש שלו. פרחו ונעלמו ביחד עם התמדתו המפורסמת. התמדתו לשעבר.

החניקה אנחה. לְמה ציפתה, באמת. כבר שנתיים שהוא לא פתח ספר באמת.

צעדיה הכבדים הובילו אותה אל חדר הילדים. מחשבותיה עדיין נותרו שם, על הספה, ושם, בחדר היכן שהוא ישן – ולא אחרי עמל תורה.

"בוקר טוב!" דובבו שפתיה עליצות מזויפת. "זמן לקום!"

שניים פקחו עיניים. שניים התהפכו לצד השני. אחד כיסה את עצמו וכולו בשמיכה.

"אני לא הולך היום," הוא הכריז בקול ישנוני ונחרץ כשהיא פשטה בכוח את השמיכה מעליו.

"למה לא?" ביררה בהיסח-הדעת.

"יש היום שיעור גמרא. לא אוהב שיעור גמרא. זה קשה מדי, והרב קשוח מדי."

הפעם לא הצליחה להחניק את האנחה. פעם-פעם, כשהילד הזה החל ללמוד גמרא בכיתה, הוא היה יושב בערבים עם אביו, חוזר על החומר, מתמלא ברק בעיניים וברק בקול. הברק התפוגג, דהה, ביחד עם החזרות הלימודיות. ומה היא מצפה מהבן, כשהאב מרוחק כל-כך.



קרני שמש צהריים עזות ערבלו את עיניה כשחזרה מהעבודה, ילדה אחת מצדה האחד וילד אחד מצדה האחר. שלפה את המפתח מהתיק, בטוחה שתמצא את הדלת נעולה, ושוב נפתחו מוסרותיה, נפערו ציפיותיה, כשהדלת נפתחה בקלות. הוא היה בבית. כאילו אין כולל ללכת אליו, ואפילו אחד כזה שמעניק ארוחת צהריים ללומדיו.

"עשיתי לך הפתעה!" הוא זרח לעומתה. "הכנתי לכם ארוחת צהריים."

הקטנים התנפלו על הפסטה ברוטב כמוצאי שלל טעים. היא הביטה בו, ולא הצליחה להביא עצמה לומר תודה.

"מה?" פניו נמלאו אכזבה. "את לא מרוצה? כי זה לא אוכל בריא? מה לעשות, זה מה שאני יודע להכין..."

היא שמטה לרגליו את תודתה הכפויה, ונמלטה אל החדר. להחליף בגדים, ולהחליף פנים דומעות בפנים מחייכות.



קרני הפלורסנט פגעו במדויק בשולחן הגדול, שלצדו הוא ישב, עט כדורי בידו. הציצה לעברו מעם המטבח, תקוותיה כמעט מעפילות. הן קרסו מיד אחר-כך, כשראתה את חוברת התשבצים פתוחה מולו. הגדולה קנתה אותה, לשעות הפנאי שלה שאינן קיימות כמעט לנערה מסיימת ח'. הוא ישב מולה, ופתר במרץ, משקיע את כל סלילי מוחו המפותחים – בפתרון תשבצים של ילדים.

המטבח היה כבר מבהיק, אבל לא התחשק לה לצאת ממנו. ידעה שאם תשב קרוב אליו – הכול ייפלט, הכול יצא באשד מים חרוכים, שישטוף את ראשו שעדיין עטה כיפה גדולה. כיפה גדולה שמכסה על רִיק.

יצאה בכל-זאת. התיישבה על הספה, שכבר חזרה לצורתה המקורית. שוטטה בעיניה על ארונות הספרים העמוסים. פעם היא אמרה לו שבגללם אין לה מקום כמעט לתלות תמונות. הוא אמר לה שספרי קודש הם הקישוט הכי יפה – והכי שימושי – שיש. והיא הסכימה איתו. הו, היא בהחלט הסכימה איתו. ולמה הוא כבר לא מסכים עם עצמו.

במדף הנמוך, בארון הסמוך לספה, היו התנ"כים והסידורים. ופתאום היא ראתה אותו. את התנ"ך שלה, ששם נעוריה טבוע בכריכתו הפנימית. התנ"ך ששימש אותה נאמנה בעת שהייתה תלמידה.

כמה זמן לא נגעה בו?

ופתאום דגדגו אצבעותיה העייפות. ופתאום הבריקו עיניה הנעצמות. היא קמה באבחת החלטה, התכופפה, שלפה את התנ"ך של נעוריה. דפדפה. מה פרשת השבוע? הפעם האחרונה שלמדה פרשת שבוע הייתה באיזשהו שיעור לנשים שהתקיים לפני כמה חודשים באחד הערבים. כמו השיעורים בנערותה, גם הוא היה גדוש מפרשים. ועכשיו – התנ"ך היה בין ידיה, עומד לבדו, בלי תוספות, טהור ונקי כמו שכל אחד היה מבקש שיראוהו.

העיניים החדשות שלה ריצדו על הפסוקים, קוראות בהם קריאה ישנה מחדש, מנסות להבין, מנסות לקלוט, תוהות פתאום על קושייה שכנראה מעולם לא שמה לב אליה. לקום להביא חומש עם פרשנים? העייפות הכבידה על רגליה הרובצות על הספה.

הרימה את עיניה. נתקלה בו, בלהטו, ליד השולחן. ופתאום ראתה אותו. כמו שהוא. בלי תוספות. טהור ונקי למרות הכול – ועם הכול.

"יהודה?" היא לחשה, כאילו מפחדת להפריע לתובנה החדשה להתגבש במוחה. "אפשר לשאול אותך שאלה על פסוק בפרשת השבוע?"

ראשו זינק מעם התשבצים, נפנה כמו זרקור לעברה.

"את לומדת פרשת שבוע?"

"מנסה," הנהנה בביישנות, גיבשה עוד קצת את קצות התובנה.

רגע ארוך ריצדו עיניו ממנה ואל התנ"ך ושוב אליה.

"תשאלי," חיוך מהוסס נתלה בקצות שפמו.

והיא שאלה. וחיכתה לתשובה. ושמעה את רעיונו. וחידדה רעיון משלה. וצפתה בו, איך הוא מדלג בהתלהבות נעורים של לפני שנתיים אל ארון הספרים, שולף משם ספר שהיא לא הייתה חושבת להסתכל בו.

וכשהרעיון התבהר והתשובה הייתה סדורה, גם התובנה התבהרה בתוכה, נסדרה על נשמתה.

כי אולי זה מה שהיה צריך, איזשהו ניצוץ. ואולי היכולת להצתת האור הקטנטן הזה הייתה טמונה דווקא אצלה, ודווקא לא באנחה. ואולי גם לה יש את היכולת, היכולת ללמוד תורה, היכולת להנכיח את התורה בביתם. ואולי זה הכבוד האמיתי, כבוד לומדי התורה לדורותיהם.

כי ברגע שהשיבה לו את הכבוד, נתנה בראשו את הכתר – שב כבוד התורה לשכון בביתם.
כתיבה יפהפיה ותוכן מדהים!
אני מתאר לעצמי שההכלאה של 'מים חרוכים' מכוונת,
פחות אהבתי, אבל זה עניין של טעם.
ושוב - מיוחד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
תודה!
אשמח שתחדדי לי, אם מתאים לך, מה בדיוק התפספס. (כי באמת אני לא בטוחה שהצלחתי להבהיר את הפואנטה שהתרוצצה בראשי).
החיבור לסיטואציה ולרגש שלה היה מושלם.
המעבר אל השלב של העשייה-תובנה-מסר היה חד ומהיר מדי ולא משכנע
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה