טקסטים סדר ברית מילה

[cgk]

(3) סדור תפלה - נוסח ספרד - סדר ברית מילה
סדר *ברית* *מילה*:
תפילה לאבי הבן קודם המילה. (מספר עבודת הקודש):
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקיים מצות עשה וביום השמיני ימול בשר ערלתו,
לתקן את שרשה במקום עליון, והריני מוסר בני למוהל ואני ממנה אותו שליח גמור, שימול את בני כדת מה לעשות, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתעלה עלי
כאלו קימתי מצוה זו עם כל הכונות הראויות לכוון במצות מילה ופריעה ומציצה ויתגלו החסדים במשפט האורים ותהא מצה זו חשובה לפניך כריח ניחוח, ותשפיע נשמה
קדושה לילד, ואליהו הנביא זכור לטוב ישמור הילד לשמור בריתו ושלא יחטא כלל, ותזכני לי ולאמו, לגדלו לתורה ולמצות ויהיה חכם וחסיד ובעל מדות טובות, ובריא
מזליה ונשמח בו ובתורתו ונגיעהו לחופה ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי לקיים מצותיך וביראה ואהבה ושמחה רבה באתי היום לעשות רצונך ואתה
ברוב רחמיך תברכנו מברכותיך ותשמחנו בעבודתיך ותצילנו מכל חטא ותזכנו לקיים כל המצות שבתורה חנני ה' כי אליך אקרא כל היום עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד
שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו:
אין מלין עד שתנץ החמה יום שמיני ללידתו, וכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות ומלין בבוקר, ומדליקין הרבה נרות בבית הכנסת בשעת המילה, ואין
חולצין התפילין עד אחרי המילה:
כשמביאים את התינוק לבית הכנסת למול אומרים הקהל:
בָּרוּךְ הַבָּא:
והאב אומר - אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ:
והעומדים שם אומרים - נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קְדשׁ הֵיכָלֶךָ:
האב מקבל את התינוק ועומד כלפי ארון קודש ואומר לפי מנהג ארץ ישראל:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:
יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:
והקהל חוזרים על הדברים ואומרים כולם:
המוהל אומר אלו הפסוקים:
(ויש נוהגין עפ"י האריז"ל שלא לומר פסוקים אלו ומתחילים זה הכסא וכו'):
(וַיְדֲבֵּר יְהׂוָה אֶל מׂשֶׁה לֵּאמׂר:
פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרׂן הַכּׂהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:
לָכֵן אֱמׂר הִנְנִי נׂתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם):
יניח את התינוק על הכסא של אליהו, ויאמר המוהל וגם אבי הבן יאמר עמו:
זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב:
המוהל אומר:
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:
שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה. וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי:
אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית. הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. עֲמוֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי. שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה. שָׂשׂ אָנֹכִי עַל
אִמְרָתֶךָ. כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ. וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ:
והקהל עונים - נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קְדשׁ הֵיכָלֶךָ:
בשעה שהמוהל מוכן למול, יאמר האב:
הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁצִּוַּנִי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לָמוּל אֶת בְּנִי:
והמוהל קודם שמל יאמר:
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, הִתְהַלֵּךְ לְפָנֵי וֶהְיֵה תָמִים. הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה
שֶׁצִּוַנִי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לָמוּל. (ואם האב בעצמו מל, יאמר:
לָמוּל אֶת בְּנִי:
ויכוין שיקבל התינוק מאליהו ז"ל:אבי הבן עומד אצל המוהל ומודיע שהוא שלוחו (וכאותה ששנינו היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו), יקח את הילד ויניחהו על ברכי הסנדק, והמוהל
מכריז - בְּרִית קׂדֶשׁ:
המוהל אומר בקול רם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה:
ואבי הבן אומר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ:
נוהגים בארץ ישראל שהאב מברך "שהחיינו" בשעת המילה אף שהבן אינו בכור:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה:
והקהל עונים:
כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:
ובעשותו החיתוך ימהר מאד הפריעה והמציצה, וישים הערלה בחול או בעפר ואחר כך ברכין על הכוס:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן. וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם. וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית
קֹדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת. אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ. צַוֵּה (נ"א צִוָה) לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת. לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר
שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה כּוֹרֵת הַבְּרִית:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ. וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל (פלוני בן פלוני) יִשְׂמַח הָאַב
בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו. וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָהּ. כַּכָּתוּב. יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:
וְנֶאֱמַר. וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. וְנֶאֱמַר.
זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחוֹק. לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
וְנֶאֱמַר. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים. כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ:
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ:
(פלוני בן פלוני יזכיר שם הילד) זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:
ישתה המברך כוס של ברכה, גם יתן להתינוק הנימול מעט מכוס של ברכה, כמו שעשה כשאמר בדמיך חיי, ואח"כ יעמוד המוהל ויתפלל תפילה זו, גם האב יתפלל תפלה זו
תיכף אחר המילה:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה וּמְקֻבָּל לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיהוּ לִפְנֵי כִסֵּא
כְבוֹדֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שְׁלַח עַל יְדֵי מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה (לפב"פ) (האב אומר לִבְנִי)
הַנִּמוֹל עַתָּה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ פָּתוּחַ כְּפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר
וְלַעֲשׂוֹת, וְתֵן לוֹ אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, חַיִּים שֶׁל יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁל עׂשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ
לְטוֹבָה, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן:
עלינו לשבח וכו':
אם האב בעצמו מברך יאמר - יְהִי רָצוֹן שֶׁאֱשְׂמַח בְּיוֹצֵא חֲלָצַי:
ליתום מהאב יאמר המוהל - יִשְׂמַח הָאַב בְּגַן עֵדֶן בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו:
ליתום מהאם יאמר - יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו. וְתָגֵל אִמּוֹ בְּגַן עֵדֶן בִּפְרִי בִטְנָהּ. וכו':
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הָרַךְ הַנִּמּוֹל (פב"פ)
בַּעֲבוּר שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית וְכָל הַקָּהָל מְבָרְכִים אוֹתוֹ. וּבִּשְׂכַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן
הַשָּׁמַיִם רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף לִרְמַ"ח אֵיבָרָיו וּשְׁסָ"הּ גִּידָיו בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֵׁם שֶׁנִּכְנַס
לַבְּרִית כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְעֲבוֹדָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְנֹאמַר אָמֵן:
גאולה לברית מילה:
יוֹם לְיַבָּשָׁה נֶהֶפְּכוּ מְצוּלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים:
הִטְבַּעְתָּ בְּתַרְמִית. רַגְלֵי בַּת עֲנָמִית. וּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית. יָפוּ בַּנְּעָלִים. שירה:
וְכָל רוֹאֵי יְשׁוּרוּן. בְּבֵית הוֹדִי יְשֹׁרְרוּן. אֵין כָּאֵל יְשׁוּרוּן. וְאוֹיְבֵינוּ פְלִילִים. שירה:
דְּגָלַי כֵּן תָּרִים. עַל הַנִּשְׁאָרִים. וּתְלַקֵּט נִפְזָרִים. כִּמְלַקֵּט שִׁבָּלִים. שירה:
הַבָּאִים עִמְּךָ. בִּבְרִית חוֹתָמְךָ. וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ. הֵמָּה נִמּוֹלִים. שירה:
הַרְאֵה אוֹתוֹתָם. לְכָל רוֹאֵי אוֹתָם. וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם. יַעֲשׂוּ גְדִילִים. שירה:
לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת. הַכֶּר נָא דְבַר אֱמֶת. לְמִי הַחוֹתֶמֶת. וּלְמִי הַפְּתִילִים. שירה:
וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ. וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ. וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ. וְנָסוּ הַצְּלָלִים. שירה:
יְדִידִים רוֹמְמוּךָ. בְּשִׁירָה קִדְּמוּךָ. מִי כָמוֹכָה. יְהֹוָה בָּאֵלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים:
בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם:

 

[moty777]

נוסח ספרד:


סדר ברית מילה:
תפילה לאבי הבן קודם המילה. (מספר עבודת הקודש):
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקיים מצות עשה וביום השמיני ימול בשר ערלתו, לתקן את שרשה במקום עליון, והריני מוסר בני למוהל ואני ממנה אותו שליח גמור, שימול את בני כדת מה לעשות, ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתעלה עלי כאלו קימתי מצוה זו עם כל הכונות הראויות לכוון במצות מילה ופריעה ומציצה ויתגלו החסדים במשפט האורים ותהא מצה זו חשובה לפניך כריח ניחוח, ותשפיע נשמה קדושה לילד, ואליהו הנביא זכור לטוב ישמור הילד לשמור בריתו ושלא יחטא כלל, ותזכני לי ולאמו, לגדלו לתורה ולמצות ויהיה חכם וחסיד ובעל מדות טובות, ובריא מזליה ונשמח בו ובתורתו ונגיעהו לחופה ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי לקיים מצותיך וביראה ואהבה ושמחה רבה באתי היום לעשות רצונך ואתה ברוב רחמיך תברכנו מברכותיך ותשמחנו בעבודתיך ותצילנו מכל חטא ותזכנו לקיים כל המצות שבתורה חנני ה' כי אליך אקרא כל היום עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו:
אין מלין עד שתנץ החמה יום שמיני ללידתו, וכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות ומלין בבוקר, ומדליקין הרבה נרות בבית הכנסת בשעת המילה, ואין חולצין התפילין עד אחרי המילה:
כשמביאים את התינוק לבית הכנסת למול אומרים הקהל:
בָּרוּךְ הַבָּא:
והאב אומר - אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ:
והעומדים שם אומרים - נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קְדשׁ הֵיכָלֶךָ:

האב מקבל את התינוק ועומד כלפי ארון קודש ואומר לפי מנהג ארץ ישראל:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:
יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:
והקהל חוזרים על הדברים ואומרים כולם:
המוהל אומר אלו הפסוקים:
(ויש נוהגין עפ"י האריז"ל שלא לומר פסוקים אלו ומתחילים זה הכסא וכו'):
(וַיְדֲבֵּר יְהׂוָה אֶל מׂשֶׁה לֵּאמׂר:
פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרׂן הַכּׂהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:
לָכֵן אֱמׂר הִנְנִי נׂתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם):
יניח את התינוק על הכסא של אליהו, ויאמר המוהל וגם אבי הבן יאמר עמו:
זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב:
המוהל אומר:
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:

שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה. וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי:
אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית. הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. עֲמוֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי. שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה. שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ. כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ. וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ:
והקהל עונים - נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קְדשׁ הֵיכָלֶךָ:
בשעה שהמוהל מוכן למול, יאמר האב:
הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה. שֶׁצִּוַּנִי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לָמוּל אֶת בְּנִי:
והמוהל קודם שמל יאמר:
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, הִתְהַלֵּךְ לְפָנֵי וֶהְיֵה תָמִים. הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁצִּוַנִי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לָמוּל. (ואם האב בעצמו מל, יאמר:
לָמוּל אֶת בְּנִי:
ויכוין שיקבל התינוק מאליהו ז"ל:
אבי הבן עומד אצל המוהל ומודיע שהוא שלוחו (וכאותה ששנינו היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו), יקח את הילד ויניחהו על ברכי הסנדק, והמוהל מכריז - בְּרִית קׂדֶשׁ:
המוהל אומר בקול רם:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה:
ואבי הבן אומר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ:
נוהגים בארץ ישראל שהאב מברך "שהחיינו" בשעת המילה אף שהבן אינו בכור:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה:

והקהל עונים:
כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:
ובעשותו החיתוך ימהר מאד הפריעה והמציצה, וישים הערלה בחול או בעפר ואחר כך ברכין על הכוס:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן. וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם. וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת. אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ. צַוֵּה (נ"א צִוָה) לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת. לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה כּוֹרֵת הַבְּרִית:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ. וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל (פלוני בן פלוני) יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו. וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָהּ. כַּכָּתוּב. יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:
וְנֶאֱמַר. וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. וְנֶאֱמַר. זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחוֹק. לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
וְנֶאֱמַר. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים. כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ:
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ:
(פלוני בן פלוני יזכיר שם הילד) זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:

ישתה המברך כוס של ברכה, גם יתן להתינוק הנימול מעט מכוס של ברכה, כמו שעשה כשאמר בדמיך חיי, ואח"כ יעמוד המוהל ויתפלל תפילה זו, גם האב יתפלל תפלה זו תיכף אחר המילה:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה וּמְקֻבָּל לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיהוּ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שְׁלַח עַל יְדֵי מַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה (לפב"פ) (האב אומר לִבְנִי) הַנִּמוֹל עַתָּה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ פָּתוּחַ כְּפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת, וְתֵן לוֹ אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, חַיִּים שֶׁל יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁל עׂשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ לְטוֹבָה, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן:
עלינו לשבח וכו':
אם האב בעצמו מברך יאמר - יְהִי רָצוֹן שֶׁאֱשְׂמַח בְּיוֹצֵא חֲלָצַי:
ליתום מהאב יאמר המוהל - יִשְׂמַח הָאַב בְּגַן עֵדֶן בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו:
ליתום מהאם יאמר - יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו. וְתָגֵל אִמּוֹ בְּגַן עֵדֶן בִּפְרִי בִטְנָהּ. וכו':
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הָרַךְ הַנִּמּוֹל (פב"פ) בַּעֲבוּר שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית וְכָל הַקָּהָל מְבָרְכִים אוֹתוֹ. וּבִּשְׂכַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח לוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף לִרְמַ"ח אֵיבָרָיו וּשְׁסָ"הּ גִּידָיו בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כֵּן יִכָּנֵס לְתּוֹרָה וּלְעֲבוֹדָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְנֹאמַר אָמֵן:

גאולה לברית מילה:
יוֹם לְיַבָּשָׁה נֶהֶפְּכוּ מְצוּלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים:
הִטְבַּעְתָּ בְּתַרְמִית. רַגְלֵי בַּת עֲנָמִית. וּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית. יָפוּ בַּנְּעָלִים. שירה:
וְכָל רוֹאֵי יְשׁוּרוּן. בְּבֵית הוֹדִי יְשֹׁרְרוּן. אֵין כָּאֵל יְשׁוּרוּן. וְאוֹיְבֵינוּ פְלִילִים. שירה:
דְּגָלַי כֵּן תָּרִים. עַל הַנִּשְׁאָרִים. וּתְלַקֵּט נִפְזָרִים. כִּמְלַקֵּט שִׁבָּלִים. שירה:
הַבָּאִים עִמְּךָ. בִּבְרִית חוֹתָמְךָ. וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ. הֵמָּה נִמּוֹלִים. שירה:
הַרְאֵה אוֹתוֹתָם. לְכָל רוֹאֵי אוֹתָם. וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם. יַעֲשׂוּ גְדִילִים. שירה:
לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת. הַכֶּר נָא דְבַר אֱמֶת. לְמִי הַחוֹתֶמֶת. וּלְמִי הַפְּתִילִים. שירה:
וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ. וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ. וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ. וְנָסוּ הַצְּלָלִים. שירה:
יְדִידִים רוֹמְמוּךָ. בְּשִׁירָה קִדְּמוּךָ. מִי כָמוֹכָה. יְהֹוָה בָּאֵלִים. שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים:
בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם:

 

[moty777]

נוסח אשכנז:


כשמביאים את התינוק לבית הכנסת למול אומרים הקהל:
בָּרוּךְ הַבָּא:
והאב אומר:
אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ:
והעומדים שם אומרים:
נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קְדשׁ הֵיכָלֶךָ:
האב מקבל את התינוק ועומד כלפי ארון קודש ואומר (בלחש):
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָֹם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַֹם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. (תהלים קלז):
ואחר כך אומר בקול רם:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:
והקהל עונה:
יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
יְהֹוָה מֶלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
והקהל עונה:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
והקהל עונה:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:

והקהל עונה:
זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב:
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:
שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה. וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי:
אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית. הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. עֲמוֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי. שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה. שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ. כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ. וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ. נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קְדשׁ הֵיכָלֶךָ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה:
ואבי הבן אומר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה:
אָמֵן. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן. וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם. וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת. אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ. צַוֵּה (נ"א צִוָה) לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת. לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה כּוֹרֵת הַבְּרִית:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ. וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל (פלוני בן פלוני) יִשְׂמַח הָאַב בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו. וְתָגֵל אִמּוֹ בִּפְרִי בִטְנָהּ. כַּכָּתוּב. יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:
וְנֶאֱמַר. וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וְאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִי. וְנֶאֱמַר. זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק. לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:

וְנֶאֱמַר. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים. כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ:
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ:
(פלוני בן פלוני יזכיר שם הילד) זֶה הַקָּטֹן גָּדוֹל יִהְיֶה. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית. כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:

 

[moty777]

ספרדי:


תפילה לסנדק:
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יי) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לִהְיוֹת סַנְדָּק וְאֶהְיֶה כִּסֵּא וּמִזְבֵּחַ לַעֲשׂוֹת יְרֵכַי הַמִּילָה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִּהְיֶה מִזְבַּח כַּפָּרָה, וּתְכַפֵּר עַל כָּל חַטֹּאתַי, עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, וּבְפְרַט מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי בִּירֵכַי וּבְאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. וְתַעֲלֶה עָלֵינוּ כְּאִלּוּ כִּוַּנּוּ כָּל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן, וּלְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
כשמביאים התינוק לבית הכנסת עומדים כל הקהל ואומרים:
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה:
וכשלוקח אבי הבן את התינוק בידיו אומר:
שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ. כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב:
זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה. אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה:
הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן. תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם:
אָז תַּחְפּוֹץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל. אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים:
ואחר כך יאמר אבי הבן - אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ:
ועונים העומדים - נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ:
בארץ ישראל נוהגים להוסיף פסוקים אלה:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי. אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם, עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:
ואחר כך אומר:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:

יֶהוֶה מֶלֶךְ יָהוָה מָלָךְ יִהְוֹה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. ב' פעמים:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא. ב' פעמים:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָא. ב' פעמים:
אומר אבי הבן - בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי. ומברך בעמידה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ:
והקהל והמוהל אומר:
כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית, כָּךְ תִּזְכֶּה לְהַכְנִיסֵהוּ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלַחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:
וישב הסנדק על הכסא ומניח התינוק על ברכיו, ואומר המוהל:
זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מַלְאַךְ הַבְּרִית זָכוּר לַטּוֹב:
המוהל לפני שימול יברך ברכה זו:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה:
ואחרי שימול יברך אבי הבן ברכה זו:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:
ולוקח המוהל או אדם אחר כוס יין ומברך:
סַבְרֵי מָרָנָן:
עונים - לְחַיִּים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:

ואחר כך לוקח הדס ומברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זוֹ אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת זֶרַע קֹדֶשׁ שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת. לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, כּוֹרֵת הַבְּרִית:
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ קַיֵּים אֶת הַיֶּלֶד (בְּנִי) הַזֶּה לְאָבִיו (לִי) וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל (פְּלוֹנִי). יִשְׂמַח הָאִישׁ (וכשהאב הוא מברך אומר:
יהי רצון שאשמח ביוצא חלצי) בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו. וְתָגֵל הָאִשָּׁה בִּפְרִי בִטְנָהּ כָּאָמוּר יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ. וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:
וְנֶאֱמַר. וַאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי (נותן יין באצבעו בפי התינוק, וכן בפעם השניה כשחוזר לומר "ואומר לך") וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי:
וְנֶאֱמַר. זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם. וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק. לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(פלוני) זֶה הַקָּטָן. אֱלֹהִים יְגַדְּלֵהוּ. כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כַּךְ יִכָּנֵס לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלָחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְהֹוָה. הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו:
יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ:

אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ:
הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְהֹוָה:
יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:
ואומרים קדיש יהא שלמא: