דיון סיפור "מחזק" או דמיון מדריך?

  • הוסף לסימניות
  • #1
פנה יום? פנה.

פותח את הדיון בעקבות סיפורו ליום הכיפורים של @הדוויג ובעקבות סיפורים דומים ותגובות דומות במהלך ההיסטוריה.

דובר כבר רבות אודות סיפורים עם מסר וכדומה, איני דן בכך.

הסיפור כתוב ביד אמן, ללא ספק. הדמויות מתוארות להפליא והכל מוגש בחן ובשלמות המאפיינים את הסופר המוכשר.
שאלתי היא האם ניתן להפיק ערך מוסף מסיפור כזה מעבר לחוויה שבקריאה. במידה והסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, ניתן כמובן לראות את יד ה' ולהתחזק ולהתרגש וכו וכו, כל אחד כפי נטיות ליבו ועומק רוחניותו. אך ככל ומדובר בסיפור שהתבשל ונרקח במוחו של סופר כזה או אחר, איך ניתן להתרגש או יתירה מכך, להתחזק, רק בגלל שדמיונו של הסופר ראה בעיני רוחו מופת מפליא ומיוחד?!

באותה מידה, אני יכול לראות בסיפור זה, מופת אחר ולהזדעזע.
חבריו של ג'ו חשקו בתופיניו לאורך תקופה ארוכה, מיום ליום הם דחו את חשקם עד אשר לא יכלו יותר והחליטו לנצל שעת כושר ולהתפנק על חשבון ארוחתו הדלה. התוצאה הצפויה של המעשה הייתה שג'ו ייאלץ לאכול טריפות ביום הכיפורים וכמובן שכגנגסטר, נקמתו צפויה הייתה לבוא ומיני רעות היו מבולעים להם. במקום זאת, קרה מה שקרה, וכך תשומת הלב הוסטה מהם ומעוונם החמור והם לא נאלצו לשלם על פשעם ויכלו להמשיך ולחטוא בלב שמח ושלם. מחזק? מרגש? מקלקל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
איך ניתן להתרגש
אכן, ע"ע "סיפורי צדיקים" רבים שגננונתינו סיפרו לנו ובחיפוש קל מוצאים את אותו הסיפור על עשרות צדיקים שועי ארץ וכן בספרות עם של דתות אחרות ועובדי אלילים.
ידוע המעשה ששאלו לר' שלום שבדרון האם כל הסיפורים המלהיבים שהוא משלב בדרשותיו אמת הם ויען ויאמר שבצעירותו נכנס למרן החזו"א ושאלו האם אפשר לספר מעיישעס שיכלו להיות בכדי לחזק ולהלהיב ויאמר לו החזו"א- בוודאי שמותר. ואמרו על סיפור זה עצמו שאחד מהמעיישעס הוא.
אך אפשר להתנתק מהמציאות וליהנות מהסיפור
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
(כפי שאני עושה בסיפורים של הרב זאיד)
יש לאחרונה בשוק הדרשנים/עלונים כוכב חדש שבכל שבוע מביא מעשיות וספורי מופתים שלא שערו אבותינו. ברובם הגדול מעשיות שאירעו לו בעצמו. איך אומרים אצלם, השגחה 'פרטית'.

שח לי דרשן נודע- כולנו ממציאים פה ושם אבל ההוא ממש שובר את השוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הסיפור כתוב ביד אמן, ללא ספק. הדמויות מתוארות להפליא והכל מוגש בחן ובשלמות המאפיינים את הסופר המוכשר.
שאלתי היא האם ניתן להפיק ערך מוסף מסיפור כזה מעבר לחוויה שבקריאה. במידה והסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, ניתן כמובן לראות את יד ה' ולהתחזק ולהתרגש וכו וכו, כל אחד כפי נטיות ליבו ועומק רוחניותו. אך ככל ומדובר בסיפור שהתבשל ונרקח במוחו של סופר כזה או אחר, איך ניתן להתרגש או יתירה מכך, להתחזק, רק בגלל שדמיונו של הסופר ראה בעיני רוחו מופת מפליא ומיוחד?!
לא קראתי את הסיפור הנ"ל. אבל אם יורשה לי להסיט מעט את הנושא לדיון כולל יותר, הרי שאני רוצה להעלות נושא שמאז ומתמיד הציק לי.
(סליחה אם אני זורקת פצצה בפורום שכולו סופרים, אבין בהחלט אם לא תבינו אותי. לוקחת בחשבון שייתכן שאהיה חיה יחידה במערכה):
מה הטעם בכתיבת סיפורים לא אמיתיים?
או, אשאל זאת אחרת,
מה טעם בקריאתם?

פעם הייתי אוהבת לקרוא סיפורים. למה לא, זה מעניין. היום אני לא מסוגלת. (קוראת, ברור. בשביל הסטאז' הספרותי. אבל לא נהנית מעצם הקריאה).
מה לי לקרוא על מה שחלם ההוא בלילה? והרי אוכל לכתוב ביום על מה שחלמתי אני בלילה!
מחדדת: מה טעם מוצאים אנשים בקריאת סיפורים, אם הם פרי דמיון של מישהו?

לא מזמן קראתי את הספר "מען לא ידוע" של חיים גרינבויים.
הכתיבה טובה. העלילות טובות.
אבל לא הצלחתי לשרוד את הסיפורים. רפרפתי עליהם ונהניתי מהכתיבה, לא יותר.
למה? כי מה הטעם לקרוא אותם? הם לא קרו באמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
לא קראתי את הסיפור הנ"ל. אבל אם יורשה לי להסיט מעט את הנושא לדיון כולל יותר, הרי שאני רוצה להעלות נושא שמאז ומתמיד הציק לי.
(סליחה אם אני זורקת פצצה בפורום שכולו סופרים, אבין בהחלט אם לא תבינו אותי. לוקחת בחשבון שייתכן שאהיה חיה יחידה במערכה):
מה הטעם בכתיבת סיפורים לא אמיתיים?
או, אשאל זאת אחרת,
מה טעם בקריאתם?

פעם הייתי אוהבת לקרוא סיפורים. למה לא, זה מעניין. היום אני לא מסוגלת. (קוראת, ברור. בשביל הסטאז' הספרותי. אבל לא נהנית מעצם הקריאה).
מה לי לקרוא על מה שחלם ההוא בלילה? והרי אוכל לכתוב ביום על מה שחלמתי אני בלילה!
מחדדת: מה טעם מוצאים אנשים בקריאת סיפורים, אם הם פרי דמיון של מישהו?

לא מזמן קראתי את הספר "מען לא ידוע" של חיים גרינבויים.
הכתיבה טובה. העלילות טובות.
אבל לא הצלחתי לשרוד את הסיפורים. רפרפתי עליהם ונהניתי מהכתיבה, לא יותר.
למה? כי מה הטעם לקרוא אותם? הם לא קרו באמת.
גם אני מצטרף.
המתח לא באמת מותח.
הדרמה לא באמת דרמה.
יש שני סוגי סיפורת שאני מבין -
סיפורים אמיתיים, וסיפורים בדיוניים על רקעים מעניינים, כמו למשל - היסטוריים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
למה? כי מה הטעם לקרוא אותם? הם לא קרו באמת.
לכי תסבירי ת'טעם למי שלא מרגיש אותו---
משימה בלתי אפשרית, נדמה לי.

אבל לא חושבת שאת יחידה בעניין. מכירה כמה כאלה וגם כמה שלא מבינים מה טעים באוכל. נחמד. כאילו, אבל טעייםםם? נדירים, אבל יש.

אותי, אגב, מעניינת שאלה הפוכה. מה הטעם בכתיבת סיפורים אמיתיים? (טעם, לא תובנות ומוסר השכל היסטוריה וידע עולם)
הם כבר קרו, לא? תנו לטעום משהו שלא היה! עדיף משהו שגם לא יהיה! אם לקרוא, אז משהו שנולד, נוצר יש מאין, לא משומש במצב נחמד:)

אה, וכל אחד שמבשל טוב אוהב לאכול בבית, אז לכתוב כאלו, טוב. לא שאלת על זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לכי תסבירי ת'טעם למי שלא מרגיש אותו---
משימה בלתי אפשרית, נדמה לי.

אבל לא חושבת שאת יחידה בעניין. מכירה כמה כאלה וגם כמה שלא מבינים מה טעים באוכל. נחמד. כאילו, אבל טעייםםם? נדירים, אבל יש.

אותי, אגב, מעניינת שאלה הפוכה. מה הטעם בכתיבת סיפורים אמיתיים? (טעם, לא תובנות ומוסר השכל היסטוריה וידע עולם)
הם כבר קרו, לא? תנו לטעום משהו שלא היה! עדיף משהו שגם לא יהיה! אם לקרוא, אז משהו שנולד, נוצר יש מאין, לא משומש במצב נחמד:)
מה ההבדל בין הפתטיות של 'גיבורי על' שיכולים להילחם בו זמנית במאה אויבים בעזרת כפית, לבין דרמה סוחטת עד שנפלו זו על כתפי רעותה ביבבה קורעת ואמרה לה - לעולם לא אשכח...
שניהם דביליים באותה מידה.
זה מעניין כשיש לזה פן אמיתי. רק אז.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
זה מעניין כשיש לזה פן אמיתי. רק אז.
נכון, רק שאמיתי לעניין זה, אין הכוונה שיש לו אחיזה במציאות, אלא שיש בו חלקיקים מחוויית החיים. קצוות תובנות, ניצנוצי רגשות, שבבי רעיונות. אם בעלילה ואם בצורת הכתיבה. אם יש בו, עדיפות עליונה מבחינתי שלא קרה ולא יקרה.
עניין של טעם כמובן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מה הטעם בכתיבת סיפורים לא אמיתיים?
או, אשאל זאת אחרת,
מה טעם בקריאתם?
אלו 2 שאלות שונות.

הכותבים כותבים כדי להתפרנס, יש להם כישרון מסוים, יש להם לקוחות והם עושים את מה שהם יודעים לעשות בצורה טובה.

הקוראים קוראים כי העלילה סוחפת אותם בדמיונם למחוזות שהם לא פוגשים בשגרת יומם, מאפשרת להם להכנס ולדון בסיטואציות מרתקות שהם אף פעם לא יפגשו בחייהם האישיים ומסייעת להם להתנתק לזמן מה מההווה המשעמם/מתיש וכו.

למה? כי מה הטעם לקרוא אותם? הם לא קרו באמת.
איני מבין מדוע את תמהה רק על סיפורים לא אמיתיים וכי אם אני קורא ספר על משפחה בכפר הולנדי נידח שחיה חיים אחרים בתכלית מחיי וחוותה אי אלו חוויות העולות לכדי עלילה הקריאה שלי הופכת למהנה יותר? ואם פתאום יוברר כי הסיפור אינו אלא משל, הנאתי תתפוגג ותיעלם?

להבנתי, די לנו בזה שהסיפור יכול היה להתרחש ומתוארות בו תכונות אנושיות וחוויות הגיוניות בין שקרו בפועל ובין שאמן הצליח בעטו ליצור את המציאות ולהביאה אלינו באופן אותנטי בשביל שנוכח להתחבר אל התוכן המסופר.

המתח לא באמת מותח.
הדרמה לא באמת דרמה.
המתח לא באמת מתח גם בסיפור אמיתי. אין לך שום חיבור אישי לדרמה המתארת את המירוץ אחר השודד ששדד את הבנק בזימבבואה ב2012. הכל נוצר ומתפתח בלבך בהתאם לדמיון המפותח שלך שמכניס אותך אל תוך החוויה ומזרים בך את האדרנלין. הדמיון יכול לעבוד באותו האופן בדיוק גם בסיפור שבפועל לא התרחש.


וסיפורים בדיוניים על רקעים מעניינים, כמו למשל - היסטוריים.
ויבוא השואל וישאל מה מעניין בהסטוריה? למה תיאור של דרמה בדיונית אודות זו"צ מתוסבך שמתרחשת בימי הרומאים מרתק יותר? ובכלל מה מעניין לדעת כיצד חיו הרומאים אי שם באלף אחר?


לכי תסבירי ת'טעם למי שלא מרגיש אותו---
משימה בלתי אפשרית, נדמה לי.
וכנראה שזוהי אכן המסקנה מהנ"ל.
כל אחד וטעמו, כל אחד וסגנונו. אין נכון יותר או נכון פחות. אלא איש כזה או אשה כזו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
לא קראתי את הסיפור הנ"ל. אבל אם יורשה לי להסיט מעט את הנושא לדיון כולל יותר, הרי שאני רוצה להעלות נושא שמאז ומתמיד הציק לי.
(סליחה אם אני זורקת פצצה בפורום שכולו סופרים, אבין בהחלט אם לא תבינו אותי. לוקחת בחשבון שייתכן שאהיה חיה יחידה במערכה):
מה הטעם בכתיבת סיפורים לא אמיתיים?
או, אשאל זאת אחרת,
מה טעם בקריאתם?

פעם הייתי אוהבת לקרוא סיפורים. למה לא, זה מעניין. היום אני לא מסוגלת. (קוראת, ברור. בשביל הסטאז' הספרותי. אבל לא נהנית מעצם הקריאה).
מה לי לקרוא על מה שחלם ההוא בלילה? והרי אוכל לכתוב ביום על מה שחלמתי אני בלילה!
מחדדת: מה טעם מוצאים אנשים בקריאת סיפורים, אם הם פרי דמיון של מישהו?

לא מזמן קראתי את הספר "מען לא ידוע" של חיים גרינבויים.
הכתיבה טובה. העלילות טובות.
אבל לא הצלחתי לשרוד את הסיפורים. רפרפתי עליהם ונהניתי מהכתיבה, לא יותר.
למה? כי מה הטעם לקרוא אותם? הם לא קרו באמת.
אם השאלה היא ערכית - אכן, אין טעם בקריאת סיפורים מומצאים, כל זמן שאין בהם ערך מוסף של מסר אמיתי.
אם השאלה היא טכנית - הסיבה לקריאת סיפורים מומצאים הוא בילוי הזמן בנעימים.

ואפנה לדבריי בפתיחה לאתגר הדו-שבועי 'סטורי היסטורי':
בהיותי 'תולעת ספרים' כילד, היה אחי הגדול, שלא הבין את החיבה שלי לספרים, שואל אותי את השאלה האלמותית "מה ההנאה שלך לקרוא סיפורים שלא היו ולא נבראו?", לא ידעתי כיצד להגדיר בדיוק את ההנאה מהספרים, אך תשובתי הייתה "ואם היו אלו סיפורים שאירעו במציאות, היית קורא אותם?! אני לא מכיר אותך כחובב היסטוריה גדול! אלא מה, הסיפור מעניין? אם כן מה זה משנה אם הוא התרחש או לא?!"...

אז כן, ישנן שתי סיבות לקרוא סיפורים, או שהסיפור כשלעצמו מרתק ומעניין, ואז הוא נקרא גם כשאין בו מסר, או שהוא סיפור אמיתי - היסטורי ויש מה ללמוד ממנו, שאז יש טעם לקרוא בו כדי להוסיף לקח.
ולדברי המצוטטת בנספח שם:
הניתוח לגבי הסיבות לקריאת סיפורת הוא מעניין, והגם שלעיתים (ובד"כ) שתי הסיבות חופפות, הרי שאלו קטגוריות מדויקות ומעוררות מחשבה.
מה ההבדל בין הפתטיות של 'גיבורי על' שיכולים להילחם בו זמנית במאה אויבים בעזרת כפית, לבין דרמה סוחטת עד שנפלו זו על כתפי רעותה ביבבה קורעת ואמרה לה - לעולם לא אשכח...
שניהם דביליים באותה מידה.
סיפורת טובה יודעת להביא את שני הקטעים בסיפור אחד טוב - והרבה פעמים זה עובד כך שבתוך כדי סערת הקרב, גיבור העל גם מספיק לבכות על נפילתו של ידידו הקרוב, תוך כדי שהוא קוטע ראשים בחרבו.
אם למישהו יש בעיות עם דברים דביליים, הוא בהחלט מוזמן למדור ספרי העיון בספרייה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
א. קראתי הבוקר את @Angular וחוזרני בי - יש סיפורת בדיונית מרתקת.
ב.
המתח לא באמת מתח גם בסיפור אמיתי. אין לך שום חיבור אישי לדרמה המתארת את המירוץ אחר השודד ששדד את הבנק בזימבבואה ב2012. הכל נוצר ומתפתח בלבך בהתאם לדמיון המפותח שלך שמכניס אותך אל תוך החוויה ומזרים בך את האדרנלין. הדמיון יכול לעבוד באותו האופן בדיוק גם בסיפור שבפועל לא התרחש.
דוגמה קיצונית - סיפורי שואה כואבים מאד תמיד.
ויבוא השואל וישאל מה מעניין בהסטוריה? למה תיאור של דרמה בדיונית אודות זו"צ מתוסבך שמתרחשת בימי הרומאים מרתק יותר? ובכלל מה מעניין לדעת כיצד חיו הרומאים אי שם באלף אחר?
היסטוריה כדוגמה, לחובבי היסטוריה.
אותו דבר גם בסיפור עם רקע של תרבות זרה ומרתקת - סינים, אידיאנים, סקוטים.
הנקודה היא תוספת העניין וההעשרה, פחות יכולותיו הפלאיות של גיבור הסיפור, בין אם זה יכולות פיזיות ובין אם זה אלטרואיסטיות מרשימה שלא באמת מרשימה כי היא רק בדמיון של הסופר, כשהיו לי דמיונות הן היו יותר מרשימות...
אם השאלה היא טכנית - הסיבה לקריאת סיפורים מומצאים הוא בילוי הזמן בנעימים.
זו הנקודה בלבד. למי שנהנה כמובן, כל אחד והנאותיו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מה הטעם להסתכל על ציור? זה לא אמיתי. מילא צילום. אבל ציור? סתם קישקוש שמישהו פינטז.

מה הטעם להנות ממוזיקה? זה לא אמיתי, זה הכל מדיה. מילא פסוקים. מילא. אבל סתם מילים שאיזה משורר קשקש.

מה הטעם לראות סרט? מה כיף בזה, סתם קשקוש. ולא אמיתי. פנטזיה.


החוויות הם שילוב של תפיסה פיזית ורוחנית.
פיזית - אלו החושים.
רוחנית - אלו הרגשות.

החיים שלנו מובנים מתפיסת החושים שלנו - פיזי.
החושים מתורגמים לרגש - רוחני.

והחוויות מתנקזות כולן לשם, וזוהי הדרך בה חווים את העולם.

אוכל טעים, נתפס בחוש הטעם, ועובר להנאה הרוחנית.
מוזיקה טובה, נשמעת באוזן, ומתענגת בלב.
סרט, בחוש הראייה והשמיעה, ונכנס פנימה, להנות. לחוות.

החויה היא אותה חויה רגשית, בין אם אמיתית ובין אם לא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מחלו לי על ההכללה, אבל כולם רוצים לקרוא סיפורים אמיתיים.
כולם, כולם, כולם.

כי בסיפור, ויהיה שורץ גיבורי על או סוסים מכונפים ככל שיהיה - אנחנו בסוף מחפשים את עצמינו.
אחרת, למה אנחנו מתעצבנים מחורים בעלילה?
הסיפור טוב, מה כפת לך שאיזה פרט קטן לא עובד עם המציאות...?
אבל אכפת.
ולכן סיפור טוב, גם הוא פנטזיה - הוא סיפור אמין.
וכזה שמשתמש בחומרים של החיים האמיתיים: מאבקים, חלומות, אמון, בגידה, חברות.
(וכמובן, משתמש בהם באופן שדומה לחיים עצמם. בלי פיוסים בלתי אפשריים או רגשנות מוגזמת. אמינות, כבר אמרנו?)

או כמו שאמרה המורה לג'5: זה היה יכול לקרות באמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
ובקשר לנושא המרכזי של הדיון,
באמת מעולם לא הבנתי את מטרת סיפורי השגחה פרטית או אמונת חכמים שמפונטזים.
כל מטרת הסיפורים האלו, היא לחזק על בסיס אמת.

ברגע שסופר מספר לי על אחד שהקשיב לרב ויצא מזה רק טוב והסוף פינטז, אני מפנטזת סוף אחר, ואז המסר הפוך?

מסר בספר, לא נובע מהשתלשלות העניינים, כי אז זה לא אמין.
אלא מהצגת מציאות מזוית אחרת, או הבאת סיטואציה ותוצאותיה האפשריות. לא המוחלטות. אפשר גם מכמה זויות לאותו סצנה, או כמה סוגי התמודדות לאותו מקרה. אבל הכל צריך להיות בלי הכנסת אורות ומופתים.

אחרת, אצלי בכל אופן, המסר לא מדי נקלט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
מה הטעם בכתיבת סיפורים לא אמיתיים?
התשובה האמיתית היא - אין טעם!
וקל וחומר שאין שום טעם בקריאתם של אלו.
כריכה של ספר טוב היא דלת ליקום מקביל בו הקורא רואה ואינו נראה וההתרחשויות מסתחררות סביבו ואין לאל ידו לעשות מאומה, עד שיוצא סחוט רגשית או עמוס אדרנלין מהכריכה האחורית כשהוא צובט את ידו באובססיביות לוודא שאינו רוח רפאים.
ספר טוב לא מספר סיפור הוא מעביר חוויה.
ישנם סופרים ידועי שם שרצחו גיבורים באיבם ובתת מודע שלי אני לחוץ מזה שהם מסתובבים חופשי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
באמת מעולם לא הבנתי את מטרת סיפורי השגחה פרטית או אמונת חכמים שמפונטזים.
במקור כנראה זה נועד לסיפורי ילדים כתוסף חינוכי.
עם זה אין לי בעיה - ילדים מכבים את חוש הביקורת שלהם בקלות, אם הם לומדים בעזרת סיפור מומצא מסר נכון, בשמחה.

מבוגרים - לרוב נשארים ביקורתיים אא"כ כתיבה או עלילה משובחים מצליחים לשאוב אותם פנימה. זה עובד בכל זיוף - גם חזן שמזייף השתנקויות, אם הוא ערב לאוזן, הקהל יתמכר לקול ויספוג את הרגש בלי לעקם אף על המסר המומצא.
ולכן ככל שלסופר יש יכולות לקנות את לב הקוראים במחיר עלות, שיקנה, וימכור מסרים. מי מתנגד לציבור גדוש באמונה איתנה?
הבעיה עם אלו שאין להם את זה? סתם כך אין מה לצרוך את הסחורה שלהם, היא מיועדת עבור מי שאין לו רשימת דרישות קשוחה מהחומר שהוא קורא.

מסתמן שיש לא מעט צרכנים גמישים כאלה שמסכימים ליהנות בקלות, מאפשרים לשוק הספרים לנוע, מקבלים בזרועות פתוחות סופרים מתחילים, סולחים לחומר ממוחזר או מגוייר וקוראים את כל עלוני השבת.
מסתבר שהחיים שלהם נחמדים יותר מחיי הקליקה הבררנית שניגשת לספר כאל שדה קרב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מבוגרים - לרוב נשארים ביקורתיים אא"כ כתיבה או עלילה משובחים מצליחים לשאוב אותם פנימה. זה עובד בכל זיוף - גם חזן שמזייף השתנקויות, אם הוא ערב לאוזן, הקהל יתמכר לקול ויספוג את הרגש בלי לעקם אף על המסר המומצא.
דוגמה טובה, אם כי לאויבער-חכמים גם זה לא עובר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אין דבר כזה "סיפור אמיתי"
הדבר הכי קרוב לזה הוא עדות בבית משפט
או דו"ח נתיחה פתלוגית.
והמכנה המשותף של שניהם זה שהם משעממים, ועל פי רוב, גם הם לא חפים מסילופים ועיוותים.

כשסופר כותב סיפור הוא מכניס בתוכו את זווית הראיה שלו, והקורא מקבל רק את הזווית שלו.
בין אם הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי, ובין אם לאו, המבחן העיקרי של סיפור הוא השאלה אם הוא טוב או גרוע.
לגבי ההעדפה האישית שלי: אני מעדיף יצירה שנבעה ממוחו של הסופר, כשברוב המקרים היא מושפעת מהחוויות האישיות שלו, ומהפרשנות שלו כלפיהם.
אני מרגיש את רחשי הלב של הסופר, ואת מגע הקסם שלו.
מתענג על השפה שבה הוא משתמש, ועל אוצר הדימויים שלו.
האם הסיפור התרחש בעולם האמיתי או רק במוחו של הסופר?
לשאלה הזאת אין רלוונטיות כלפי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה