שיתוף - לביקורת סיפור - והשם יאספני

  • הוסף לסימניות
  • #1
מאת הניקית @דמות מהאגדות



והשם יאספני

בואכה טבריה, שנת 1954




עזרא נושך את אגודלו. לפני זמן מועט היה מבטו משתאה.
"בוא הנה, פרחח קטן, סוף סוף מצאתי אותך!" מתנשף הוא מתקרב לכיוון אתר עתיקות. הילד המקפץ שולח לעברו חיוך מרגיז.

"מלאכי, צא מפה עכשיו. מסוכן להיות פה. יש כאן בורות!".

מלאכי מגחך ממעלה גבעת אבנים.

עזרא מקשיח את מבטו. מחשבות חולפות בראשו, אך הבעתו נותרת יציבה.
הילד יתום טרי. הוא לא יכול להיות קשה מידי.

הוא מגרד בעורפו. הילד יתום, נכון. אבל גם הוא עצמו יתום, ונותר שפוי למרות הכול. בקצב הזה נראה שמלאכי משתגע.
חובה עליו להציב לו גבולות.

"מלאכי. רד למטה ובוא לכאן עכשיו, בלי חוכמות" קולו נעשה רם ותוקפני יותר.
הוא מעיף מבט לכיוון הגדר הסובבת את האתר, גבוהה מידי בשביל ילדון בן תשע לטעמו, ואז תוקע את מבטו בשלט אזהרה ענק.

"אני לא מאמין עליך. אתה טיפסת על הגדר, והתעלמת מהשלט. אתה ידעת שאסור להכנ.."
מטר אבני חצץ מושלכות לעברו מכיוון הגבעה. הילדון שמעליה מצחקק.

אבל כשעזרא מפנה את גבו ומתרחק, מלאכי מזעיף פנים וקופץ את אגרופיו בתחושת נטישה. הוא מתיישב על אחת הגדרות ובוהה בשום מקום.



עזרא נאנח, משעין את גופו על גזע עץ עבה. הוא לא מתכוון להותיר את אחיו הצעיר לבדו.
תוך זמן קצר חוזר אל היעד, מקווה לא להיסקל כמו בפעם הקודמת.
אבל כשמגיע למקום מלאכי לא נראה בשטח.

הוא מוצא את עצמו ניצב לבדו תחת שמיים שחורים כמעט ללא כוכבים. אתר העתיקות מזכיר לו מראה בית קברות ישן בשעה זו של היממה.
פחד אופף אותו. ליבו אומר לו לשוב הביתה.



מלאכי שוכב על הספה, מרוכז בגירוד זרועו בעקבות האבק שנדבק על גופו המיוזע. עינו צדה תזוזה כלשהי. עזרא ניצב בפתח הבית ופולט אנחה.

הוא נותר עומד בכניסה זמן מה, "חיפשתי אותך" אומר תוך ניסיון להסדרת נשימתו מההליכה החפוזה.
"אבל הלכת" מלאכי ניצת.
"נכון. לא יכולתי להישאר. מישהו זרק עלי אבנים". עזרא עוצר לרגע מדיבורו "אבל בכל אופן חזרתי ולא מצאתי אותך".
הוא מוזג לעצמו מים בספל מקושט עיטורים זעירים, ומתיישב על הספה על יד אחיו שעסוק עדיין בגירודים חוזרים ונשנים.

"נפצעת" אומר כשעיניו מכווצות.
"איפה?"
"פה" עזרא מצביע לכיוון לחיו השמאלית של מלאכי.
מלאכי שולח את ידו לכיוון השריטה.
"לא לגעת!" עזרא מסיט את זרועו של מלאכי מכיוון המכה ומתבונן בה מקרוב "זה נראה עמוק".
"אני בכלל לא הרגשתי שנפצעתי" מלאכי מבוהל מעט, מביט מעלה לכיוון פניו של אחיו הגדול ממנו בשמונה שנים.
"חכה. נראה מה אפשר לעשות. רק אל תיגע". עזרא פונה לכיוון הארון ומוציא ממנו חתיכת בד בהיר.



הלילה נעשה עמוק יותר, מלאכי יוצא מהמקלחת רענן פחות מתמיד, ראשו יבש בשל התחבושת שעל לחיו.

כשעזרא מבחין בו הוא פותח את פיו כדי לומר משהו אבל סוגר אותו חזרה. מלאכי חכם מספיק כדי להסיק שלא משתלם להיכנס שוב לאתרי עתיקות לסוגיהם, כך מקווה. הוא מביט אל תוך עיניו הנבונות של אחיו כמו לאשר את מסקנתו, ונרדם.





לב העיר טבריה, שנת 1958

אתרי העתיקות הופכים משעממים מידי, כך גם אתגרי טיפוס על עמודי חשמל. מלאכי מעביר את שנות נערותו המוקדמות בשיטוטי רחוב, דמותו הצנומה והמרושלת מוכרת בכל רחבי העיר. במקום בו דורכת כף רגלו נוהג להותיר עקבות של קטטות או נזקים, ועזרא נאלץ לעמוד מאחוריו ולספוג ביזיונות.


"היית צריך לראות אותו. נער מגודל שיער וגלוי ראש. בעל ציפורניים ארוכות ומטונפות יותר משל חתולי רחוב".
עזרא מניח את הסימנייה בסוף הסוגיה וסוגר את הספר.

רפאל בוחן אותו מן הצד, ביציאה מבית המדרש מוריד מהמתלה כובע קסקט משובץ וחובש אותו לראשו.

"אולי במקום להיאבק בו צריך למצוא נקודת מפגש כלשהי?" הוא מחבר את כריות אצבעות ידיו השונות.

עזרא מגחך ביובש. "אתה צוחק, רבי רפאל. הוא נטש כמעט הכול. כְּבודו רוצה שאסתובב אתו בחוץ כמו הומלס?"

מבטו של רפאל מרצין. "לא אמרתי את זה. אני מתכוון שבסופו של דבר הוא בן אנוש. שאוהב לאכול, לישון ולעשן בדיוק כמוך". הוא לוטש את עיניו לכיוון כיס חולצתו של עזרא, שמכיל בתוכו חבילת סיגריות גדושה. אחר כך מצליף בה באצבעו, מה שגורם לפניו הנאות של עזרא להאדים.

"אז מה אתה אומר בעצם?" שואל עזרא לאחר שתיקה.

"שתשקיע בזמן איכות. טייל אתו במקומות שהוא אוהב. תן לו לפרוק תסכולים על עצים ואבנים וליהנות יחד אתך".

"משהו משותף" מסכם עזרא בעייפות תוך גירוד בזקנו הדליל.

"בדיוק" מאשר רפאל בכניסה לחדר האוכל הצר, "נסה את הכינרת, נראה שזה יעשה לו טוב".

רעש מזלגות מתנגשים בצלחות חרס מעורב בקולות צחוק מותיר את עזרא במעין בועה מבודלת של מחשבות, והמון שקט.
אבל אין ספק שללא השיחה הקצרה בסוף זמן הלימוד עם רפאל, היה מרגיש כעת גרוע יותר.

טפיחה על הכתף הימנית מעוררת אותו מחלומו. "למזוג לך פול?" שואל רפאל תוך כדי סלסול מנגינת פיוט עליז.

עזרא מחייך, מתבונן בשמש הנוטה לשקוע מבעד לחלון המוקף ברזל כחלחל.





רפאל מסובב את ראשו השקוע בתוך מזוודתו החומה, קול מוכר קורא לו בשמו.
"קח אותי לבית של יוסף, דוד שלך" עזרא מתנשף,
"מאיפה אתה מכיר את דוד יוסף?" רפאל מכווץ את גבותיו.
"מבית הכנסת המרוקאי" קולו של עזרא נעשה להוט יותר, "לא חשוב, נמשיך לפטפט בדרך" הוא מושך את רפאל בזרועו.

צמד הידידים צועד במעלה מדרגות אבן חלקלקות בשעת ערב.

עזרא שולח שיעול מאולץ אל האוויר הלח,
"אני צריך שתשכנע אותו לבנות חכה במחיר זול"

"את מי?"

"את יוסף הדייג"
רפאל נעצר במקומו. "לא בא בחשבון. מה לבן ישיבה ולדיג?"

עזרא דוחק בו. "אתה זוכר את ההצעה שלך, שאצא לטייל עם מלאכי?"

"נו"

"יצאתי אתו פעמיים. הילד נרגע קצת מאז"

פני רפאל מתרככות.

"הוא מאוד אוהב את החוף, ואני רוצה לעודד אותו".

שתיקה. רפאל ממקד את מבטו בנקודה נעלמת ומיישר את כובעו.

"אתה בעצמך אמרת שצריך להפסיק להיאבק בו!" עזרא כמעט צועק.
שפתיו של רפאל מתעקמות לחצי חיוך.

"וצדקת". מוסיף בקול נמוך.

רפאל מצחקק בשעשוע. "אתה לא צריך להתחנף עד כדי כך. אני שמח מאוד על החדשות הטובות, ונראה שהרעיון מבריק בהחלט". הוא מתכופף ומסלק מסוליית הנעל שלו אבן פולשנית.

"כמו שאני מכיר את דוד יוסף, מחרתיים תהיה לך חכה. לא תצטרך לשלם לו על כך".

"בחינם?" גבותיו של עזרא נמתחות ועל מצחו נחרשים קמטים דקים.

"בשביל אבא שלך אם לא בשביל מלאכי לבדו, אני בטוח שהוא לא ידרוש אפילו לירה".

רפאל מספיק להתחרט על מילות המשפט הראשונות מחשש שהכאיב לחברותא היתום, בזמן שעזרא מכפיל את קצב צעדיו, נעמד בין כדי צמחיה במרפסתו של יוסף, ומסמן לו לבוא.











השמש שולחת קרניים נעימות ורוח חרישית מלטפת את שערות ראשו השחורות של מלאכי, מפזרת אותן לכל עבר.
רגליו מסוקלות על גבי סלע ומבטו בוהה במים התכולים, נקודות אור מעטרות אותם בחלקם החשוף לשמי התכלת.

עזרא שולח מבט נוסף לעבר החכה המרשימה, וכשמבחין בגבו של אחיו הוא מדלג על הסלעים
ושורק לעברו.

מלאכי מתנער, מביט בעזרא ששולח אליו חיוך חשוף שיניים, ומגיש לו את החכה.

הוא בוחן את החפץ במבט שואל שמתחלף בזיק הבנה המאיר את עיניו השחורות.
"תוצרת יד" מציין עזרא בגאווה.
מלאכי מקפץ בעליזות, "מאיפה השגת?"
"סודות של אחים גדולים" עזרא מניח את אצבעו על פיו, ועוצם את עיניו בסמכותיות שציניות מעורבת בה.

מלאכי משחק בגלגלת החכה ומסובב אותה הלוך ושוב, אחר כך מישיר מבט מבויש לעזרא.
"תודה" הוא כמעט לוחש, החיוך שמרוח על שפתיו מדגיש את הצלקת שעל לחיו.
עיניהם הנבונות נפגשות, כמו מחברות פיסות זמן של עבר והווה.




בשעת אחר צהריים צועד מלאכי בבית הקברות. הוא מהלך בין מצבות צפופות, וכשמוצא את השם "חכם שאול בן ברכה" חרוט על גבי אבן, נעצר.
המון זמן שותק, בוהה באותיות. מהרהר באביו ובאמו הקבורה בעיראק.
מידי פעם סוקר את המצבות השכנות, מחפש מילים ולא מוצא.

שפתיו רוטטות פתאום ובכי אצור שוטף אותו, מקלף מעליו שכבות שכבות של סערות חסרות מנוחה. העורבים שסביבו מפסיקים לקרוא וקולו העדין נשמע לאוזנו.

מלאכי נרגע אט אט ושולף מכיסו ממחטה מלוכלכת וחסרת שימוש. מרגע זה יודע שיוצא לדרך חדשה.
השמיים נעשים כתמתמים, וזוהר נפרש עליהם. הוא יוצא מבית הקברות, נוטל את ידיו ופונה לכיוון ביתו הישן.



לב העיר טבריה, 14 שנה לאחר מכן


השַׁמָּשׁ הצעיר מתדפק על דלתות מתפללי בית הכנסת של עדת הבבלים, צלליתו מוקפת הילה צהובה מאור העששית שבידו.

"סְלִיחוֹת. סְלִיחוֹת" נשמע קולו מעבר לקירות הבתים, מקיץ ישנים משנתם.

השַׁמָּשׁ משתהה לזמן קצר כאשר נעמד על סף דלת חלודה, ואז מתופף עליה בקצב בעזרת מקל.
"עזרא. קום. סְלִיחוֹת!"

עזרא מתעורר לשמע קולו של אחיו, לאחר התארגנות חפוזה הוא מכפתר את אחרון הכפתורים בחולצתו ופוסע לכיוון בית הכנסת. מלאכי כבר שם, מארגן את מקומות המתפללים ומיישר את המפה הרקומה על שולחן החזן.


השמיים מתחילים לקבל גוון בהיר יותר כאשר שב עזרא מתפילת הבוקר ומקפל את טליתו. ריח פולי קפה קלויים מתפזר בעת מזיגת המים הרותחים אל תוך ספל ישן ומעוטר.
הוא מתיישב על אדן החלון, מביט בציפורים שותקות על חוטי חשמל. יודע שכשהבוקר יתבהר יותר יתחילו לצייץ בעליזות.

דמות אדם שזוף רכוב על אופניים תופסת את מבטו, נעלמת לפרקים משדה ראייתו ומגיחה שוב מאחת הסמטאות. כשמתקרב לשפת הימה מסיר האיש מעליו אפודה מסוגננת שניכר שנקנתה באחד הדוכנים בטיילת העיר.

עזרא מצמצם את עיניו, מביט בדמותו של מלאכי משעינה את האופניים בין שני סלעים ומתיישבת על יד דייג זקן בשם יוסף.
רוח קרירה נושבת, גורמת למלאכי להניח את ידו על כובעו כדי שלא יעוף.

עזרא שולף סיגריה מכיסו ומפריח ענן עשן, עיניו העמוקות בורקות. הוא מחייך.




בוקרו של יום שישי מאיר, ריח תבשילים עולה מכיוון המטבח. עזרא אוחז בידו קופסה עטופה במגבת וצועד לכיוון ביתו של רפאל, ילד קטן פותח לו את הדלת. הוא צובט אותו בלחיו, מגיש לו את קובה הסלק שהכינה מרים אשתו ויורד במדרגות הבניין. פיקת גרונו עולה ויורדת כשקולו הערב של רפאל מהדהד באוזניו מחלון הקומה הראשונה, מסלסל את מילות הפיוט "עת שערי רצון להיפתח"



וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה
יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.




סוף
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
וואו!
יפהפה ופסטורלי מאד. מכניס לאווירה.
כתוב משובח ובצורה זורמת שמעצימה את הטקסט.
משהו בצורת תיאור החיים הטובים, השקטים ומלאי הסערות שלא נראות מבחוץ, בעיר הקטנה ואפופת הסודות - נוגע ללב.

ואגב, אני שמחה שיש עוד אנשים שמבינים שגם פעם היו כאלה שחינכו בנועם, ואף אחד בדור האחרון לא המציא את הגלגל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בעז"ה
כתיבה טובה מאד,
מאד מסודרת ונעימה.
רק הערה אחת:
בהרבה משפטים בסיפור מצויין שם הנושא (האדם המדובר). עזרא, השמש, רפאל, מלאכי... ניסוח שמאזכר את הנושא בצורה שונה יכול לרענן את המשפטים ואפילו להוסיף בהם עומק. למשל- במקום "מישיר מבט לעזרא"- "מישיר מבט לאחיו הגדול", או במקום אזכור של שם של מישהו פעם שניה באותה הפיסקה, אפשר תיאור שגם יוסיף לו רובד, למשל- "שימי הלך ישירות אל שפת הים והתבונן בגליו הכחולים, אך שום ספינה לא נראתה באופק... אבא שוב לא הגיע... אכזבה הסתמנה על פניו של הנער הצעיר".

שוב, סיפור מאד יפה ועדין. תמשיכי לשתף!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

המתווך את עמו ישראל

תפילת ערבית הינה אירוע שגרתי למדי בדרך כלל. אך כידוע שלכל 'דרך כלל' יש יוצא מן הכלל, וזיכני הבורא שבדיוק אני נפלתי על אותה תפילה נדירה, מה הסיכוי.

הכל קרה בערב תמים אחד. סיימתי את יומי העמוס ופניתי לפקוד את בית הכנסת לתפילת ערבית רגילה. בעודי מתנדנד מול קודשא בריך הוא כשרק שפתיי נעות וקולי לא יישמע, חריקת אימים פילחה את חלל החדר. נבהלתי. וכמוני נבהלו יתר מתפללי המניין. החריקה התארכה והתעצמה ואנו רק ייחלנו לבום שיטלטל את האזור ונוכל לחזור לנושא שלשמו התכנסנו.

אלא שהבום לא הגיע. למרבה ההפתעה שקט מחשיד התפשט לאחר מכן, רק אנחת רווחה מכיוונו של שמריהו רוזנצוויג שפכה אור על המתרחש.

מה אני אגיד לכם רבותיי, כל ימי חלדי לא שיערתי עוצמה של קינוח אף כמו זאת ששמריהו הפיק לבדו רק רגע לפני כן. אכן יש הפתעות בחיים.

חזרנו להתנדנד, אם כי לא באותו שוונג והנה זה בא שוב.

"קככעעכככחחחעעחחחחחחחחחככככככעעעעכככחחחרררחחחכחחכעעעעע"

"וואו" התפעלתי, ובעוד הטרומבון מכה בזעף הספקתי את כל ברך עלינו קצת מתקע בשופר ואף נשאר לי זמן להרהר שמא ראוי לחזור לרפאנו לטובת הצריכים ישועה נמרצת, למרות שכרונולוגית זה לא היה התכנון.

"קכעעעח" "קכעעעח" "קכעעעח" "ככעעעעע"

חזרתי לרפאנו.

לרגע של שקט חשבתי שתפילתי נענתה, אך מסתבר ששמריהו לא מיהר להסיק מסקנות וחזר לסחוט את חוטמו כמו גם את עצביו של עזרא קהלני.

"נווו!" עזרא סובב את ראשו והטיח את ידיו על ירכיו בתרעומת.

"נו האא?" השיב שמריהו המסכן והצביע על גבעה אדומה במרכז פניו האדומות גם כן.

"נוו אוהו!" עזרא היה נחוש, והצביע לכיוון דלת היציאה.

"נו נו נואו... -- קככעעעחח" התחיל שמריהו בהסבר של טעם וסיים במה שגרם לרוחות להתלהט ביתר שאת.

"אוווווו!!!" פסק עזרא בהחלטיות ודפק את אגרופו על השולחן.

בשלב הזה שמריהו לא השיב, בין היתר כי לא הבין את משמעות ההברה האחרונה, ולפי צקון לחשו נראה היה בברור שחזר לעיסוקו המרכזי, זה שבשבילו הגיע מלכתחילה. אלא שעוד לפני שהספיק לומר 'מכניע זדים' פצח ברצף התעטשויות מתמשך.

עזרא קהלני הסתובב שוב. ואני זיהיתי סיכוי רב לתחילתה של מלחמת אחים.

"מממ?" שיגר עזרא בעצבים ולא החזיר את הראש בחזרה.

כאן המקום לציין שמעולם לא עסקתי בתיווך, בטח שלא במרכז בית הכנסת וקל וחומר שלא באמצע התפילה, אבל מכיוון שאני הייתי היחיד שאיכשהו צלח את השמו"ע עד הסוף נאלצתי להיכנס בענווה לנעליו הגדולות של אהרן הכהן ולהרגיע את מה שהיה נראה אבוד מראש.

"עזרא אומר" פניתי לשמריהו "שהרעש מפריע לו להתפלל"

"ממ ממ?!" ענה שמריהו והרים את ידיו לצדדים. "מה אתה רוצה שאני אעשה, אני מצונן" תרגמתי לעזרא.

"נוו אוהו!" אמר עזרא בליווי כמה תנועות ידיים. "אז תארוז את עצמך ותתפלל בחוץ" הסברתי.

"מממ" הנהן שמריהו בהכנעה והניח שתי ידיים מתנצלות על ליבו.

"הוא אומר שאתה בן אדם עצבני ואגואיסט שרק מחפש לריב עם אנשים" תיווכתי את ההתנצלות, כי גם אם אני נועל את נעלי השלום עדיין אני לא לגמרי אהרון הכהן. חוץ מזה, יש הזדמנויות שלא מפספסים...

"אווווווווו!!!!!" האדים קהלני. "תעוף מבית הכנסת" הבהרתי. "ודרך אגב יש לך אף ענק" הוספתי טוויסט מרענן שללא ספק היה מקובל על עזרא אפעס'.

"נו אוהו נו!" השיב שמריהו המופתע והסיר את ידיו מליבו למפרע "אף גדול אתה אומר?! להזכיר לך מה קרה כשהתכופפת על הבימה באופרוף של גוטליב? ודרך אגב החייט הצליח לחבר בסוף ת'מכנסיים? עשיתי את עבודתי.

"נוו ממננממ!!" ירה עזרא ותלה בי תקוות שאוציא מזה משהו ראוי. "תגיד לבן הבנדיט שלך שיפסיק להתרוצץ כל התפילה" תמללתי, אבל עזרא לא היה מרוצה, "ובלי קשר אם האף שלך היה כלפי מעלה הוא יכל להיות מחזיק למטריות בישיבת מיר" הוספתי ועכשיו עזרא היה מרוצה.

בנקודת זמן הזאת כלל חברי המניין המבולבלים כבר סיימו את תפילת העמידה, למעט שניים שעדיין היו בעיצומו של ויכוח סוער שכנראה לא יסתיים לעולם.

אלא שבדיוק אז רב בית הכנסת שהובהל למקום הופיע. "מה אתה עושה?!" הוא פנה אלי במפתיע בעוד שני היריבים מהנהנים חזק ברגע מרגש של הסכמה.

"תראה הרב" פתחתי בכבוד אכסניה "יכול להיות שקצת הגזמתי בפיענוח הדיאלוג שנכפה עליי, בכל זאת אני מחכה הרבה זמן לפרוע בינינו כמה חובות ישנים, אבל זה ברור שכבר 3 דקות יש שקט בגזרת הקינוחים, מה שאומר אפוא שניתן להמשיך להתפלל"

"קדיש" הכרזתי ונמלטתי מהמקום.



***​

נ.ב.

אל דאגה רבותיי, הכותב הינו אדם הגון. הסיפור נכתב בדרך הלצה (שיהיה כוח להתפלל כמובן...) ואין לקחת ממנו השראה או לתת לו מקום במציאות רח"ל.
סיפור בהמשכים חולף ונותר
פרק 1

השמיים היו כהים מתמיד. הלילה היה קר. הוא התעטף במעילו העבה, נושם את האוויר הנקי. הים זהר מולו. בוהק ומפזר ניצוצות לכל עבר.

"שוב אתה כאן". נשמע קול מוכר מאחוריו. הוא לא נע.

"אני אמור לחשוב שקרה משהו? שוב?" הוא הניח יד על כתפו וסובב אותו אליו בנחישות.

הוא עפעף קלות בעיניו. "אתה לא אמור לחשוב כלום. תחזור לחיים הנעימים שלך ואל תעסיק את עצמך בצרות שלי. גם כך אין בכך תועלת".

הוא השפיל את מבטו, נושם עמוקות. "לא אעזוב אותך. גם אם נראה לך שזה מיותר אני יודע כמה אתה צריך מישהו שיהיה איתך בזה. אל תתכחש. חוץ מזה שקשה לי לראות אותך ככה. אתה יקר לי יותר ממה שאתה חושב".

"אני יקר לך? עם כל התלונות, הרטינות והמרי שלי, עם כל הצרות והחיים שלא האירו לי פנים. עם הכפיות טובה שלי שאני לא באמת יודע להעריך אותך על כל מה שאתה עושה בשבילי… לך יש חיים יפים. בית יציב, חברים ומשפחה תומכים. למה אתה צריך להתחבר עם אדם חסר מזל כמוני?" שאל בכנות, מזמן עבר את שלב הכאב על כך. הפסיק לשאול שאלות, גם לא בינו לבין אלוקים, לא שאל למה החיים תמיד היו כה קשים בזמן שלאחרים האירו פנים.

חברו הטוב נעץ בו מבט עז. "יש לך אפשרות איך להסתכל על החיים שלך. כך או כך אתה יודע שכרגע הם לא עומדים להשתנות. אני לא ממעיט מהסבל שלך, אבל אם אתה רוצה לנהוג בחכמה תנסה להודות על מה שיש. הקדוש ברוך הוא, הוא אבא שלך, ואין לו שום רצון לגרום לך לצער. כל דבר הוא הכי טוב בשבילך, בעתיד הוא יבנה אותך. תדע לך שאני מרגיש את הרגשות שלך כלפיי ואני יודע שאתה מעריך ומודה לי בדרכך שלך. על שאלתך האחרונה לא אענה. אתה מכיר אותי טוב מדי בשביל לדעת את התשובה גם ללא עזרה ממני".

"כי אתה טוב מדי". ממלמל חברו בעיניים כבויות. "לי לא היה זמן להיות טוב לאחרים בזמן שאפילו לעצמי איני טוב…"

חברו התעלם ממלמוליו הדיכאונים והביט ישר לתוך עיניו. "אחרי החושך הכי גדול מגיע האור הכי גדול. אם תלמד לחיות גם בחושך, תהפוך אותו לאור. לטוב".

גוש של מועקה התכדרר בגרונו. הים מולו סער. רעמים התגלגלו וגשם החל לרדת.

הוא הפנה את מבטו לחברו שהביט בו בחיוך רך. זרועו חלפה על כתפו בעידוד.

הוא זכר את המבט הזה. את עיניו האפורות של חברו.

לפני שכבו.

כך, אחרי זמן לא ארוך. ספר את הכאב הנוסף בחייו. שלא היה מוכן להשלים איתו. והוא המשיך לצרוב את ליבו. בעיקר משום שלא דעך.

מתי הבחין שמשהו לא בסדר? אולי שהבחין שהוא מדבר לעצמו? שחברו כלל אינו מקשיב לו, דבר נדיר שקרה עקב אופיו הקשוב.

"הכל בסדר דביר? אתה מרגיש טוב?" הוא הביט בו בדאגה.

דביר חייך אליו בחולשה. "קצת סחרחורות. לא משהו רציני".

הוא הנהן. "תרגיש טוב". איחל לו. הם המשיכו ללכת ברחוב השקט. עוברים את הכביש במעבר חצייה.

הם היו קרובים לשפת המדרכה כשפניו של דביר החווירו וברכיו פקו.

אופנוע מהיר חלף בדהרה על פני הכביש השקט. דוהר ישר אליהם.

"דביר! תחזיק בי, תחזיק מעמד". הוא ניסה לתמוך בו ללא הצלחה. דביר היה נראה נורא. פניו היו כמעט שקופות וגופו לא נשמע לו.

הראל לא הבחין כלל באופנוע השועט לעברם. הוא שמע אותו כמובן, אך מוחו שהיה עסוק בעזרה לחברו לא קישר שהוא מתקרב לכיוונם, חשב לתומו שהוא דוהר בנתיב הצמוד לו.

הכל קרה תוך שניות ספורות.

דביר התאושש מעט וניסה לקום, הראל הרים את עיניו המבועתות אל נהג האופנוע שבהה בו במבט דומה.

הוא שמע חבטה עזה. קול הטחה. ואז שקט. דממה.

הוא פקח את עיניו רגע לאחר מכן. מביט בזעזוע במראות הקשים.

האופנוע היה זרוק על הכביש. מרוסק לגמרי. נהג האופנוע נע על האספלט הרטוב, אוחז ברגלו המדממת ונושך שפתיים בכאב.

כל זה לא עניין אותו. הוא זינק לעבר חברו. דם נראה על מצחו, עיניו עצומות. הוא מיהר להניח שתי אצבעות על צווארו.

דופק קלוש.

הוא התבונן בחברו למספר שניות. פניו של חברו עטו גוון כחול. הוא לא נשם.

דמעות של לחץ עלו בעיניו. לו רק היה משתתף בקורסים של העזרה ראשונה היה יכול להועיל לחברו כעת.

יללות סירנה של אמבולנס נשמעו. הוא התרומם. בעקבות האמבולנס הגיעה ניידת משטרה שבאה לחקור את אירוע התאונה.

הוא השאיר לנהג האופנוע המבועת להתמודד עם חוקרי המשטרה והתייצב ליד הפרמדיקים שעטו על דביר.

"דפיברילטור". זרק החובש מעל גופו של דביר וקיבל מיד את הפריט לידיו. מחבר אותו אל הגוף הדומם.

"ממליץ על שוק חשמלי". נשמע קול מתכתי מתוך המכשיר.

החובש ספר את השניות בליבו והתרחק מגופו של הפצוע. הלה הזדעזע, ראשו נשמט לאחור מעוצמת השוק החשמלי.

החובש התקרב שוב אל הפצוע, מודד את הדופק. הנשימה עוד לא חזרה. הוא חיבר אליו מכשיר הנשמה. חזהו של דביר עלה וירד. הראל חש בהקלה רגעית.

הפרמדיקים החליפו מבטים ואז הנהנו. "נפנה אותו".

אחד הפרמדיקים הבחין בו פתאום. "אתה קשור אליו".

עיניו התערפלו. קולו נשנק. "אני חבר. חבר טוב".

"אתה רוצה להתפנות איתו?" שאל. הראל הנהן. נכנס לתוך האמבולנס. עיניו דומעות ללא הרף. שוב הוא בסיטואציה הזו. ולא, הוא לא מסוגל להכיל אובדן נוסף.

אחד הפרמדיקים הבחין בסערה האופפת אותו. ניגש אליו, "אתה בסדר?"

הראל בהה קדימה. מבטו לא יציב.

"זו לא פעם ראשונה שזה קורה לך, מקרה כזה. נכון?" שאל הפרמדיק בעדינות.

הראל הנהן. מראות רצים מול עיניו.

רכב הפוך. מרוסק. הוא צועק, מבחין בבהלה שהוא שומע רק את עצמו.

מה זה אומר? כולם נפגעו?

הוא לא שם לב שהוא שותת דם. מתרומם בזהירות, מחפש דופק.

לשווא.

זה היה הלילה הנורא בחייו.

אחר כך באו. הסבירו. ניסו לעודד.

השבעה חלפה עליו כשהוא מנותק לחלוטין מהסובבים אותו. דביר היה היחיד שהצליח להוציא אותו מהאפטיות שלו. הוא דיבר בקול נמוך, הסביר. הביא את הראש ישיבה שידבר איתו. היה לצידו. עודד. הוא תמך בו לאורך כל ההתאוששות.

הוא לא האמין שהוא ישכח. כן ידע שהוא יעבור את זה. בזכות דביר.

זה מה שהיה. דביר ישב לידו ימים ולילות ורק הקשיב לו. לתחושותיו, ללבטיו. ספג בדממה את הדמעות שלו.

עכשיו גם זה לא.

דביר…

רק שיקום מזה. הוא לא יכול לעשות לו את זה. לא יכול להשאיר אותו לבד.

כמו מתוך ענן של ערפל שמע את הפרמדיק מדבר איתו. "תספור עד עשר, הכל יהיה בסדר".

לספור עד עשר?

משהו קר הרטיב את זרועו, הוא חש דקירה קלה. משהו בתוכו נרגע. הוא פקח את עיניו.

הם הגיעו לבית החולים. כשהיו קרובים כבר הספיק להתקשר להוריו של חברו הטוב. לגמגם משהו. הם הבטיחו שיבואו מהר, שאלו אם הוא בסדר ומה שלום דביר.

הוא ענה שהכל בסדר איתו.

ודביר? הוא לא ידע. גם העדיף שלא לחשוב.


אשמח להערות והארות!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה