עזרה להדמיה

  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום,
קיבלתי קובץ אוטוקד - מפה מאדריכל כדי למדל מבנה מסוים
איך מתחילים? מה הדרך הכי נבונה
האם כדאי לבנות את המבנה בסקאטצאפ ואז למאיה?
זאת פעם ראשונה:eek:
תודה מראש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
עדיף לבנות במאיה, מסקצאפ זה לא מגיע כ"כ טוב ועושה הרבה בעיות אח"כ.

בעיקרון הצורה הכי טובה זה לבקש מהאדיכל את הקבצים ב PDF, לעשות מזה תמונות JPG ולהכניס למאיה ולפי זה לבנות, אפשר גם לגרור את השרטוט של האדריכל לתוך מאיה ומקבלים את השרטוט במאיה, אם השרטוט לא מאוד גדול זה אפשרי, אם השרטוט גדול וכולל המון קווים זה מאוד מכביד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תדללי את הקובץ אוטקאד

תשאירי רק את הקונטור של המבנה ובתוכנה תעברי על הקווים של האוטוקאד.

עוד דרך כמו שציינו כאן זה לעשות מהשרטוט PDF ולשרטט עליו.
בינינו זה לא צריך להיות על הסנטימטר :)

אם את ממדלת בסקאצאפ תודאי שכל הפוליגונים לא הפוכים (צבע לבן) ואז להמיר לקובץ 3DS ולא אמורה להיות בעיה.

בהצלחה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שלום לכולם,
אשמח לעזרת מי שמבין או נתקל במקרה דומה.

הגשתי דוח למס הכנסה על שנת 2019 ממש ביום האחרון שבו עוד ניתן להגיש, כדי לקבל החזר על תרומות
(עוד רגע תבינו למה זה חשוב).

להפתעתי, התברר שיש לי חוב מס על אותה שנה.
הסיבה: במהלך 2019 קיבלתי נקודת זיכוי נוספת באמצע השנה (על לימודים),
והמעסיק זיכה אותי רטרואקטיבית
אבל בדיעבד התברר שהזיכוי היה אמור להיות רק מאותו חודש והלאה,
ולא על החודשים הקודמים.
כתוצאה מכך נוצר חוב על כמה חודשים בתחילת השנה.

עד כאן – עוד אפשר להבין.

הבעיה:
מס הכנסה דורשים ממני גם ריבית והצמדה על 5 שנים אחורה,
למרות שבפועל החוב עצמו נוצר רק עכשיו, עם הגשת הדוח לפני שבוע.

ניסיתי להסביר להם:

  • שלא הייתה לי שום דרך לדעת על החוב קודם
  • שלא נשלחה דרישה במשך כל השנים
  • ושהחוב נולד רק בעקבות הדוח שהוגש עכשיו

אבל הם טוענים:

  • שלא ניתן “לפתוח תיקים” משנת 2019
  • ושהתוספת היא “רק הצמדה”,
    למרות שבשומה כתוב במפורש ריבית והצמדה

אשמח מאוד לשמוע:

  • האם מישהו נתקל במקרה דומה
  • האם ניתן לבטל או להפחית את הריבית
  • ואם כן – מה הדרך הנכונה לעשות זאת

תודה רבה מראש לכל מי שיכול לעזור
שלום לכולם!
חיכיתם וחיכיתם לפוסט הזה
והנה הוא סוף סוף!
נותנת לכם צל"ש על הסבלנות שלכם 🏅 🤭

אז בואו ניגש לעניינים בלי יותר מדיי פטפוטים...

בפוסט הראשון דיברנו על שיטת ראש הקובייה
איך לפרק את הראש לצורה גאומטרית בסיסית של קובייה,
שיכולה לעזור לנו להבין את הזוויות והפרספקטיבה של הראש בתלת-ממד.
בפוסט השני התעמקנו בשיטת לומיס - שמוסיפה עוד שלבים חשובים
להדגשת המבנה והנפח של הראש,
עם קווים שמחלקים את הפנים בצורה מדויקת יותר,
ועוזרת להניח את המאפיינים בפרופורציות נכונות.

בפוסט הזה נגלה איך שני הכלים החשובים האלה יכולים להשתלב יחד —
ולתת לנו שליטה מלאה על מבנה הראש, מכל זווית ובכל סגנון.


זה החלק שבו ההבנה האנטומית פוגשת את היצירתיות והחופשיות —
והאיור מקבל עומק חדש ומרגש!

אך לפני שניגש לחיבור, רוצה רגע לעשות השלמה לראש בשיטת לומיס.
השלמה שבעיניי מאוד חשובה וקריטית להמשך.
כדי להבין טוב יותר את מבנה הראש בשיטת לומיס,

מה שרבים מפספסים בשלב הזה הוא החלק האחורי של הראש.
הראש לא מסתיים ישר אחרי האוזן — יש שם קימור,
נפח משמעותי שמאחסן את שארית הגולגולת.

image (33).png

ולא תמיד אנחנו יודעים איך זה אמור להיראות.
אי אפשר להתעלם מהחלק הזה, ועלינו לקחת בחשבון את החיבור הזה-
של הראש עם הצוואר מלפנים- הגרון, ומאחור- העורף.


image (34).png

לשם כך, נשים לב לשני חיתוכים טכניים מרכזיים בכדור של הגולגולת —
הם בעצם עוזרים לנו למקם ולחבר את הראש לצוואר:

1. בבסיס הכדור (החלק התחתון של הראש) – נעשית קטיעה גבוהה,
כאילו נחתכה תחתית הכדור כמו ראש של בובה שנותק מהצוואר.
זהו חיתוך שטוח, טכני, שיוצר משטח יציב שעליו יתבסס חיבור הצוואר.

2. בחלק הקדמי-צידי של הכדור (לכיוון גב הלסת) – מוסרת חתיכה נוספת, בזווית אלכסונית,
כדי לאפשר מקום לבליטה של קנה הנשימה והוושט* (ה"גולה בגרון") ולשאר מבנה הצוואר שמתחבר קדימה ולצדדים.
* חשוב לציין שזה מה שעושים כשנאייר דמות גברית, לדמויות ילדים ודמויות נשיות נחבר את הצוואר בקו מעוקל זורם.

image (37).png
המשמעות היא שהראש כאילו מעוצב מראש עם שני "שקעים" ברורים שאליהם
הצוואר נכנס — בחיתוך צורני, כמו חלק פאזל שמחכה להתחבר.


image (38).png


כשעובדים על איור ראש, השיטות הקלאסיות הן כלי מצוין.
אבל לשלב ביניהן- זו דרך פשוטה וחכמה להגיע לתוצאות מדויקות ומרהיבות עוד יותר!

עכשיו – בואו נחבר בין השיטות ונראה למה השילוב ביניהן
הוא כלי עוצמתי במיוחד למי שרוצה לצייר דמויות אנימה!


בעוד שהשילוב בין ראש הקובייה ללומיס מתאים לכל מאייר,
באנימה הוא מקבל משמעות מיוחדת,
כי הוא מאפשר לשמור על המבנה התלת-ממדי המדויק
גם כשהפנים מצוירות בסגנון מופשט,
עם עיניים גדולות, הבעות מוגזמות ומאפיינים ייחודיים
שמאתגרים את האיזון והפרופורציות.

השילוב נותן לנו את החופש "לעצב" את מבנה הראש
באופן שמרגיש גם מדויק וגם טבעי, גם טכני וגם יצירתי.
שיטת ראש הקובייה נותנת לנו תשתית תלת-ממדית:
ראש מוצג בתוך קובייה, שדרכה ניתן להבין את הזוויות
והפרספקטיבה של הראש במרחב.
זה עוזר לנו לשמור על פרופורציות נכונות
גם כשמסתכלים על הראש מזוויות שונות.


שיטת לומיס מתמקדת בפיצול הראש לקווים מנחים:
קו אמצע הפנים, מיקום העיניים, האף והפה, והקווים שמתארים את הלסת והלחיים –
כדי לשמור על סימטריה ולוודא שהפרטים נבנים נכון ביחס זה לזה.

השילוב ביניהן נותן את התחושה התלת-ממדית,
גם את הדיוק בפנים וגם את הגמישות להתאים את הראש לכל זווית!



אז איך משלבים?
מתחילים עם ראש הקובייה – יוצרים את הבסיס התלת-ממדי המדויק, שמגדיר את הזווית ומיקום הראש.
לאחר מכן, בתוך מימדי הקובייה נציר את הראש בשיטת לומיס .
image (40).png


📌 המשך יבוא!
בפוסט הבא ניכנס לעובי הקורה- נלמד כמה פטנטים וטריקים לשילוב לומיס עם הקובייה.
אז מחכה לכם בפוסט הבא!
ואל תשכחו לשתף אותי בתגובות גם איך הולך לכם עם ההדרכות, ואם תרגלתם- ממש אשמח לראות שיתופים שלכם 🤗


ובפינת הידעת ⁉️
הדיוק והגישה לימוד ציור אנימה/מנגה

באיור דמויות בסגנון אנימה ומנגה
יש לעיתים מראה חיצוני שנראה פשוט או מינימליסטי —
אבל מאחורי הקווים יש בסיס חזותי מאוד מדויק
שמבוסס על הבנת מבנה, פרספקטיבה ותלת‑ממד.

מאיירים מקצועיים בתחום אינם מסתפקים ב ”שרטוט אקראי” של דמויות,
אלא לומדים קודם את היסודות של צורת הגוף והראש,
מה שמאפשר להם ליצור דמויות שמרגישות חיות, יציבות ודינמיות.

גישה זו לא נובעת מ”ניסיון להעתיק את המציאות”,
אלא מתוך הבנה שכדי לשמור על עקביות וסגנון אישי —
צריך קודם לדעת איך הצורה עובדת.

לכן ביסודות לימוד דמות אנימה גם מופיעים עקרונות של פרספקטיבה,
צורות גאומטריות (כמו ביצה או קובייה), שמכשירים את העין ואת היד לעבוד יחד בצורה מדויקת יותר
ובכך לבנות אנטומיה שמחד נכונה להפליא ומאידך ייחודית למדיי.

הורדה (18).jpeg

הדיוק הזה הוא לא רק עניין טכני — הוא גם מאפשר לבטא רגשות,
תנועה והבעות פנים בצורה עקבית ומתמשכת, למרות קיצורים וסגנון אישי.

כשמאייר יודע “מה קורה מתחת לקווים” —
הוא יכול להרשות לעצמו להפשט מבלי לאבד אמינות.
לא מדובר רק בהעתקת האנטומיה הריאליסטית,
אלא ביכולת להבין את הצורה בתלת‑ממד,
לדעת איך ראשים נראים מזוויות שונות,
איך נפח של פנים משתנה בתנוחה וכיצד לצייר אותו בצורה עקבית.

זה אומר שאיור אנימה מקצועי מבוסס על הבנה של נפח וצורה,
גם כאשר הסגנון מתמקד בקווים נקיים ופחות בפרטים.

לכן, העבודה עם צורות בסיס כמו ביצה או קובייה איננה טריק גרפי בלבד —
זו דרך לפתח “תשתית מבנית” שתומכת בביטוי יצירתי יציב, מדויק ורב‑זוויתי.
מאיירים שמתחילים ללמוד כך-
עם תרגול עקבי של קווים וצורות,
מפתחים מיומנות שגורמת לדמויות שלהם להרגיש "חיוֹת"
במהירות גבוהה יותר, גם בסגנון האנימה הייחודי.

כשהקירות רועדים (ולמה אין לי פתרון קסם)​



אני רוצה לשתף אתכם בשאלה שאני נשאל לא מעט, ומקרה אחד ספציפי מהשבוע האחרון שממחיש את אחד האתגרים הגדולים ביותר בעולם האקוסטיקה.

השבוע קיבלתי פנייה ממשפחה המתגוררת במרחק של כ-50 מטרים מכביש ראשי. הבעיה שלהם מוכרת וכואבת: בכל פעם שרכב עם מוזיקה עוצמתית עובר בכביש, הם לא סתם "שומעים" את המוזיקה – הם מרגישים אותה. הבאסים (הצלילים הנמוכים) חודרים אל תוך הבית, והתחושה היא כאילו הרמקול יושב אצלם בסלון.

בעלת הדירה, מיואשת וחסרת אונים, התקשרה וביקשה לקבוע פגישת ייעוץ. היא רצתה שאגאל אותה מהייסורים הללו בזמנים בהם היא רוצה לנוח בביתה. היא הייתה מוכנה לשלם כל מחיר עבור פתרון, וכמובן עבור הייעוץ עצמו.

שאלתי מספר שאלות מנחות, הבנתי את הסיטואציה, ואז נאלצתי לומר לה את המשפט הכי קשה ליועץ: "גברתי, אני מצטער, אין לי מה להציע לך".

היא התחננה. היא התעקשה לשלם. אמרתי לה ביושר: "אם אין לי פתרון אמיתי, אין ייעוץ". הבטחתי לה שבמקום לקחת כסף לחינם, אכתוב כאן את ההסבר המלא למה שקורה אצלה בבית.

אז למה הבית רועד? בואו נצלול למדע שמאחורי הגלים.

שיעור קצר בפיזיקה של הקול​


כדי להבין את הבעיה, צריך להבין מהו קול. גלי קול הם אנרגיה מכנית הנעה בתווך (כמו אוויר) בצורת גל. מהירות הקול באוויר היא בערך 343 מטרים בשנייה (בטמפרטורת החדר).

כל צליל מאופיין בתדר (Frequency), הנמדד בהרץ (Hz). התדר מציין כמה מחזורי גל נוצרים בשנייה אחת.

אבל הנתון הקריטי להבנת המקרה שלנו הוא אורך הגל
. יש נוסחה פשוטה שמסבירה את היחס:

בואו נפרק את זה לדוגמאות:
  • תדר של 1 הרץ: זהו גל ענק. אורכו 343 מטרים!
  • פסנתר (לה אמצעי - 440 הרץ): אורך הגל הוא כ-78 סנטימטרים. גל קצר יחסית.
  • באס עמוק (כ-15 הרץ): כאן מתחילה הבעיה. אורך הגל הוא: כ 23 מטר.

למה 50 מטר זה "קרוב מדי"?​


מה שבעלת הדירה מרגישה שמרעיד את הבית, אלו התדרים הנמוכים (Low Frequencies), בטווח של 15-60 הרץ.

כשאורך הגל הוא כמעט 23 מטר, המשמעות היא שהמרחק בין הכביש לבית (50 מטר) מכיל רק כ-2 מחזורי גל שלמים. במונחים אקוסטיים של תדרים נמוכים, זה נחשב לטווח אפס. הבית נמצא ממש בתוך "שדה הקרב" של הגל.


הקירות שקופים לבאסים​


כאן אנו מגיעים לליבת הבעיה ההנדסית. תדרים גבוהים (מעל 100-200 הרץ) מתנהגים כמו שרובנו מדמיינים "גלים" – הם פוגעים בקיר, חלקם נבלעים וחלקם חוזרים. קיר בטון או חלון כפול עוצרים אותם בקלות יחסית.

אולם, בתדרים הנמוכים, חוקי המשחק משתנים:
  1. עקיפה (Diffraction): גלי קול ארוכים (כמו ה-23 מטר שלנו) לא "רואים" מכשולים קטנים. הם פשוט עוקפים אותם.
  2. חדירות: בתדרים אלו, הקול מתנהג פחות כמו קרן ויותר כמו שינוי לחץ אטמוספרי כולל. קירות סטנדרטיים כמעט ולא משפיעים על האנרגיה הזו. הגל עובר דרך הבטון כאילו הוא עשוי מנייר.
  3. תדר עצמי (Resonance): הגרוע מכל – לעיתים אורך הגל של הבאס תואם את המידות הפיזיות של החדר או של האלמנטים בבניין. במצב כזה נוצרת "תהודה" (רזוננס), והקירות או החלונות מתחילים לרעוד בעצמם ומגבירים את הרעש בתוך הבית.

האם יש פתרון?​


לצערי, ברוב המקרים של בנייה קיימת – התשובה היא לא, או לפחות "לא במחיר שפוי".

הפתרונות לתדרים נמוכים דורשים טיפול במסה קיצונית או בשיכוך ויברציות מורכב:
  • הקשחה מאסיבית: עיבוי הקירות והחלונות בצורה דרסטית כדי לשנות את תדר הרזוננס שלהם.
  • ניתוק מגע: בניית "חדר בתוך חדר" הצף על קפיצים או גומיות מיוחדות – פתרון שישים באולפני הקלטות, אך כמעט בלתי אפשרי לביצוע בדירת מגורים קיימת.
לכן, במקרה קיצון כזה, המלצתי היא לא לזרוק כסף על פתרונות מדף שלא יעזרו (כמו ספוגים אקוסטיים שלא מדגדגים לתדרים הנמוכים). אם מתעקשים, הדרך היחידה היא להזמין יועץ אקוסטיקה לביצוע מדידות ויברציות. רק מיפוי מדויק של התדרים המרעידים את המבנה יכול אולי – וגם זה בספק – להצביע על אלמנט ספציפי שניתן לחיזוק.

אז בפעם הבאה שאתם שומעים באס מרעיד את החלון, תזכרו: אתם לא שומעים מוזיקה, אתם מרגישים גל לחץ באורך של משאית סמי-טריילר שעובר דרך הקיר שלכם.
לפני כמה עשרות שנים, כשהייתי בכיתה ד' נסענו עם הכתה לטיול בגן החיות.
למדתי אז בבית יעקב מרכז בירושלים, בשכונת גאולה.
כדי שיקבלו אותי ללמוד שם היתה צריכה אימי להתחנן ולבכות במזכירות, כי לא רצו לקבל ספרדיות (אולי בצדק.. רק לא היה באזור בית ספר אחר). אמא שלי מאוד רצתה שאלמד קרוב לבית, כך היתה הולכת מידי יום לבית הספר יושבת שעות במזכירות בוכה כדי שיקבלו אותי (מעניין שעשרות שנים אחרי, אני צריכה להתחנן שיקבלו את ספרי להפצה בהוצאות לאור).
בקיצור, יום אחד באו למקום אנשי תקשורת לסקר את העניין הזה, ובית הספר נכנע או שלא, אבל כן נכנסתי ללמוד שם איכשהו...

באופן אישי לא הרגשתי קיפוח עדתי כ"כ, אולי מכיוון שגם בתוך הספרדים נחשבנו סוג ב'.
ככה זה היה בעבר, היו משום-מה מעמדות.
אנחנו נחשבנו - לדעתי - כמעט בתחתית המעמד בשרשרת המעמדות.
כך לדעתי - באותה תקופה לא היו יחסי ציבור טובים, ולא רק זה גם אני ואחיותי די צחקנו על העדה של עצמנו, יחד עם זה שלא יחסנו לעצמנו עדה כלשהי, לא הסתובבתי מתוך מחשבה שאני שייכת למגזר מסוים... היו לי בעיות אחרות מלבד מחשבות איזו עדה אני.
בכל מקרה לא היו לנו ציפיות מהסביבה, כי לא הרגשנו שיש בזה עניין יוצא דופן, כך שלא כל כך עניין אותי אם יש קיפוח.
אם אנשים נהנים לקפח - שיערב להם.

בקיצור, באותו יום חזרנו מהטיול, אני הייתי טיפוס מופנם, התמודדתי עם אילמות סלקטיבית בגלל שהתביישתי בגמגום שלי וגם התפדחתי מהצל של עצמי.

בכיתה שלי היתה ילדה דחויה יותר ממני, בת למשפחה עולים חדשים שלא הכירה את השפה והמנטליות, היא לא דיברה בכלל ולא קיימה אינטרקציה עם אף אחת.
כשחזרנו לכתה, מהטיול, שמתי לב שהיא לא נמצאת.
מיד חשבתי אולי נשארה בגן החיות.
דמיינתי אותה מבוהלת, לא מצליחה לתקשר ולבקש עזרה.
התגברתי על חרדתי ונגשתי למורה ואמרתי לה שלא ראיתי את דיצה.(שם בדוי)
זה היה סוף יום, כולם התארגנו לחזור לבית, המורה דאגה כמובן וביקשה שנלך להתקשר אליה.

הלכתי לטלפון ציבורי שהיה במבנה ליד הסמינר החדש (באותה תקופה במבנה של הסמינר החדש היה סמוך לבית יעקב מרכז שם למדתי).
הקו השמיע צליל של שפופרת שלא הניחו אותה כמו שצריך, כמו צליל תפוס.
חזרתי למורה ואמרתי שהקו לא עובד והצעתי לה שאלך לבית של החברה לראות אם היא הגיעה.
המורה ביקשה משתי בנות להתלוות אלי, הן הסכימו.
היינו אחרי טיול מפרך וכל אחת רצתה כבר לחזור לבית, אבל הבנו שצריך ללכת לראות מה עם דיצה.
המורה אמרה שהיא צריכה ללמד כעת שיעור בסמינר כך שנחזור חזרה להודיע לה מה קורה עם דיצה.
המרחק היה רב יחסית נניח קצת פחות מללכת מהתחנה המרכזית בירושלים עד שוק מחנה יהודה (רק בסמטאות).
הלכנו אני ועוד שתי חברות לבית שלה, נקשנו בדלת, שאלנו אם הגיעה לבית ואחיות שלה ואמרו לנו שכן, היא הגיעה לבית.
כעת היינו צריכות לחזור על עקבותינו לומר למורה שהכל בסדר.
התחלנו ללכת, הדרך היתה מפרכת כפליים, השמש הירושלמית שלחה קרניים ללא רחם, רציתי כבר לחזור לבית והבנתי שגם חברותי בטח רוצות להגיע לבית לארוחה חמה, והן גרות יותר רחוק ממני!
ובכלל, למה שלושתנו נעשה את הדרך למורה אם אפשר שרק אחת תגיע להודיע למורה את הבשורה הטובה?

המחשבה הזו היתה פשוטה: אם מספיק שרק אחת תחזור להודיע למורה, זאת יכולה להיות אני כי אני גרה יותר קרוב לבית הספר..
"אני חושבת שלא צריך שכולנו נלך למורה" אמרתי בקול מתנשף, "אני יכולה ללכת לבד".
"את בטוחה?" שאלו אותי.
"כן, לכו לבית, אסתדר", השבתי.
הן נענו בשמחה להצעה, ואני המשכתי לבית הספר, סך הכל זו היתה אשמתי שהחלטתי לדמיין שדיצה נשארה בגן החיות התנכי...
כשהגעתי לבית הספר, נכנסתי לתוך המבנה הענק שהיה ריק, פסעתי במסדרונות בין כיתות ריקות, מחפשת כתה מאוכלסת, לא ידעתי באיזו כתה המורה, כי היה אסור לנו להסתובב בסמינר כך שלא הכרתי את האזור.
בכל זאת חיפשתי את הכתה עד שמצאתי.
דפקתי על הדלת, וראיתי כתה מלאה בבנות ענקיות (כשאת בבית ספר בנות הסמינר נראות לך מאוד ענקיות בלי פרופורציה, אפילו יותר מהמורות) המורה שמחה לקראתי כי היא כנראה דאגה מאוד וסיפרה לבנות על דאגתה.
ראיתי את תחושת הרווחה שלה ששמעה שהכל בסדר.
היא קראה לי להיכנס לספר לה מה קרה, ואני, סמוקה ומתנשפת, בקושי הצלחתי להוציא מילה...
חמודה המורה וחמודות הבנות, הן שמחו לשמוע הבשורה הטובה שהכל בסדר, ושוחררתי משם חזרה לביתי.
הרגשתי אמנם חוסר נעימות שעמדתי מול הכתה הענקית במצב כה עלוב, אבל בה בעת חשתי נהדר עם עצמי, כי הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון.
נכון שהיה לי יותר קל אם חברותי היו באות איתי, אבל שמחתי שלקחתי אחריות ושחררתי אותן מהתפקיד הזה, כי באמת היה מספיק שרק אני אעשה זאת.

*
אין לסיפור הזה פואנטה או מוסר מלבד אווירת ילדות מקסימה של פעם.
היום אני רואה את העולם החדש, עולם מסודר יותר. ממה שהיה בילדותי.
רוב האנשים גרים כיום בבתים חדשים ויש נוחות בהרבה תחומים, אנחנו גדלנו וגרנו רוב הזמן בדירות ישנות עם חוויות מאתגרות.
בנוסף, עברנו דירה. פעמים רבות יחסית..
רוב האנשים מכירים סביבה אחת, אנחנו הכרנו המון תרבויות: סבתא שדיברה בוכרית ורוסית והיתה לה מנטליות בוכרית רוסית (זה מרתק מאוד), אחיה ואחיותיה (ששרדו, היו לה אחים שהלכו לעולמם בבוכרה בגלל חוסר טיפול רפואי מתאים) ,
סבתא נוספת שדיברה בפרסית עם מנטליות מעניינת מאוד, דודים ודודות פרסיים מעניינים, שכנים אשכנזים, וגם עירקים וגם דתיים לאומיים ועוד... דודים חילונים או חוזרים בתשובה מצד האבא, דודים חרדים מצד האמא, הכרתי המון תרבויות והרבה סוגי אנשים, נחשפתי להרבה סגנונות ותגובות, תלונות או מריבות.

היום כשאני מביטה על הדור החדש אני מבינה שחייו אולי יותר קלים בהיבטים מסוימים, אבל האתגרים של הדור שלי הם גם עיטורי כבוד.
*
יש מעלה אחת בדור החדש שאין בדור ממנו באתי: הדור החדש עם הרבה פחות אגו, לדעתי.
הרבה יותר גמיש וקשוב. הרבה יותר חכם ומודע לעצמו.
זה יתכן אמור להפחיד את הדור שלי, או אולי מפחיד אותי באופן אישי, לראות את הדור החדש, את הפתיחות שלו, ואת זה שהוא מוריד מחסומים וחומות שהיו לי ברורים מאליהם.
אני חושבת שזו גם יצירה של בורא עולם, בכל מקום בו יש התקדמות יש גם פחד וחשש ותחושת זרות וחוסר יכולת להכיל שינויים, אבל השינוי בין הדורות הוא בטח לטובה.
אני שמחה שחוויתי את הדור הקודם, עם כל הקשיים המטורפים שהיו בו (לדעתי) ומנסה לקבל כוחות להכיל את הדור הבא...
אני חושבת שבמובן מסוים כן גדלתי לדור יותר מתקדם מהדור של הורי שגדלו באווירה יותר מחנכת וקשוחה, בעוד הם גידלו אותנו במצע יותר מתחשב ובאוירה פחות חינוכית וקשוחה. אבל בדור שלי עדיין היה נהוג להכות או לצעוק עבור חינוך.
בדור הזה זה פחות מקובל, וזו רק דוגמה לשינוי בין הדורות.

אנשים שמרנים מתקשים להכיל שינויים, בעיקר כמו מה שמסתמן היום, אבל אני משתדלת להתגבר על הקושי הזה ולהבין שאין חדש תחת השמש, גם בעולם של שינויים, התורה לא תהא מוחלפת, למרות שאנשים משתנים ומתחילים לחפש לחיות יותר ויותר ברווחה נפשית,שמקבלת ביטוי גם בחתחושת חופש וללכת מול הזרם, כדי למצוא את עצמי, ולהשתחרר מחשיבה מגזרית מבדלת, למרות זאת התורה נשארת בטהרתה, גם בעולם שרוצה להגאל ולצאת מחושך לאור, התורה ומצוותיה הם המגדלור.
כי אפשר לשלב בין ישן לחדש, בין שמירת ערכים, מוסר ושמרנות לבין פתיחות מחשבתית ונכונות להקשיב למציאות.
זה לא סותר, זה כל היופי שלנו כבני אדם שמוכנים להכנע לפני הטוב והחסד של בורא עולם, שברא הכל לכבודו, ולמען עולם טוב יותר.

יש לי עוד סיפורים מעניינים על ימי ילדותי והדמויות שהכרתי והחוויות שעברתי, שאומנם בעבר נדמו לי שגרתיים, אבל היום ממרחק של שנים הם מצטיירים לי כאוצר.
אם מעניין אתכם, אכתוב סיפורים נוספים בל"נ.

֫

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה