נספח לאתגר הדו שבועי- להוריד ת'נעליים

  • הוסף לסימניות
  • #41
טוב, אז קראתי..
ואני חושבת שלפעמים הקורא פשוט מאמין למה שהכותב כותב ולא שם לב שיש רגש מעושה.. ואולי אולי הוא ממשיך בדימיונו את הכאב, גם את מה שלא נכתב. כי לכל אדם יש כאב ומתוך כך משליך על שאר סוגי הכאבים של אחרים. חושבת שזה כבר עניין למחקר פסיכולוגי. מה שכן, התחברתי למה שכתבת שמסתבר שלא באמת אפשר לגעת בכאב של השני אבל אולי אפשר להגיע קרוב..

יכול להיות שניסית לכתוב בצורה קצת מעושה ולא כל כך הצלחת? לא יודעת..

אולי יצאתי כאן קצת מבולבלת כי העניין אכן לא באמת ברור לי (אם יש מישהו שהבין את כוונתי ויוכל להסביר אותי, זה יהיה טוב :) )

(אגב, לדעתי, העניין עם שושי סתם בלבל כי נשמע כביכול כמו שעבדקן כתב בשעה שהיא רק הייתה דוגמא לאדם זר שאפילו הוא פותח בנימוסיות. אך מה לעשות שגרוש הוא הרבה יותר מאדם זר, מלא אמוציות… )
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
כי לכל אדם יש כאב ומתוך כך משליך על שאר סוגי הכאבים של אחרים.


זה בוודאי נכון, רציתי להתייחס לזה לעיל ושכחתי.

אבל עדיין, צריך לזכור שהמשפט "גם אני מבין את הכאב של עקרה, כי כאבו לי השיניים ועברתי עקירה" לא קביל.

הנה משהו נחמד (תמונה, מקווה שלא תיחסם בסינונים כי רואים שם את יאיר לפיד) בעניין זה שהתפרסם לפני כמה שנים:

yair107.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
אבל עדיין, צריך לזכור שהמשפט "גם אני מבין את הכאב של עקרה, כי כאבו לי השיניים ועברתי עקירה" לא קביל.
ברור שא"א לקחת ניגודים או שני קצוות ולהשוות, אבל כל אחד ועוצמת הרגש שלו, סף התיסכול, יכולת ההכלה וכו'. ולכן גם אם נניח אדם אחד סובל מאיקס והשני מוואי, ולמישהו מהצד נראה שהכאב של איקס אמור להיות חזק יותר, יש מצב שוואי מזדהה עם איקס כי לו אישית כואב מאוד מהסבל של עצמו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
אתם מבקשים כל כך יפה, אז אסביר. וכמו שהתרעתי מראש - ההסבר של עבדקן המוכשר-עד-מאוד טוב יותר.

אז כך:

בהעלאת האתגר המפתיע והמשובח ציינה הכותבת כדוגמה החלפת נעליים שהיא ברובה טכנית. צעירה-זקנה, בוס-עובד, ילדון-אבא (אני מתייחס רק להודעה הפותחת והמכריזה על האתגר ולא לסיפורים המדהימים שהועלו. באמת מדהימים. גאה להיות חלק מקהילה משובחת כזו ובעיקר להשתתף באשכולות בהם כולם שופכים זה על זה דליים של דבש).


אבל מה לגבי החלפת נעליים רגשית? להיכנס לנעליים רגשיות של מישהו אחר? לכאורה זה דבר שכל סופר עושה כל הזמן. הוא רוצה לגרום לנו להרגיש רגש של מישהו אחר, שקרוב לוודאי שהוא עצמו לא חווה זאת.

והסופרים הדגולים, כול-יכולים הם! (או אמורים להיות) הם מסוגלים להעצים כל רגש מכל אדם, מילדון ויונק עד קשיש וגריאטרי וכל מי שבאמצע כולל מצבים נפשיים מורכבים במיוחד.

לשם הדוגמה: בעיתון בתוך המשפחה, שנראה שרבים כאן מכירים, מתפרסם הסיפור "פחות או יותר" על גרושה ששני ילדיה נלקחו ממנה. איני מכיר את הכותבת אך אני משער ומקווה שהיא עצמה לא חוותה זאת. ובכל זאת היא אמורה להיכנס לנעליים של אותה אחת ולתאר את הרגשות שהיא חשה במדויק.


בסיפור שלי, אברך צעיר בן עשרים ומשהו נשוי באושר עם ילד אחד בן פחות משנה, כותב על אדם כבן ארבעים וחמש שהוא א) נשוי בזיווג שני. ב) בנו גר עם גרושתו מעבר לים. ג) מכור לאלכוהול ולגלישה.

האם הכותב הצעיר באמת יכול להרגיש מה שהוא מרגיש? האם הרגש המעושה שבו הוא משתמש בכתיבה קרוב בכלל לצל של רגש אמיתי?

הרי גם רוב הקוראים לא עברו זאת. הם מצפים מהכותב שיגרום להם להרגיש את מה שהיה אמור להרגיש ההוא, ואם זה מספיק קרוב הם חשים שהם חווים ומרגישים את מה שההוא חווה...

ואני הקטן, כופר בזה. צאו מהדמיונות. אין לכם מושג. אין לכם שמץ. אין לכם רגש-של-אמת. לא אתה, לא את, לא אתם - ואני מדבר גם עליך הסופר הדגול מהסדרה המפורסמת! - ברוך ה' החיים שלכם יפים, וכל הדמויות שאתם מנסים להיכנס אליהם, לא נגעתם ולא פגעתם גם אם אלף אנשים באו ואמרו לכם כמה ריגשתם.

אולי, אולי, אם יבוא האדם שחווה זאת בעצמו ויאמר שהיית לו לפה, למוח וללב - אולי באמת הצלחת (וגם אז, ייתכן שהוא בסך הכל מדמה את המילים הדומות שעוסקות באותו עניין לסכינים המלובנות שהתנסה בהן בעצמו, וחושב שהיינו-הך. ויש להאריך ולהרחיב. אולי באשכול נפרד שנוגע בכללות עניין הכתיבה, מה מטרתה מאין היא באה ולאן היא אמורה להוביל ועוד חזון למועד).

אז מה אתה רוצה? ישאל מי שישאל ובצדק. שלא יכתבו?!
אז כאמור, ההרחבה שייכת לאותו אשכול שלא נולד. אבל בגדול צריכה להיות צניעות רבה. יראת כבוד. הבנה שהנעליים שהסופר מתנסה בהן הן לא הנעליים ההן, אלא בבואה דבבואה שמותרת בעיקר כדי לסייע לאנשים לעזור להם ולהתחבר, ולא כדי להפוך מצוקות להנאה ספרותית.


בחזרה לקטע הכתוב. הוא לא יצא מגוחך במכוון. לא ניסיתי להדגיש כאן שהכותב הצעיר לא מצליח לתאר את הרגש, כי לא ראיתי בכללי האתגר שהתוצאה חייבת להיות מגוחכת ופארודית. אדרבה, בוס מוכשר שיצליח לכתוב על העובד שלו כמו שהעובד שלו באמת היה כותב, הוא-הוא הבוס האולטימטיבי!

ייתכן שזה התרחק מעט מההגדרה הראשונית של האתגר, אבל כבר ראינו באתגרים הקודמים התרחקויות גדולות יותר...


שוין, זה יצא יותר ארוך ממה שתכננתי ועדיין לא מספיק נהיר. שמא אבקש מראש לשועלים שינסח זאת עבורי. וכרגיל, אני עצמי מתחבט בדברים תוך כדי כתיבה ומנסה להגיע למסקנה דרך העלאתם.


נ.ב. אם כבר אתם כאן, אחד הכותבים החשובים כאן בפורום (אחד החשובים, עם לוע), טוען בפרטי שלא קראתם את השיר על המשטרה שנכנס ברגע האחרון וכבר ירד מהנעץ. נסו, אולי תיהנו.

לענ"ד מי שרוצה להעמיק יותר בעניין ילמד את זה:

תפארת ישראל למהר"ל, פרק סח

עוד נמצא טעם בדברי רבותינו ז"ל במדרש
כשבא הקדוש ברוך הוא לתת התורה אמרה למשה על הסדר,
המקרא, והמשנה, והגמרא.
שנאמר: וידבר אלוהים את כל הדברים האלה,
אפילו מה שישאל תלמיד לרבו אמר לו הקדוש ברוך הוא, ולמדה את בני ישראל.
אמר לו משה רבנו ע"ה: כתוב אותה לבניך?
אמר ליה: מבקש אני לתת אותה להם בכתב,
אלא שגלוי לפני שעתידים אומות העולם לשלוט בהם,
וליטול אותה מהם, ויהיו בני כאומות העולם.
אלא המקרא אתן להם בכתב,
ואגדה והמשנה והגמרא על פה,
ויאמר ה' אל משה כתוב לך - זה המקרא,
כי על פי - זה המשנה והגמרא,
שהם מבדילים בין ישראל לאומות העולם.
עד כאן.

ודבר זה אף שנראה פשוט, הוא דבר עמוק מאוד, וזה כי ראוי שיהא תורה בעל פה ולא בכתב, כי מאחר שהתורה היא מיוחדת לישראל, כדכתיב (דברים ל"ג) תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב.

ובפרק ארבע מיתות (סנהדרין נ"ט א)
בן נח שעסק בתורה חייב מיתה,
שנאמר: תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב.
אל תקרי מורשה, אלא מאורסה,
והבא על נערה המאורסה חייב מיתה.

ודבר זה תבין ממה שהתבאר למעלה. כי התורה הייתה מתייחסת לישראל בפרט, ולכך היא מאורסה לישראל דווקא, ואינה שייכת לאחרים. ועל ידי תורה שבעל פה שהיא בפה האדם, והתורה היא עמו לגמרי, ואינה על הקלף כתובה רק היא בפה האדם. ולכך מצד התורה שבעל פה שהיא עם האדם, יש לתורה חיבור לישראל ולא אל בן נח, כאשר התורה עם האדם ולא על הקלף, שאז לא היה כאן חיבור עם האדם.

ולכך אין ראוי שתהא התורה שבעל פה כתובה גם כן, שאם כן לא היה אל התורה חיבור לישראל בפרט, כמו שראוי שתהיה התורה חיבור אל ישראל דווקא.
אבל התורה שבכתב, מאחר שהיא בכתב, אינה מיוחדת לישראל כמו התורה שבעל פה שלהם לבדם היא, והיא עימהם לא למכחישים התורה. ולכך הדעת מחייב שיהיה כאן תורה בעל פה שבשביל זה התורה לישראל והיא מאורסה להם בפרט, ועל ידי תורה שבכתב אין התורה מאורסה לישראל.

ואם תאמר אם כן ראוי שגם תורה שבכתב לא תהיה רק בפה.
זה אין קשיא, כי בוודאי יותר היה ראוי התורה שתהיה בכתב, כי לא יבוא שכחה בזה. רק שהיה ראוי שתהיה תורה שבעל פה גם כן בכתב, כמו שאמר משה. ועל זה השיב כי צריך שתהיה כאן תורה שבעל פה שתהיה התורה מאורסת לישראל, לכך צריך שתהיה התורה בעל פה ואי אפשר זולת זה.

ואפשר לומר גם כן, כי גם בעל המדרש מפרש כי אין התורה חיבור לאדם, רק על ידי התורה שבעל פה, כי כבר התבאר כי התורה שבעל פה היא שייך למקבל יותר, ולכך היה עוסק השם יתברך עם משה בתורה שבעל פה בלילה. ולפיכך אם היה התורה שבעל פה כתובה, היו גם כן האומות לוקחין התורה שבעל פה, והיא אינה שייך להם. אבל בתורה שבכתב אין שייך לקיחה לאדם, כמו שאמרנו שהיא אינה מיוחדת למקבל כמו שהתורה שבעל פה מיוחדת למקבל, לכך לא שייך חיבור ודביקות אל האדם לתורה, כי אם על ידי התורה שבעל פה. ולא נקרא תורתו, רק על ידי תורה שבע"פ. וזה כי התורה שבכתב אין לה ביאור, ולא נוכל לעמוד על התורה שבכתב כי אם על ידי תורה שבעל פה. ולכך על ידי תורה שבעל פה אנו מקבלים תורה שבכתב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
פלאי פלאים.
בדיוק ציטתי תפארת ישראל למהר"ל בפורום הציבורי הסמוך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
טוב, ימחלו לי המוחלים ולא ימחלו אלו שלא
הרב @מ"ם חזרתי ושניתי, אחר ההסבר, לא הבנתי מה ראית להפוך את היונגעמאנציק הזה לבן עשרים וחמש, מהיכי תיתי בכתבה זו שהכותב צעיר?
אני ראוה כאן כותב בשנות הארבעים או השלושים המאוחרות בזיוו"ש שמתמודד עם ילד בחו"ל ומשפחה בארץ, וחורגים ושולי שלו וגם הקטנצ'יק.
ועדיין לא הבנתי למה באחת נמחק החיוך שלה. ואיך זה עונה על המשימה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
כמדומה שעל שאלות אלו בדיוק ניסיתי לענות לעיל.

אנסה להשיב שוב בקצרה:

מהיכי תיתי בכתבה זו שהכותב צעיר?

לא תיתי. אלא שלגבי הרגשות שהוא מנסה לתאר, הוא מעולם לא חווה אותן באמת. לא גירושין, לא חורגים. לא התמכרות.
הדבר היחיד שחווה בעצמו, בערך, זה תינוק שיוצא ממקלחת.

ועל כך שלא מבחינים בזה בטקסט, הרחבתי לעיל בקטע הפותח "בחזרה לקטע הכתוב".

למה באחת נמחק החיוך שלה

אין בשורה זו פאנץ' מיוחד (מצטער.:)). היא הבחינה במצב רוחו הקשה והחיוך נמחה מפניה, התינוק לא הבחין.

ואיך זה עונה על המשימה.

כאמור, להיכנס לנעליו של אברך צעיר ומאושר ולכתוב בשמו על רגשותיו של האדם ההפוך ממנו הנ"ל. לא ראיתי בכללי האתגר שזה צריך לצאת נלעג או גרוטסקי.


ובכל מקרה אם אכן זה לא עומד מספיק בכללי האתגר, בוודאי הדבר יילקח בחשבון על ידי מעלת האתגר בבואה לכס השיפוט (לא שבלי זה היה לקטע סיכוי לעקוף את הקטעים המשובחים שנתפרסמו שם...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
טוב, ימחלו לי המוחלים ולא ימחלו אלו שלא
הרב @מ"ם חזרתי ושניתי, אחר ההסבר, לא הבנתי מה ראית להפוך את היונגעמאנציק הזה לבן עשרים וחמש, מהיכי תיתי בכתבה זו שהכותב צעיר?
אני ראוה כאן כותב בשנות הארבעים או השלושים המאוחרות בזיוו"ש שמתמודד עם ילד בחו"ל ומשפחה בארץ, וחורגים ושולי שלו וגם הקטנצ'יק.
ועדיין לא הבנתי למה באחת נמחק החיוך שלה. ואיך זה עונה על המשימה.
למרות שככל הנראה @מ"ם לא התכוון לכך, הפירוש שאני נתתי לקטע, עונה על כל השאלות הללו.
כאמור, הכותבת היא הגרושה. הרמזים לכך מפוזרים למכביר כמבואר לעיל.
היא לא כותבת את מה שקרה מידיעה, אלא מרשה לעצמה לפרוק את אשר היא רואה בעיני רוחה מה מתרחש בבית בעלה לשעבר. היא מתארת לעצמה שהוא שוב מתפרק וחוזר אל הטיפה המרה. וקצת מאשימה את עצמה על כך שבנה סובל בגללה.
הפאנץ' בסיום הוא אדיר: החיוך לא נמחה מעל פניו של הגיבור, מכיוון שהוא שתוי. אך הכותבת מתבלבלת וכותבת 'שלו' במקום 'שלי' (שהרי כל הסיפור מסופר בגוף ראשון) וזה חושף את זה שהוא לא באמת הכותב.
זה כל כך טוב, שהייתי נורא מופתע כאשר מ"ם אמר שלא לכך התכוון המשורר...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #50
למרות שככל הנראה @מ"ם לא התכוון לכך, הפירוש שאני נתתי לקטע, עונה על כל השאלות הללו.


מיד אמרתי לך שהפירוש שלך הרבה יותר טוב משלי...

אם הייתי קצת פחות ישר (ואני הרבה פחות ישר), הייתי אומר שזה מה שהתכוונתי מלכתחילה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
זהו שהמשפט הסופי באמת השאיר סימן שאלה גדול.

היא הבחינה במצב רוחו הקשה והחיוך נמחה מפניה, התינוק לא הבחין.
ולמה היה לצעירצ'יק (לא התינוק) מצב רוח קשה? משום שהרגיש שלא הצליח להיכנס מספיק לרגשות של המבוגר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
  • הוסף לסימניות
  • #54
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #55
אם אתם מסתפקים באולי, אתיר לכם את ספקתכם. לא!
למה? חושבת שכן יוצא לפעמים לשמוע אנשים שאומרים שכתבו אותם ואני לא חושבת שברוב המקרים הם דימו את המילים לסכינים מלובנות שחתכו בהם, כפי שתאר מ"ם בהסברו המפולפל לעיל.

אני גם לא בטוחה שחייבים להצליח לתאר בדיוק מה שהם עברו כי הרי אפילו שניים שעוברים את אותה חוויה לא חייב להיות שהרגישו ממש היינו הך. לכן מתקבל לקרוא זויות נוספות של מאורעות דומים…
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
הם דימו את המילים לסכינים מלובנות שחתכו בהם

אני להיפך אמרתי, שהכאב שהם עברו זה סכינים מלובנות, ולעיתים הם מצליחים לדמות את המילים הכתובות לסכינים המלובנות אותן חוו לפני כן (לצד החיובי).
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
למה? חושבת שכן יוצא לפעמים לשמוע אנשים שאומרים שכתבו אותם ואני לא חושבת שברוב המקרים הם דימו את המילים לסכינים מלובנות שחתכו בהם, כפי שתאר מ"ם בהסברו המפולפל לעיל.

אני גם לא בטוחה שחייבים להצליח לתאר בדיוק מה שהם עברו כי הרי אפילו שניים שעוברים את אותה חוויה לא חייב להיות שהרגישו ממש היינו הך. לכן מתקבל לקרוא זויות נוספות של מאורעות דומים…
אכן צודקים דברייך שלא חייבים להצליח לתאר בדיוק מה שהם עברו. וזה ממש לא מוריד את איכותו של הכותב/עלילה/כתיבה.
אבל כאחד שעבר איזה טיפונת בחיים שלי, שהוא נושא כתיבה מופץ ביותר. אני מרגיש לפעמים שלא מתארים את המצב הזה אפילו לא קרוב לאיך שהוא מתהווה במציאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
אני להיפך אמרתי, שהכאב שהם עברו זה סכינים מלובנות, ולעיתים הם מצליחים לדמות את המילים הכתובות לסכינים המלובנות אותן חוו לפני כן (לצד החיובי).
לרגע לא הבנתי מה התכוונתי אני אחרי ההסבר הזה ואולי התכוונתי לאותה משמעות.. בכל מקרה, יכול להיות שיש מקרים שאכן כך ויש מקרים שלאו דווקא..
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
מכירים את זה שיש תקופות בחיים שבדיוק אצלך נגמרת שקית החלב ואתה זה שפותח אחת חדשה כך לאורך כמה פעמים? אז משום מה בדיוק אני פותחת כל עמוד נוסף בכל מיני אשכולות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
אכן צודקים דברייך שלא חייבים להצליח לתאר בדיוק מה שהם עברו. וזה ממש לא מוריד את איכותו של הכותב/עלילה/כתיבה.
אבל כאחד שעבר איזה טיפונת בחיים שלי, שהוא נושא כתיבה מופץ ביותר. אני מרגיש לפעמים שלא מתארים את המצב הזה אפילו לא קרוב לאיך שהוא מתהווה במציאות.
מעניין לבדוק את העניין לעומק..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה