~~~נספח לאתגר חודש כסלו~~~

[אן]

אולי זה רק אני-אבל אני לא אוהבת את הגישה של חיפוש שוויון,זו גישה לא יהודית שבאה מהקומוניזם/סוציאליזם שכשלו ועברה התחדשות בצורת דמוקרטיה ופמיניזם.
מי שחונך על ברכי היהדות יודע שלכל אחד יש תפקיד ובהחלט אין שוויון-יש עשיר/עני,כהן,לוי,ישראל,גבר,אישה,חכם,קטן וטיפש ולכל אחד יש ייעוד.מה הבכיינות על חוסר שוויון?בתור אישה אני שמחה שזה היעוד שלי ולא מרגישה "נחיתית"...

שמחה בשמחתך.
לא כולם זכו, כידוע, לגדול על ברכי היהדות. ומנסים, כרבי עקיבא, לשחוק אבנים במימיה של תורה.

 

[yochi000]

השימוש בשורש כ.א.ב / נ.ח.מ לדעתי לא מתאימה למי שמברכת כל בוקר ״שעשני כרצונו״
כל החפירה הזו מזכירה לי קצת את הטענות של הרפורמיות.

יש לנו תורה, אמונה ואלוקים בשמים שברא אותנו כך.
ובינינו - לא נראה לי שיש בינינו (הרבה) נשים שתרצנה להתחלף עם הגברים. מספיקות לנו המצוות שלנו, הזכויות והמחוייבויות שלנו.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

ואיך כבודו מתייחס לעובדה שהאמת נמצאת אצל ילדים?

היא לא נמצאת אצלם

 

[אן]

השאלה מי יותר חשוב היא הלכתית במהותה
לדוגמה: כבוד רבו או כבוד אביו, מי קודם
חיי מי קודמים בהצלת נפשות
מי קודם לדברים שבקדושה - כהן או ישראל

כל הדיונים הללו נועדו לצורך מתן מענה על דילמות מעשיות.
לגבי חשיבות: ממזר תלמיד חכם עדיף על כהן גדול עם הארץ.
אשה וגבר שונים בנוגע לסוגיות הטכניות בהלכה, לגבי המהות - אין יתרון לאיש על זולתו, וכולם שווים כלפי הקדוש ברוך הוא.
הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים - נקודת המוצא אם כך לא נחשבת כלפי שמיא, לא חשוב אם מדובר במגדר, מגזר, צבע עור או השתייכות שבטית, לא ממש חשובה בכל הנוגע לייעוד של האדם.

תשובה ילדותית לא הופכת להשקפה, היא במקרה הטוב משקפת את ההסתכלות של ההורים והחברה על החיים, האמת רחוקה משם בהרבה.

השאלה "מי יותר חשוב" (בקטע שלי) באה לסמל את השאלה הפנימית יותר- עד כמה אני נצרכת/משמעותית בעולם? ילדתי בת החמש לא התכוונה לדיון התלמודי.

וכתב לי יפה אחד באישי ביום שפרסמתי את הקטע- זה כמו לשאול מה יותר חשוב לקיום העולם, לחם או מים?

מבחינתי- תשובתה לא מהווה "השקפה" כהגדרתך, אלא תחושת לב מפויסת, שמהווה פתיח לבירור מעמיק יותר. זה מה שניסיתי להעביר...

 

[מריומה~]

היא לא נמצאת אצלם

מנין?

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

מנין?

מנין שכן?

 

[תא]

גם כאב שיש לו מטרה, כאב עם אידיאולוגיה - זה כאב שקל הרבה יותר לשאת. זה כאב מקודש, כאב שיוצא ממנו משהו (לידה למשל)

הידיעה שהכל במשפט אצל הקב"ה ואין עוול היא מנחמת מאד.
גם אם אין הבנה וגם אם זה כואב ומאד מאד כואב.

כשנהיה למעלה נראה שלא היתה טעות במילימטר.

וואו- אהבתי!!!!
כתבתם את זה בצורה מאד טובה, תודה!!!

 

[תפנית בעלילה]

שמחה בשמחתך.
לא כולם זכו, כידוע, לגדול על ברכי היהדות. ומנסים, כרבי עקיבא, לשחוק אבנים במימיה של תורה.

קראתי פעם ספר על ימי הביניים הזדעזעתי מהיחס המשפיל שנשים "זכו" לו(בעלי אימת לי את הנכתב שם) מכאן הבנתי למה נשים יצאו בדרישה לשוויון.אבל היהדות מאז ומעולם כיבדה והוקירה את האישה כך שנושא השיוויון לא היה רלוונטי.אם את מסבירה את זה לכאלה שלא גדלו "על ברכי היהדות"והם מעונינים לשמוע -את מעבירה את הגישה היהודית ולא צריכה להצטדק.

 

[מריומה~]

קראתי פעם ספר על ימי הביניים הזדעזעתי מהיחס המשפיל שנשים "זכו" לו(בעלי אימת לי את הנכתב שם) מכאן הבנתי למה נשים יצאו בדרישה לשוויון.אבל היהדות מאז ומעולם כיבדה והוקירה את האישה כך שנושא השיוויון לא היה רלוונטי.אם את מסבירה את זה לכאלה שלא גדלו "על ברכי היהדות"והם מעונינים לשמוע -את מעבירה את הגישה היהודית ולא צריכה להצטדק.

ועוד יותר מזה
אם לוקחים דוגמאות מהתנ"ך לעיתים זה באמת נראה כחוסר שויון עד ניצול.
אבל מי שרואה את מכלול הענין מבין אחרת.

 

[אן]

חביבותיי, לא ביקשתי עצות והכוונה בשיעוריי לבנות;
דיברתי עליי-עצמי. כשאת בטוחה במקום שלך, המסר עובר מאליו.
ולהיפך- כל דיבור נוסף גורע.

 

[תא]

למי שמעניין אותו:
כשכתבתי יצירה בשביל האתגר, התלבטתי בין 2 יצירות... וזה השני. לדעתי שניהם חזקים אבל הייתי צריכה לבחור אחד.

שקט במחלקה. מי שמקשיב בשקט-בשקט ישמע את הצפצופים של האינפוזיה מחדר 3 ואת הזמזום החלש של החמצן בחדר 12.
זו מחלקה מפחידה וקשה, מחלקת ילדים שמוסתרת עמוק עמוק בתוך בית החולים.
כל הילדים במחלקה מזמן נרדמו. רק ילד אחד נשאר ער,שימי הקטן שיושב במיטתו כשהוא מסתיר את פניו בשמיכה הדקה. הוא לא מצליח לישון, כשכל כך כואב לו וכשהוא מפחד נורא. אמו היושבת לצידו מחניקה דמעות, דמעות של ייאוש, דמעות של כאב על ילדה החולה.
שימי, ששם לב שגם אימו ערה, הרים את ראשו ושאל אותה:"אמא? את בוכה? למה?"
האמא אספה את עצמה וענתה לו מיד: "לא, חמודי שלי, אני לא בוכה..." אבל מהר מאד גם הדמעות הגיעו. היא נאנחה. "היום היה לנו יום קשה, עם כל הטיפולים. גם לאמהות מותר לבכות, נכון בחורצ'יק?"
שימי חייך חיוך קטן וחלש ואמר: "כן! לכולם מותר לבכות, אין בזה שום בושה! מותר לבכות כשעצובים, ומותר גם לשמוח כשקורה משהו טוב! אמא, את לא צריכה להסתיר ממני איך את מרגישה, וחוצמזה כשאת מרגישה משהו- אני גם מרגיש אותו..."

כן, זה גם סיפור אמיתי. וכן, ציטטתי אותו מילה במילה...

 

[תא]

אני סוגרת את האתגר בעוד 10 דקות- אם יש למישהו משהו להוסיף...

 

[תא]

והזוכה...
*
**
***
גוגלית-
עם השיר המדהים על ''הילד שבי''!

והפרס שלך---
הספר החדש "השתיקה שבין המילים'' שתורמת לנו הסופרת מיכל בוני!!
אאצור איתך קשר באישי.

 

[מה הענינים]

יישר כח תא על ניהול האתגר
הנושא היה יפה ומחכים.

גוגלית, הרבה הצלחות
השיר שלך מקסים
מחכים לאתגר המשך

 

[גוגלית]

תודה על המחמאות.
ולמיכל בוני על הספר המיוחד.

את אתגר ההמשך, נראה לי שעדיף שמישהיא
מהוותיקות יותר תציע, עד שאכנס לעניינים..
תודה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

היה מקום לנמק את הסיבות לבחירה, כמה מילים על צוות השיפוט, מי מקום שני ושלישי.
קדימה.

 

[תא]

החלטתי לבחור את המנצח על פי צלצולים, ולכן אתם בחרתם בגוגלית, לא אני (למרות שגם אני מאד אהבתי והתחברתי לשיר)
מקום ראשון- גוגלית, עם 64 צלצולים!
מקום שני- נורווגיה, עם 55 צלצולים!
מקום שלישי/ רביעי- nechamizak ומשויטט, עם 48 צלצולים!
כל הכבוד לכל מי שהשתתף, כל יצירה וימירה תרמה הרבה לאתגר.

 

[תא]

והאמת היא שלי לא אכפת לפתוח אתגר נוסף אם יש ביקוש.
מי שרוצה- שיצלצל.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

החלטתי לבחור את המנצח על פי צלצולים, ולכן אתם בחרתם בגוגלית, לא אני (למרות שגם אני מאד אהבתי והתחברתי לשיר)
מקום ראשון- גוגלית, עם 64 צלצולים!
מקום שני- נורווגיה, עם 55 צלצולים!
מקום שלישי/ רביעי- nechamizak ומשויטט, עם 48 צלצולים!
כל הכבוד לכל מי שהשתתף, כל יצירה וימירה תרמה הרבה לאתגר.

סליחה שאני נודניק, אבל מישהו חייב לומר את זה.
בחירה לפי צילצולים לא נחשבת באתגר שאורך חודש, ברור מאליו שהיצירות הראשונות יקבלו יותר צלצולים.
השיפוט אמור להשתמש בצלצולים כפקטור נוסף בהכרעה, אך לא לתת את ההכרעה עצמה.
באתגר ספרותי חובה לתת נימוק ודעה לגבי הקטע.

 

[מה הענינים]

סליחה שאני נודניק, אבל מישהו חייב לומר את זה.
בחירה לפי צילצולים לא נחשבת באתגר שאורך חודש, ברור מאליו שהיצירות הראשונות יקבלו יותר צלצולים.
השיפוט אמור להשתמש בצלצולים כפקטור נוסף בהכרעה, אך לא לתת את ההכרעה עצמה.
באתגר ספרותי חובה לתת נימוק ודעה לגבי הקטע.

אכן,
באתגר ספרותי השיפוט אמור להיות לפי רמת הכתיבה וכן ההתאמה לנושא והעמידה בכללי האתגר.
מספר הצלצולים לא יכול להיות הגורם הראשוני לבחירה.
אך מכיון שלא כולם יודעים לתת את הנימוק המקצועי, אני ממליצה, את מה שכבר הומלץ בפעם קודמת, שאתה תקבל על עצמך אחריות לאתגר ותנהל אותו באופן מתאים כפי שאתה רואה לנכון. בכל מקרה זוכת האתגר לא רוצה לנהל אתגר חדש.
הצלחה!