עד כמה השפל הכללי משפיע עלינו?

  • הוסף לסימניות
  • #1
בנתונים של 2013 ישנו שפל בתקציבי הפרסום בעתונות בכלל וחלה שחיקה דרמטית במחירי הפרסום.

ראה כאן:

http://www.themarker.com/advertising/1.2215351

זו המגמה שרואים כבר תקופה ארוכה בכל הנוגע לפרינט. השאלה היא האם זה משפיע גם בצורה כ"כ משמעותית גם על המיגזר החרדי, שבו הפרינט עדיין חזק יחסית.

מה דעתכם? האם גם בעתונים החרדיים ישנה ירידה חדה בביקושים ועד כמה אפשר לנצל את הסיטואציה להתמקחות על מחירי הפרסום?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
ב"מגזר" הכללי. המצב קשה עקב המעבר של הפרסום לעולם האינטרקטיב. מה שבציבור החרדי זה כמעט לא קורה...

ציטוט מתוך הכתבה:
מגמות ונתחי שוק: הטלוויזיה היא עדיין המדיה הגדולה והמועדפת, העיתונות בירידה עקבית והדיגיטל מגדיל את חלקו בתמהיל כשהוא ממציא את עצמו כל יום מחדש".
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בעיקרון הניתוח ודאי נכון. אבל קיבלתי עכשיו קישור לכתבה מאלפת של 'העין השביעית' הממוקדת בעתונות החרדית. שם מדברים גם על פגיעה משמעותית בפלח של הפרינט אצל החרדים, גם בגלל התפתחות בועה של אינפלציה בעתונים וחינמונים.
ראה כאן:
http://www.the7eye.org.il/82869
הנתון שחסר שם הוא האם תנאי השוק המשתנים הביאו להשפעה מעשית על מחירי הפרסום במדיה החרדית או שאפשר עדיין לדרוש ולקבל מחירים ועמלות כמו פעם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הפוסט הזה שכתבתי בזמנו בפשקוויל יורד לכל השאלות כאן. ממנו ניתן להסיק בנוגע לעמלות גם... משום מה יוצא לי פעמיים בתוך 24 שעות לקדם פוסטים ישנים שלי... כנראה זה עוד רלוונטי :)

(נקודתית לשאלה; היומונים כאחד שוד ושבר ומוכרים סדינים בשקל. בשבועונים זה קרוב לשם. במקומונים הריווח הוא בגלל נתח שוק ולא גולמי, אזי אין לאן להוריד)

כיכר תחריר

יש עולם מחוץ לפשקוויל. והעולם הזה בועט וצועק, בעיקר סחרחורת. מיזבלה, אייס. מדורי הפרסום בעיתוני הכלכלה.

זה התחיל כלפלוף וכשיחות מסדרון, ויש שכבר מחפשים את כיכר התחריר של עולם הפרסום. על המגאפון הראשי – דורי בן-ישראל מבלוג מיזבלה.

המחאה החברתית כיסחה תקציבים, עמלות המדיה מותירות למשרדים אדמת זהב חרוכה. יפעת היא שטן-גדול של הסיפור. עכשיו תכניסו את כל הצרות הכלכליות הללו לתוככי המשרדים, הכל מתפוצץ בעיקר על העובדים ו'המצב בטטה'.

כולנו אחים כולנו יהודים, השלום לכם?

מה קורה בעולם הפרסום הגדול?
תראו. לבוא להגיד 'עולם הפרסום בנסיגה' – אין בלוף גדול מזה.

עולם הפרסום לא רק שהוא לא נוסג, הוא צומח במהירות מטאורית. הוא מנוע הצמיחה הכי מהיר שקם מאז ומעולם. כלפי עצמו וכלפי כל הקטגוריות; בזכותו יש לנו את גוגל ופייסבוק. בזכות גוגל האקדמיה בשיכרון חושים. הספרות, החדשות, החברתיות, העסקים, משנים פזה בטירוף. בזכותו העולם נהפך לכפר גלובלי. בזכותו ממשלות נופלות וקמות. בזכותו מגדלי משרדים ענקיים הופכים למיותרים בשל הענן. בזכותו רופאים גדולים מפחדים מרופאים קטנים. בזכותו קבוצת מיקוד סינית משפיעה על שטוזים של תנובה. בזכותו חברות המוניות בפשיטת רגל. ובעצם מה לא. הכסף לפרסום מתרחב וחוץ מכמה זקנים מצ'וקמקים אין מי שלא מכיר בו.

אז מה? איך ייתכן שעולם שלם שרוי במצוקה תוך כדי שהוא מפיח חיים בתהליכי ענק? איך יושבים לנו ובוכים כל בעלי המשרדים וקבוצות התקשורת רבי העוצמה בו בשעה שהם מייצרים את העולם החדש?

התשובה במילה אחת: תנאי מלחמה. בסוריה יש המון הרוגים כעת, נפגעים, עשן, בלבול, וגם נפוחי כפן רבים. אבל כשהמהפיכה תושלם, והיא תושלם, השמש תזרח והאור יעלה. ממשל חדש ימחוק את ההתנהלות הבעייתית רבת השנים.

עולם הפרסום אמנם לא חווה התנהלות מושחתת לאורך השנים (נו, בחסד). אבל מודל הריווחיות שלו כבר לא מתאים לצורת ההתנהלות של ארבעת השנים האחרונות. האנדרלמוסיה היא בעיקר מסיבה אחת: חוסר בהירות במה שעומד לפנינו. ברגע שהכל יהיה ברור, העניינים יסתדרו יופי, והכסף יזרום בחזרה. בעז"ה. אמן.

שם המשחק: רלוונט
בגדול, מודל הריווח העיקרי של משרדי הפרסום היה ועודנו ברובו עמלות המדיה. מה שהיה טוב לטלוויזיה (אצלם. וליומונים, אצלינו) היה טוב גם לרדיו ולעיתונות הארצית הותיקה כמובן. זה נגמר. למה? בגלל היצור המאיים הזה שעדיין לא ברור איך אוכלים אותו בשם ה'דיגיטל'.

בעיתונות ובטלוויזיה הלוקשים שהאכילו את הלקוחות היו מעולים. צבועים באדום, נשמעים טוב, מלאים בריצ' צפוף, ומי יכול היה לערער עליהם. "אתה מפרסם בפריים-טיים בערוץ 2 וכיסית את המדינה" "דאבל-ספרד בידיעות אחרונות ואף אחד לא יכול עליך".

אלא שהדיגיטל כמובן מדבר אחרת: תשלם בדיוק כמה שאתה צריך לשלם. שקל ל-1000 חשיפות זה לא בשמים. ה'פרפורמנס' (תשלום פר קליק) בכלל מכופף ידים למאבקי ההיצע-ביקוש. לפרסם לכל המדינה טיטולים למבוגרים? מה פתאום – קבל חשיפה בדיוק לפי הצורך. ילדים לילדים, אקדמאים לאקדמאים, ואפילו חלוקה לימי הולדת, ופרסום טי-שירטים רק לאוהדי קבוצות מסוימות במדינה.

וכך, גוגל כחברת הפרסום הגדולה בעולם מנהלת את השוק כבריון שכונתי. אתה יכול להחליט מחר לפרסם בכיכר השבת או ב-YNET בגרושים-כסף באמצעות גוגל (כן כן, תעשו בירור), אז כמה כבר יכולים להעלות יותר את המחיר בעלי האתרים יותר מגוגל עצמם? בסדר, הבאנר הראשי גובה מעט פרמיה גבוהה יותר, אבל עדיין רחוק ממה שהיינו רגילים לשלם במדיות המסורתיות.

ולא, לא מדובר במגמה זניחה כמובן. לפי חברת הייעוץ הבינלאומית זניט מדיה (שבבעלות קבוצת פובלסיס), בשנת 2012 הפרסום באינטרנט היה אמור לעקוף את הפרסום בעיתונות. הסתיימה שנת 2012, לא ברור אם זה אכן כבר קרה, אבל זה תהליך עצום.

ושוב: כאן גוגל האכזרית לא בדיוק מעיפה מבט אל משרדי הפרסום. אין 5 אחוז מדיה ובטח לא 35 אחוז. תשלמו בדיוק כמה שצריך ואל תבלבלו לנו את הראש. משרד פרסום שהתרגל לקבל 15 אחוז ממסע פרסום של מליון ש"ח מוצא את עצמו לפתע עם 35 אחוז מהתקציב ללא עמלות. ואנחנו עוד בתחילת הדרך.

יתירה מזו: גם משרדי דיגיטל עצמאיים לחלוטין, וישנם כמויות כאלו – וטובים, מוצאים את עצמם נאנקים עם צורך במשכורות לפלנרים ומנהלי קריאיטיב בלי מדי הכנסות. ואז הם נרכשים על ידי הגדולים, נזרקים לרחוב, ושוב נרכשים. מקאן אריקסון עדיין מתלבטלטלת (כן: מתלבטלטלת) אם להתייחס לדיגיטל כיחידה עצמאית או לא. וכמוה כולם.

אגב, תראו כמה השוק בתולי ורך עדיין: רוב הפרסום בגוגל עדיין מצחיק וגנרי. מזכיר את פרסומי 'בנק לאומי בע"מ" של שנות החמישים. כמובן מפני שעדיין העולם לא יודע כיצד להתייחס אליו.

553325_362526127200509_1789015935_n
חברון זלצמן שביט בעשר שקל
ובגטו החרדי? התובנה נקלטה, אופן השימוש שונה
טוב, ברור שאצלינו האינטרנט עדיין לא חדר מספיק. בטח לא בכיוון של פרסום דיגיטלי. דרושים עדיין תהליכי עומק במגזר בכדי לנרמל את הזירה הזו, אם בכלל זה שייך.

ובכל זאת, חכמת ההמון הולידה את ההארה שנגמרו החגיגות של העיתונות המסורתית.

מה שהיה טוב ל-50 שנות שלטון של 'המודיע' כבר לא שווה היום. בעבר המפרסמים היו בעיקר מנהלי מותגים חילוניים שחדרו למגזר וקנו כל לוקש שמכרו להם במשרדים. כיום המאסה העיקרית של הפרסום היא עצמאית לגמרי, כל מנהל מותג חרדי מבין שאי אפשר לקנות אותו ביומון וחצי, והויכוח על הפלס והמבשר כבר לא נוגע לליבת הפרסום שלו. אם בכלל.

מה שקורה אצל החילונים באינטרנט קורה אצלינו. יותר רלוונט, יותר ירידה לקהלי יעד. מחירים זולים המון מדיות קטנטנות וכו'. לך תבנה מודל עסקי שבנוי על חצי עמוד 37 בקוראים אלעד, ועל דאבל במידע לכל ביתר בסיכות כשכל זה יחד מגיע ל600 ש"ח.(אז אמרת שהגודל שלכם הוא A4 קטן, ולא A5 גדול? וכמה זה בסנטימטר?).

כעת, כל זה אכניס בבעיה אחת גדולה: אין מצב שמשרדי הפרסום ירוויחו מספיק אחרי טרטור של כל כך הרבה מקומונים, עלונים, יומונים, שבועונים, מדריכים.

לעת ערב, יהיה אור
אבל אל ייאוש, זה רק זמני. אוטוטו המהפיכה הדיגיטלית תושלם. אתרים, באנרים, אפליקציות, סלולר, ארנקים סלולריים, מציאות רבודה, ועוד המון.

עולם הפרסום הבא יהיה הרבה הרבה יותר מעניין. הקריאיטיב יגלוש הרבה מעבר לרעיון פרינט או ויזואל. קריאיטיב מבוסס מיקום, מבוסס גילאים, מבוסס תאריכים, אפליקציות מגניבות לכל תחום, תאמינו לי, מדורי המדע הבדיוני בהווה מפספסים את המעבר לפינה. במדורי הליל שישי אנחנו מסקרים חלק מהמהפכה הזו, וישנם כבר בלוגים שמיועדים במיוחד עבורם.

בינתיים המוצרים הללו מוכשרים רק חלקית במגזר החרדי (או בחלקו). אבל עוד רגע, עוד שניה של סבלנות, יטבילו את הכל בבור המים החמים של מקווה אורנשטיין, ינקרו את צומת האינטרנט, והכל יוכשר למהדרין מן המהדרין. ומי שלא מאמין מוזמן לראות את תוצאות הטי.ג'י.איי. העגומות שפורסמו אמש על התרסקות הפרינט הטוטאלית.

ואז. אז? – אז יוסי צלניקר יחזור לכתוב את מדור הפרסום היפהפה שלו בקו-עיתונות. אז חיים גיל יפסיק לדלג על מדורי פרסום ויפסיק לעשות מדור פרסום של חצי עמוד. אז פשקוויל יעלה בכל שעתיים פוסט נוסף על פעלול של 'תוצאות אפקטיביות' ושל 'אפיקים'. רק סבלנות. אז.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
באמת ניתוח יסודי וממצה. דבריך נכתבו לפני כמה חודשים ואני מניח שהמצב של הפרינט לא השתנה מאז לטובה.

אבל אני ביקשתי להתמקד בשאלת ההשפעה המעשית שניכרת בעתונות המודפסת שלנו ביחס לכמויות עמודי פרסום, מחירי עמודים ועמלות.

אתה כותב:
"מה שהיה טוב ל-50 שנות שלטון של 'המודיע' כבר לא שווה היום. בעבר המפרסמים היו בעיקר מנהלי מותגים חילוניים שחדרו למגזר וקנו כל לוקש שמכרו להם במשרדים. כיום המאסה העיקרית של הפרסום היא עצמאית לגמרי, כל מנהל מותג חרדי מבין שאי אפשר לקנות אותו ביומון וחצי, והויכוח על הפלס והמבשר כבר לא נוגע לליבת הפרסום שלו. אם בכלל".

דברים כדורבנות. אבל מה לעשות שכולנו עדיין רואים כל שבוע מאסות של עשרות עמודי פרסום ביומונים. זאת אומרת שהעסק עדיין עובד, לפחות כלפי חוץ (כי איננו יודעים מה התימחור האמיתי של העמודים הללו, וזאת בדיוק הנקודה שעומדת לדיון כאן). חוץ מזה, הרי בכל זאת המודיע ויתד צריכים לחיות ממשהו. 'משפחה' למשל באמת עשה צעד אמיץ וסגר את החינמון של אמצע השבוע בגלל חוסר ריווחיות. אבל האחרים הרי שורדים. איך? המפלגות מממנות? יתרות הון מהעבר הפורח? אינני יודע. מישהו צריך להאיר עינינו בשאלה הזו, כי אם הם עדיין מוכרים עשרות עמודים לשבוע במחירים יפים, אז עם כל הכבוד לתיאוריה, עם המציאות קשה להתווכח.

אגב, בדיוק היום קראתי במדור הפרסום של יתד כיצד השילוש הקדוש של בולטון-אפיקים-אורן מסבירים שעתיד הפרסום במדיה החרדית טמון רק בעתונות המודפסת ובפרט ביומונים שיש להם הכוונה רוחנית וכו' בלה-בלה-בלה. אז מה האמת? יש ביקוש או אין? עדיין משלמים טוב על העמודים או מקבלים מחירי רצפה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מכר ותיק בשוק הפרסום החרדי אמר לי כבר כמה פעמים לאחרונה שבנוסף לצרות של הענף בכלל גם המלחמה האובססיבית במגזר הליטאי של יתד והפלס תורמת למה שהוא הגדיר בתור התאבדות קולקטיבית וקאניבליזם של הענף. הרי כולם יודעים שיתד מציע תנאים מועדפים שלא הציע מעולם רק כדי למצב את עצמו כיומון ליטאי בלעדי. זה לגיטימי, במלחמה כמו במלחמה ובתחרות כמו בתחרות. אבל בתכל'ס זה מה שגורר את כל השוק למטה.

זה לא רק ענין של מחירי רצפה ועמלות מפתות. מכיוון שהפלס נאבק על חייו ומחזיר מלחמה בדרכו מבינים הגופים המפרסמים שכבר עדיף להם להישאר לגמרי בחוץ מאשר להישחק במלחמות הרבנים וקהלי הצרכנים. זה מה שגורם למגמה מסתמנת של ביטול מוחלט של קמפיינים ביומונים החרדיים וכדוגמה ציין ידידי את קופ"ח מכבי ולא רק הם. היומונים כבר הפסידו במודע כמה לקוחות כבדים שהחליטו "לא פה ולא פה" כמו ועד הרבנים לצדקה ובר כל שעברו רשמית רק למודעות רחוב ועלונים שכונתיים. גם קופות החולים העתיקו באופן משמעותי חלק ניכר מזירת פעילותם לעלונים האלה ותמצא אותם בשפע בכל מיני עלוני "לענין" למיניהם.

בקיצור ככל שהמלחמה הזאת תחריף כך יחליטו יותר ויותר מפרסמים שפויים שאדם נורמלי כמוהם לא מסתובב ברחובות ביירות כשהפלנגות משני הצדדים יורים בכל מה שזז. קמפיינים מוקפאים או מצטמצמים למינימום. היומונים הופכים ל"אאוט" מבחינת המפרסם הנייטרלי. החבר'ה הליטאים אוכלים אחד את השני בלי חשבון והמודיע מפסיד וניזוק כמעשן פאסיבי שנקלע בטעות לחילופי האש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לפי זה כותרת האשכול צריכה להיות "עד כמה השפל הציבורי/מפלגתי משפיע עלינו"
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מפענח,
וגם ונתנו,

מראה של עשרות עמודים בשבוע ביומונים של ערב שבת זה זכרונות מהעבר... תפתח אותם ותראה. תחזור לכאן עם תשובות... בכדי לחסוך לך את זה אני כבר כותב כאן שיש להם הרבה פחות עמודים ממה שכל מקומון דלוח מוציא ברכסים. (בקושי 10-12 עמודים).

'ונתנו' טוען בשם מקורב שהסיבה היא המאבק בין הקהילות. זה נכון, אבל זה רק עוד אבנים להתדרדרות כלכלית בלתי נמנעת. מאידך, מתוך הקושי מגיעה גם המטרה: הקהילות מחזיקיות את העיתון לקידום התועלת והאג'נדה שלהם, והחלק הכלכלי אינו שיקול...

טענת המשולש הקדוש על היומונים היא צבועה. היומונים אכן הם גורם קריטי לביסוס מעמד מותג שנסמך על המדיה, אולם כיום אין כמעט מותגים שבונים את עצמם על זה. וכמות העמודים בפועל מוכיחה. אלא שמשרדי הפרסום ניזונים מאותם עמודים בודדים שבהם יש עמלה יחסית גבוהה ולכן הם מעוניינים לשמר את הגישה ש"היומון הוא המלך". בפועל, זו טמינת ראש בחול, וסופה כסופה של קודאק, ICQ, נוקיה, וכל אלו שלא הביטו אל מעבר העתיד.

(גילוי נאות אני מו"ל מקומון ויש לי אינטרס מול היומונים. אולם מי שמכיר אותי יודע שאני לא מהסס לומר למסע פרסום שמתאים ליומונים: כלך ממני ולך אצל המודיע ויתד. זה עדיף לי מאשר שאחר כך המפרסם יגיד שהעיתון שלי הביא לו תוצאות הרסניות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
הלל, אתה צודק מאה אחוז. אבל כשפתחתי את האשכול התמקדתי בשאלה המקצועית של משבר הפרינט על הפרסום החרדי והמחירים. תגובתו של ונתנו10 באמת לוקחת את הנושא למחוזות מפלגתיים/פוליטיים. אמנם כל זה רק מעמיק את השאלה שעמדה בפתיחת האשכול: מה למעשה קורה בשטח? אני מניח שכרישי משרדי הפרסום יודעים למצות כל חולשה לכיפופי מחירים או לחילופין להעלאת העמלות. אז עכשיו אני שואל ע"פ הכותרת המתוקנת: "עד כמה השפל הציבורי/מפלגתי משפיע עלינו". האם יש השפעה מעשית לזרמים התת-קרקעיים שיוצרים אווירת משבר באוויר, או שבמחלקות הפרסום בעתונים ממשיכים וימשיכו לשחק בטחון עצמי מוחצן? יש כאן מישהו שיכול לתת איזו תשובה או כיוון מחשבה ע"פ נסיונו האישי או מנסיונם של אחרים בברנז'ה? אני די חדש בתחום הספציפי של רכש מדיה, ועומד בפני מו"מ לרכישת עמודים בעתונים. השאלה היא עד כמה כושר המיקוח העכשוי שלי מולם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה