שיתוף - לביקורת סיפור קטן שמבטא חלק מאישיותה המיוחדת של סבתי ע”ה

[יהודית מדר]

אישה פשוטה היא צביה, אישה פשוטה למדי. אומנם כתיבה וקריאה עוד למדה בילדותה בג’רבא והמשיכה קצת בבי”ס בית יעקב בטבריה. אך בכיתה ד’ יצאה לעבוד לעזור בפרנסת המשפחה.

והיום היא מגדלת עשרה ילדים כ”י , זוכרת היא את דברי הרופא שאמר שלא יהיה לה ילדים.. ובסוף, בסוף יש לה מ א’ ועד ת’ הגדול אביגדור והקטנה תחיה כולם פרי גן עדן ישתבח שמו! המגורים במושבה לצד חמותה אומנם מקלים עליהם במעט את עול הפרנסה, בעלה אברהם שיהיה בריא עובד למחייתו כחקלאי והיא בבית עם הילדים. אך מצד החיים התורניים לא משהו, בית ספר חרדי אין בסביבה משכך לומדים ילדיה בממ”ד, ’הם רק לומדים אצליכם משננת היא שוב ושוב באוזני המנהלת אבל את החינוך הם מקבלים בבית, הבנות שלי לא ילבשו מכנסיים גם לא בשיעורי ספורט. כך זה אצלינו נקודה. ” עד מהרה נמצא פתרון לשיעורי ספורט, הילדות לא יבואו לבית הספר ביום שלומדים בו ספורט.

זוהי דרכה של צביה הצניעות היא נר לרגליה, ופרקי תהילים ממלמלת היא תדיר .גם לפעילויות בערב אינה מסכימה לבנותיה לצאת. ושאר הפעילויות מבקשת מהמורות שיעשו בחצר ביתה. ”יש לי מקום נהדר למסיבות ופעילויות, דשא נוף ואפילו כיבוד קל’

והשבתות אחח שבת אצל משפחת כהן זה מעין עולם הבא, פיוטי השבת לצד מאכלים ערבים כדוגמת קוסקוס וכפיתות, לצד דגים חריפים. בלי לוותר על שעות איכות עם אמא.

אחרי סעודות השבת במיוחד בשבתות החורף- השבתות של יוסף, יושבים כל הילדים על פוך גדול ליד הכורסא האדומה והתנור החם, גברת צביה מכינה לעצמה כוס תה ומעט בוטנים ומתחילה היא בסיפוריה המרתקים על יוסף הצדיק. כואבים הם את כאבו על פטירת אימו, נרגשים יחד עימו בקבלת כתונת פסים מאביו ודומעים איתו בירידתו למצרים עם הסוחרים.. אחרי שנים הנכדים הקרואיים ’יוסף’ זכו אצלה למקום מיוחד.

יום אחד החליטה אחת הבנות שהן יוצאות לסרט בקולנוע, ”אמא, כל הכיתה הולכת לסרט! למה רק אנחנו לא נלך” צביה כבר עמדה עם תשובה שלילית עקשת בפה אלא שאז הבליחה בה תשובה חכמה..

”אכן צודקת את רחל ביתי, למה רק אתן לא תלכנה? ואיפה האיסור לא לפרוש מהציבור, התארגנו וצאו אבל.. כאן פנתה לבעלה אברהם שכנער שגדל בקיבוץ חילוני לצד הוריו הדתיים, השאיר לה את מקום חינוך הבית אבא שלכם ייקח אותכם ויבוא איתכם” אם ניכר על פניו של בעלה פליאה כלשהיא האיך היא שולחת אותו למקום שכזה, מיד התחלפה ההבעה. הוא ידע בוודאות שחוכמת חייה של אשתו לא תיתן לה להגיד שטויות, והתכונן אף הוא לצאת איתן..

הוא עלה על הטרקטור ובנותיו אחריו, זה כלי הרכב היחיד שהיה להם, נוסע הטרקטור בשדות, נוסע הוא גם בכבישים אז למה צריך עוד כלי רכב...

בנותיו החליפו מבטים לא נעים להם ואפילו אסור לפגוע באביהם אבל הם ממש מתביישות שאביהם ייקח אותם לסרט, מה לו ולסרט בקולנוע. אך כמובן מילה לאבא לא אמרו.

מתקרבים למקום, הן רואות כבר חבורות , חבורות של ילדי הכיתה שלהן מתקדמות והם כובשות את פניהן, שוב מחליפות מבטים ולא יודעות מה לעשות. הטרקטור עוצר אבא יורד ופניו לעבר הקולנוע מחכה הוא לנס שיבוא ויגאל אותו מהמקום ההוא ואכן הוא הגיע..

כל הילדים שבאזור מסתכלים בתימהון בהלך הדתי המבוגר שמתקרב לקולנוע, והבנות לא מסוגלות לרדת, מתביישות.

”אבא, שכחנו את הכרטיסים בבית’ פולטת רבקה הבת הגדולה משפט בשקט. קשה לשקר לאבא הכרטיסים שבכיסה כאילו גרמו לה שריפה בכיס.

האחיות מסתכלות עליה, יודעות בוודאות כי שקר היא דוברת, אך מצילה היא אותן מבושה נוראית וגם האמת קצת איך לומר מירידה כלשהיא שגם הן מבינות שאין זה מקומן כאן עם תכנים שונים מהבית...

אברהם אביהם מושך בכתפיו, מודה לה’ בליבו שתפילתו התגשמה וחוזר לטרקטור בדרך הביתה, ילדי הכיתה כנראה חשבו שהיה כאן איזה מישהו שהתבלבל בדרך, או שחיפש עזרה כלשהיא, לעולם הם לא ידעו שהאיש הזה עם הכיפה הלבנה והמכנסיים המשופשפות היה בעצם האיש שהציל את בנותיו מסרט בנפשן.

וצביה, צביה חיכתה להן בחוץ עם כוסות תה ובוטנים, לב האם שלה לחש לה שהן עוד יחזרו, התפילות שמתפללת עליהן תחזרנה אותן, סיפוריה על הצניעות של יוסף ושאר קדושי עם ישראל, יעמדו ויהיו מליצי יושר על בנותיה שתצעדנה בדרך הנכונה.

זכתה משפחת כהן מה שהרבה לא זכו בדור ההוא בנים ובנות הולכים בדרך ה’, זכה אברהם בחתנים תלמידי חכמים וזכתה צביה שבהלוויה שלה שהיתה במוצאי שבת חנוכה תשפ”ב שמאה צאצאים בדיוק! (כמו שהרב פיש זצוק”ל בירך אותה שהיא תזזכה ל100 צאצאים..)מלווים אותה מי בביתו ומי אחרי מיטתה..

יהיו הדברים לעילוי נשמת סבתי הצדקת צביה שבענה בת זוריא.