סופרים, עורכים ומה שביניהם!

  • הוסף לסימניות
  • #1
שוב שלום,

והנושא הפעם, דיון מעמיק של המרקם העדין בין הסופר לעורך.
רובנו, כמדומה, משתתפים בצורה כזאת או אחרת במערכת עיתון, חלק סופרים וחלק עורכים.

מהו, לדעתכם, רמת ההתערבות הרצויה של העורך בתכנים?
בעצם, מהו בכלל תפקידו?

אשמח להגדרה מדויקת של התפקידים, וחוט-השני העובר ביניהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אוהו!
עדיאל והחשיבה המושחזת...

אני מקווה שהפעם האשכול ישאר צמוד לכותרתו.;)

חושבני שלערוך ספר עם הקו שלך ובו בזמן להשאר עם מה שכתב הסופר, זו עבודה מן הקשות שבמקדש.

יש דברים ממש מעצבנים שסופרים עושים, והם כלל לא מבינים מה אתה רוצה, או למה זה כל כך חשוב.
לך עדיף לעבוד על הספר עוד כמה שבועות ולהקפיץ אותו רמה אחת ויותר, ואילו הוא רוצה להדפיס וגמרנו. 'מה רע בזה כמות שהוא?'

אז למה, ריבונו של עולם, למה פנית לעורך???

אבל, זה הספר שלו, והוא יכתב בסופו של דבר כמו שהוא רוצה.
אלא שלפעמים אני חושב, שאם הספר יוצא ככה, לא הייתי רוצה שיכתבו בפתיחה את שמי כעורכו.

ועוד נקודה לסיום - אם אתה כעורך לא מתחבר למה שאמור לצאת בסוף, אל תיגע בזה. מה שלא אוהבים לא הולך כמו שצריך.

ובכן, יעלו ויבואו הסופרים ויביעו דעתם, ואולי נבין זה את זה.:):):)
(אל תדאגו, אני מיישר קו עם הסופר. רק כאן אני מביע את התחושות הפנימיות.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
עורך לשוני טוב הוא זה שמשאיר את התכנים כמות שהם בדיוק, ורק מתקן את הטעון עריכה, מסיר מילים שאינן מתוקנות, אבל משאיר את המשמעות המילולית. במילים אחרות: התערבות כירורגית..

ואני בעד עריכה לשונית תקנית. חושבת שזה נחוץ וחשוב. וכשאין אותה זה פשוט מזלזל באינטלגנציה של הקוראים.

(ועברתי ואני עוברת כמה סוגי עריכות. יש עריכות שהשם היאה להן הוא: "קיצוצים על פי גחמת העורך ונטיות ליבו", ויש עריכות משובחות שמשדרגות את התוכן פי כמה. למשל -במבשר העריכה מעולה).
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כאשר העורך הלשוני עובד אצלי, אצל הסופר, זה אחלה..
אבל כאשר העורך מרגיש שהסופר עובד אצלו, וזה מעיר גם הערות על צורת ההגשה והתפריט(בעיתונות למשל). זה מתכון בטוח לרקיעות רגלים מעצבנות ולכסיסת ציפורניים מתסכלת. ("עוד פעם הגוילם הזה דוחף ת'אף.. מה הוא מבין בכלל.. אוהו כשיצא הספר אני יראה לו..")
ואגב, במקרים שיש לעיתון עורך מקצועי ופרקטי, שמבין את תפקידו כיאות (עומד לי שם מוכר בפה, לא יכול לומר) הוא יודע להזהר ולהשאיר את הקו המודגש של הסופר על כנו ולבצע בכתבה שינויים כירורגיים קלים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אשמח לשתף בכמה הנחות בסיסיות בפניה של מחבר לעורך:
א. תפקידו של עורך, להכנס לקו חשיבתו של המחבר ולכתוב את המחבר, לא את עצמו.
ב. עורך צריך לצאת מנקודת הנחה שהוא מסייע למחבר הספר ולא הוא המחבר, כך גם אם משנה מדברי המחבר עדיין צריך להצמד אליו. אני נוהג לומר למחברים שתפקידו של עורך הוא כ"מיילדת" המסייעת לאשה ללדת, המיילדת לא היא הביאה את הולד לעולם.
ג. מנסיון, השאלה הראשונה שמחבר נשאל, "למה פנה לעורך", לשאלה זו יש ארבעה אפשרויות ולא כאן המקום לפרטם. אבל בעיקרון מחבר צריך להבין שאם השכיל לפנות לעורך, רצונו לתוצאה של חיבור מקצועי, ומשום כך צריך המחבר להרפות ולתת לעורך לעשות את שלו.
ד. צריך לסכם עם המחבר מתחילה האם העורך הוא "עורך לשוני" גרידא, או "עורך תחביר", לרוב אלו שרוצים משהו קצת יותר מעמיק כל עבודת העריכה מתבטאת בעומק יותר (אני נוהג לומר לכל המחברים שבהם נעשה עריכה תחבירית, שהעורך הוא האדם השני ואולי האחרון שמכירים כל מילה בספר).
ה. שונים הדברים בסוג החומר בין חיבור תורני לשאר חיבורים, בדרך כלל בחיבור תורני העבודה מחייבת יותר שכן המחבר צריך לדעת את הנכתב על בוריו בטרם יגע וישנה בתוכן הדברים, מה שכן בהגיגים ושאר דברים שהתנסחות העריכה פחות מחייבת במידה מסויימת.
ו. יש תופעה מסויימת של מחברים שחושבים שהחיבור כה מוצלח, ומעתה כשיצא הספר כל העולם ואשתו ילמדו את הספר מכריכה לכריכה, חובתו של עורך לאזן את המחבר ולהסביר לו בעדינות שעולם הספר כה גדול ורחב וצריך לו בעיקר הרבה סיעתא דשמיא.


וכמה שאלות לסיום:
1 במה יש תחושת סיפוק יותר לעורך, בחומר ששיפץ והתקין מילים, או חומר שהעשיר והוסיף מדילה, (אבל אסור לספר זאת).
2 כשעורך רואה טעות אצל המחבר, (דוגמא: המחבר במאמר הביא מדרש מסויים, ו"אין כזה מדרש") האם צריך וכיצד יש להעיר זאת לתשומת לב המחבר, וזאת כי לפעמים העורך "מקלקל" בכך את כל מהלך המאמר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
א. ניסיוני ככותבת אינו בשדה הסיפרותי, כי אם בתחום הכתיבה העיתונאית. בעבודתי זו אני מראיינת בעלי מקצוע ואנשים שיש להם זיקה לנושא הכתבה. לעניות דעתי, תפקידי ככותבת מכיל אלמנטים רבים מתחום העריכה. האם יותר לי להשתתף באשכול בכובעי הנ"ל, מתוך הכרה מסוימת של שני צדי המטבע, ככותבת-עורכת שיש מעליה עורכת נוספת?

ב. מניסיוני בעריכת ספרים ועיתונים, הקו הסגנוני של הכותב אמור להישמר במידה רבה, אלא אם כן הוגש חומר גולמי מתוך מטרה ברורה ומוצהרת של המלקט והכותב שהעורך הוא זה שיפיח בחומר נשמת חיים ויהפוך אותו לספר בר קריאה.

כאשר יש מקום לשנות מהסגנון של המחבר, על העורך לשטוח בפני המחבר את השיקולים המנחים אותו בשינוי ולקבל את רשותו לכך. כך, לדוגמה, במקרה של התאמת המשלב והסגנון לקהל היעד של הקוראים, למשל חומר שיועד לקהל אקדמי, אך נוסח בלשון עממית.

ולשאלות הניק שחר -
1. בגדול, אני חושבת שכשביצירה מתווסף משהו מרוחי ומהגותי, תחושת הסיפוק שלי מתעצמת, אם כי 'סיפוק' הוא ביטוי נזיל, המשתנה בין יצירה ליצירה. ישנם ספרים שערכתי וקבלתי כשי מן הכותב אחר צאתם לאור, ואיני מסוגלת לעלעל בהם עוד.
2. אין לי כל ספק כי במקרה מעין זה חובת העורך להעיר שימת לבו של המחבר למשגה. אם לא כן, מביש ששמו יודפס בתוך הספר תחת ציון תפקידו כעורך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
הכי מבאס אותי, זה הקטע של אחד מהרבנים המבקרים באחד מעיתוני הילדים בו אני עובד, כש'הרב' מעיר הערות על תוכן העלילה - ללא קשר לתחום שלו.
על סיפור עם 'מכונת זמן' אמר לי פעם: "זה דמיון פורה מידי.. בתור ילד אף פעם לא אהבתי את זה, תשנה את הסיפור.. "

שיניתי, אלא מה?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אולי כדאי שנפריד בין עריכת לשון לעריכה ספרותית. ובין עריכה עיתונאית לעריכת ספורת.
עריכת לשון - משמעותה: תיקון שגיאות לשוניות / דקדוקיות ותו לא.
עריכה ספרותית- משמעותה: תיקון והשבחת הטקסט, באופן שיהפוך אותו למשהו ראוי לקריאה. לעתים, יש צורך במעקב אחרי ההשתלשלות הכרונולוגית של הסיפור. לעתים, אפיון הדמויות אינו אחיד. לעתים, התיאור ההיסטורי אינו תואם לתקופה או שמשלב הדיבור של הדמויות רחוק מלהיות מתאים לאפיון שלו. לעתים, המשפטים ארוכים ומסורבלים מדי. ולעתים הסופר 'מתאהב' בביטויים מסויימים וחוזר עליהם שוב ושוב. עורך או עורכת ספרותיים אמורים להציל את הסופר והסיפור מליפול לבורות הללו. חלקם עובדים ברמת ההערות בלבד, שולחים את הערותיהם לסופר /ת ומצפים שהם יתקנו לפי הצורך. וחלקם מתערבים בטקסט ומתקנים כהבנתם המקצועית. בדרך כלל, בעריכה עיתונאית, הגבולות מיטשטשים, והעורכים נוגעים בטקסט הן לשונית והן ספרותית. גם ה'דד ליין' התמידי לא מאפשר להריץ את הטקסטים הלוך וחזור מהסופרת למערכת וחוזר חלילה. עוד משהו לגבי כתיבה עיתונאית. יש עיתונאים מצויינים או עיתונאיות מעולות, שעושים עבודת שטח נהדרת באיסוף החומרים, בריאיונות עומק. בכתיבה עצמה- הם קצת מתקשים. ולכן הטקסטים שלהם דורשים עריכה מסיבית יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
2. אין לי כל ספק כי במקרה מעין זה חובת העורך להעיר שימת לבו של המחבר למשגה. אם לא כן, מביש ששמו יודפס בתוך הספר תחת ציון תפקידו כעורך.[/QUOTE]

לנקודה רגישה זו התכונתי עד כמה להתעקש עם מחבר אם לא מבין את "טעותו"
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני כסופרת עבדתי עם עורכות בשני תחומים וסוג העבודה שלהם היתה שונה לחלוטין.
העורכת הראשונה עשתה גם עריכה לשונית וגם ספרותית לספר ילדים. היא היתה עניינית ומקצועית לגמרי.
תיקנה ניסוחים וגם העירה (לא שינתה!) לי על תוכן שלדעתה לא היה מתאים.
הרגשתי שהיא הרבה מעבר למקצועית.
העורכת השניה עשתה רק עריכת תוכן אפילו בלי להודיע לי. פשוט קראתי את הטור בעיתון מקוצץ כנפיים לחלוטין. הורידה פיסקאות, שינתה סדר, החליפה ניסוחים בצורה ברוטאלית ואיומה.
התמרמרתי, אלא מה? ואפילו לא הבינו על מה. "זו העבודה שלה. היא המיקצועית."

בקיצור, חוט השני ביקשת? עורכים, שימו לב שאתם לא מכים בחבלים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י צצפ;1817537:
כאשר העורך הלשוני עובד אצלי, אצל הסופר, זה אחלה..
אבל כאשר העורך מרגיש שהסופר עובד אצלו, וזה מעיר גם הערות על צורת ההגשה והתפריט(בעיתונות למשל). זה מתכון בטוח לרקיעות רגלים מעצבנות ולכסיסת ציפורניים מתסכלת. ("עוד פעם הגוילם הזה דוחף ת'אף.. מה הוא מבין בכלל.. אוהו כשיצא הספר אני יראה לו..")
ואגב, במקרים שיש לעיתון עורך מקצועי ופרקטי, שמבין את תפקידו כיאות (עומד לי שם מוכר בפה, לא יכול לומר) הוא יודע להזהר ולהשאיר את הקו המודגש של הסופר על כנו ולבצע בכתבה שינויים כירורגיים קלים.

תודה,
כאן הפוינט. מי עובד אצל מי.
כאשר החוזה בין שני אנשים (במקרה זה סופר עורך) לא ברור, מה הדרוג, מי הבוס?
חוזה ברור, ולאו דוקא כתוב, מאפשר לאנשים לעשות את המיטב שהם יכולים ובלי לפגוע בשני.
אז מה אתם אומרים מי עובד אצל מי הסופר אצל העורך או העורך אצל הסופר???
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
תודה לכולכם.
התגובות מהזוויות השונות של סגנונות הכתיבה, כל כך מחכימות.

מה שעדיין לא חודד כל צרכו, במיוחד אצלך, שתיקה בתרי:
העורך, עד כמה שאני מבין, אמור לתת את הקו הערכי/תכני של היצירה, ולאפיין אותו. לא יתכן שהכתיבה שלך היתה אמורה לעבור סוג של התאמה לבמה בה היא תפורסם?
כלומר, אני מבין את המרמור ב'נגיעה' בחומר שלך, נגיעות שלטעמך הרסו את החומר לחלוטין. אלא שיתכן שה'הריסה' היא רק מזווית עינייך, ואילו בהקשר לבמה בה פורסמו הדברים, העורכת צדקה. לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י w2549;1817708:
תודה,
כאן הפוינט. מי עובד אצל מי.
כאשר החוזה בין שני אנשים (במקרה זה סופר עורך) לא ברור, מה הדרוג, מי הבוס?
חוזה ברור, ולאו דוקא כתוב, מאפשר לאנשים לעשות את המיטב שהם יכולים ובלי לפגוע בשני.
אז מה אתם אומרים מי עובד אצל מי הסופר אצל העורך או העורך אצל הסופר???

בהוצאת ספר, ברור שהעורך עובד אצל הסופר.
השאלה נסובה, בעיקר, על גליונות ושבועונים, שבהם העורך הוא כמעט הבוס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י עדיאל;1817719:
השאלה נסובה, בעיקר, על גליונות ושבועונים, שבהם העורך הוא כמעט הבוס.

הוא לא רק הבוס.
הוא נותן את הטון של העיתון.
אם לא הוא איך היה העיתון נראה?
קהל היעד סומך איפהשהוא על העורך שיקלע לטעמם (הרוחני)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
הרשו לי לתקן קצת, עורך הנו מספק שרותים הוא לא עובד אצל אף אחד רק אצל עצמו.
רופא לא עובד אצל חולה... (כמובן בהשאלה)
ודאי שבספר הדברים קצת שונים כי העורך מקבל תמורה על עבודתו, אבל, מי שפונה לבעל מקצוע עם כל הסמכויות של בעל הבית הוא צריך לסמוך על בעל המקצוע - העורך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י עדיאל;1817714:
תודה לכולכם.
התגובות מהזוויות השונות של סגנונות הכתיבה, כל כך מחכימות.

מה שעדיין לא חודד כל צרכו, במיוחד אצלך, שתיקה בתרי:
העורך, עד כמה שאני מבין, אמור לתת את הקו הערכי/תכני של היצירה, ולאפיין אותו. לא יתכן שהכתיבה שלך היתה אמורה לעבור סוג של התאמה לבמה בה היא תפורסם?
כלומר, אני מבין את המרמור ב'נגיעה' בחומר שלך, נגיעות שלטעמך הרסו את החומר לחלוטין. אלא שיתכן שה'הריסה' היא רק מזווית עינייך, ואילו בהקשר לבמה בה פורסמו הדברים, העורכת צדקה. לא?

יתכן שכך. אך העניין נוגע לשיתוף הסופר/כותב במה שנחוץ לשנות. תיקוני ניסוח ולשון, מילא. אך שינויי תוכן משמעותיים אמורים להיות בתיאום. במקרה שלי, התוכן היה מותאם לבמה לגמרי אך לדעתה של העורכת החשובה (היא מעולה, כן? רק פה היא הגזימה לטעמי) היו משפטים מיותרים בעוד שאני רואה בהם חלק חשוב ומתבל.
כמובן, שמי שקרא את הכתוב בעיתון לא יכול היה לשים לב שמשהו חסר.
אז מי צודק כאן? מה זה משנה כעת, בעצם?...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מזווית הכותבת: אני, כמובן, מעדיפה לכתוב עבור במה בה העריכה כוללת תיקונים והערות קונקרטיים , ולא כזו בה העריכה גודעת את הרעיון השלם המתרקם במוחי, במטרה להתאימה להלך חשיבתו של העורך. מקרים של חוסר תיאום ציפיות לא קרו לי בעבודה במערכת עיתון , אלא בפרויקטים מוזמנים. זה די מרגיז שמבקשים ממני לכתוב על נושא כלשהו, אני לוקחת את הנושא לכיוון מסוים, ולבסוף מגלה שעורך הפרויקט בכלל התכוון למשהו אחר רק לא טרח לעדכן אותי בכך.

גילוי נאות: למרות שהכתיבה תופסת נתח נכבד מזמני היא לא עיסוקי העיקרי, ואני לא עוסקת רק בכתיבה ספרותית, אלא גם אקדמית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י צצפ;1817575:
הכי מבאס אותי, זה הקטע של אחד מהרבנים המבקרים באחד מעיתוני הילדים בו אני עובד, כש'הרב' מעיר הערות על תוכן העלילה - ללא קשר לתחום שלו.
על סיפור עם 'מכונת זמן' אמר לי פעם: "זה דמיון פורה מידי.. בתור ילד אף פעם לא אהבתי את זה, תשנה את הסיפור.. "

שיניתי, אלא מה?!

לא תמיד אפשר לעמוד בסוד קדושים, יכול להיות שמה שהוא רואה את לא רואה, ומה שבעינייך מקודש אצלו פסול, גם אם נראה הדבר פרט זניח ולא משמעותי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
בסופו של דבר זה באמת ענין של כל סופר וסופר,
ערכתי פעם קובץ מהמסד עד הטפחות כולל הקדמה וסיום, חלוקה תוכן וכו'. והרגשתי לאורך כל הדרך כיצד המלקט קוצץ לי את הכנפיים, בסופו של דבר הוא הפסיד, לי היה חבל בגלל הפרסומת אבל הרגשתי שבאמת הוא המחליט.
לעומת זאת אחרים שנותנים לי יד חופשית אני מפיחה חיים ביצירה, והרווח שלהם.
לתשומת לבכם, הסופרים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אם היינו רוצים שמישהו אחר יכתוב במקומנו, לא היינו כותבים.
המקרה שלך לא משליך על אחרים, כי זו דוגמא ל'סופר' שאינו יודע לכתוב. ואם כך באמת עדיף שהעורך יכתוב במקומו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה