הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
היא הייתה מסוג השיחות שאם אתה זורם איתן יותר מידי, אתה מוצא את עצמך במרתפי השב"כ עם פלנלית על העיניים.
שתיים בלילה. צליל אלים בוקע מהסלולרי ופוגע באכזריות באידיליה המתוקה שביני לבין הכרית הרכה.
אני עונה לשיחה עוד לפני שהתודעה שלי משלימה את תהליך האתחול במלואו. העברית שמעבר לקו משובשת עד חרדה, מוזרה ומפחידה מספיק כדי להעיר את שארית התאים הרדומים במוח.
מהר מאוד הבנתי שהדובר איראני. לא רק בשל המבטא, אלא בעיקר בזכות ארבע המילים שדקלם חזור ודקלם, עוד לפני השמעת נימוסים מקובלים כמו 'הלו' או 'שלום'.
"תחזור אלי למספר הזה" ביקש בבהילות. יקרה לו לפרסי עלות השיחה מטהרן לירושלים.
במאבק בין הפחד לסקרנות, האחרונה ניצחה. חזרתי אליו.
מה שהוא ביקש ממני, היה בדיוק דפוס הפעולה של הסוכנים האיראנים, כפי שפורסם בתקשורת אין ספור פעמים לאחרונה.
"תרסס גרפיטי תמורת 500 דולר", "תצית רכב תמורת 2000 דולר" וכולי.
ניתקתי את השיחה באצבע רוטטת. וכמו שמצופה מאזרח נאמן, רצתי בבוקר לתחנת המשטרה לדווח על המקרה.
כמה שעות לאחר מכן, טלפון נוסף. הפעם ממספר חסוי. ר מהשב"כ מדבר, הוא מבקש לפגוש אותי בדחיפות.
בטויוטה החדשה של ר האווירה הייתה רצינית, וההצעה אפילו עוד יותר.
"אנחנו בשב"כ רוצים לדעת לאן חותרים האיראנים" פתח ואמר איש הצללים "לצורך כך אנחנו מחפשים מישהו שיזרום כביכול עם המפעיל הפרסי שלו, בהכוונה ובפיקוח שלנו כמובן, עד שנצליח להגיע לשלב בו הוא יבקש מהמופעל שיעשה את המעשה בגינו הם גייסו אותו מלכתחילה"
הייתי מוקסם מההצעה המפתה. אני שהדבר הכי משמעותי שעשיתי בחיי עד היום הוא לחלץ שבריר סורר של קליפת ביצה מחלבון חמקמק, עשוי למלא תפקיד חיוני לביטחון המדינה.
מובן שהשבתי בחיוב ויצאנו לדרך.
במתחם מיוחד שייעד השב"כ למטרה, הצטלמתי ברקע כתובות גרפיטי, רכבים שרופים, מודעות רחוב תלויות וזגוגיות מנופצות. התמונות שוגרו למפעיל האיראני שלא ידע את נפשו מאושר. כל מה שביקש בוצע בצורה המהירה והטובה ביותר. דג שמן דג לו, טעה לחשוב.
עכשיו כאשר הרגיש בטוח להתקדם איתי לשלב הסופי, הוא חשף לי את שמו, חסן קוראים לו. לקבלת תדרוך למבצע הגמר לשמו התכנסנו, הוא הזמין אותי לפגישה בטורקיה.
לאחר אין ספור סימולציות מקצועיות מול שולחיי, ובליווי סוכנים סמויים מהשב"כ עליתי לטיסה, בדרך לפגישה המכריעה.
זה היה מלחיץ נורא. ארבעה קציני ביון איראנים יושבים מולי ומבקשים ממני לבצע פשע אכזרי ביותר נגד בני עמי. אף על פי שידעתי שאלה סתם דיבורים, כמעט התעלפתי רק משמיעת תוכן הבקשה.
מטולטל ומבועת יצאתי מהפגישה בדרך לטיסה חזרה ארצה.
"ידיעת הזהב בדרך לארץ" עברה ההודעה בדרג הבטחוני והמדיני הגבוה. "מחר בבוקר הוא חוזר וכל חברי הקבינט וראשי זרועות הביטחון חייבים לנכוח בפגישה עימו" הודיע המזכיר הצבאי של ראש הממשלה.
במקביל בדיוני המשפט, נתניהו מבקש דיון דחוף בדלתיים סגורות. מחר אי אפשר לקיים משפט, יש סדר יום בטחוני דחוף. אף אחד לא יודע מהו, אני דווקא כן.
בהגיעי לשדה התעופה בן גוריון, המתינו לי פסיכולוג ופסיכיאטר מטעם השב"כ. תפקידם לווסת את נפשי לאחר התכנים הקשים והמטלטלים שספגתי בפגישה, ולהעניק לי תמיכה נפשית לקראת הפגישה המכוננת שבפתח.
אני נכנס לחדר המלא מפה לפה עם כל שועי המדינה.
לאחר מתן תמונת רקע על אופי ומהות הפגישה, אני חושף בקול סדוק וחרד את מה שאיראנים זוממים לעשות, ומותיר את הנוכחים מוכי הלם ובעתה: "התבקשתי מהם" אמרתי ועצרתי לנשימה עמוקה אחת נוספת "לעלות לקו 402 בתחנה הראשונה, בשעה עמוסה שבה אנשים נוסעים לחתונות מרוגשים ולבושים עם מיטב בגדיהם, ולפזר על כל המושבים מסטיקים לעוסים".
הרשמים המרגשים שלי מטקס קבלת אות גבורה מנשיא המדינה, בטור נפרד בעזרת השם.
שתיים בלילה. צליל אלים בוקע מהסלולרי ופוגע באכזריות באידיליה המתוקה שביני לבין הכרית הרכה.
אני עונה לשיחה עוד לפני שהתודעה שלי משלימה את תהליך האתחול במלואו. העברית שמעבר לקו משובשת עד חרדה, מוזרה ומפחידה מספיק כדי להעיר את שארית התאים הרדומים במוח.
מהר מאוד הבנתי שהדובר איראני. לא רק בשל המבטא, אלא בעיקר בזכות ארבע המילים שדקלם חזור ודקלם, עוד לפני השמעת נימוסים מקובלים כמו 'הלו' או 'שלום'.
"תחזור אלי למספר הזה" ביקש בבהילות. יקרה לו לפרסי עלות השיחה מטהרן לירושלים.
במאבק בין הפחד לסקרנות, האחרונה ניצחה. חזרתי אליו.
מה שהוא ביקש ממני, היה בדיוק דפוס הפעולה של הסוכנים האיראנים, כפי שפורסם בתקשורת אין ספור פעמים לאחרונה.
"תרסס גרפיטי תמורת 500 דולר", "תצית רכב תמורת 2000 דולר" וכולי.
ניתקתי את השיחה באצבע רוטטת. וכמו שמצופה מאזרח נאמן, רצתי בבוקר לתחנת המשטרה לדווח על המקרה.
כמה שעות לאחר מכן, טלפון נוסף. הפעם ממספר חסוי. ר מהשב"כ מדבר, הוא מבקש לפגוש אותי בדחיפות.
בטויוטה החדשה של ר האווירה הייתה רצינית, וההצעה אפילו עוד יותר.
"אנחנו בשב"כ רוצים לדעת לאן חותרים האיראנים" פתח ואמר איש הצללים "לצורך כך אנחנו מחפשים מישהו שיזרום כביכול עם המפעיל הפרסי שלו, בהכוונה ובפיקוח שלנו כמובן, עד שנצליח להגיע לשלב בו הוא יבקש מהמופעל שיעשה את המעשה בגינו הם גייסו אותו מלכתחילה"
הייתי מוקסם מההצעה המפתה. אני שהדבר הכי משמעותי שעשיתי בחיי עד היום הוא לחלץ שבריר סורר של קליפת ביצה מחלבון חמקמק, עשוי למלא תפקיד חיוני לביטחון המדינה.
מובן שהשבתי בחיוב ויצאנו לדרך.
במתחם מיוחד שייעד השב"כ למטרה, הצטלמתי ברקע כתובות גרפיטי, רכבים שרופים, מודעות רחוב תלויות וזגוגיות מנופצות. התמונות שוגרו למפעיל האיראני שלא ידע את נפשו מאושר. כל מה שביקש בוצע בצורה המהירה והטובה ביותר. דג שמן דג לו, טעה לחשוב.
עכשיו כאשר הרגיש בטוח להתקדם איתי לשלב הסופי, הוא חשף לי את שמו, חסן קוראים לו. לקבלת תדרוך למבצע הגמר לשמו התכנסנו, הוא הזמין אותי לפגישה בטורקיה.
לאחר אין ספור סימולציות מקצועיות מול שולחיי, ובליווי סוכנים סמויים מהשב"כ עליתי לטיסה, בדרך לפגישה המכריעה.
זה היה מלחיץ נורא. ארבעה קציני ביון איראנים יושבים מולי ומבקשים ממני לבצע פשע אכזרי ביותר נגד בני עמי. אף על פי שידעתי שאלה סתם דיבורים, כמעט התעלפתי רק משמיעת תוכן הבקשה.
מטולטל ומבועת יצאתי מהפגישה בדרך לטיסה חזרה ארצה.
"ידיעת הזהב בדרך לארץ" עברה ההודעה בדרג הבטחוני והמדיני הגבוה. "מחר בבוקר הוא חוזר וכל חברי הקבינט וראשי זרועות הביטחון חייבים לנכוח בפגישה עימו" הודיע המזכיר הצבאי של ראש הממשלה.
במקביל בדיוני המשפט, נתניהו מבקש דיון דחוף בדלתיים סגורות. מחר אי אפשר לקיים משפט, יש סדר יום בטחוני דחוף. אף אחד לא יודע מהו, אני דווקא כן.
בהגיעי לשדה התעופה בן גוריון, המתינו לי פסיכולוג ופסיכיאטר מטעם השב"כ. תפקידם לווסת את נפשי לאחר התכנים הקשים והמטלטלים שספגתי בפגישה, ולהעניק לי תמיכה נפשית לקראת הפגישה המכוננת שבפתח.
אני נכנס לחדר המלא מפה לפה עם כל שועי המדינה.
לאחר מתן תמונת רקע על אופי ומהות הפגישה, אני חושף בקול סדוק וחרד את מה שאיראנים זוממים לעשות, ומותיר את הנוכחים מוכי הלם ובעתה: "התבקשתי מהם" אמרתי ועצרתי לנשימה עמוקה אחת נוספת "לעלות לקו 402 בתחנה הראשונה, בשעה עמוסה שבה אנשים נוסעים לחתונות מרוגשים ולבושים עם מיטב בגדיהם, ולפזר על כל המושבים מסטיקים לעוסים".
הרשמים המרגשים שלי מטקס קבלת אות גבורה מנשיא המדינה, בטור נפרד בעזרת השם.
נערך לאחרונה ב:
לא צחקתי ככה הרבה זמן...
