ספרי תורה אשכנזיים

[שלמה]

אמש, בזמן חיפוש תמונה של ספר תורה, מצאתי את אלו.

ספרי תורה שקבלו רטיבות (מגשם) בתוך ארון הקודש

 

[באלמעלה]

תמונות קשות, מזכירות פוגרום..
איה צולמו?

 

[yossmor2]

תמונות קשות, מזכירות פוגרום..
איה צולמו?

לא להיסחף,
לא כל ספר תורה פתוח מזכיר פוגרום

 

[אביגדורית]

לא מזכיר פוגרום, אבל תמונות כואבות.

הצילום מקצועי להפליא! (למה האור דולק אם יש בחוץ שמש קייצית חמה?).

 

[med+]

אהה..בזבוז חשמל.

 

[שלמה]

עין האדם ממזגת את עצמה בקלות מתאורת חדר לחוץ.
במצלמה, המצב שונה, שתאורת החוץ היא פי כמה וכמה מתאורת הפנים.
כך שברירת המחדל היא שהתאורה בחדר תצא תקינה על חשבון תאורה 'שרופה' בחוץ.
וכן ההפך.
על מנת למנוע כאלו בעיות, מנסים לצלם עם פלש מילוי בתוך החדר ואז יראו קצת את החוץ.
התמונות האלו צולמו ללא פלש עם פיצוי חשיפה
נ.ב יש גם סוג עיבוד תמונה שנקרא בשם HDR שהרעיון בו הוא למזג את הניגודיוית של החלקים הבהירים והכהים, בקיצור,מרחיב את הטוח דינמי.

 

[יענקי שכטר]

התמונות האלו צולמו ללא פלש עם פיצוי חשיפה
.

אשמח לדעת הסבר על המושג 'פיצוי חשיפה'.
תודה.

 

[P360]

מתוך ynat
צילום דיגיטלי: איך מתמודדים עם תאורה בעייתית?



ניסית לצלם את החבר'ה ובמקום זה קיבלת צללית שחורה? צילמת פסל אבן מדהים ביופיו וקיבלת רוח רפאים לבנה? במקרים רבים המצלמה לא יכולה לבצע את התיקונים שהעין האנושית מבצעת בטבעיות. הפעם במדור כמה פתרונות לצילום במצבי תאורה בעייתיים דניאל פלג, זמן דיגיטלי <TABLE cellSpacing=0 cellPadding=0 border=0><TBODY><TR><TD class=text12g>פורסם: </TD><TD class=text12g>17.08.05, 18:45 </TD></TR></TBODY></TABLE>


<STYLE>P{margin:0;} UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;} OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;} H3.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;margin-top:0px;} P.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;}</STYLE><SCRIPT>var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) ); function txt_link(type,url,urlAtts) { switch (type){ case 'external' : if( urlAtts != '' ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);} break; case 'article' : urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; case 'yaan' : urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; case 'category' : urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url); if( urlAtts == '' || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)} break; } } function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}</SCRIPT></B>לפני הכל כדאי להבין כיצד המצלמה מודדת את האור. המצלמות הדיגיטליות מצוידות במד אור המודד את עוצמת התאורה הכללית בתמונה ובהתאמה קובעות את החשיפה המתאימה לצילום.

דגמי מצלמות מתקדמים, מצויידים במערכת מדידה מתוחכמת, המודדת אור מאזורים שונים בתמונה, ומשקללת את המדידות השונות לצורך חשיפה אופטימלית.

במקרים בהם האובייקט הרצוי כהה מהרקע או בהיר ממנו, עלול מד האור

<TABLE dir=rtl style="TABLE-LAYOUT: fixed; WIDTH: 268px" cellSpacing=0 cellPadding=0 border=0><TBODY><TR><TD colSpan=3>

​

</TD></TR></TBODY></TABLE>​

"להתבלבל" ובעקבות כך לייצר תמונה בהירה מדי או כהה מדי. הסיבה לכך היא שמדידת האור לא יכולה להביא בחשבון אילו חלקים בתמונה חשובים לנו יותר ואילו פחות ומתבצעת בשיטת "הרוב קובע".

המונח המתאר את כמות האור שמגיעה לחיישן התמונה, נקרא חשיפה (Exposure). במצב בו החיישן נחשף לכמות רבה מדי של אור (וכתוצאה מכך התמונה מתקבלת בהירה מאד) נקרא חשיפת יתר (Over exposure). מצב שבו החיישן נחשף לכמות מעטה מדי של אור (וכתוצאה מכך התמונה מתקבלת כהה מאד), נקרא חשיפת חסר (Under exposure).

משמאל: החשיפה שקבעה המצלמה מתאימה לרקע הבהיר הדומיננטי. האובייקט כהה יותר ולכן התקבל בתמונה חשוך, ורוב הפרטים בו נעלמו. מימין: קביעת פיצוי חשיפה 1+ תיקנה את הכהות

פיצוי חשיפה אם נתקלתם במצב בו האובייקט כהה או בהיר מהרקע, תוכלו להורות למצלמה ליצור תמונה בהירה או כהה יותר ממה שהיא "התכוונה" ליצור מלכתחילה באמצעות פיצוי חשיפה (Exposure compensation). לשם כך יש ללחוץ במצלמה על לחצן פיצוי חשיפה המסומן על ידי אייקון שחור-לבן עם סימני חיבור וחיסור.

לחילופין, ניתן לבחור באפשרות הזו מתוך תפריטי המצלמה ולאחר מכן לבחור במידת הפיצוי הדרושה. לדוגמה, פיצוי חשיפה של (1+) מורה למצלמה ליצור תמונה בהירה יותר, ופיצוי חשיפה של (1-) מורה למצלמה ליצור תמונה כהה יותר. לאחר הצילום, יש לבדוק בצג המצלמה אם פיצוי החשיפה אכן פתר את הבעיה.

נעילת מדידת האור

שיטה נוספת להתמודדות עם איזורים בתמונה שבהירותם שונה זו מזו, היא למדוד את האור

<TABLE dir=rtl cellSpacing=0 cellPadding=0 width=268 border=0><TBODY><TR><TD class=text11 style="COLOR: #7f7f7f" align=right width="50%">המבנה הבהיר תופס שטח גדול מהתמונה, ולכן המצלמה קבעה אוטומטית חשיפה המתחשבת בבהירותו הרבה. כתוצאה מכך, השמיים והים התקבלו כהים מדי (צילום: זמן דיגיטלי)</TD></TR></TBODY></TABLE>​

באיזור החשוב לנו, לשמור את הנתונים בזיכרון המצלמה, להסיט את המצלמה לאיזור הרצוי ולצלם. אז איך עושים זאת? ראשית, וודאו כי האובייקט הרצוי נמצא במרכז העינית ולחצו חצי לחיצה על לחצן הצילום. הדבר יגרום למצלמה למדוד את האור בהתאם לאובייקט שבמרכז העינית.

כעת, מבלי לעזוב את הלחצן, כוונו את המצלמה לכיוון הרצוי והשלימו את הלחיצה. בשיטה זו, המצלמה תגדיר את נתוני החשיפה בהתאם ל"קריאה" הראשונה. בדגמים מסויימים של מצלמות, ניתן למצוא כפתור המאפשר נעילת חשיפה (נקרא לרוב AE Lock) או אפשרות זהה באחד מתפריטי המצלמה.

באמצעות הכפתור או הפקודה שבתפריט ניתן לשמור בזיכרון את מדידת החשיפה בדומה לשיטה שהוסברה קודם לכן. בשיטה זו חוזרים על השלבים הראשונים (מיקום האובייקט הרצוי במרכז העינית וביצוע חצי לחיצה).

כעת, לחצו על לחצן נעילת החשיפה או בחרו מתפריט המצלמה באפשרות לנעילת חשיפה (Exposure Lock או AE Lock). מרגע זה, יש לך כארבע שניות להשלים את הצילום. הגדרות החשיפה יקבעו בהתאם למדידת האור שבוצעה בזמן חצי הלחיצה שביצעתם.

משמאל: למרות עומס הגרפיטי, הקיר הזה עדיין מאוד לבן במציאות, והמצלמה הפכה אותו לקיר אפור. מימין: פיצוי חשיפה 2+ החזיר לקיר קצת מהסיד הלבן

"ללכת על בטוח": תיחום חשיפה

קיימים מצבים בהם קשה להגיע לחשיפה נאותה של התמונה, לדוגמה כאשר התאורה ניגודית, (עם הבדלים ניכרים בין האיזורים הבהירים והכהים של התמונה). על מנת להיות בטוחים שהתמונה לא תסבול מחשיפת חסר או יתר, ניתן להשתמש באפשרות של "תיחום חשיפה".

אפשרות זו קיימת במצלמות מתקדמות רבות, ולרוב נקראת בתפריט המצלמה בשם הבא: Autobracketing או Exposure Bracketing או AEB. כאשר מפעילים אפשרות זו ולוחצים על לחצן הצילום, מצולמות באופן אוטומטי מספר תמונות בזו אחר זו, כל אחת בחשיפה מעט שונה.

משמאל: תיחום חשיפה 1-, מימין: תיחום חשיפה 1+, במרכז: תיחום חשיפה 0

בדרך כלל מצולמות שלוש תמונות: תמונה אחת בחשיפה התואמת את מדידת האור שביצעה המצלמה, תמונה אחת כהה יותר, ותמונה אחת בהירה יותר. לאחר הצילום, ניתן לבדוק את התמונות על גבי הצג או מסך המחשב, ולבחור את המוצלחת ביותר.

<TABLE dir=rtl cellSpacing=0 cellPadding=0 width=408 bgColor=#6666ff border=0><TBODY><TR><TD class=ltext style="TEXT-ALIGN: right">המלצות לפיצוי חשיפה</TD><TD vAlign=bottom align=left width=20>

</TD></TR><TR bgColor=#ffffff height=4><TD colSpan=2></TD></TR></TBODY></TABLE></B><TABLE cellSpacing=2 cellPadding=2 width=408 border=0><TBODY><TR vAlign=top align=right bgColor=#d8c6a0><TD class=text12 width=150 bgColor=#d8c6a0>האובייקט המצולם</TD><TD class=text12 width=185 bgColor=#d8c6a0>הבעייה</TD><TD class=text12 width=50 bgColor=#d8c6a0>פיצוי מומלץ</TD></TR><TR vAlign=top align=right bgColor=#dfe8f9><TD class=text12 width=150 bgColor=#d7d7d7>אובייקט בהיר "שתופס" שטח גדול מהתמונה (עד 70%), והרקע כהה ממנו</TD><TD class=text12 width=185 bgColor=#dfe8f9>מדידת האור התחשבה ברקע הכהה מאחורי האובייקט, ולכן האובייקט התקבל בהיר מדי</TD><TD class=text12 width=50 bgColor=#dfe8f9>1-</TD></TR><TR vAlign=top align=right bgColor=#dfe8f9><TD class=text12 width=150 bgColor=#d7d7d7>אובייקט בהיר "שתופס" שטח קטן מהתמונה (עד 40%), והרקע כהה ממנו</TD><TD class=text12 width=185 bgColor=#dfe8f9>מדידת האור התחשבה ברקע הכהה מאחורי האובייקט, ולכן האובייקט התקבל בהיר מדי או "שרוף" מלובן, כך שלא ניתן להבחין בו בפרטים כלשהם</TD><TD class=text12 width=50 bgColor=#dfe8f9>2-</TD></TR><TR vAlign=top align=right bgColor=#dfe8f9><TD class=text12 width=150 bgColor=#d7d7d7>אובייקט כהה "שתופס" שטח גדול מהתמונה (עד 70%), והרקע בהיר ממנו</TD><TD class=text12 width=185 bgColor=#dfe8f9>מדידת האור התחשבה ברקע הבהיר מאחורי האובייקט, ולכן האובייקט התקבל כהה מדי</TD><TD class=text12 width=50 bgColor=#dfe8f9>1+</TD></TR><TR vAlign=top align=right bgColor=#dfe8f9><TD class=text12 width=150 bgColor=#d7d7d7>אובייקט כהה "שתופס" שטח קטן מהתמונה (עד 40%), והרקע בהיר ממנו</TD><TD class=text12 width=185 bgColor=#dfe8f9>מדידת האור התחשבה ברקע הבהיר מאחורי האובייקט, ולכן האובייקט התקבל כהה מדי או שחור לחלוטין, כך שלא ניתן להבחין בו בפרטים כלשהם</TD><TD class=text12 width=50 bgColor=#dfe8f9>2+</TD></TR><TR vAlign=top align=right bgColor=#dfe8f9><TD class=text12 width=150 bgColor=#d7d7d7>איזור בהיר בתמונה, שפחות חשוב לקבל בו פרטים, לעומת שאר איזורי התמונה</TD><TD class=text12 width=185 bgColor=#dfe8f9>באיזור הבהיר מבחינים בפרטים, אך האיזור הכהה חשוך מדי. לדוגמה, מבחינים בפרטים בנוף הנשקף מהחלון, אך פנים החדר חשוך ואין רואים בו פרטים</TD><TD class=text12 width=50 bgColor=#dfe8f9>1+ עד 2+</TD></TR><TR vAlign=top align=right bgColor=#dfe8f9><TD class=text12 width=150 bgColor=#d7d7d7>אובייקט לבן התופס את כל שטח התמונה</TD><TD class=text12 width=185 bgColor=#dfe8f9>מדידת האור, השואפת להשיג בהירות ממוצעת, תגרום לקיר להיראות אפור במקום לבן</TD><TD class=text12 width=50 bgColor=#dfe8f9>1+</TD></TR><TR vAlign=top align=right bgColor=#dfe8f9><TD class=text12 width=150 bgColor=#d7d7d7>אובייקט כהה התופס את כל שטח התמונה</TD><TD class=text12 width=185 bgColor=#dfe8f9>מדידת האור, השואפת להשיג בהירות ממוצעת, תגרום לקיר להיראות בהיר מהמציאות</TD><TD class=text12 width=50 bgColor=#dfe8f9>1-</TD></TR></TBODY></TABLE>
מתוך גיליון 6 של זמן דיגיטלי, מגזין ברזולוציה גבוהה

 

[שלמה]

יישר כוח על הלינק שהבאת.
כדאי שיהיה באשכול נעוץ של מושגים.

חשוב לזכור שכהה יותר קל לתקן מבהיר!
תמונה חשוכה אפשר להבהיר (ע"ח רעש).
תמונה שרופה=אין מידע קשה מאוד לתקן.
לכן חשוב מאוד לראות בזמן הצילום, מה נשרף או מה נאטם.
זאת רואים רק באמצעות היסטוגרמה (במצלמות מתקדמות יש גם היסטוגרמה של צבע).
אני אישית מצלם כמעט הכל בRAW, כך שתיקונים של סטופ לכאן או לכאן, הם בתחום הנורמל

 

[צל99]

כדאי גם להציץ בהסבר הקצרצר של נחום על הSZ.

 

[שלמה]

ההסבר של נחום מבוסס על הסבר ישן של ג'רי מאותו אתר שציינת. (כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם).
המאמר הבא פורסם לראשונה בפורום הצילום של תפוז, ועתה אני מעלה אותו גם כאן. הבנת העומד מאחורי השיטה
אותה פיתח אנסל אדאמס תתאים לצלמי פילם ודיגיטאל כאחד.
קריאה נעימה.
*****
שיטת הזון הולכת יד ביד עם אנסל אדאמס, צלם הנופים הכל מפורסם. כאשר פיתח אדאמס בשנת 1941 את שיטת הזון היה
זה מתוך מטרה לשלוט על הרמוניית הגוונים ורמת הבהירות בעת חשיפה. תצלומי הפראקים הלאומיים של ארה"ב הם עדות
מוצקה לכישרונו של אדאמס, אך לא פחות מכך "לשיטת הזון" אותה פיתח.

למה מה

כאשר צלם נסמך בעיקר על תאורה טבעית, הוא יתקל בתדירות גבוהה בבעיות קונטרסט הקשורות ישירות לתכונות ואופי האמולסיה
המרוחה על גבי סרט הצילום בו הוא עושה שימוש. לדוגמה, צילום באור שמש מלא או ביום בהיר (כמוהו יש בארץ קרוב ל-300 יום
בשנה). במקרה זה רבים הסיכויים כי הנגטיב "יסבול" מחלוקה לא נכונה של גווני האור והצל, והתוצאה עלולה להיות שונה ומאכזבת
ממה שדמיינת את הסצנה. צלמים רבים נוהגים "לתקן" את הטעון תיקון במעבדה אולם הנחתו של אדאמס הייתה שונה. לטענתו, קבלת
איכות צילומית ראשיתה על גבי הנגטיב, רק כך ניתן להפיק הדפס איכותי המביא לידי ביטוי את כל עושר הגוונים.

צלם המצלם סרטי שחור לבן ובאדיקות עוקב אחר כללי החשיפה והפיתוח המקובלים, ימצא עצמו (ובתדירות גבוהה) "אוכל את הלב"
פעם אחר פעם. הסיבה לכך היא, כי סרטי צילום קונוונציונליים לא קולטים במדויק את איזון האור כפי שנקרא מלכתחילה. במיוחד אמור
הדבר לגבי פרטים בצל ההולכים לאיבוד ולעיתים אף מאבדים מצורתם. כאשר מנסים לתקן ולהציל במעבדה את פרטי האפור, התוצאה
עלולה להיות אובדן צללים במקום אחר על גבי התמונה. דוגמה טובה לכך הוא הניסיון השגרתי להבהיר קיר לבן - אשר כתוצאה מכך
נאבד צל ופרטים במקום אחר, ואו נגרום לו להיות כהה מידי.

הנגטיב קובע

בעיות (פילם) רבות ניתנות לפיתרון באמצעות קיצור או הארכת משך זמן הפיתוח ושימוש בסוגי נייר שונים. אבל לעיתים קרובות הדבר
מסובך או בלתי ניתן לביצוע. ההנחה של אדאמס היא; כי המבוא לפיתרון בעיות בקונטרסט ראשיתו בנגטיב, וכאן בדיוק באה לידי ביטוי
"שיטת הזון" אותה הוא פיתח. לשיטתו, "תהליך הזון" הוא הדרך היחידה לשחזור מדויק של גווני הסצנה המצולמת. בעקרון פותחה
השיטה עבור מצלמות בפורמט בינוני וגדול, אך עקרונותיה מתאימים לפורמטים קטנים ושכיחים יותר.

למעשה דווקא בפורמט 35 מ"מ חשובה חשיפה מדוקדקת של הנגטיב כדי להפיק תוצאה ראויה, מאחר וכאן אנו "נלחמים" בשטח קטן
יותר וכל שגיאה "תראה למרחקים" עקב הצורך במנת הגדלה גדולה יותר. טווחי החשיפה או הטונליות של סרטי 35 מ"מ די מוגבלים כך
שחשיפה מדויקת ועבודת מעבדה נכונה יפיקו את מירב גווני האפור.

חשוב לזכור; צילום טוב הוא לא רק אותו רגע מופלא שהנצחת במצלמתך, אלא הטכניקה המביאה ומשחזרת את הרגע המיוחד
ההוא בחזרה לחים.

חזון הזון

ככלל אצבע, שיטת הזון מתייחסת באופן שווה לתהליך החשיפה ולתהליך הפיתוח. בניסיונותיו מצא אדאמס, כי סרט צילום מסוגל לעמוד
בחמש מצבי קונטרסט (בהתאם למשך זמני הפיתוח); מניגודיות מאוד נמוכה בהבדלים של 3 סטופים, ועד קונטרסטיות מאוד גבוהה
בהבדלים של 7 סטופים; מהחלק הבהיר ביותר של הנושא, ועד לחלק הכהה ביותר של הנושא המצולם.
בנוסף, ידוע לנו כי נייר צילום מסוגל לשחזר קונטרסט בערכים השווים ל-5 סטופים. כאשר צלם חושב בערכים אלו, הוא מסוגל מראש
לקבוע את החשיפה באופן שגווניי הבהיר והכהה יקלטו ביחס מתאים על גבי הנגטיב. שיטת הזון מאפשרת לצלם לקבוע את זמן פיתוח
הסרט כך שבתהליך ההגדלה לא ייווצרו בעיות..

העיקרון מאחורי שיטת הזון הוא תרגום גווני הבהירות של הנושא המצולם לתוך אזורים מוגדרים, ומכך גם שמה של השיטה.
כנקודת מוצא של השיטה נגדיר את גוון האפור הבינוני ZONE V (זוכרים כרטיס אפור 18% ), ומשם בחלוקה של פלוס+ מינוס-
5 סטופים נגדיר את יתרת הגוונים.
לדוגמה, אובייקט שבהירותו היא 1+ סטופ מנקודת המוצא שלנו, יכונה מעתה ZONE IV. כעקרון, סקאלת טווח הזון כוללת 11 אזורים
המתחילים בנקודה הבהירה ביותר המכונה גם נייר בסיס לבן - ZONE X, ועד השחור המוחלט ZONE O.

*רעיון הממחיש את מאפייני השיטה אותו אתם יכולים לנסות בבית, הוא באמצעות צילום סרט שקופיות (וולוויה 50 הולך טוב) וחשיפתו
לקיר בעל טקסטורה לבנה תוך שינוי הצמצם (+1 STOP ) בכל חשיפה וחשיפה.
רישום מדוקדק של ערכי החשיפות יעניק אינדיקציה לגבי יכולתו של הסרט הנחשף, ובנוסף ילמד אתכם לגבי טווחי החשיפה המאפיינים
סרט זה.

הלכה למעשה

כאן אני מותיר אתכם ברשות עצמכם ועם ידידנו האינטרנט. מנוע החיפוש הוא דרך מצוינת לגלות את מסתרי הזון ודרכי העבודה עימו.
כדי ללמוד את השיטה הלכה למעשה, הקישו "Zone System" ובין עשרות האתרים בטוחני שתמצאו את מבוקשכם. מקום מומלץ
במיוחד הוא אתרו של נורמן קורן המלמד את השיטה.