עייפות נפשית

מצב
הנושא נעול.
סליחה שאני חוזרת שוב לעניין המרווחים,

צריך לזכור

שכמו שה' נתן לנו כח
וכמו שה' נתן לנו פרנסה
וכמו שה' נתן לנו סבלנות
וכמו שה' נתן לנו את כל תנאי החיים העכשוויים, כולל האשה שעובדת והבעל שלומד והילד עם ההיפר

בדיוק באותה מידה ה' ברחמיו נתן לנו, בדיוק לדור שלנו, את היכולת לווסת ילודה.
 
טוב,
וואוו
יש לי כ"כ הרבה מה לכתוב לכם אחרי כל התגובות שכתבתם...
אז קודם כל אני ממש מודה לכם על התגובות המעודדות והתומכות
ועל כל הטיפים והעיצות והמידע החשוב שהעברתם לי
ומודה כאן באופן אישי לכל ההודעות באישי, יישר כח לכולכן.

אז ככה,
קודם כל אני לא בדיכאון אחרי/לפני לידה
בדקתי את זה לעומק, ואני לא.
בשבת ישבתי וחשבתי עם עצמי על כל הפעילות שלי במשך היום והגעתי למסקנה שאני מתפקדת נפלא גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית.
המצב שתיארתי לכם בפתיחת האשכול מתאר תחילת הריון, סוף שליש ראשון, והבנתי מהתגובות כאן שזה נורמטיבי ורגיל לחלוטין לעצם המצב.
כשישבתי עם עצמי וחשבתי על זה הגעתי למסקנה שאני עושה המון, אני עובדת במשרה מלאה, מכינה אוכל, אופה כל יומיים-שלוש, מטפלת בתינוק שלי המתוק, עושה קניות, מטפחת את עצמי, ועוד הרבה דברים...
אז נכון שבעלי מקלח את הילד, ושוטף את הרצפה, ומוריד אשפה ועוזר לי בעוד הרבה דברים, אבל גם אני עושה הרבה.
לפעמים באמת יש לי את הרגעים האלו שאני לא מסוגלת לעשות כלום, ונכון, זה קשה מאוד, אבל מצד שני יש גם את הימים שאני מתקתקת עבודה ועושה מעל הכוחות שלי.
אני יתחיל השבוע בע"ה לקחת כמה עיצות שכתבתם כאן וליישם אותם, מקווה שהמצב ישתפר בע"ה לטובה.
וכמו שכתבה כאן מישהי, יכול להיות שאני מידי פרפקציוניסטית וחייבת שהכל יהיה מושלם ולכן מבחינתי אני "סמרטוטה שלא עושה כלום בבית".
מבטיחה בע"ה לעדכן אתכם בהתקדמות, ושוב אני מודה לכולם על התמיכה והעידוד.

ובבקשה בבקשה,
אל תסטו מהנושא, האשכול הזה ממש חשוב לי ואני לא רוצה שיגיע לידי מחיקה.
 
טוב,
וואוו
יש לי כ"כ הרבה מה לכתוב לכם אחרי כל התגובות שכתבתם...
אז קודם כל אני ממש מודה לכם על התגובות המעודדות והתומכות
ועל כל הטיפים והעיצות והמידע החשוב שהעברתם לי
ומודה כאן באופן אישי לכל ההודעות באישי, יישר כח לכולכן.

אז ככה,
קודם כל אני לא בדיכאון אחרי/לפני לידה
בדקתי את זה לעומק, ואני לא.
בשבת ישבתי וחשבתי עם עצמי על כל הפעילות שלי במשך היום והגעתי למסקנה שאני מתפקדת נפלא גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית.
המצב שתיארתי לכם בפתיחת האשכול מתאר תחילת הריון, סוף שליש ראשון, והבנתי מהתגובות כאן שזה נורמטיבי ורגיל לחלוטין לעצם המצב.
כשישבתי עם עצמי וחשבתי על זה הגעתי למסקנה שאני עושה המון, אני עובדת במשרה מלאה, מכינה אוכל, אופה כל יומיים-שלוש, מטפלת בתינוק שלי המתוק, עושה קניות, מטפחת את עצמי, ועוד הרבה דברים...
אז נכון שבעלי מקלח את הילד, ושוטף את הרצפה, ומוריד אשפה ועוזר לי בעוד הרבה דברים, אבל גם אני עושה הרבה.
לפעמים באמת יש לי את הרגעים האלו שאני לא מסוגלת לעשות כלום, ונכון, זה קשה מאוד, אבל מצד שני יש גם את הימים שאני מתקתקת עבודה ועושה מעל הכוחות שלי.
אני יתחיל השבוע בע"ה לקחת כמה עיצות שכתבתם כאן וליישם אותם, מקווה שהמצב ישתפר בע"ה לטובה.
וכמו שכתבה כאן מישהי, יכול להיות שאני מידי פרפקציוניסטית וחייבת שהכל יהיה מושלם ולכן מבחינתי אני "סמרטוטה שלא עושה כלום בבית".
מבטיחה בע"ה לעדכן אתכם בהתקדמות, ושוב אני מודה לכולם על התמיכה והעידוד.

ובבקשה בבקשה,
אל תסטו מהנושא, האשכול הזה ממש חשוב לי ואני לא רוצה שיגיע לידי מחיקה.
חמודה שאת!!!
הגדרת הבעיה היא חצי מהפיתרוון!!
 
כותבת מהלב
מכירה את התחושה
הייתי חוזרת מהעבודה - ונופלת למיטה עד למחרת בבוקר ,
בבדיקות דם הכל היה תקין,
עד שראיתי שפשוט חסר לי אוכל, הוספתי עוד 2 פרוסות לחם מלא לארוחת בוקר , ועוד פחממות בצהרים , וניהיתי שפויה, עדין חלשה אבל לא סמרטוט
כן,
באמת חסרים לי ערכים תזונתיים
עכשיו ב"ה אני מתחילה לחזור לעצמי לאט עם האוכל
 
אבל אני מרגישה עוד דבר כאילו כולם פה מייעצים עצות, ורק אני לא מסוגלת לישם.

זה כל-כך טבעי.
בן אדם נמצא בקושי מסוים, ואז מקבל מלא עצות.
ואי אפשר פתאום 'להתנפל' על העצות - וליישם אותם. אפילו אם הן טובות, חכמות, נכונות.
בפרט כשמרגישים ירודים וחסרי מרץ.
אז בתחילה קוראים, מרגישים את הביחד והעידוד. ועד כמה המצב מוכר וטבעי.
לפעמים לא צריך יותר מזה.
אחר-כך מוצאים איזו עצה אחת או שתיים שנראות יותר מתאימות ו/או יותר קלות לביצוע מהאחרות,
משהו שיותר 'מתחברים' אליו, ומנסים...
ואז רואים מה קורה, ולפי זה ממשיכים.
העיקר להרגיש טוב עם עצמו. אנחנו כל-כך שיפוטיות כלפי עצמנו...
תרגישי טוב!
 
וואו. התחלתי לכתוב את התגובה בבוקר, ועד הצהריים היא כבר כמעט לא רלוונטית...
אבל באמת חוץ מגלויה אף אחד לא התייחס לחלק הנפשי. גם אני הייתי במקום הזה, מה שהתחיל בהריון הראשון, המשיך לאחריו בהריון השני. אחר כך כבר הבנו שצריך הפסקה אבל לא לקחנו את זה רציני כך שזה לא היה במאה אחוז. בהריון השלישי המצב החמיר מאד, ואחרי הפלה בשלב די מתקדם הגענו למצב שלא ידענו איך נוכל להמשיך. גם אנחנו ניסינו הכל!!! פיזי רגשי אבל שום דבר לא באמת עזר.
וחשוב לי להדגיש. גם אני אישה שנראית מבחוץ נהדר. עובדת בעבודה טובה, שלום בית שהוא מושא לקנאה, חברות באות להתייעץ איתי ואומרות שעזרתי להן המון. אבל רק לעצמנו לא הצלחנו לעזור.
אנחנו זוג שמאד מודע לעצמנו, לקחנו עזרה מה שרק יכולנו, פירגנו מה שצריך, שיניתי תזונה, הקפדתי על שעות שינה,קיבלתי עזרה מבעלי כל מה שהיה צריך בבית, ניסינו ייעוץ רגשי. הכל מקסים ונפלא ולא מיותר. אבל לא תמיד זה מספיק!!!!!
ב"ה בעצת גדולים הגענו לפסיכיאטר (כן, פסיכיאטר, אל תיבהלו!)
הוא הסביר לנו יפה מאד, שיש אחוז מסוים של נשים שעם ההריונות והלידות, יורדת ההפרשה של הסרוטונין במוח. ואין מה לעשות נגד זה. הליכות ותזונה זה טוב, אבל לא מספיק.
חברות, נכון שבציבור שלנו זה עדיין טאבו, ותאמינו לי שגם לי עדיין קשה לקבל את זה. אבל כדור קטן יכול פשוט לשנות את החיים!!!!!!!
הבית שלכם לא שווה את זה? החיים שלכם? החיים של הילדים שלכם?
זה חסר פיזי לכל דבר, חומר כימי שחסר במוח, ולא רגשי.
אם זה המצב אצלכם, שכל העצות הנפלאות פשוט לא עובדות עליכם, אל תחכו שיהיה מאוחר מידי. לפעמים נגרמים נזקים שקשה מאד לתקן אחר כך. כמו קשיים רגשיים אצל הילדים או משקעם שנוצרים בין בני הזוג. אל תחכו, ותעשו מה שבאמת טוב לכם!!
אף אחד לא צריך לדעת מזה, ורק אתם תדעו כמה זה עזר לכם!!! רק תרוויחו!
חזקו ואמצו!!!!!
אם מישהו רוצה יותר פירוט, שאלות אשמח לענות באישי.
 
אני ממש מזדהה איתך בכל מילה!
יש לי ילד אחד, ועוד אחד בדרך...
כל מה שכתבת פה כאילו נכתב בשמי.
אבל אני מרגישה עוד דבר כאילו כולם פה מייעצים עצות, ורק אני לא מסוגלת לישם.
גם אני לא חושבת שאצליח ליישם פה את כל העיצות,
אני לוקחת לי כמה דברים שאני חושבת שוכל לעמוד בהם ולהתמודד איתם, ולהתמקדם בהם, אולי 2-3 דברים.
אח"כ בהמשך בע"ה אני ימשיך הלאה לדברים נוספים
 
ב"ה בעצת גדולים הגענו לפסיכיאטר (כן, פסיכיאטר, אל תיבהלו!)
הוא הסביר לנו יפה מאד, שיש אחוז מסוים של נשים שעם ההריונות והלידות, יורדת ההפרשה של הסרוטונין במוח. ואין מה לעשות נגד זה. הליכות ותזונה זה טוב, אבל לא מספיק.
חברות, נכון שבציבור שלנו זה עדיין טאבו, ותאמינו לי שגם לי עדיין קשה לקבל את זה. אבל כדור קטן יכול פשוט לשנות את החיים!!!!!!!
הבית שלכם לא שווה את זה? החיים שלכם? החיים של הילדים שלכם?
זה חסר פיזי לכל דבר, חומר כימי שחסר במוח, ולא רגשי.
אם זה המצב אצלכם, שכל העצות הנפלאות פשוט לא עובדות עליכם, אל תחכו שיהיה מאוחר מידי. לפעמים נגרמים נזקים שקשה מאד לתקן אחר כך. כמו קשיים רגשיים אצל הילדים או משקעם שנוצרים בין בני הזוג. אל תחכו, ותעשו מה שבאמת טוב לכם!!
אף אחד לא צריך לדעת מזה, ורק אתם תדעו כמה זה עזר לכם!!! רק תרוויחו!
חזקו ואמצו!!!!!
אם מישהו רוצה יותר פירוט, שאלות אשמח לענות באישי.
מצדיע לך על הכנות, ונכונות לעזור לעצמך,
ועוד יותר על האומץ לעלות את הנקודה החשובה הזאת לכולנו.
חברות אל תהססו, תעזרו לעצמכם, לא משנה אם מדובר בטיפול פסיכולוגי, רגשי או פסיכיאטרי.
אין דבר בעולם שיותר חשוב מהחיים שלכם, חיי המשפחה היקרה לכם.
אם אתן מתביישות, אל תספרו לאחרות , אבל תעשו זאת למען עצמכם!!!
 
טוב,
וואוו
יש לי כ"כ הרבה מה לכתוב לכם אחרי כל התגובות שכתבתם...
אז קודם כל אני ממש מודה לכם על התגובות המעודדות והתומכות
ועל כל הטיפים והעיצות והמידע החשוב שהעברתם לי
ומודה כאן באופן אישי לכל ההודעות באישי, יישר כח לכולכן.

אז ככה,
קודם כל אני לא בדיכאון אחרי/לפני לידה
בדקתי את זה לעומק, ואני לא.
בשבת ישבתי וחשבתי עם עצמי על כל הפעילות שלי במשך היום והגעתי למסקנה שאני מתפקדת נפלא גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית.
המצב שתיארתי לכם בפתיחת האשכול מתאר תחילת הריון, סוף שליש ראשון, והבנתי מהתגובות כאן שזה נורמטיבי ורגיל לחלוטין לעצם המצב.
כשישבתי עם עצמי וחשבתי על זה הגעתי למסקנה שאני עושה המון, אני עובדת במשרה מלאה, מכינה אוכל, אופה כל יומיים-שלוש, מטפלת בתינוק שלי המתוק, עושה קניות, מטפחת את עצמי, ועוד הרבה דברים...
אז נכון שבעלי מקלח את הילד, ושוטף את הרצפה, ומוריד אשפה ועוזר לי בעוד הרבה דברים, אבל גם אני עושה הרבה.
לפעמים באמת יש לי את הרגעים האלו שאני לא מסוגלת לעשות כלום, ונכון, זה קשה מאוד, אבל מצד שני יש גם את הימים שאני מתקתקת עבודה ועושה מעל הכוחות שלי.
אני יתחיל השבוע בע"ה לקחת כמה עיצות שכתבתם כאן וליישם אותם, מקווה שהמצב ישתפר בע"ה לטובה.
וכמו שכתבה כאן מישהי, יכול להיות שאני מידי פרפקציוניסטית וחייבת שהכל יהיה מושלם ולכן מבחינתי אני "סמרטוטה שלא עושה כלום בבית".
מבטיחה בע"ה לעדכן אתכם בהתקדמות, ושוב אני מודה לכולם על התמיכה והעידוד.

ובבקשה בבקשה,
אל תסטו מהנושא, האשכול הזה ממש חשוב לי ואני לא רוצה שיגיע לידי מחיקה.
יואוו מרגש לשמוע
 
באמת יפה ומרגש כל מה שנאמר באשכול הזה
כל אחת יכולה לקחת מפה משהו לחיים הפרטיים שלה
אז שינויים מבורכים לכולם ותעדכנו הצלחות:)
חנוכה של כל האורות והברכות.
 
דבר אחד קטן שאף אחת לא כתבה.
מצאתי את עצמי, אמנם לא בהריון אבל אחרי לידה, עייפה, חלשה, בלי כוח, ורעבה כל היום
עד שאמא שלי שאלה אותי: מה את אוכלת בבוקר?
קפה, עניתי לה, עם עוגה ושוקולד.
אחר כך כבר לא בא לי ארוחת בוקר נורמלית ואני אוכלת רק בצהריים.
ואז הבנתי לבד שזו הבעיה, ומאז כל בוקר, ברגע שהילדים יוצאים לגנים, אני נוטלת ידיים, לחם, חביתה, ירקות, יוגורט - ורק אחר כך הקפה של הבוקר שאני בהחלט לא יכולה בלעדיו. והחיים שלי נראים אחרת.
פת שחרית ונושעתי, באמת...
 
ועוד משפט לסיום: ברגע שכל אחד ואחת יהיו שלמים עם עצמם לגמרי במה שהם עושים ומחליטים - לא יהיה להם צורך לשנות את האחרים ביחד איתם.
אהבתי את המשפט הזה שלך.
תחשבו עליו.
וגם, אני מרגישה שהחברה המדהימה שלנו, קצת לוקה בהשוואות.
למה זה ככה? לא יודעת.
אבל אני מרגישה שאנחנו חיים במערכת של כללים די נוקשים
שלא כתובים בשום תורה.
מי קבע שצריך בגיל 20 להתחתן? 21 ללדת? ואח"כ ללדת כל שנה/וחצי בהפרשים של..
ושהבעל... ושהילד הבכור... והרשימה הזו ארוכההה ארוכה..
תנו לעצמכם לחיות איך שטוב ומתאים לכם! תעמדו אתם מול בורא עולם ולא מול החברה!
רק לו אתן צריכות לדפוק חשבון!
נראה שקצת שכחנו את זה.
מרגיש לי כאילו אנחנו הרבה עושים מה שעושים לשם ה"שם" והחברה ולא דווקא לש"ש.
ואני חושבת שמי שחי כך ועושה מה שטוב לו, מקשיב ללב שלו ולצרכים שלו שלא נגזרים מצורך של אף אחת אחרת בעולם הוא האדם המאושר!!!!
 
"בן 18 לחופה" - לא כתוב?
שאלה נכונה
אז אם ככה-
שבגיל 18 יתחילו לחתן
דבר שני, הציווי הוא על הגבר בלבד.
דבר שלישי,
הכוונה היא שזה הגיל בו מתחילם להנשא
אבל אם מישהו מרגיש לא בשל? אם מישהו חלילה מתעכב?
אז הוא חריג? שונה? זהו שלא. לכל אחד מסלול משלו אותו תכנן לו בורא עולם.
הן בנושא הזה של לידות וכו'. ומה שאני חושבת הוא שכחברה , במקום לעסוק כל הזמן בחיי השני
תתחילו לעסוק בחייכם אתם. במקום לחיות בשביל מה יאמרו.. תחיו איך שהכי מתאים לכם לעבוד את ד'!
 
תנו לעצמכם לחיות איך שטוב ומתאים לכם! תעמדו אתם מול בורא עולם ולא מול החברה!
רק לו אתן צריכות לדפוק חשבון!

כן, זה נכון מאוד.
עם זאת צריכים לזכור, שיש התוויה כללית לציבור - על ידי הגדולים - מהי בגדול ברירת המחדל בכל עניין, מה כדאי מלכתחילה, מה האידיאלי.
תמיד יהיו אחוזים כאלה או אחרים שלא יסתדרו עם זה ויהיה להם טוב יותר אחרת. וזה בסדר.
אולי זה קצת פחות נוח. אבל אם הם ידעו שלפי הנתונים שלהם זה בסדר גמור, יחליטו בשיקול דעת מה באמת מתאים להם, ויתייעצו עם גדול ופוסק במה שצריך, לא יהיה להם צורך לשנות את כל הציבור ואת ברירת המחדל ואת המלכתחילה.
העניין מוטל לא פחות על האחרים - על אלה שקבלו את התנאים המתאימים לברירת המחדל. לא להסתכל על אלה שהתנאים שלהם שונים כאילו הם לא בסדר, או כאילו הם פחות. ותמיד ללמד זכות.
נראה לי, שאין מספיק מודעות - משני הצדדים - שחינוך כללי לציבור - הוא דבר אחד, וכל אחד והסיפור שלו - הוא דבר נוסף.
אי אפשר בחינוך כללי להניח את כל האפשרויות על השולחן - ולומר: בבקשה תבחרו לכם.
מחנכים לפי מה שמתאים ונכון לרוב הציבור לשאוף אליו מלכתחילה.
 
אשרי עמ"י, בזכות נשים צדקניות...
אכן, יש לנו תפקיד בחיים, יש לנו יעוד בחיים,
נבחרנו להיות בנים לד' ולא איזה כושיות או מצריות שמביאות ילדים לעולם!!!

יש לנו זכות לגדל ילדים להקב"ה, והם לא שלנו, הם פקדונות בידנו!
רק להתפלל ולקוות שנזכה לגדל את ילדנו לנחת רוח לד', תמימים וטהורים

וכל אחת מה שנגזר עליה, צער בעיבור וקושי בגידול הילדים,
שאף אחד לא יחלום שלמישהו קל, לכולם קשה, השאלה באיזה רמה ובאיזו צורה,
וזו עבודת חיינו,

לכל אחת יש את נקודות השבירה שמרגישים שלא יכולים יותר ------ גם לי -------

אז כדאי לנו לנצל הזדמנויות שהדמעות פורצות מתוך יאוש, מתוך שיגעון, מתוך תסכול מהאלף מטלות שיש לנו ולא הספקנו היום וכו'..
פדוט לקחת את הדמעות ואת המצב הקשה הזה לתפילה מתוך הקושי,
ממש לבקש: 'אנא ד', אתה רואה מה הולך כאן, אני משתגעת, תעזור לי, אני לא יכולה ככה.. בבקשה, שיהיה לי יותר קל, אני שמחה עם יעודי, רוצה לקיים אותו בשלמות, רוצה לשמוח עם זה, תעזור לי!!! אתה הבאת לי את הילדים, תן לי סבלנות בשבילם, אין לי קורטוב של סבלנות......'
ככה ממש במילים כאלו, תדעו לעם שלי זה עוזר מאד, מיד מרגישים את ידו הרחומה של הקב"ה ועם הדמעות הרטובות להודות לד' ולומר לו שאנו יודעות שהוא מיטיב לנו, אוהב אותנו ודואג לנו תמיד...

זה כ"כ משחרר, ונותן כח, לשטוף פנים ולחזור לילדים בטונים אחרים...
עם הרגשה שמישהו נמצא כאן איתנו לצידנו!!

אשריכן נשות עמ"י, שנזכה לגאולה במהרה בימנו!
 
בדיוק באותה מידה ה' ברחמיו נתן לנו, בדיוק לדור שלנו, את היכולת לווסת ילודה.

ודאי. זה כלי שניתן משמים.
כמו כל כלי, צריך לדעת מתי ואיך להשתמש בו.
ומתי ואיך אסור או לא ראוי להשתמש בו.
ב''ה שיש את זה כשצריך.
 
נערך לאחרונה ב:
כן, זה נכון מאוד.
עם זאת צריכים לזכור, שיש התוויה כללית לציבור - על ידי הגדולים - מהי בגדול ברירת המחדל בכל עניין, מה כדאי מלכתחילה, מה האידיאלי.
תמיד יהיו אחוזים כאלה או אחרים שלא יסתדרו עם זה ויהיה להם טוב יותר אחרת. וזה בסדר.
אולי זה קצת פחות נוח. אבל אם הם ידעו שלפי הנתונים שלהם זה בסדר גמור, יחליטו בשיקול דעת מה באמת מתאים להם, ויתייעצו עם גדול ופוסק במה שצריך, לא יהיה להם צורך לשנות את כל הציבור ואת ברירת המחדל ואת המלכתחילה.
העניין מוטל לא פחות על האחרים - על אלה שקבלו את התנאים המתאימים לברירת המחדל. לא להסתכל על אלה שהתנאים שלהם שונים כאילו הם לא בסדר, או כאילו הם פחות. ותמיד ללמד זכות.
נראה לי, שאין מספיק מודעות - משני הצדדים - שחינוך כללי לציבור - הוא דבר אחד, וכל אחד והסיפור שלו - הוא דבר נוסף.
אי אפשר בחינוך כללי להניח את כל האפשרויות על השולחן - ולומר: בבקשה תבחרו לכם.
מחנכים לפי מה שמתאים ונכון לרוב הציבור לשאוף אליו מלכתחילה.
מצד שני, אלה שהתאים להם אחרת ועשו כך עפ"י רבותיהם, לא יכולים לשנות את כלל הציבור, ולהגיד שכך טוב.
כשהתחילו לדבר באשכול על הנושא הזה עלה לי מיד הדימוי - כמו בן אדם שקטעו את רגליו ל"ע ונעזר בכסא גלגלים יבוא ויגיד לכולם, תראו איך קל לי השינוע, למה ללכת על הרגלים.
 
נערך לאחרונה ב:
יש לנו זכות לגדל ילדים להקב"ה, והם לא שלנו, הם פקדונות בידנו!
רק להתפלל ולקוות שנזכה לגדל את ילדנו לנחת רוח לד', תמימים וטהורים

וכל אחת מה שנגזר עליה, צער בעיבור וקושי בגידול הילדים,
שאף אחד לא יחלום שלמישהו קל, לכולם קשה, השאלה באיזה רמה ובאיזו צורה,
וזו עבודת חיינו,

לכל אחת יש את נקודות השבירה שמרגישים שלא יכולים יותר ------ גם לי -------

זה כ"כ משחרר, ונותן כח, לשטוף פנים ולחזור לילדים בטונים אחרים...
עם הרגשה שמישהו נמצא כאן איתנו לצידנו!!

אשריכן נשות עמ"י, שנזכה לגאולה במהרה בימנו!

אמן!!!
בדיוק זה מה שעשיתי עכשיו....
התפללתי וביקשתי לזכות גם לאוצר!!!
אומנם לא לראשון...
אבל...

נראה לי שהילדים קצת בהלם...
מה אומרים להם?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אני אחרי 35 שיעורים, המורה הגיש אותי לטסט פנימי, בשיעור האחרון אמר לי: לא בטוח שתעברי, את חייבת לתפוס את עצמך בידיים....
אני יודעת שאני נוהגת ממש טוב. ויחסית לא עושה טעויות.
היום, בסיום הטסט אחרי שהבהרתי איפה טעיתי ומה אני לומדת מהטסט, המורה וה"בוחן" החליפו מבטים והמורה אמר:
"אוי, כנראה שזה לא היה מספיק, אז צריך לעשות עוד שיעורים ואז עוד טסט פנימי---------------------------"
שמעתי את זה וממש ממש נדהמתי.
אחרי כל האשכולות פה על הטסטים הפנימיים, הבנתי שאם לא עליתי על בן אדם אז בד"כ עוברים.
אמרתי לו שאני מקבלת את זה שיש לי מה לשפר, אבל אני לא מתכוונת לעשות טסט פנימי נוסף, כי הבנתי שזה פורמלי.
תכל'ס, הרגשתי שהוא היה מופתע שאני מבינה שיש פה קומבינה. (הנבחן השני שהיה איתי היה בחורצ'יק צעיר שלא מבין כלום, וגם אותו פסלו)
הגעתי למורה הזה מהמלצות ממש קרובות שעברו בטסט ראשון-----
הוא אמר שאם אני לא מרוצה מההתנהלות של בית הספר, אולי אפשרי שאעבור לבית ספר אחר.

מה אומרים? אני באמת אמורה לעשות עוד טסט?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה