עוול משווע!!!

[ביג]

הגזמת.

חשבת שכר יהודיה חייבת לייצג את הדת היהודית והלכותיה, חוקי המדינה מענינים אותי רק אם הם מחייבים אותי על פי התורה, ולכן כשיש חוזה עבודה שסוכם בו שמשלמים את התשלומים על פי חוק אני דואגת ליידע את בעל העסק בדיוק מה החוק דורש ממנו, אבל במידה שעל פי ההלכה לא צריך לתת את מה שהחוק מחייב, כמו במקרה בו העובד סיכם עם המעסיק שהוא מוותר על הזכויות האלו אז אני מקדימה את חוקי התורה לפני חוקי המדינה ועל פי מה שהורו לי דיינים המעסיק אינו חייב לשלם לעובדת את הזכויות האלו.

בכל מקרה, חשבת שכר אינה אמורה להכריח את בעל העסק לעשות דברים שלא כרצונו, אני לא יושבת לו על הצ'קים ואני לא עובדת בשביל המדינה, אם בעל העסק לא ירצה לשלם זכויות שהחוק מחייב אותו גם באופן שדין תורה לא פוטר אותו מתשלום הזכויות האלו, אני לא יכולה להכריח אותו לשלם.

תודה על שיעור המוסר...

 

[מוציאלאור]

זה נכון באותה מידה שהעובד מנצל את חוסר הבקרה של המעביד, ומנצל חלק מהזמן שהוא אמור לעבוד לכל מיני שיחות (שבמקרה הטוב, הם "רק" לבית - איך לחמם את העוף וכדומה, וזה כמובן וכמובן שמותר, מי שיעיז לומר שאסור להתקשר הביתה אפילו לשיחות קצרות הוא עושה עוול נוראי)- נכון שעל פי חוק אסור, ועל פי תורה גם אסור, אבל זה נקרא מנהג המקום, כולם מקילים בזה כשהמעסיק לא רואה, אבל אם המעסיק אומר, או קי, מנהג המקום שלנו זה לא לתת את כל הזכויות המטורפות שהחוק קובע, העובד לא יכול לבוא ולדרוש את מה שהחוק מחייב.
ושוב, אסביר, אם זה לא היה מובן.
כמו שעובדת בטוחה שיש דברים שבודאי מותר לה, כי זה לא יעלה על הדעת שעובדת לא תתקשר הביתה לתת הוראות איך לחמם את האוכל בצהרים, כך, המעסיק בטוח שיש דברים שבודאי מותר לו, כי זה לא יעלה על הדעת שהמעסיק ישלם לעובד חופשות, נסיעות, פנסיה, ביטוח בריאות וכדומה. רק מה, העובדת רואה רק את עצמה וזה פשוט לה שהמעביד יהיה חייב לתת לה כי כך החוק מחייב, אז החוק מחייב לעבוד כל זמן העבודה בלי כל מיני הפסקות. גם המעסיק יכול לראות רק את עצמו. ואם המעסיק עושה עוולה אם הוא לא עומד בדרישות החוק, גם השכירה עושה עוולה אם היא לא עומדת בדרישות החוק והתורה.

הגישה הזאת די מזעזעת אותי.

קחי עצה טובה: תדמיתית, למען העסק שלך, לא בריא לכתוב בפומבי דעות כאלו...

 

[אריה123]

הגישה הזאת די מזעזעת אותי.

קחי עצה טובה: תדמיתית, למען העסק שלך, לא בריא לכתוב בפומבי דעות כאלו...

תודה על העצה.

אם הגישה הזו מזעזעת אותך, אתה צריך לעשות בדק בית על צורת החיים שלך.

אם יש בזה משהו לא נכון - אשמח לשמוע.
אם יש בזה משהו נכון - זה לא אמור לזעזע אותך.

סך הכל אני חוזרת וטוענת בכל במה אפשרית, שהחוקים המוזרים מאד של המדינה מקשים מאד מאד על המעסיקים, וחוקים דרקוניים שאינם הוגנים נותנים לעובד שכר הרבה יותר גבוה ממה שסוכם איתו, ולכן, במקרה שלא סיכמו על זה מראש, על העובד לגלות גמישות למקרים בהם המעסיק לא כל כך נתן לו את כל מה שהחוק הלא הוגן הזה מחייב. (באותה מידה שמעסיק אמור לגלות גמישות כשהעובד אינו נותן למעסיק את כל מה שהוא אמור לתת).

כלפי העסק שלי אני לא חושבת שזה אמור להזיק לתדמית:
מצד הלקוחות שלנו זה לא אמור לעניין אותם מה דעתי על רמת השכר, כמו שלא אמור לעניין אותם מה דעתי על גניבת אתר 'לדעת' על ידי אתר 'שטיבל'. מבחינת הלקוחות העיקר שיהיה להם שירות מעולה במחיר מאד נח וזה מה שחשוב להם.
ומצד השכירים שבעסק, כל זמן שהם מקבלים את כל מה שהחוק מחייב (כי סוכם איתם על זה מראש... ולא כי החוק מחייב)בנוסף לשכר גבוה ועוד העלאות ובונוסים גבוהים, הם מרוצים.

 

[רחלים]

מכל מה שהבנתי מאשכול זה

שיש צדדים לכאן ולכאן..
כל אחד צריך לנסות לעמוד במקומו של מי שמולו,
שכירים שיבינו את המנהלים שלהם
ןמנהלים שיבינו את העובדים שלהם
לכל אחד יש את הנסיונות בחייםֿ
וכמה נרויח נקבע כבר למעלה בראש השנה.

לכל אחד יש את המשא שלו, הדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר.

 

[מוציאלאור]

תודה על העצה.

אם הגישה הזו מזעזעת אותך, אתה צריך לעשות בדק בית על צורת החיים שלך.

אם יש בזה משהו לא נכון - אשמח לשמוע.
אם יש בזה משהו נכון - זה לא אמור לזעזע אותך.

סך הכל אני חוזרת וטוענת בכל במה אפשרית, שהחוקים המוזרים מאד של המדינה מקשים מאד מאד על המעסיקים, וחוקים דרקוניים שאינם הוגנים נותנים לעובד שכר הרבה יותר גבוה ממה שסוכם איתו, ולכן, במקרה שלא סיכמו על זה מראש, על העובד לגלות גמישות למקרים בהם המעסיק לא כל כך נתן לו את כל מה שהחוק הלא הוגן הזה מחייב. (באותה מידה שמעסיק אמור לגלות גמישות כשהעובד אינו נותן למעסיק את כל מה שהוא אמור לתת).

כלפי העסק שלי אני לא חושבת שזה אמור להזיק לתדמית:
מצד הלקוחות שלנו זה לא אמור לעניין אותם מה דעתי על רמת השכר, כמו שלא אמור לעניין אותם מה דעתי על גניבת אתר 'לדעת' על ידי אתר 'שטיבל'. מבחינת הלקוחות העיקר שיהיה להם שירות מעולה במחיר מאד נח וזה מה שחשוב להם.
ומצד השכירים שבעסק, כל זמן שהם מקבלים את כל מה שהחוק מחייב (כי סוכם איתם על זה מראש... ולא כי החוק מחייב)בנוסף לשכר גבוה ועוד העלאות ובונוסים גבוהים, הם מרוצים.

בוודאי שהדברים אינם נכונים.

האם בגלל שעובד/ת עשוי לעשות שיחה קטנה באמצע היום, שתאפשר לו להמשיך בעבודתו, לא מגיעים לו הזכויות.

את טוענת, שעל פי חוק, השיחה הזו אסורה. ובכן, אני לא בטוח. לא שמעתי על מקרה שהגיע לבית המשפט, וכנראה שגם בחוק אין סעיף מיוחד הנוגע לזאת, אבל אני בטוח שמעסיק שיאסור על עובד שלו לדבר דקה בנושא בעל דחיפות, לא יקבל את תמיכת החוק.

אגב, אם יורדים לפסים קטנוניים כאלו, האם המעביד אינו מטלפן אף פעם לעובד באמצע היום, לאחר שעות העבודה, בנושא עבודתו? האם הוא משלם על כך?

לגבי חוקי המדינה, אינני מבין מדוע ההתייחסות שלך אליהם - כדרקוניים. תחשבי שכל החוקים הללו שנחקקו לרווחת העובד - הם בעצם שכר המינימום שלו...

לגבי תדמית העסק שלך, אינני מכיר את הלקוחות שלך. אבל את הרבה מאוד לקוחות דווקא מעניין היחס של המעביד לנושאים חשובים. צאי וראי למשל, במה שנוגע לסביבה ירוקה וכדו'...

 

[רות מיכל]

מיכל,
אני רוצה להודות שהבאת את צד המעסיק וייצגת אותו בכבוד. אם עד היום חשבתי שרק העובד נמצא במצב של חולשה, וגם כתבתי על זה מספר פעמים בבמות השונות, הרי שבהחלט הבאת את צד המעסיק וזה תרם לי לראות את צדו השני של המטבע.
מקבלת את דברייך אך עם הסתייגויות.
שימי לב שבדרך כלל המעסיק נמצא בצד המחליט ובצד החזק בעוד על העובד מוטל להוכיח את עצמו ולהתנהג לפי גחמות המעסיק.
עוד לא מצאתי מעסיק שמתאמץ להוכיח את עצמו כיתר עובדיו, וזה מביא אותו למקום של מעמד.
כשמעסיק מחליט על פיטורין, נשבר מטה לחמו של העובד, שמו הטוב יורד (למה פטרו אותו), ויחלוף זמן עד שימצא עבודה חדשה. כשהעובד התפטר מעצמו, יום למחרת ימצא המעסיק תחליף (ועוד ישלם לו פחות בשל היותו עובד חדש כך שייתכן שאפילו הפיצויים יכוסו), וזה לא יגרום לו לשנות את יחסו לעובדים. הסביבה לא תרים גבה וקרנו של הבוס אינה יורדת בכהוא זה.
באופן טבעי- העובד נמצא תחת לחץ מתמיד שמא יפוטר, ואילו המעסיק יושב על זרי הדפנה ועיניו צופיות על התנהלות עובדיו. (כמה התקשרו הביתה ועוד כמה פריטים קטנים שלא אמורים לשנות לו כי זה שעובד מתקשר הביתה לברר מה עלה בגורלו של העוף לא יגרום לירידה בתפוקת העבודה אלא להפך. אלא אם כן העוף ממש נשרףף..).
בקיצור- החוק קבע לעובד זכויות לא כי הוא חשב שהינו המקופח ביותר, אלא שהוא אכן במעמד הנחות ומכיוון שלהוי ידוע שבוסים אינם עושים מאמצי על מצידם לעמוד על זכויות מינימליות של עובד, ראה המחוקק צורך לקבוע הנחיות.
אז נכטון, הבאת צד שני וייצגת אותו, אבל אני סבורה וגם רואה את זה על עצמי שברגע שיש בוס מפרגן ומעריך אזי העובד ירגיש כאילו העסק שלו ויהיה חשוב לו שיצליח ולא יחפש דרכים איך להתפטר וגם לקבל פיצויים או יהיה עסוק בזכויות שלו, כי יהיה רגוע שהבוס כבר דואג לו לזה.

 

[אריה123]

בוודאי שהדברים אינם נכונים.

האם בגלל שעובד/ת עשוי לעשות שיחה קטנה באמצע היום, שתאפשר לו להמשיך בעבודתו, לא מגיעים לו הזכויות.

את טוענת, שעל פי חוק, השיחה הזו אסורה. ובכן, אני לא בטוח. לא שמעתי על מקרה שהגיע לבית המשפט, וכנראה שגם בחוק אין סעיף מיוחד הנוגע לזאת, אבל אני בטוח שמעסיק שיאסור על עובד שלו לדבר דקה בנושא בעל דחיפות, לא יקבל את תמיכת החוק.

אגב, אם יורדים לפסים קטנוניים כאלו, האם המעביד אינו מטלפן אף פעם לעובד באמצע היום, לאחר שעות העבודה, בנושא עבודתו? האם הוא משלם על כך?

לגבי חוקי המדינה, אינני מבין מדוע ההתייחסות שלך אליהם - כדרקוניים. תחשבי שכל החוקים הללו שנחקקו לרווחת העובד - הם בעצם שכר המינימום שלו...

לגבי תדמית העסק שלך, אינני מכיר את הלקוחות שלך. אבל את הרבה מאוד לקוחות דווקא מעניין היחס של המעביד לנושאים חשובים. צאי וראי למשל, במה שנוגע לסביבה ירוקה וכדו'...

אוכל לחזור, ברשותך, על מה שכבר כתבתי למעלה כמה פעמים.

החוקים האלו הם דרוקניים כי אין שום סיבה
שמעסיק ישלם עבור פנסיה לעובדים שלו (אם הם רוצים, שיחסכו לבד - כמו שהמעסיק עושה)
ואין סיבה שהוא יתן להם דמי הבראה (רוצים חופש ? בשמחה, תחסכו ותסעו לחופש)
ואין סיבה שהוא יתן להם דמי נסיעות (זה הוצאות שאינם קשורות אליו בכלל אם היא גרה במקום מרוחק הוא לא אשם, ואסור לפי החוק לא לקבל עובד אם הוא גר במקום מרוחק)
ואין סיבה שהוא יפריש להם את דמי ביטוח הבריאות
ואין סיבה שהוא יפריש ביטוח לאומי
ואין סיבה שהוא ישלם להם על ימים שהם לא עבדו (ימי מחלה וחופשה).
אם המדינה רוצה לדאוג שאנשים חולים יהיה להם כסף ? שתיתן להם !
אם המדינה רוצה שיהיה לאנשים כסף בשנות חייהם המאוחרות ?שתתן להם, שתכריח אותם לחסוך, שתמצא כל מיני רעיונות, אבל - אלוקים -למה על המעסיק ? הוא אמור לפרנס את העובדים בכל השנים שהם לא עובדים אצלו ?
בכל החודשים של אחרי הלידה, המעסיק אמור לפרנס ? (הוא מפריש להם ביטוח לאומי שחוזר אליהם אחרי הלידה, מכיסו של המעסיק)

בקיצור, החוקים האלו דרקוניים ללא שום סיבה הנראית לעין. אם המדינה רוצה היא יכולה להעלות את השכר מינימום ל7000 ש"ח ולא לומר למעסיקים ששכר מינימום זה 4300 ותפרישו הפרשות מטומטמות שהעובדים לא רוצים את זה (כל עובד נורמלי היה מעדיף להשקיע את כספי הפנסיה שלו בצורה שהוא רוצה ובמקום שהוא רוצה).

 

[שלמה]

על פי דין תורה, אם אין חוזה מחייב והעובדת יודעת שכך זה מנהג מקום העבודה הזה - כך זה אמור להיות - מה שסיכמת זה מה שאתה מקבל. (כך אמר לי דיין בבית הדין של הגר"נ קרליץ)
החוק מחייב בכל מקרה לתת את כל הזכויות גם במקרה שלא סיכמו מראש, אבל הנדון כאן כאתר חרדי, הוא מה חייבים על פי ההלכה.

התורה היא תורת אמת ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
כשהתורה אומרת ש"דינא דמלכותא - דינא", היא מתייחסת בעיקר לחלק הממוני ששם נאמר, לולי שלטונה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו.

לא אתווכח עם פסיקה של הדיין ההוא. חכמינו ז"ל ירדו לדעתו של אדם, גם בדברים שהוא אומר ו"מסכים" למשהו מסויים, למרות זאת חכמינו אמרו שזה שהוא הסכים, זה לא אומר שהוא באמת הסכים לכך, אלא אמר זאת עקב אילוצים.

יש לי סיפור מעניין על אחד שעבד חצי "שחור" וחצי "לבן", כשהגיע זמן הפרישה, המעביד רצה לשלם לו רק לפי מה שכתוב בלבן.

 

[שמואל גרינשטיין]

אוכל לחזור, ברשותך, על מה שכבר כתבתי למעלה כמה פעמים.

החוקים האלו הם דרוקניים כי אין שום סיבה
שמעסיק ישלם עבור פנסיה לעובדים שלו (אם הם רוצים, שיחסכו לבד - כמו שהמעסיק עושה)
ואין סיבה שהוא יתן להם דמי הבראה (רוצים חופש ? בשמחה, תחסכו ותסעו לחופש)
ואין סיבה שהוא יתן להם דמי נסיעות (זה הוצאות שאינם קשורות אליו בכלל אם היא גרה במקום מרוחק הוא לא אשם, ואסור לפי החוק לא לקבל עובד אם הוא גר במקום מרוחק)
ואין סיבה שהוא יפריש להם את דמי ביטוח הבריאות
ואין סיבה שהוא יפריש ביטוח לאומי
ואין סיבה שהוא ישלם להם על ימים שהם לא עבדו (ימי מחלה וחופשה).
אם המדינה רוצה לדאוג שאנשים חולים יהיה להם כסף ? שתיתן להם !
אם המדינה רוצה שיהיה לאנשים כסף בשנות חייהם המאוחרות ?שתתן להם, שתכריח אותם לחסוך, שתמצא כל מיני רעיונות, אבל - אלוקים -למה על המעסיק ? הוא אמור לפרנס את העובדים בכל השנים שהם לא עובדים אצלו ?
בכל החודשים של אחרי הלידה, המעסיק אמור לפרנס ? (הוא מפריש להם ביטוח לאומי שחוזר אליהם אחרי הלידה, מכיסו של המעסיק)

בקיצור, החוקים האלו דרקוניים ללא שום סיבה הנראית לעין. אם המדינה רוצה היא יכולה להעלות את השכר מינימום ל7000 ש"ח ולא לומר למעסיקים ששכר מינימום זה 4300 ותפרישו הפרשות מטומטמות שהעובדים לא רוצים את זה (כל עובד נורמלי היה מעדיף להשקיע את כספי הפנסיה שלו בצורה שהוא רוצה ובמקום שהוא רוצה).

שכחת לציין:

אין שום סיבה -
שהמעסיק ישלם שכר מינימום. (לא שווה לכם לעבוד?! אל תבואו לעבוד).

ואין שום סיבה -
שכאשר המעסיק מפטר עובד, לשלם לו פיצויים. (מה פתאום להמשיך לשלם משכורת למי שכבר לא עובד אצלו).

וגם אין שום סיבה -
לשלם מס הכנסה. (אם המדינה רוצה כסף, שתלך לעבוד).

וגם אין סיבה -
אין שום סיבה, למה אני לא ממשיך את הרשימה הזו. (אבל לא חסרים חוקים ללא סיבה. קחו לדוגמא את מס המהירות. אתה רוצה לנסוע מהר, תשלם. אין שום סיבה לשלם).

 

[שלמה]

החוק מחייב בכל מקרה לתת את כל הזכויות גם במקרה שלא סיכמו מראש, אבל הנדון כאן כאתר חרדי, הוא מה חייבים על פי ההלכה.

החוק מחייב גם במקרים שסיכמו מראש על ויתור.

 

[שלמה]

שכחת לציין:

אין שום סיבה -
שהמעסיק ישלם שכר מינימום. (לא שווה לכם לעבוד?! אל תבואו לעבוד).

ואין שום סיבה -
שכאשר המעסיק מפטר עובד, לשלם לו פיצויים. (מה פתאום להמשיך לשלם משכורת למי שכבר לא עובד אצלו).

וגם אין שום סיבה -
לשלם מס הכנסה. (אם המדינה רוצה כסף, שתלך לעבוד).
.[/COLOR]

תפריד הפרדה מוחלטת בין כספי מדינה (בית משפט רגיל), לבין כספי עובד מעביד (בית הדין לעבודה), שבד"כ לא מרחם על המעסיקים.

 

[dvory]

בקיצור, החוקים האלו דרקוניים ללא שום סיבה הנראית לעין. אם המדינה רוצה היא יכולה להעלות את השכר מינימום ל7000 ש"ח ולא לומר למעסיקים ששכר מינימום זה 4300 ותפרישו הפרשות מטומטמות שהעובדים לא רוצים את זה (כל עובד נורמלי היה מעדיף להשקיע את כספי הפנסיה שלו בצורה שהוא רוצה ובמקום שהוא רוצה).

הערת אגב: לפי החוק כל עובד זכאי להחליט לאן כספי הפנסיה שלו יופרשו ובאיזה מסלול. למעביד אסור לכפות את דעתו בנושא על העובד.

 

[מוציאלאור]

אוכל לחזור, ברשותך, על מה שכבר כתבתי למעלה כמה פעמים.

החוקים האלו הם דרוקניים כי אין שום סיבה
שמעסיק ישלם עבור פנסיה לעובדים שלו (אם הם רוצים, שיחסכו לבד - כמו שהמעסיק עושה)
ואין סיבה שהוא יתן להם דמי הבראה (רוצים חופש ? בשמחה, תחסכו ותסעו לחופש)
ואין סיבה שהוא יתן להם דמי נסיעות (זה הוצאות שאינם קשורות אליו בכלל אם היא גרה במקום מרוחק הוא לא אשם, ואסור לפי החוק לא לקבל עובד אם הוא גר במקום מרוחק)
ואין סיבה שהוא יפריש להם את דמי ביטוח הבריאות
ואין סיבה שהוא יפריש ביטוח לאומי
ואין סיבה שהוא ישלם להם על ימים שהם לא עבדו (ימי מחלה וחופשה).
אם המדינה רוצה לדאוג שאנשים חולים יהיה להם כסף ? שתיתן להם !
אם המדינה רוצה שיהיה לאנשים כסף בשנות חייהם המאוחרות ?שתתן להם, שתכריח אותם לחסוך, שתמצא כל מיני רעיונות, אבל - אלוקים -למה על המעסיק ? הוא אמור לפרנס את העובדים בכל השנים שהם לא עובדים אצלו ?
בכל החודשים של אחרי הלידה, המעסיק אמור לפרנס ? (הוא מפריש להם ביטוח לאומי שחוזר אליהם אחרי הלידה, מכיסו של המעסיק)

אני תוהה אם באמת אינך מבינה מה שעומד מאחורי החוקים הללו...

נכון, אם המדינה היתה סומכת על העובד שידאג לעצמו לחופשות, לפנסיה, ביטוח בריאות, וכל היתר, היו המעסיקים משלמים את כל הסכום כמשכורת בסיס, וכל השאר היה על העובד.

אך מכיוון שהמדינה אינו סומכת על הפרט, היא מחייבת את המעסיק לנהל עבור העובד את ההפרשות הללו. כך שלמעשה, מדובר בכספים המגיעים לעובד, והם שלו לגמרי.

חובת המדינה לדאוג לפרט, שיסתדר בעת מצוא, ולכן כספי המשכורת מחולקים בדרך זו.

 

[אריה123]

הערת אגב: לפי החוק כל עובד זכאי להחליט לאן כספי הפנסיה שלו יופרשו ובאיזה מסלול. למעביד אסור לכפות את דעתו בנושא על העובד.

ברור שאסור, אבל גם העובד אינו יכול להפריש לאן שהוא רוצה. הוא לא יכול לקנות בזה דירה להשקעה, או להשקיע את זה בצורה אחרת שהוא מעוניין, הוא חייב להשקיע את זה בקרנות הפנסיה. (הון ושלטון כבר אמרו ?)

 

[אריה123]

אני תוהה אם באמת אינך מבינה מה שעומד מאחורי החוקים הללו...

נכון, אם המדינה היתה סומכת על העובד שידאג לעצמו לחופשות, לפנסיה, ביטוח בריאות, וכל היתר, היו המעסיקים משלמים את כל הסכום כמשכורת בסיס, וכל השאר היה על העובד.

אך מכיוון שהמדינה אינו סומכת על הפרט, היא מחייבת את המעסיק לנהל עבור העובד את ההפרשות הללו. כך שלמעשה, מדובר בכספים המגיעים לעובד, והם שלו לגמרי.

חובת המדינה לדאוג לפרט, שיסתדר בעת מצוא, ולכן כספי המשכורת מחולקים בדרך זו.

אם זה חובת המדינה, המדינה יכולה לחייב את המעסיק להפריש את כספי העובד, ולא להוסיף על שכר העובד.

לא נראה לי שחובת המדינה לדאוג שהעובדים יצאו לחופש, ובאמת המדינה לא דואגת שהם יצאו בפועל, היא רק דואגת שהמעביד יתן לעובד דמי הבראה. למה ?

חובת המדינה לדאוג שהמעסיק ישלם דמי נסיעות? - זה חובה גם במקרה שהעובד לא נוסע!

חובת המדינה לדאוג שכל אשה שילדה תוכל לקבל פיצויים מהמעסיק ? ? ? ? ?? וכי למה ?

 

[שירי כהן]

חובת המדינה לדאוג שהמעסיק ישלם דמי נסיעות? - זה חובה גם במקרה שהעובד לא נוסע!

דווקא זה סעיף הגיוני,
שאם לא כן - היו מעבידים משכנעים את העובדים ללכת רגלית,
או מציבים זאת כתנאי.

 

[תקוה]

ולמה מכבודכן הרם אתן לא חושבות אחרת?

אתן חוזרות וטוענות שמגיע לעובד יותר, נכון?
מגיע לעובד שכר מינימום נניח 3000 שקל בחודש +כל התוספות המכעיסות = 5000.
נסו לחשוב שזה בעצם השכר מינימום. אבל מחולק לנושאים ותת נושאים.

הרי אתם בדיעה שמגיע לו יותר.

 

[אריה123]

החוק מחייב גם במקרים שסיכמו מראש על ויתור.

נכון.

ועל זה הדיון נסב, מכיון שההלכה אומרת שאם סיכמו משהו מסוים החוק אינו תקף.


נ.ב. מעשה שכמעט היה; היתה לי בייביסיטר בבית 2 שנים 14 שעות בשבוע, והיא קיבלה 20 ש"ח לשעה.
לאחר שבמזל טוב היא התחתנה, בעלה בירר את הנושא, וקיבלתי תביעה להפרשות לפנסיה, ביטוח לאומי, דמי נסיעות, ימי חופשה ומחלה, דמי לידה שהיא הפסידה בגלל שהיה חסר לה כמה תלושים ועוד.
הייתי המומה, ושאלתי רב, והוא אמר לי שמכיון שלא סיכמנו מראש שלא נותנים את כל הדברים האלו אני חייבת לתת.

לידיעת השכירים שתובעים מהמעסיק שיעמוד בדרישות החוק - בייבי סיטר מחייב הפרשה לביטוח לאומי ועוד. עוזרת בית - מחייב הפרשה לביטו"ל ועוד, שיפוצניק מחייב תשלום למע"מ גם אם השיפוצניק לא מעוניין להוציא חשבונית.

 

[שמואל גרינשטיין]

ויכוח הזוי.

מיכל למה את לא מבינה. מסבירים לך, ושוב מסבירים לך, שכמו שיש שכר מינימום, ועל זה את לא מתלוננת, נכון?! אז שכר המינימום בעצם קצת יותר גבוה. ועל המעסיק חלה חובה לשלם לעובד לא 22 ש"ח לשעה, אלא כ-30 ש"ח לשעה. ואת כספו של העובד על המעסיק להשקיע בביטוח לאומי ובקרנות פנסיה וכו'.

זה כסף של העובד, לא של המעסיק. וגם אם הסיכום ביניהם היה שהעובד יקבל 50 ש"ח לשעה, המעסיק יודע, שזה נחשב 70. למה? ככה. על זה הוא חתם. כמו שהוא לא מתלונן שהוא צריך לשלם מיסים על הכסף, כך אין לו להתלונן שהוא צריך לשלם לעובד. זה מגיע לעובד. זה כספו.

מה הבעיה שלך? נראה לך שעדיין העובד מקבל פחות מידי?! גם לי נראה כך. אז צריך להעלות את שכר המינימום.

למה את חושבת שאין סיבה שהמעסיק ישלם נסיעות דמי הבראה ביטוח לאומי וכו'. יש סיבה מעולה. המעסיק קיבל עבודה הוא צריך לשלם על זה. וזה חלק מהשכר. כן, כן. חלק מהשכר. והדבר מגובה בפסיקות של בית המשפט ולהבדיל של בתי דין תורה. כל רכיבי השכר הם חלק משכרו של העובד.


צריך הסבר יותר מפורט, אז בבקשה. כל אדם זכאי להרוויח את פת לחמו ברווח, ולכן חוקקו חוק שכר מינימום. אבל שכר מינימום מספיק למחיה בקושי, וכל אדם זכאי לרפואה טובה (אנו חיים במדינה סוציאלית), אז חוקקו חוק בריאות ממלכתי, ובמקום להגדיל את שכר המינימום קבעו שהמעסיק יפריש סכום מסוים לביטוח בריאות.

כך הגיעו גם לדמי הבראה ולביטוח לאומי. זה בעצם הגדלה של השכר, אבל תחת שם אחר. גם נסיעות כנ"ל. פירוש, כיון שהחוק אוסר על הפליה, מחייב החוק לשלם נסיעות עד תקורה מסויימת, וזה חלק משכרו של העובד (במגבלות מסויימות).


והדמגוגיה שלך, כבר הייתה לי לזרה. מצד אחד את קובלת על התשלומים הנוספים שעל המעסיק לשלם, ומצד שני את מרמזת שיש קנוניה של הון ושלטון.

תגידי לי, דמי הבראה קשורים להון ושלטון? נסיעות קשורים? אז מה הדיבורים הללו. נכון, מצד אחד זה מקשה על המעסיק, אבל מצד שני כשטוב לאזרחים זה גם טוב למעסיקים. אז בבקשה אל תדברי בשמו של העובד. מניין לך שעובד נורמלי היה משקיע כספים היכן שהוא רוצה? הוא היה משקיע בבורסה, ולא חוסך בקרנות חיסכון. וזה מה שהחוקים הללו באו למנוע.

אז בבקשה. מכאן והילך תכניסי לך לראש, שכל שקל שכתוב בתלוש פירושו שקל וחצי, כי כך החוק במדינת ישראל, וחוק זה הוא בסיס לחוזה שנחתם בין העובד למעסיק. לא מוצא חן בעינייך?! אל תעסיקי אותו. אבל אם את מעסיקה עובדים אל תתלונני שאת צריכה בסופו של יום לשלם להם משכורת.

 

[שמואל גרינשטיין]

ודבר נוסף ששכחתי לכתוב.

אל תכניסו את ההלכה לויכוחים הללו. מקומם של דיונים אלו, כיצד התורה מתייחסת לחוקי המדינה, מקומם בבית המדרש. לא כאן.