סתם השתפכות

[אוהב0ישראל]

מפאת גודלו של ביתי ומפאת הלכלוך והבלאגן וכו' שאני עושה כשאני מציייר, הרי ששנים אני לא נוגע בצבעים אמיתיים, לא פחם ולא שמן... לצערי הרב.
אצל הורי יש מאות ציורים ורישומים שציירתי. אצלי למעט כמה ציורים דיגיטליים שעשיתי לאחרונה אין ממש כלום. ואני כבר 16 שנים נשוי...
השבוע בתי הגדולה נכנסה לחוג ציור בשמן, ועל כן קניתי לה את החומרים הנצרכים וגם פשפשתי בארגזי הכלים שלי כדי לדלות עבורה חומרים ושמנים משלי.
(אנחה) בבת אחת חזרתי לימים בהם לא יכולתי להעביר ולו יום אחד מבלי לצייר לפחות שעתיים שלוש. אני זוכר תקופות בהם הייתי מצייר בלילות עד הבוקר ללא הפסקה. ימים שהיו ואינם עוד.
חשבתי לעצמי לקנות גם עבורי את הנצרך ולחזור שוב להרגיש את הבד ואת המכחול, את גירי הפחם ואת הלכלוך, אבל אז אמרתי: רגע, ואיפה בדיוק אעשה זאת?...

 

[Malki.A]

בא אלי

 

[נוי]

הזדהות. לי חסר עוד משאב אחד בנוסף למקום- זמן.

 

[אפרתה]

הזדהות. לי חסר עוד משאב אחד בנוסף למקום- זמן.

בין קודש לחול בין אור לחושך... פורשים ניילון על השולחן בסלון (!) ןליומיים הבית הופך למיני סטודיו (ואוי ואבוי למי שיגע)

יותר זול מללכת לפסיכולוג...

 

[תמנתי ווב דיזיין]

מזדהה

 

[נוי]

בין קודש לחול בין אור לחושך... פורשים ניילון על השולחן בסלון (!) ןליומיים הבית הופך למיני סטודיו (ואוי ואבוי למי שיגע)

יותר זול מללכת לפסיכולוג...

ומי יממן פסיכולוג לילדים ששומעים זעקה מקפיאת דם:"ללללללללללא!!!!!"? ההורה ישתחרר והמסכנים למודי הטראומה ישובו להרטיב בלילות, ואז ההורה יזדקק שוב לשחרור, ושוב יצבע בסלון... וחוזר חלילה.

 

[אפרתה]

ומי יממן פסיכולוג לילדים ששומעים זעקה מקפיאת דם:"ללללללללללא!!!!!"? ההורה ישתחרר והמסכנים למודי הטראומה ישובו להרטיב בלילות, ואז ההורה יזדקק שוב לשחרור, ושוב יצבע בסלון... וחוזר חלילה.

טוב, עם כזה דמיון שחור אני לא מתוכחת, אבל אפשר לסגור פחות או יותר כשהם בשטח.
ו.. בינתיים הם ישנים רגוע...

 

[אבישי]

עצה ,שלא בטוח בכלל שתעזור לך,
כי אתה מדבר על אומנות גבוהה,על מכחול ובדים וכו...
שזאת הייתה שאיפתי המקורית,לצייר שמן על קנווס,
בילדותי הייתי צופה בבנות דודתי על הרמה הגבוהה איך שהם מציירות בשמן,ומקנא...
לצערי -לאחר מחשבה,שלא היה באפשרותי ללכת לקורסים לשמן,בגלל שבישיבה רואים זאת
ברוח לא טובה,ומפני ששמעתי הרבה וגם ראיתי נאנחים במכירות ציורי שמן לגלריות ועד מכירה פרטית,
(לא שאני מייאש ח"ו איזה מישהוא,ולא אותך גם חחח..כל אחד בדרכו ושיצליח מעלה מעלה...)
בחרתי בחוסר ברירה ונכנסתי למסך וואקום,ושכחתי מעיפרון ,מחק,מחדד,צבעים,דפים ועוד...
לשמחתי זה יותר נקי,לדעתי האישית יותר מוכר,
והיות והציוד שבסטודיו שלי עתיק ונחמד למראה,שמחתי שלא אלכלך אותו,
יש אח תאום ליוני גרשטיין ,גם צייר וכיום פסל,שפתח גלריה ענקית בירושלים,רק בגלל הסיבה
שמנצלים את הציירים בתשלום ,והאחוזים שהם נותנים לצייר אפסיים,ביחס לעבודה המוכשרת
והיפייפיה שהם מגישים,ולדבריו הוא שובר את המיתוס הרע הזה-ולכן הקים גלריה משלו,ורק בכדי לעזור
ולהציל את המצב הפיננסי של הציירים והפסלים בארץ,
כיום במסך ידוע שאפשר לצייר הכל,שמן,מים,פסטל ועוד ועוד....
להגיד את האמת,אני עדיין מקנא במי שמצייר עם הכלים המקוריים,
בכל מצב אני מאחל לך המון הצלחה בעתיד

 

[אוהב0ישראל]

תודה על התגובות.
לאבישי היקר והכשרוני עד למאוד.
לשמחתי לא הפכתי את הציור למקצוע פרנסתי. כמו שאני מכיר את עצמי זה היה משניא עלי את הציור. אני אוהב לצייר לעצמי, על פי רעיונות ש-ל-י, ואני כל כך רכושני שקשה לי להיפרד מדברים יקרים לי 0וזה בהחלט יקר מאוד עבורי), כך שלהתפרנס מציור בדר"כ לא ניסיתי למעט בשנותיי בישיבה שמכרתי רישומים של גדולי ישראל וב"ה חייתי יפה ללא הזדקקות להורים.
ולגבי הואקום, אני מצייר גם בוואקום אבל זה לא זה. חסר הריח, חסר המכחול והמגע האמיתי עם הבד, חסר את הנשמה שבזה.
הנה עכשיו אני באמצע שרבוט שמן, וההרגשה היא שיכולתי להוציא יותר מעבודה מול בד אמיתי.

 

[אבישי]

מסכים עם כל מילה

 

[עפרה]

טוב, עם כזה דמיון שחור אני לא מתוכחת, אבל אפשר לסגור פחות או יותר כשהם בשטח.
ו.. בינתיים הם ישנים רגוע...

יצא לי פעם אחת לפני כמה זמן לנסות לצייר ציור קטן בשמן (הזמנה), אחרי כמה שנים שלא ניסיתי מאז הפכתי לאם. חשבתי שאעבוד בלילה כשהילדים ישנים או משהו.
הבעיה היא שכשמתחילים עם ציור שמן אז אי אפשר להפסיק באמצע, ואז זה עומד באמצע הבית ונמצאים מסביבו 24 שעות. אין מצב של רק בלילה, רק כשהילדים לא בבית, רק כשהם עסוקים במשהו אחר... בד על כַן זה מגנט וחייבים לרוץ אליו כל רגע, וכל הזמן להעיף מבט ולתפוס במכחול רק כדי לסדר משהו שלא נראה מספיק טוב, ולהיתקע על זה עוד שלוש שעות.

לכן ארזתי שוב את הכול וצריך לחכות לפנסיה, בעז"ה.

 

[אסתי הס]

מעניין לשמוע את דעתם של אלו שעובדים עם פיינטר בסגנון אומנותי קלאסי

 

[yaeli]

מזמן לא נאנחתי כך מרוב הזדהות...

בשלב מסויים בחיים שלי, שמחתי שהזדמנה לי האפשרות להפוך את הציור לפרנסה, וכך 'ביליתי' 10 שנים באיורים לעיתוני ילדים וספרים... 10 שנים שבהם לא היה יום שלא השתוקקתי לצייר משהו בשביל עצמי (כזה ציור עם מכחול וצבעים, עם 'נשמה'), ולתלות על הקיר... בדיוק כמו שהייתי עושה כשהייתי עדיין צעירה ובלי ילדים (ממש כמוך, עד הבוקר).

לצערי הרב, מרוב עומס העבודה ונטל הבית והילדים לא נותרו לי זמן וכוחות להקדיש לזה, וכך נשארתי גם אני עם חלומות בלב ודגדוגים בידיים. עד היום אני נכנסת ל'ארטא' וחוטאת בקנייה של שפורפרות צבע ומכחולים, בהנחה שאני חייבת את זה לעצמי... ולבסוף מצרפת אותם ליתר הציוד הישן והאהוב שנח במגירות העבודה שלי.

אבל כמו שאמרה עפרה, כנראה שגם אצלי - התחביב יקר הערך והזמן יצטרך לחכות לפנסיה...

 

[ayal]

מזדהה,
סתם רעיון, כשציירתי בשמן בעבר, הייתי תולה את הציור הרטוב על הקיר על מתלה גבוה, בהפסקות בציור.
ביום חופשי הייתי מציירת וכל פעם מחליפה את הציור ככה שהיתה לנו 'תערוכה מתחלפת' בבית.
כשהציור תלוי על הקיר זה גם עוזר לתכנן איך להמשיך אותו, ככה שביום, עם הילדים, חלק נסתר במוח שלי היה עסוק באיך לשפר את הציור.