סיפור שאני כותב

  • הוסף לסימניות
  • #1
סטיב התייצב במפקדה לאחר שהמפקד שלח לקרא לו, מצדיע למפקד, "שב" אמר, סטיב ישב, המפקד ישב גם כן "סדרת האימונים שלך הושלמה פרט! לאימון האחרון שלך" המפקד הביט לתוך עיניו האפורות של סטיב "לכוון לנשיא אקדח אקדח לראש מבלי להיתפס, יש לך את האופציה לעשות זאת בכל דרך שתרצה, אנו נביא את הציוד שתבקש, אנו פועלים על העיקרון שכיוון שהנשיא נחשב לאדם המאובטח ביותר בעולם 'אם אליו אתה יכול להגיע אתה יכול להגיע לכל אחד' יש לך 24 שעות צא".
סטיב עמד על גג בניין גבוה במרכז וושינגטון,עיניו מכווצות, פרצופו נחוש, מחשבה אחת מלאה אותו, להצליח במשימה, ולהיות חבר ביחידה המובחרת בעולם, רוחות עזות איימו להפילו הוא נאחז בחוזקה בעמוד, בידו הפנויה מחזיק משקפת אלקטרונית לעיניו משקיף, הבית הלבן ראה קרוב מאד הוא התמקד בחניון 'הם לא הגיעו, חוזר ומביט על היציאות, החלונות היפות, מחשב את מספר השומרים, 'השיירה עוד לא הגיעה זה זמן טוב' חשב בעודו מודד את כיוון הרוח ועוצמתו, שערו הזהוב התבדר ברוח הוא הוציא מחגורתו אקדח, גלוק 17, לוחץ על תפס המחסנית המחסנית החליקה לידו "אין כדורים" לחש לעצמו מחייך כשדמיין את פרצופו הנדהם של הנשיא, מחזיר את האקדח לנרתיקו,הוא נעמד בקצה הגג, וקפץ, לאחר כמה שניות משך בחוט שהיה בידו, דאון נפרש, יוצא מתיקו שנמצא על גבו,
הוא עף, הבית הלבן התקרב אליו במהירות הוא קיפל את הדאון בעודו באוויר, מתגלגל על המרפסת היפה נתקל בכיסא ושולחן קטן שעמד שם.
11:59 יש לו דקה להגיע לחדר הסגלגל, הוא הוציא מתיקו בגדים של סגל החשאי, לובשם במהירות, הוא ירד במדרגות המתעגלות מנופף לשלום לסוכנים שעברו לידו, "חדש" הפטירו והמשיכו דרכם הדלת נמצאת לידו הוא פתח את הדלת, החדר היה ריק הוא נכנס מתיישב ליד השולחן המפורסם, שולחן הנחישות, ממתין לנשיא.
נשמעו פסיעות, 'זהו הנשיא מגיע', סטיב הוציא את אקדחו מעביר את ידו על המחלק השחור, מחזיק אותו ביד יציבה מכוון אל הדלת הנשיאותית.

הדלת נפתחה,הנשיא צועד בבטחה לעבר השולחן מביט אל כסאו המהודר ונעצר בהפתעה מביט בהלם מוחלט, סטיב חייך, 'הנשיא בידיי'!
הנשיא פוסע אחורנית, בזהירות, כפי שהדריכו אותו למקרה כזה, כשמבטו עדיין על סטיב פניו לבנות וידיו רועדות, סטיב מכוון את אקדחו לראשו של הנשיא...


אגף האבטחה, הבית הלבן

" הי ג'ים תן מבט על הנשיא תבדוק שהכל בסדר" אמר רובי לג'ים האחראי על מצלמות האבטחה, רובי היה אחראי על האבטחה.
המצלמות התמקדו על פניו של הנשיא, ג'ים התעמק במסך משהו נראה לו חשוד.
"מה זה?" צעק. "הנשיא פוסע אחורה הפנים שלו חיוורות"
מצלמות אבטחה הרגילות של החדר הסגלגל מכוונות לדלת הכניסה ולחלונות, במרכז החדר יש עוד מצלמה מרכזית בחדר שמסוגלת להתמקד בכל נקודה אפשרית, היא מכובה בדרך כלל כי אין צורך בה רוב הזמן.
"ג'ים תפעיל מצלמה מרכזית,עכשיו!"
"מבוצע"
כעבור שתי שניות, המסך המרכזי התעורר לחיים המצלמה עוברת במהירות על החדר.
"עצור!מי זה,איך הוא נכנס לפה?" צווח רובי
"את זה נראה אחר כך" רובי הרים את טלפון האבטחה, שמחובר לכל יחידות האבטחה שבבית הלבן, "יחידת G להיכנס לחדר הסגלגל, יש שם פורץ לחסל אותו!"
יחידת G יחידה מובחרת של שמירת הנשיא פזורים בנקודות מפתח בבית הלבן מוכנים 24 שעות לכל פעילות חבלנית בבית הלבן.

קבוצת החיילים המיוחדים מונה 20 חיילי קומנדו מאומנים היטב, לבושים אפודות מגן, רובי סער M16 עם קרני לייזר למיקוד המטרה היו מכוונים לרצפה.
הם רצו צמודים לקירות משתדלים לא לעמוד בקו ישיר עם החדר מחשש שהפורץ יחסל אותם.
הם הגיעו בפחות מ20 שניות מפקד היחידה בעט בעוצמה בדלת, הדלת טסה קדימה מתפרקת באוויר, שתי חיילים תפסו את הנשיא ושלפו אותו מהחדר, רצים למקלט שבבית הלבן.
סטיב התרומם בשאגה מהכסא, מזנק קדימה, מתגלגל לכיוון החיילים, החיילים יורים הכדורים מנקבים את הכסא הכול כך מוכר יוצרים חורים שחורים ומכוערים על הריפוד האדום. 'מה הוא משוגע, מה הוא בא לכיוונינו' חשב המפקד
סטיב קפץ על הספה בקלילות, אחד החיילים מתקרב בזהירות לעבר סטיב, עיניו על הכוונת הרובה מכוון לכיוונו של סטיב.
סטיב קפץ לכיוון החייל, עקבו בועטת בספה וברגלו השנייה בועט ברובהו של החייל הרובה הוטס קדימה ונשבר לחלקים על הקיר שממול, החייל חזר לקבוצה בעודו מוציא אקדח מחברה צ'כית cz tt. והטעין אותו השקשוק קולני. השולחן נרעד, ובפחות משניה נפל על הרצפה טבלת הזכוכית שעליו מתנגשת חזיתית ברצפה.
גשם של רסיסים עפים לכל כיוון החיילים מגוננים בידיהם על ראשם החשוף לפגיעת הזכוכיות.
לוח השולחן פנה לכיוון החיילים ורגלי השולחן לכיוון סטיב,סטיב התגלגל על הרצפה ונעמד.
המפקד כיוון את רובהו אל סטיב וצווה פקודה "אתה תרים ידיים מאחורי הראש ואל תזוז! לוני לך לבדוק על הפושע הזה אם יש עליו נשק, ואם כן קח אותו"
החייל ששמו לוני התקרב בצעדים בטוחים לסטיב, סטיב עמד ללא ניע מרכז את מבטו על לוני.


השדר שיצחק שלח למפקדה התקבל באחד המחשבים הראשיים. הפקיד
הדפיס את ההודעה ושם בתוך מעטפה עם הלוגו של המפקדה העביר את המעטפה על האחראי עליו, האחראי נכנס למשרד המפקד ונתן בידו את המעטפה.
המפקד פענח את ההודעה בקלות על פניו מצטיירת תמיהה קלה,המפקד הכריז במערכת הכריזה "אסיפת צוות בשעה 4 בחדר האסיפות, היום"


סטיב חישב את המצב החדש במהירות, לוני כבר היה צמוד לסטיב שולח את ידו לסטיב, סטיב תפס אותו בזרועות פלדה לופת את ידיו וכך מחפה על גופו מרובהו של המפקד והופך את לוני למגן אנושי, סטיב כרך את זרועו מסביב לצווארו של לוני "או שאתם יוצאים מהחדר או שאני הופך אותו למת!" החיילים לאחר התייעצות קלה עם המפקד יצאו מהחדר ללא אומר.
סטיב שחרר את ידו מלוני "אתה יכול גם לצאת" כך בפשטות אומר סטיב לוני משפשף את צווארו קלות המום מהתפנית היה בטוח שכאן הוא מסיים את חייו, פוסע פסיעה ולפתע מגלה את סטיב בצד ימינו במרחק קצר ממנו סטיב בעט בבטנו של לוני בעוצמה,לוני הועף אחורנית מאחוריו חלון מוארך וילון בצבע קרם מחפה עליו,גבו של לוני מתנגש בחלון, כשהוילון נכרך על גופו, החלון מתנפץ לרסיסים לוני נעלם מהאופק, חצי מהוילון קרוע מתנפנף לאורך החדר המכוסח לגמרי.
החיילים שהמתינו עד כה בדממה ליד החדר פרצו לחדר עם עוד קבוצה, סטיב ללא שהות רץ לחלון וקפץ החוצה מהקומה הראשונה של הבית הלבן נוחת על גופתו המרוסקת של לוני, והתגלגל במקצועיות על הדשא הוא רץ במהירות לא מביט אחורה.
רכב שחור של אנשי הסגל של הבית הלבן נסע באיטיות ליד סטיב, סטיב ניסה לפתוח את הדלת של הרכב, אך הדלת הייתה נעולה סטיב שלח אגרוף לחלון הנהג ההמום שניסה ללחוץ על הגז, סטיב תפס את חולצתו, מסובב אותה באגרופו, "צא החוצה אם אתה רוצה לחיות"!, הנהג פתח את הדלת וברח בריצה מהמקום.
סטיב נכנס לרכב ונסע בכל המהירות מתחבר לכביש הראשי מתכונן להחליף רכב ולהימלט לדירת הקשר שלו.
סטיב עצר בפינת הכביש יצא מהרכב ופתח את המכסה המנוע הוציא מספריים דקיקות ושחק בחלקים גזר כמה כבלים, בפגאז' היה מיכל דלק סטיב רוקן את תוכלתו על המנוע מדליק את המצת שברכב, שבעיקרון משמש להדלקת סיגריות, ולאחר 30 שניות השליך את המצת אל המנוע, סטיב נמלט מהמקום, פיצוץ, הכביש רעד מעוצמת הפיצוץ.
לאחריה נשמעה עוד סדרת פיצוצים חזקים, הרכב הושמד כליל, נהגים סקרנים יצאו מרכבם לראות מה קרה,
אחד הנהגים לא שם לב שרכבו נעלם באמצע ההמולה הגדולה, סטיב התחמק במומחיות מהתנועה הפקוקה ירד עם המכונית לצדי הכביש המשטרות לא שמו לב לרכב שדהר כמו מטורף בצד הכביש, אמבולנסים, מכבי אש אחד חלף על פניו נכלם במהירות מאחוריו, 'יש לי עוד שלוש דקות להגיע ליעד' חשב לעצמו היעד היה דירת קשר במזרח וושינגטון.
אין לו מושג מה יש שם, הדבר היחיד שהוא צריך זה להגיע לשם וכמה שיותר מהר.
סטיב החנה את רכבו צמוד לדירה ויצא מהרכב במהירות נכנס לדירה, נועל את הדלת אחריו.
בפנים המתין לו שולחן ועליו עיתו,ן בעיתון היה כתוב את כל הפרטים על הפריצה לבית הלבן והמרדף, לאחר מכן היה כתוב שהאיש שאחראי על המעשה יועמד לדין במפקדה המיוחדת בשעה 2.
'זהו אני צריך להיות שם בשעה 2' חלף הרהור מהיר במוחו 'זה הם שהוציאו את העיתון'.
הוא יצא החוצה הרכב לא היה שם. רכב אחר המתין לו עם בן אדם לבוש כובע שמש, חצי מפניו מוסתרות.
סטיב עלה לרכב הם יצאו משם לעבר המפקדה ועוצרו בחניה מיוחדת לסוכנים הסוכן הוריד את סטיב ונסע.
סטיב עלה למפקדה ממתין במסדרון מחכה למפקד, המפקד עבר לידו אך לא התייחס אליו, כך במשך שעה שלימה, סטיב ממתין במסדרון מחכה שהמפקד יקרא לו אך כלום.
כעבור שעה המפקד נעמד מולו מזמין אותו להיכנס לחדרו, המפקד לא הזכיר כלום בקשר להמתנה הארוכה, אמר לו מילה אחת ויצא.
"התקבלת"
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יא, איזה מתחחחחחחחחחחחחחחחחח!
זה הולך,כנראה, להיות מותחן רב מכר (אין לי דעה על אמינות התיאורים - מצלמות אבטחה, אקדחים, החדר הסגלגל וכיו"ב אינם תחום ההתמחות שלי), אם רק תמצא עורך לשוני טוב שישפר את הלשון, הסגנון, הפיסוק, סידור הפסקות ועוד כיו"ב עניינים הטעונים שיפור.
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אולי עדיף שתיגש לתסריטאי הוליווד- אחלה סרט!
הכי אהבתי את התיאור של הנחיתה על הגופה המרוטשת.:eek:
מי שאוהב מתח מטורף יתלהב נוראות.
אל תשכח בסוף להעניש קשות את הרשעים ולתת שכר גדול לצדיקים.
-אחרת לא תוכל להוסיף בס"ד בראש הדף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
לא ירדתי לכל הפרטים, אבל בגדול צריך להתפלל שלא יצא מכל זה נזק ליחסי ארה"ב ישראל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מה שיפה אצלך זה הדרמטיות יתר הזו, היא באמת חמודה בעיניי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
דמיונך פורה, ויש מצב לעליה מטאורית בנתיבי הספרות.
קח טיפ או שנים, שאף פעם לא מזיקים:
הזהר לא להינשא על כנפי הדמיון, ולהיות תמיד מחובר למציאות, אחרת הסיפור יאבד את ה'אפקט'.
או שאתה סוגר את כל הקצוות, ולא משאיר מקום לתמיהות, בסוף הכל מובן ומתחבר, או שאתה פשוט משאיר עם פה פעור. אף פעם אל תנסה לסגור ולהשאיר 'קצו' אחד או שנים בלתי פתורים.
תמיד תדאג שהסיפור לא יהיה 'רק' דמיון, תראה להוסיף 'מציאותים' פה ושם, כמו לחבר את הסיפור למקרה שארע, כמו מלחמת וויטנאם, עיראק, אפגניסטאן או מה שזה לא יהיה. תדאג מדי פעם בעיצומו של הסיפור להתחבר שוב ושוב.
וכמובן, קצת הומור פה ושם, רק יוסיף נופך.

עלה והצלח, כפי שאמרתי, העתיד עוד לפניך, פורה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
טיפ אחד קטן, שלי כחובבת קריאה מושבעת מאד מפריע, שמור על אמינות ודיוק בפרטים קטנטנים.
שלא יהיה מצב, שסופרת מתארת בדרמטיות את הפלאפון שמצלצל בקול פעמונים מתוך כיסו של האברך הצעיר שהתחתן לפני חודש, כשהשנה המדוברת היא 1990.
לפי זכרוני, הפלאפונים הראשונים שצצו אצל ה'עוילם' בציבור שלנו היו בערך בשנת 1995, וגם אז היה צריך תקציב מכובד מאד בשביל להחזיק אותם.
ואת התאור הזה, קראתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
וואוווווו!
אקשן מעולה
לעניות דעתי-כדאי להתמקד בתיאור זמן יחיד: סטיב שחרר את ידו מלוני "אתה יכול גם לצאת" כך בפשטות אומר סטיב
להקפיד על שפה מדויקת-המשטרות לא שמו לב לרכב (ניידות המשטרה, השוטרים מסביב וכו')
זאת כמובן ביקורת שמעבר לסטנדרט-בכללי, זה מקסים
מאד אהבתי! ומחכה להמשך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
דמיון מדהים בפוריותו
רק הקטע הממחיל במילה השדר שיצחק שלח לא כל כך ברור לי הקורא הפשוט איך הוא מתקשר לסיפור
בעיקרון עם קצת עיבוד ועריכה
הספר יכול לצאת לאור
אולי תצרף אותה לטיסה לבית הלבן ולעטר בו את הפגישה של ראש הממשלה ועבס
זה בשביל ההומור אבל באמת מדובר בספר יפה
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הקטע, שכתוב על השדר שהגיע מיצחק נכנס בטעות למה שפרסמתי פה.
אני מנסה להצמד למציאות כמה שיותר למשל האקדחים וכו' אמיתיים.
הפרק הזה לא היה ערוך לגמרי.
אם יהיו תגובות כנות (האם יש לי סיכוי (זה הספר הראשון שלי) יש לי קרובת משפחה,סופרת שעוזרת לי) אז אני יוסיף עוד .
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
הקטע, שכתוב על השדר שהגיע מיצחק נכנס בטעות למה שפרסמתי פה.
אני מנסה להצמד למציאות כמה שיותר למשל האקדחים וכו' אמיתיים.
הפרק הזה לא היה ערוך לגמרי.
אם יהיו תגובות כנות (האם יש לי סיכוי (זה הספר הראשון שלי) יש לי קרובת משפחה,סופרת שעוזרת לי) אז אני יוסיף עוד .
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י סופר אחד;455507:
הקטע, שכתוב על השדר שהגיע מיצחק נכנס בטעות למה שפרסמתי פה.
אני מנסה להצמד למציאות כמה שיותר למשל האקדחים וכו' אמיתיים.
הפרק הזה לא היה ערוך לגמרי.
אם יהיו תגובות כנות (האם יש לי סיכוי (זה הספר הראשון שלי) יש לי קרובת משפחה,סופרת שעוזרת לי) אז אני יוסיף עוד .

אתה רוצה להגיד לי שיש שם משהו מהמציאות, כלומר קטע המכיל משהו שבאמת אירע?
אם כך אני מתחיל לפחד..
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
יאללה, תוסיף, אנחנו כנים להחריד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י gutman09;456025:
אתה רוצה להגיד לי שיש שם משהו מהמציאות, כלומר קטע המכיל משהו שבאמת אירע?
אם כך אני מתחיל לפחד..
התכוונתי שהכלים, והמבנה של הבית הלבן איך שהוא מתואר, הוא כמה שיותר אמיתי, לא הסיפור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
בקרוב:

אני אפרסם עוד פרק, את שם הספר ותקציר הסיפור

(למה ההודעה עולה רק אחרי יום?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י סופר אחד;457605:
אני אפרסם עוד פרק, את שם הספר ותקציר הסיפור

(למה ההודעה עולה רק אחרי יום?)

מתי יקרה הנ"ל?
מחכים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בקרוב-עכשיו

שם הספר- שם המשחק: נקמה השם הוא זמני יכול להיות שישאר

תוית-האם הנקמה משתלמת?,גם בכל מחיר?.

עוד פרק יפורסם בקרוב (מחר), הפרק יעסוק במשימה של סוכן חשאי בשם סטיב(אתם מכירים כבר)

נ.ב. תקציר לא יפורסם בזמן הקרוב (שבוע-שבועיים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני לא יפרסם את כל המשימה, את ההמשך תקראו בספר בעזרת ה'
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

תעתועי הזמן
פרק ז'

פרק ז
<<<<<<<<<<

חודש לאחר מכן.

ציפורה הגיעה במרוצה מיוזעת ומתנשפת. "אימא, עד מתי תחזיקי אותה. היא מבלבלת אותי עם דיבוריה המוזרים".

"אבל דברייך אמש נשמעו אחרת. סיפרת שהיא נעימה ודבריה ערבים ומסקרנים. הביטי על הטוב שבדבר, היא עלמה חכמה ועוזרת לך במרעה".

"הסבירי את עצמך".

"כשחלבנו את הפרות היא אמרה לפתע: חבל שעדיין בתקופתכם לא המציאו את מכונות החליבה. תארי לך שלא היינו צריכות להתכופף ולהתאמץ. השבתי לה שעל מכונות חליבה לא שמעתי. מכונות יש רק למלחמה".

"היא איבדה את זיכרונה, צריך להבין אותה".

"אבל את המשפט האחרון כבר לא יכולתי לסבול".

"מה הדבר שנאמר?"

"'בעוד מאה שנה כשבית המקדש השני ייחרב'. ואז צעקתי לה: די! חדלי ממשוגותייך. לכן מיהרתי לכאן למסור לך את הדברים".

יעל אימצה את ציפורה אל ליבה ולאחר רגע ארוך אמרה: "אראה מה אוכל לעשות", ושקעה במחשבות.

"שאלתי אותה מדוע לא נישאה עדיין לאיש ותשובתה הייתה: עדיין לא הגיע הזמן. שמעת טוב. איזו בת שמלאו לה עשרים ואחת תשיב כך ולא תתבייש ברווקותה?"

"נמצא לה מקום אחר".

"שששש", היסתה אותה ציפורה. "היא חוזרת".

איילת נכנסה ובידיה סלסילת קש מקושטת בזרי פרחים. "ראיתי את זה בחצר, זה כל כך מיוחד. לשם מה זה?"

"באמת לא ראית דבר כזה מעולם?" שאלה יעל משתוממת.

"אף פעם לא השתתפת בהבאת ביכורים לבית המקדש"? התפלאה הפעם ציפורה הקטנה.

"לא יכולתי".

"אל תצטערי, תוכלי לבוא איתנו ולראות". יעל פסעה לכיוונה והניחה את ידה על כתפה. היא חמלה על בדידותה ועל זיכרונה האבוד. "בואי תעזרי לנו לקשט את הפרים. זו התקופה היפה ביותר, זמן הביכורים. כולנו נצא לשערי ירושלים לקבל את הבאים, ובמסע של שירה המונית נגיש את הסלסילות עם הביכורים לכוהנים בבית המקדש". לפתע קראה בקול נרגש: "הי, איילת, אולי סוף סוף תכירי מישהו ממשפחתך האבודה, ואולי נגינת הלוויים תעיר את זיכרונך".
<<<<<<<<<


שלוש דמויות התחמקו בלאט מפתח המערה. הן נצמדו לקירות האבנים. כשהתרחקו דיין מבתי העיר רצו בכל כוחן עד שהגיעו לכותל הפנימי המקיף את העיר.

"אנו מתקרבים לשער העיר, היזהרו! האויב מחכה לכל מעידה", לחש נתנאל, הגדול בחבורה.

"אולי כדאי לחזור?" פחד התגנב לליבו של בצלאל כשהבחין בתנועה חשודה.

"צריך להזכיר לך שנשבענו להילחם עד מוות?" לחש יוחאי בזעם. "טוב לי מותי מלראות את הורדוס מולך".

"אנו נלחמים לצידו של אנטיגנוס. הצדק ינצח".

"ואולי לא?"

"רפה ידיים שכמוך, אפילו ציפורה אחותי גיבורה ממך". סינן יוחאי מבין שיניו. המלכות תוחזר לחשמונאים בכל מחיר".

ירח של תחילת חודש האיר בפס זוהר. בחשכה המוחלטת ראו רק את קו המתאר של צדודיתם.

"תראו שהפגיונות מכוסים, כדי שלא יחזירו אור", הם מיששו שוב מתחת לחגורתם.

"אבקת השרפה אצלך?"

"התכופפו! נצא מהשער צפונה".

"מה השעה?"

"שעת חצות".

"הינה הסוללות על הגבעה".

"שימו על ליבכם: דרומה לשער שוכנים אוהלי הלגיונות. כרגע נמים הם את שנתם. מחוץ לכל אוהל עומדים וטרנים - חיילים בעמדת שמירה. אנו נצא בזחילה עד לסוללות. אני מצפון, יוחאי מדרום ואתה שומר. זוכרים את הסימן?"

הם הנהנו בראשם.

"חייל רומאי מתקרב".

"תיצמדו לכותל, אני יוצא אליו". פקד נתנאל מפקדם. "תגוננו עליי אם יהיה צורך".

"יהי כדברך". יוחאי הושיט את ידו אל פגיונו ונשאר דרוך. בצלאל רעד ושיניו נקשו.

נתנאל מפקדם, שהיה שבע קרבות, אמד את מצבו. הדמות הופיעה לבדה, כולה עטורה בשריון כבד.

"עמוד!" פקד החייל הרומאי ושלף באחת את חרבו מנדנה. חננאל הבחין במבט הרצחני בעיניו וחיכה לבאות.

החרב הונפה לפתע באוויר. לזה הוא חיכה. הוא קפץ קפיצת פנתר והטיח רגליו בחוזקה בפני החייל. החרב הוטחה בחוזקה אל הסלע ונשברה. החייל נפל על גבו ודמם.

נתנאל סימן לנערים ההמומים לגשת. הם נשאו את הגופה חרש אל מעבר לחומה.

"עלינו למהר לשים את אבק השרפה בסוללות, לא נוכל להתעכב". התנשף נתנאל.

"אתה בטוח שהוא לא יתעורר?" לחש יוחאי והוציא את פגיונו.

"אין צורך". עצר אותו. "יארך לו המון זמן אם בכלל".

שלושת הלוחמים הביטו בפני המת החי. פיו היה פעור. צעקתו הוקפאה. הם כיסו אותו בענפים ומיהרו לבצע את תפקידם.

לאחר שעה קלה הסוללות שנבנו בעמל רב נהפכו לכדור אש שכילה את כל המבנה המלחמתי האדיר.
<<<<<<<<

עששיות נעימות דלקו מפינות החדר שהכיל עשרות לוחמים. השמש האדימה ושקעה מטה במערב. החדר האפיר עם רדת ערב והדגיש את האור הצהבהב שריצד על הקירות. ציורי החיות שנעשו בידיים אומנותיות על התקרה קיבלו רוח חיים. נראה היה שגופותיהן נעות. הלוחמים שישבו באפס מעשה היו נצורים כמה ימים בארמון. נראה היה שהמערכה אבודה, הורדוס הגדול כנראה יובס. בשבועות אלו המערכה טרם הוכרעה, וכוחות רבים החזיקו בציפורניהם את ירושלים לבל תיפול לידי צבא אנטיגנוס שנראה שהניצחון בידיו. על פי הערכת מצב שעשו הנצורים בארמון בראשות המפקד פיררא, נראה היה שהם מתקרבים לתבוסה. חייהם הולכים להסתיים ברגע שהאויב יהדק את כוחו ויתקרב חלילה לשער הארמון.
בנצורים היו אנשים חשובים עד מאוד. המפקד פיררא, אחיו של הורדוס הגדול, ולידו הורקנוס, בנו של אלכסנדר הגדול. הורקנוס, שמן הראוי היה שימלוך אחר אביו, ויתר על סמכותו מזמן. בהיותו מוקף ביועצים חזקים וקשוחים ממנו, איבד את ביטחונו העצמי והובל בידי הורדוס, האיש החזק. הורדוס, בנו של אנטיפטרוס, קנה את מקומו הרם בזכות אביו, עבד כותי שהתגייר. כישרונו והצלחתו של אנטיפטרוס בהרמת כבודו של אדונו הורקנוס, הקנו לו שם של יועץ ראשי. מתוקף תפקידו חילק לבניו משרות של מושלים בחבלי ארץ יהודה. כך החל הורדוס את קריירת הגדולה בהיותו מושל הגליל. הוא לא נח ולא שקט אלא החל למלוך במלוא עוזו וניקה את הגליל כולו מכנופיות ושודדי דרכים. הדם הרב ששפך בלא הבחנה העיד על אכזריותו וקשיחותו שלא ידעו שובעה.
המפקד פיררא, אחיו של הורדוס, שבר את השקט.
"נראה שעכשיו הזמן לצאת ולעזור ללוחמים".
"אולי כדאי להמתין עוד שעה, אולי המערכה תתהפך לטובתנו". ענה לו הורקנוס וחשב על סופו הקרב.
"אני לא יכול יותר לשבת ולחכות בחיבוק ידיים עד שיגיעו לוחמי אנטיגנוס לארמון".
"פיררא, עוד רגע קט יגיע אחיך הורדוס עם לוחמים נוספים והם יכריעו את המלחמה לטובתנו, אם נצא כעת אולי כבר לא נחזור. הבט, ראה כמה המלחמה אכזרית".
"ראה כמה חכם הורדוס אחי שדאג למלט את יושבי הארמון, את ארוסתו מרים ומשפחתה למצודה הרחוקה שבשומרון, והשאיר פה רק לוחמים וחיילים רבים".
הורקנוס צעד לאחוריו והפנה את ראשו, הביט בחרדה על הקרבות מתחת לחלונו. קשה היה לו לחזות בשדה הקטל הקרוב לארמון. בניגוד אליו קם המפקד פיררא בנמרצות ופקד על כל יושבי החדר:
"כולם להיות מוכנים. אנו יוצאים להילחם כרגע. איש בל ייעדר. נצא וננצח". הוא הביט על כל החיילים שקפאו מאימה לנוכח הגזרה שבוודאי תוליך אותם לדרך שאין ממנה חזרה.
"סיסמה!"
"עד טיפת הדם האחרונה נילחם וננצח!!!"
לא עברה שעה ופיררא המפקד המהולל ראה כי כלתה אליו הרעה. הוא הוקף באויבים שרצו לכלות בו את זעמם ומן הסתם גם יבצעו בו מעשי התעללות. בהיותו בעל כבוד עצמי ובעל גאווה, החליט להתאבד ולא ליפול לידיהם, ניפץ את ראשו בסלע ומת. הורקנוס, דודו של אויבו אנטיגנוס, נשבה אך נשאר בחיים. הוא נשפט ונגזר דינו לרצוע את אוזנו כדי לפסול אותו למשרת הכהן הגדול. וכדי להוציא אותו מכל השפעה שהיא - הוא נשלח לגלות בבל.

אנטיגנוס הגשים את שאיפת חייו והעפיל לכיסא המלוכה בעזרת הפרתים שנלחמו לצידו. הוא הצליח לנקום אף בשני אחיו של הורדוס, יוסף ופצאל, ולהורגם.

בעצם הייתה זו תקופה קצרה של סיום הכהונה בידי מלך יהודי, אחרון לשושלת בית חשמונאי.

מלכותו נמשכה שלוש שנים עד שהופל שוב בידי הורדוס, שלא נכנע אפילו לרגע קט. בשנים אלו של טרום הניצחון התבצרו הורדוס ומשפחתו במבצר מצדה עד יעבור זעם.

הורדוס עמל קשה לגייס עוד אלפי חיילים. ברגעים קריטיים אלו כרת ברית עם המצביא האגדי גאיוס סוסיוס, שהפך את מאזן האימה לטובתו. כך שחרר את ירושלים מאויביו אך שילם מחיר יקר במותם של שני אחיו. נוסף לאובדן, גם אביו אנטיפטרוס מצא את מותו כשהורעל על ידי מתנגדיו.

אנטיגנוס שנסוג עדיין לא ויתר והקים כיסי התנגדות במקומות רבים, שירדו לעת עתה למחתרת. הוא ציפה בכיליון עיניים לזמנים שיזכה לראות בחולשת שלטונו של הורדוס, כדי לתת לו מכה מוחצת.

הערה: מדובר בפנטזיה ריאלית על רקע היסטורי, כל השמות והמקומות הם בדיוניים.


--חמש שעות מאיינה הקטנה, הכפר המרכזי במחוז אורין--

"המפקד?", ממרום גובהו על גב הסוס, הייתה האדמה הסדוקה שלרגליהם רחוקה למדי מעיניו החדות של טֶארוֹן וסימני העקבות שעליה קלושים. אבל על אף זוהר השמש שהקשה עליו לעקוב אחר סימני הפרסות כל אותו הבוקר, את עיגולי הדם הכהים שעל האדמה לא הצליח לפספס.

אִיסְקוֹ מפנה אליו את פניו הצידה, ידו אוחזת במושכות בחוזקה. "מה לא בסדר?"

הוא שותק, מפנה במקום תשובה את ידו לאדמה. לאט מניע איסקו את סוסו, בוחן מקרוב את הסימנים התחוחים והרטובים.

טארון סוקר אותו, מידיו הקפוצות בחוזקה על המושכות, הקמט הקטן שבין גבותיו ושפתיו החתומות. הם לא דיברו כל המסע, מאותו הרגע שהגיע הרץ והזניק אותם על רגליהם, מפילים את ארוחת הבוקר שלהם על הרצפה. הזמן היה גורם מכריע, ואיסקו שבשניות בודדות הפך מחבר מתבדח למפקד, לא נתן להם גם את אותן דקות בודדות כדי לסיים את הארוחה.

והם בהחלט מיהרו, דהרו כל אותו היום, לא נתנו לסוסים ולעצמותיהם הכואבות דקה אחת של מנוחה. מעלים עננת אבק מאחוריהם, מן הסוג שלוקח לה זמן לשקוע בחזרה ומצדיקים את השם שיצא להם כפלוגת המשמר המאומנת ביותר של המחוז.

ולמרות הכול ידע טארון כי הם דוהרים לשווא. המארב היה חמש שעות משם והיחידה של לִיאָם פטרלה באותו האזור ללא שמץ של מושג וקשר לעולם. מה היה הסיכוי שיספיקו להגיע לפני שיהיה מאוחר מידי?

לא גדול. לא גדול בכלל. אם נהיה כנים הוא פשוט לא היה קיים.

החברים שלהם היו שם. אחים לנשק, הוא העיף מבט באיסקו שבחן את האדמה, עיניו מצומצמות. אחים לדם. אחים שנשבעו להגן על המחוז הזה עד טיפת דמם האחרונה ועכשיו נראה כי הם עומדים למבחן מעשי על אותה שבועה.

"איפה אתה מעריך שהם עכשיו?", הקול של איסקו שקט מאד.

"לא הספיקו להתרחק הרבה להערכתי, המפקד", הוא מזדקף ומניע מעט את רגליו כדי לאלץ את סוסו להתקדם, "כנראה הלכו דרך היער".

איסקו מניע מעט את ראשו. "הגיוני", הוא אומר וקולו חסר רגש בדיוק כמו מקודם.

טארון זוכר בדרך כלל מי הוא. זוכר טוב מאד. למרות נימוסיהם המוקפדים של שאר חברי המשמר ועיניהם המחייכות. סייסים לא פונים למפקדים בעצמם. גם אם הם מכירים את מפקד המשמר הצעיר מאז היו שניהם ילדים עם ברכיים משופשפות.

אבל הקול הזה, צרוד וקפוא וחסר צבע כל כך גורם לו להעז בכל אופן ולמלמל מילים קטנות וחסרות משמעות, ששניהם יודעים מצוין שהוא לא מאמין בהם.

"יהיה טוב", הוא אומר, ממקד את מבטו בעורפה המבריק מזיעה של החיה. "ליאם בחור חכם. הוא לא היה הולך כמו איילה אחרי עקבות מטושטשים בלי תגבורת".

איסקו שותק, כאילו לא שמע כלום, במקום זאת הוא מפנה את ראשו אל האופק, מעריך את גובהה של השמש בשמי התכלת שמעליהם.

"ההערכות להתקפה, המפקד?", רַאָיוֹן, סגנו הרשמי של איסקו דוחף את סוסו קדימה, דוחק עוד קצת את סוסו של טארון לשוליים.

איסקו מהנהן, עיניו עדיין נעוצות אי שם.

אחר כך הדברים חולפים בטשטוש ליד עיניהם, כמו כתמים מעורבבים של צבע. התארגנות לתזוזה של הטור, מערך תקיפה מסודר, איסקו מחלק פקודות.

היער שקט, שקט מאד. לבד מרעש הפרסות הקצוב וציוצי ציפורים לא נשמע כל קול. קרני שמש בודדות נשברות על העצים והזוהר ששורר בחוץ בשעה כזו, נבלע בתוך האפלולית הקרירה שביער.

איסקו מוביל בראש, סוסו השחור מטופף על השביל הכבוש והמתפתל בין העצים. האדמה רכה וחומה, מריחה בדיוק כמו שאדמת יער רעננה צריכה להיות, אבל ככל שהם מתקדמים עמוק יותר אל תוך העצים הופכים כתמי הדם שעליה לגדולים וברורים יותר, מצטרפים אל ענפים שבורים וטביעות פרסות טריות.

טארון בולע, ממשיך להוביל את סוסו בעקבות הסימנים ומנסה בכל הכוח להורות למוחו להתעלם מן המשמעות הצועקת של העקבות.

ואז פתאום נגמר השביל. וטארון שפונה ימינה מוצא את עצמו בקרחת יער גדולה, מוקפת עצים ולא ריקה בכלל.

יש סוסים מתים על הקרקע, עגלת משא הפוכה שגלגליה השבורים זרוקים לידה, וגופות. שבע גופות. זרוקות על האדמה סביב, מדי משמר המחוז שעליהן מוכתמים בדם.

הוא בוהה קדימה, לא מסוגל להניע את גופו בתנועה המינימלית הדרושה כדי להורות לסוסו להסתובב אחורה. מאחוריו הוא שומע את השאר, פרסות סוסיהם מכות בקצב אחיד כשהם מסתובבים בעיקול השביל ועוצרים.

לכמה שניות ארוכות ישנה דממה, עמוקה יותר מכל דממה ששמע טארון בחייו. רגע, שניים, שלושה. החיילים שמאחוריו כך נראה, מאובנים בדיוק כמוהו, דבוקים בדבק נסתר לגב סוסיהם.

ואז גולש איסקו מסוסו. עוקף את סגנו שניצב שם קפוא, וכורע לצד האדם לבוש המדים והדרגות ששוכב בצד השביל.

ליאם.

הם לא נראים עכשיו זהים בכלל, איסקו והאיש המרוטש שעל החול, זה שבגדיו ספוגים בדם כהה וטרי. ואיסקו, ברכיו על האדמה, מחפש נואשות אחר הדופק, ידיו רועדות על צווארו של אחיו התאום כשהוא מתיר את קשרי הצווארון.

גרונו של טארון שורף. יבש כאילו לא פגש לחלוחית של מים תקופה ארוכה.

ידו השנייה של איסקו נעה לעבר פצע הדקירה בחזהו של ליאם ממששת אותו לרגע ארוך. לא ברור לטארון מה עובר לו בראש באותם רגעים ארוכים בהם הוא בוהה בגופתו של אחיו התאום, אבל את נשימותיו המהירות הוא שומע היטב.

הוא לא בוכה. העובדה הזאת ברורה לטארון ממקומו על גב הסוס. התאומים אף פעם לא בכו. לא ליאם ולא איסקו, לכל הפחות לא לידו.

הוא מפנה את מבטו לקבוצה שמאחוריו. הם משפילים עיניים, נועצים מבט בקרקע מפני הכאב החשוף של מפקדם.

הם צריכים פיקוד. הם צריכים החלטות וסריקת שטח מיידית ופינוי גופות. ואיסקו גם אם נחשב ובצדק למפקד קר רוח וקשוח, לא נראה לו ראוי לבצע את המשימה הזאת עכשיו.

אבל ראיון, יסלחו לו כל האלים, לא נראה כאילו הבין עדיין את הדבר המובן הזה בעצמו.

שניים מהקצינים מחליפים מבטים מהירים מעל ראשו של ראיון, שמדיו יפים מידי וחרבו עדיין נוצצת. קצין אחר נע באי נוחות על רגליו. בסוף שולח הבכיר שבהם יד כבדה, מנחית אותה על כתפו של הסגן הצעיר והמיוחס.

ראיון, יאמר לזכותו, מבין יפה את הרמז. ומכחכח בגרונו בחשיבות שאפשר לצפות לה רק מילדון צעיר שעוד לא הבין כמה מלכלכת העבודה שמצפה להם עכשיו.

"אתם", הוא אומר, מחווה לעבר שתי השלשות המסודרות מאחוריו. "סריקה מקיפה, עכשיו. יכול בהחלט להיות כי התוקפים עדיין בסביבה", החיילים מהנהנים בהסכמה, בשונה מהקצינים רמי הדרג שמאחורי טארון, להם פחות מפריעים משחקי האגו.

"חוליה שתיים דוהרת לספיא להביא תגבורת", החיילים המדוברים מתנתקים ממקומם.

"כל השאר", ידו מחווה אל שאר הקבוצה הדוממת, "נוהל פינוי".

הם יורדים מעל סוסיהם, תנועותיהם עדיין איטיות כשהם מתפזרים בקרחת היער כדי לטפל בשבעת ההרוגים.

לאט מפלס טארון את דרכו בין השברים לחיילים השותקים, מסייע לשניים החדשים שבהם בפינוי, איכשהו נראה לו שחלקם מגלים בפעם הראשונה כי אדמה ספוגה בדם מקשה על ההליכה לא פחות מבוץ.

איסקו עדיין יושב באותו מקום כשהוא מגיע אליו, ליד גופתו של אחיו. פניו של ליאם שלוות באורך מוזר וקצה של חיוך משועשע מעקם את פיו. רגע הוא בוהה בעיניו המתות ואז מפנה את פניו לעבר איסקו.

"אל תטרח", הקול של איסקו חסר צבע בדיוק כמו שהיה לפני שנכנסו אל היער.

"לא ניסיתי", הוא אומר בשקט, עיניו מושפלות אל העלים היבשים שלרגליו.

רגע שוררת שתיקה ביניהם, ואז מרים איסקו את ראשו. "רק תוהה מה שעשע אותו כל כך".

טארון מעז להביט בו סוף סוף. הוא חיוור, ולמרות השיזוף שעל פניו ניתן להבחין בכך בקלות, אבל בדיוק כמו שחשב, עיניו יבשות.

"באמת?", הוא שואל במקום לענות, "זה מה שמעניין אותך עכשיו?"

"לא", איסקו נעמד על רגליו, "אבל אני צריך משהו אחר לחשוב עליו כרגע".

טארון נושך את שפתו התחתונה, מעדיף לא להתעכב על משמעות המשפט האחרון. "ראיון שלח חיילים להביא תגבורת", הוא מעדכן בשקט, לא נראה לו שאיסקו בכלל שמע מילה מהדיון השקט שהתנהל מעל ראשו מקודם.

"בסדר, תודה"

בשקט הוא מביט בו, סוקר אותו מזווית העין. זאת תגובה נדיבה למדי מצידו של איסקו לפעולה הגיונית כמו זאת האחרונה שביצע. במיוחד כשתודה היא לא אחת מהמילים השימושיות שלו.

"המפקד?", שישה מהחיילים ששלח ראיון לסריקה ההיקפית עומדים כנראה מאחוריהם.

"כן?" איסקו מוחה בגב ידו האחת את כתמי הדם שעל ידו השנייה.

"אה", ממבטו הנבוך של החייל המאובק אפשר להסיק כי הוא התכוון לפנות לראיון, שפרצופו הקפוא כמעט ומצליח להסתיר עד כמה מפריעה לו חזרתו המהירה של איסקו למציאות.

"מה מצאתם?", שואל איסקו, מתרומם בבת אחת מהאדמה הקשה.



בערב שוקע הירח מוקדם. כסוף חיוור ודקיק, הוא בכל מקרה לא נתן להם הרבה אור. אבל כוכבים נוצצים קטנים אפשר לראות עדיין למרות העננים, פזורים ורחוקים על הרקיע השחור.

הם עצרו כבר בשקיעה, בלית ברירה. שלוש שעות לפני שדותיה הראשונים של איינה, הקימו את המחנה בשתיקה.

איסקו, טארון מוכן לפרגן לו את המחמאה המפוקפקת הזאת, מתייחס לעגלת המתים הסגורה באותה ענייניות בה התייחס לעגלות הכרוב שהביאו החיילים מסייפא.

הם לא מצאו כלום. כלומר שום דבר בעל משמעות. הם כן גילו שאף חפץ בעל ערך לא נשאר בקרחת היער. אפילו לא טבעת פשוטה.

והלוואי זה היה מקרה מוזר, וחשוד. והלוואי היו העקבות חסרי פשר והיגיון, הלוואי היו מוצאים משהו שיאפשר להם להאשים את כל העולם הגדול, חוץ מלהודות שליאם והיחידה המובחרת שלו נפלו קורבן לשוד הטיפשי ביותר בהיסטוריה.

כי את המפות הם כן מצאו. המפות אותן שלח איסקו עם ליאם למשימת הסיור הפשוטה. המפות שסימן הוא בעצמו עם אזורים בטוחים לחנייה ולינה.

הרי בנוסף לפיקוד המזהיר שלו, הוא הרי גם סייר מוכשר מלידה.

אבל בני אדם טועים לפעמים. גם המפקדים והסיירים המוכשרים ביותר.

ואיזה בזבוז זה. איזה בזבוז של חיים יפים וצעירים כל כך. וכישרון. וגאווה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה