דרוש מידע ספר חרדי על גירושין

[kiwi]

יש מישהו שהתגרש כי שעמם לו, או בלי לנסות את כל האופציות האחרות, בוודאי כשיש ילדים בתמונה?
מיהי הקבוצה המושמצת הזאת שממהרת להתגרש על כל שטות בלי לחשוב על ההשלכות?

לא תמיד חושבים כי האגו הפגוע, והסביבה המעודדת, והיועצים ועורכי הדין שחוגגים, ומעל הכל הרצון לצאת לחרות(?!)

ולא באתי לשים את דעותי בפוקוס וגם לא אומרת שאני ממש צודקת.
רק שומעת סיפורים כואבים ולפעמים אני רוצה להתערב לצעירות הללו שחוות קשיים וחושבות שהגירושין יפתרו את הבעיות ואני רוצה לומר בכנות: אפשר להתמודד, אפשר לעבור את הקשיים, אפשר להעביר ולצאת מחוזקים.

ולא, לא הכל אצלי דבש עכשיו, ממש לא.
אבל האושר שלנו לא נמצא אצל הזולת. הוא נמצא אצלנו, בלב.

בלי לדעת מה, ומעבר לדיון כאן, מרגישה שמגיעה לך הערכה גדולה מאוד!!

תודה רבה!!!

 

[לא אני]

אלה טענות נפוצות מאוד, שלא לומר ממוחזרות. אבל לדעתי אין להן בסיס רחב או בסיס בכלל.

מי בדיוק חושב כך?

מי לא יודע את זה?

יש מישהו שהתגרש כי שעמם לו, או בלי לנסות את כל האופציות האחרות, בוודאי כשיש ילדים בתמונה?
מיהי הקבוצה המושמצת הזאת שממהרת להתגרש על כל שטות בלי לחשוב על ההשלכות?

לדאבוננו כן. עדין יש לא מעט כאלו.
ובכל אופן כציבור לא ניתן להסיק מכך על כלל אוכלוסית הגרושים.
כן חשוב מאד להמשיך ולהדגיש את המוכר וידוע הנ"ל כי למרות שזו כבר קלישאה מידות טובות, עבודה עצמית, מודעות ויותר דרישה מעצמי ופחות מאחרים היו פותרות בעיות רבות. גם אם ממש לא את כולן.

 

[לא אני]

ואגב, את יודעת מה עובר על ילדים בתהליך הניסוי והתהיה/טעיה הנ"ל?

את יודעת מה עובר על ילדים לאחר שנגמר התהליך?
זה קושי עצום וכאב מורכב ועולם שמוטט.
ומתי קשה יותר ומה פחות גרוע תלוי באינספור גורמים.
(ולדעת הפסיכולוגיה המודרנית אין תחליף להורה ביולוגי גם כשהוא לא מושלם.)

 

[R DESIGN]

לדאבוננו כן. עדין יש לא מעט כאלו.
ובכל אופן כציבור לא ניתן להסיק מכך על כלל אוכלוסית הגרושים.
כן חשוב מאד להמשיך ולהדגיש את המוכר וידוע הנ"ל כי למרות שזו כבר קלישאה מידות טובות, עבודה עצמית, מודעות ויותר דרישה מעצמי ופחות מאחרים היו פותרות בעיות רבות. גם אם ממש לא את כולן.

בגלל היכרות עם מקרים לא של אלימות ולא של הפרעת אישיות (מתסכל המקום שהנושאים האלו קיבלו... זה 2 הבעיות היחידות בעולם ש"מצדיקות" גט?)
אני רואה לנכון למחות ובתוקף על האמירה השיפוטית והקשה.

בכלל לא בסתירה,
@kiwi יקרה - מעריצה אותך עד דמעות ומורידה בפניך את הכובע.
את אישה גיבורה ואמיתית. אישה שמבינה את החיים באמת ומסתכלת להם בעיניים, ומבינה מה המטרה שבשלה נשלחנו לפה.

גם אמירה של: הם התגרשו בגלל רצון לחיים קלים וחוסר במידות - היא שיפוטית וקשה,
וגם אמירה של: התגרשי! זה נורא ואיום! את סובלת נוראות! - היא שיפוטית, ילדותית וקשה.

יועץ נישואים שאומר את זה, הוא לא יותר ממאכר שעושה כסף על גבם של אנשים.
חוץ ממקרים קיצוניים וקשים ממש - איש לעולם לא יאמר לצדדים מה לעשות. לעולם.
יועץ נישואים טוב יכוון אותם להבין את הבעיה, לנסות לפתור אותה.
שינוי מבט/ פרדיגמה/ תקשורת/ שינוי בבעל/ באישה/ בדינמיקה - לא יודעת ולא נכנסת לנושא. זה בכלל לא ענין שלנו, כצופים מהצד.
הענין היחיד שלנו - הוא לא לשפוט, ולא לומר ולחשוב דברים מרושעים וחד-מימדיים.

 

[אמא ועוד..]

לא יודעת מי היועצת שהלכת אליה
הפניתי אשה במערכת אלימה לטיפול, הבעל לא ככ הגיע, האשה ממש לא רצתה להתגרש,והיועצת זרמה איתה ובעבודה פרטנית היא יצרה שינוי מדהים!
לא בכל מצב של אלימות זה אפשרי, תלוי בגורמים,
אך כתבתי בפירוט כדי שידעו שהכי חשוב למצוא יועצ.ת מקצועי מאד, עם כתפיים רחבות, שמוכן לזרום עם הנועץ ולהאמין בו.

 

[efrat1]

ספר אוטופי

לא ראיתי בו בדל של אוטופיה.
לא יודעת איך אף אחד לא הזכיר את זה לפני אבל יש שם ילדה שלא הכינו אותה לעובדה שההורים שלה נפרדים.
אפילו בחצי מילה!
בכל הפרקים הראשונים היא מחכה שאבא יגיע, ואף אחד לא טורח ליידע אותה שהוא לא בדרך.

 

[kiwi]

אני רואה לנכון למחות ובתוקף על האמירה השיפוטית והקשה.

זו לא אמירה שיפוטית וקשה, במיוחד בגלל:

ובכל אופן כציבור לא ניתן להסיק מכך על כלל אוכלוסית הגרושים.

היא כתבה תובנות חשובות ואמיצות.
ובאמת, לכל אחד יש מסלול משלו.

בכלל לא בסתירה,
@kiwi יקרה - מעריצה אותך עד דמעות ומורידה בפניך את הכובע.
את אישה גיבורה ואמיתית. אישה שמבינה את החיים באמת ומסתכלת להם בעיניים, ומבינה מה המטרה שבשלה נשלחנו לפה.

תודה רבה!
(באמת ההתמודדות שלי הספציפית לא משנה כי כל אדם שונה וכל מקרה שונה.)

 

[Ruti Kepler]

לא תמיד חושבים כי האגו הפגוע, והסביבה המעודדת, והיועצים ועורכי הדין שחוגגים, ומעל הכל הרצון לצאת לחרות(?!)

ובשביל זה חשוב באמת להביא את הזוית של ילד שנפגע מגירושין. כמו בספר בית בובות.
אבל בעיניי לא נכון להביא רק אותה.

כי גם אם יש נשים שחשבו להתגרש בגלל אגו פגוע ורצון לצאת לחירות -
יש נשים אחרות, שפוחדות פחד אימים להתגרש. להיות בודדות ומושמצות. והן סופגות אלימות מילולית ופיזית, או חיות עם בן זוג מופרע אישיות או חולה במחלת נפש חסרת מרפא ואיזון.

ובשבילן כדאי להביא את הצד השני. של ילד שרואה בעיניים קרועות אבא משפיל את אמא, אמא מתפרצת בלי שליטה על אבא, סעודת שבת הופכת לשדה קרב.

 

[בונבוניירה פיקנטית]

אני כותבת עם דמעות בעיניים.
מכירה סיפור מקרוב, על בת, להורים. שלא היו גרושים. ממש ממש לא.
אחד מבני הזוג סבל. מאד סבל מבן הזוג השני. מאלימות פיזית ומילולית. מחיים שהגיהנום טוב לעומתם.
בן הזוג הסובל - לא רצה להתגרש. הוא היה מסוגל לקחת על עצמו את הייסורים. להקריב את החיים. אבל הוא היה בן אדם הוגר, והילדים שלו לא. והם סבלו....הו הו הו כמה סבלו!!!!!!!!!!!!!
ויום אחד, אצל אחד מהילדים הנשואים של אותו זוג 'לא גרוש' נוצרה בעיה שבאה בעקבות טראומה מחיי הסבל שעברו אליו. הוא הגיע אל ההורה הסובל ושאל אותו "למה???? למה נתת לי לסבול??? למה שתקת??? אני הייתי ילד קטן, חסר הגנה, לא יכולתי לבחור בזה. לעצמך - תבחר. בסדר. אבל בשבילי???"
וההורה עונה לו "ילדי, זה בשבילך. רחמתי עליך. מי ירצה להתחתן עם ילד להורים גרושים? מי רוצה לחיות בבית קרוע?"
והילד הזה יכול להעיד שיש חיים הרבה יותר רעים מבית קרוע. ויש אלימות שהקריע ה היא האלטרנטיבה העדיפה.
שוב, כמובן שכל מקרה לגופו ולא צריך להיות מפונקים, וכן לחשוב על הילדים אבל - ל]עמים טובת הילדים היא הגירושין.
ושנית, גם כאן וגם כאן. אנא אל תצקצקו בשפתיכן כאילו אתן הכי מבינות ויודעות ובטוחות מה צריך לעשות. לעולם לא תדענה מה הייתם עושים במקומו ולעולם לא עברת מה שהוא עבר או התמודדת כמו שהוא. אל תצקצקו ותפלבלו עיניים יודעות כל. רק תנו לו כתף תומכת, והיו איתו. באשר הוא שם.

 

[אשר שרבר]

בואו נזכור גם שכל דבר, כל אחד חווה בצורה אחרת.
כל אדם שונה כל אדם רואה אחרת לכל אדם יש נתונים שונים ורקע אחר שבו הוא גדל.
וממילא מה שמתאים ומאוד נכון לאחד גרוע מאוד לשני. ולהיפך.
וגם אם אחד יכול להתאפק ולהתגבר ולעשות הכל בשביל שהילדים יחיו בבית שלא יתפרק אצל השני באותה מציאות המגורים בבית שיש בו במתח רק יחריבו את עתידם של הילדים הללו.

 

[לא אני]

אני רואה לנכון למחות ובתוקף על האמירה השיפוטית והקשה.

תקראי שוב את ההודעה שלי ואם היא לא מובנת אז אתן לה כותרת:
לא שיפוטיות כן מודעות.
כי למרות שבאמת נורא להאשים אנשים סובלים בקושי, ולצקצק ולהין יותר טוב מהם.
עדין יש לא מעט הזדמנויות לגירושים שיכולות היו להמנע.
ואם אתה לבד בסיפור ובצומת זו בחירה שלך ומחיר שאתה תדרש לשלם.
אבל אם ה' חנן אותך בילדים מערכת השיקולים אמורה להיות הרבה יותר מסועפת ומורכבת.
ובית בובות מביא את הקול הזה.
הוא אומר אנחנו לא יודעים מה היתה הסיבה לגט והאם הוא כורח הוא חוסר מידות ומאמץ, אבל הי שימו לב - יש אנשים נוספים שמשלמים מחיר יקר על הבחירה שלכם. תתחשבו בו. תחשבו עליו.
ועדין לא בהכרח שהמסקנה תהיה להשאר יחד, אבל היא תיקח בחשבון את הכאב והקריעה הזו.
(שלפעמים הם אכן ברירת מחדל טובה יותר, ולפעמים לא)

 

[מרחבית]

לפעמים בן/בת זוג שהם קשים במיוחד ממשיכים בהתנכלויות גם אחרי הגירושין. כגון הסתת הילדים נגד הצד השני, המצאת עלילות על הצד השני עד כדי עירוב המשטרה.
אנשים חווים לפעמים ניסיונות עצומים.
ומסכימה עם כל מילה:

אנא אל תצקצקו בשפתיכן כאילו אתן הכי מבינות ויודעות ובטוחות מה צריך לעשות. לעולם לא תדענה מה הייתם עושים במקומו ולעולם לא עברת מה שהוא עבר או התמודדת כמו שהוא. אל תצקצקו ותפלבלו עיניים יודעות כל. רק תנו לו כתף תומכת, והיו איתו. באשר הוא שם.

 

[לא אני]

יש נשים אחרות, שפוחדות פחד אימים להתגרש. להיות בודדות ומושמצות. והן סופגות אלימות מילולית ופיזית, או חיות עם בן זוג מופרע אישיות או חולה במחלת נפש חסרת מרפא ואיזון.

ובשבילן כדאי להביא את הצד השני. של ילד שרואה בעיניים קרועות אבא משפיל את אמא, אמא מתפרצת בלי שליטה על אבא, סעודת שבת הופכת לשדה קרב.

זה מסר חשוב אבל אחר.
ואין סיבה לרכז את כל המסרים בספר אחד. ולא נכון ולא יעיל.
והוא מונח ומחכה - הלואי שתבואי ותטלי ותכיני לנו עוד ספרים נהדרים ומחכימים ומאירים זויות אפלות.
ובעיני הספר בית בובות הוא אחד הספרים הטובים שיצאו. ואהבתי מאד דווקא את נטרול עולם המבוגרים מהסיפור והתמקדות בעולם של חנהלה, שלא משנה כמה כולם צודקים - היא סובלת.
ואם היו מוסיפים לנו מידע - היינו מתחילים לחשוב נכון או לא צודק או צודקת, וזה היה עיוות של מהות הספר, והיינו שוכחים מחנהלה ומהכאב ועסוקים בסוגיות הירואיות של גיטין והפרעות וחוליים.
ובאופן אישי - עם שום ספר שואה לא בכיתי כל כך הרבה כמו עם בית בובות.

 

[אמא ועוד..]

תקראי שוב את ההודעה שלי ואם היא לא מובנת אז אתן לה כותרת:
לא שיפוטיות כן מודעות.
כי למרות שבאמת נורא להאשים אנשים סובלים בקושי, ולצקצק ולהין יותר טוב מהם.
עדין יש לא מעט הזדמנויות לגירושים שיכולות היו להמנע.
ואם אתה לבד בסיפור ובצומת זו בחירה שלך ומחיר שאתה תדרש לשלם.
אבל אם ה' חנן אותך בילדים מערכת השיקולים אמורה להיות הרבה יותר מסועפת ומורכבת.
ובית בובות מביא את הקול הזה.
הוא אומר אנחנו לא יודעים מה היתה הסיבה לגט והאם הוא כורח הוא חוסר מידות ומאמץ, אבל הי שימו לב - יש אנשים נוספים שמשלמים מחיר יקר על הבחירה שלכם. תתחשבו בו. תחשבו עליו.
ועדין לא בהכרח שהמסקנה תהיה להשאר יחד, אבל היא תיקח בחשבון את הכאב והקריעה הזו.
(שלפעמים הם אכן ברירת מחדל טובה יותר, ולפעמים לא)

תרשי לי להוסיף- גם אם אין מקום לשנות את הדעה בגלל הילד, ברגע שמודעים יותר לתחושותיו האופציונאליות- אפשר לתווך לו את המציאות באופן מותאם ורגיש יותר

 

[ששונית]

ההסבר לריבוי הספרים בנושא במגזר החילוני הוא המציאות הרווחת שם שהממוצע הנורמלי בישראל הוא שכל ילד שלישי (!!) הוא ילד להורים גרושים או פרודים.
והיות שהמקרים האלו כל כך מצויים שם, פעמים רבות ההורים ממשיכים בהתנהלות סבירה ואפילו חברית עם הגרוש/ה.
רק לאחרונה דיברתי עם אישה מסורתית שסיפרה לי לפי תומה שהשתתפה בחתונת הגרוש שלה עם אשתו החדשה, וכמה שהיא ניסתה היא באמת לא הבינה למה הלסת שלי מתקשה לעלות למקומה.
וגם אם הגירושים אצלם כן היו עם מלחמות ורפש, אין להם בעיה לדבר בפתיחות על הרפש הזה.
במגזר שלנו רוב הגרושים טעונים עד אימה, בפרט שברוב המקרים לכל אחד מן הצדדים יש חמולות שלמות שעומדות מאחוריו ומזינות את הלחימה, וקשה עד בלתי אפשרי לכתוב ספר לילדי גרושים בלי לערב את המריבות שמסביב, לכן ב"בית בובות" הסופרת צעדה באומנות על קליפות ביצים, כי אף אחד לא רוצה שהילד שלו יקרא על המריבות האלו.
הספרות אצלנו (עדין) משתדלת לשמור על כבודם של הבוגרים וההורים ולהציב אותם באור חיובי.
הרי לא תכתבו בספר לילדים שאבא צרח וטרק דלתות ושאמא נעלה את דלת הבית וסרבה לתת לו להיכנס.

 

[מרחבית]

יש שם ילדה שלא הכינו אותה לעובדה שההורים שלה נפרדים.

אני גם הרגשתי שחסרים הסברים לילדה. לא רק על הפרידה, גם בהמשך.
להרגשתי, ספר נוגע ללב במיוחד. ועד כמה שזכור לי (קראתי מזמן) הוא לגמרי לא שיפוטי, באופן די נדיר. לא נוגע בכן גירושים לא גירושים, כן צודק לא צודק.
מציב תמונה נוגעת ללב במיוחד של ילדה קטנה שנקלעה למציאות כזו.

 

[שרה ל 123]

לדעתי עלה פה נושא מאוד קשה לדיון.
מצד אחד אנחנו אוהבים לומר שהיום אנשים מתגרשים על כל דבר קטן ושזה נהפך כבר לדבר רגיל. אולי הם אומרים כי הם חושבים שזה ישכנע זוגות משועממים לא להתגרש אז אני דנה אותם לכף זכות.

לדעתי מי שאומר את זה אף פעם לא שמע מקרוב סיפור של זוג התגרשו, יש סיפורים כל כך קשים ובסופו של דבר אף אחד לא נהנה מהגירושים, לא הבני זוג ובטח שלא הילדים. אבל הרבה פעמים זה הדבר היחיד שנשאר לעשות כדי לחיות חיים איכשהו נורמליים.

לצערי אני מדברת מניסיון, הורים פרודים....

 

[שלמה וייס]

לפעמים עדיף סוף כואב, מכאב ללא סוף.

 

[שרה ל 123]

לפעמים עדיף סוף כואב, מכאב ללא סוף.

ואו איזה משפט חזק!

 

[מרחבית]

יש בעיה כללית כזו: כל נושא שלא מדברים עליו, אנשים לא מודעים לו, ויש לזה חסרונות רבים.
ברגע שנושא עולה למודעות הציבורית, יש לזה יתרונות. מצד שני, בהכרח הדבר נהיה יותר לגטימי, וככל שדבר הוא לגטימי יותר, הוא נותן את המקום למי שחייב להיות שם, וגם סוחף אחוז כזה או אחר שלא חייב להיות שם.
אין פיתרון חד משמעי לבעיה הזו, שקיימת במגוון נושאים. יש צורך באיזון נכון, ולא קל להגיע אליו.