'עיר דירות הרפאים' או 'למה חרדים לא באים לעפולה'

  • הוסף לסימניות
  • #81
גם אני צפונית כמוך יתכן אף מאותו יישוב ואני ממש לא מסכימה איתך שאין תעסוקה בצפון.
יש אין סוף אפשרויות למי שלא מתפנקת.
אצלנו למשל יש המון מורות, גננות מנהלות חשבונות נציגות טלפוניות וכ"ו שיוצאות לעבוד במרחק נסיעה של עד שעה וחצי כל צד (זה הכי רחוק, רוב המקומות קרובים הרבה יותר) ומתפרנסת בכבוד.
מי שמפונקת בהחלט נמצאת בבעיה בכל מקום שהיא תגור.

השקט והפשטות היחסית שיש בפריפריה בהרבה פחות תחרות והמון אידישקייט שווה עד מאוד.
היצע המשרות למורות גבוה לאין שיעור מזה של בעלי מקצועות חופשיים.
וכבר כתבתי את זה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
את ימי הילדות העברתי בעיר הזו, שנסגרה בשש בערב וכולם הלכו לישון. אז בואי, אין מה להתעלם או לזלזל. אנשי הפריפריה מצטיינים (כתבתי מצטיינים, כי בעיניי זו מעלה) ברמת רכישות נמוכה.
את מודעת לכך שהיום החנויות במיכאל וגם שאר העיר לא נסגרת בשש כן?
יש קניונים ומקומות בילוי לחילונים. וגם החרדים לא בדיוק הולכים לישון בשש...
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
את מודעת לכך שהיום החנויות במיכאל וגם שאר העיר לא נסגרת בשש כן?
יש קניונים ומקומות בילוי לחילונים. וגם החרדים לא בדיוק הולכים לישון בשש...

מודעת, מודעת.
באים מדי פעם לביקורי מולדת.

תיאור העיר הנרדמת בשש, היה כדי להבהיר את היכרותי עם האזור. זה לא שממקום מושבי בלב גאולה באתי להניח סטיגמות מנותקות על תושבי הפריפריה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
את מודעת לכך שהיום החנויות במיכאל וגם שאר העיר לא נסגרת בשש כן?
יש קניונים ומקומות בילוי לחילונים. וגם החרדים לא בדיוק הולכים לישון בשש...

צפת, למשל, היא עיר מתה לגמרי. החנויות נסגרות שם מוקדם מאד גם בערבי חגים. והחנויות היחידות שפתוחות אחרי שעת הסגירה, גורפות לכיסיהן את כספן של הנשים שניקו בערב פסח עד מאוחר ויצאו רק ב19:00 לקנות גרביים לילדים.

תמיד אני מתלבטת כמה מהסחר העייף הזה אכן נובע מהעדר צרכנים, וכמה ממנו נובע מהתפיסה העייפה וחוסר תודעת השירות של בעלי החנויות. זה סוג של גלגל, שאפשר בהדרגה להניע אותו לכיוון יצרני מעט יותר. גם אם לא ימכרו שם מותגי יוקרה עד 22:00, וטוב שכך, לערים בצפון יש עדיין פוטנציאל התפתחות לא ממומש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
צפת, למשל, היא עיר מתה לגמרי. החנויות נסגרות שם מוקדם מאד גם בערבי חגים. והחנויות היחידות שפתוחות אחרי שעת הסגירה, גורפות לכיסיהן את כספן של הנשים שניקו בערב פסח עד מאוחר ויצאו רק ב19:00 לקנות גרביים לילדים.

תמיד אני מתלבטת כמה מהסחר העייף הזה אכן נובע מהעדר צרכנים, וכמה ממנו נובע מהתפיסה העייפה וחוסר תודעת השירות של בעלי החנויות. זה סוג של גלגל, שאפשר בהדרגה להניע אותו לכיוון יצרני מעט יותר. גם אם לא ימכרו שם מותגי יוקרה עד 22:00, וטוב שכך, לערים בצפון יש עדיין פוטנציאל התפתחות לא ממומש.
אבל אני דברתי על חיפה.
לא יודעת מה קורה בצפת אבל את כנראה מתכוונת רק לחנויות חרדיות ולא לקניונים.
קניון לא יכול להיסגר לפני 21:30.
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
אני רק אזכיר לך שיש עוד הכשרים מהודרים פרט לעד"ח.
לא מתאים למתראיינות? בסדר.
נכון שיש עוד הכשרים מהודרים אך המצב היום שהציבור שמייבא קבוצות הוא הציבור הליטאי או החסידי (במיוחד אם מדברים על עפולה- להוציא קבוצה לא מאד גדולה של ספרדים שהגיעו בשנתיים שלוש האחרונות). והציבור הליטאי והחסידי ברובו לא משתמש במוצרים בכשרות בית יוסף- שזו הכשרות שיש לה מלאי מוצרים גדול -אחרי עד"ח, שאר הכשרויות אין להם מגוון מוצרים רחב כ"כ.
כשהגעתי לגור בעפולה הייתי צריכה להביא מהמרכז הרבה דברים.
ועוד משהו, לפני 5-7 שנים לא היה להשיג בעפולה לדוג' מוצרים של b&d, היו לי אז 2 תינוקות שהתבססו על מטרנה+ דייסה. הדייסה היחידה שהיה אפשר להשיג בעפולה הייתה של חב' מטרנה במחיר של 14.9 ל-200 גר'!! כשבמחיר כזה הייתי קונה במרכז את ה-450 גר' של b&d.
לא אשכח איך שפשפתי את עיני למקרא כתבה שבה מרואיינת שבאה לגור מעפולה לא מתביישת לומר שתעריף הנסיעה בתחבורה הציבורית בעפולה הוא מאד יקר בהשוואה לאיזור המרכז.
האם הכתבת לא עושה בדיקה מינימלית לפני פרסום?
ומיותר בכלל שאבהיר היכן תעריפי הנסיעה הגבוהים ביותר...
אני לא יודעת מי הייתה אותה מרואיינת ומאיפה במרכז הגיעה.
אכן בירושלים ובני ברק וסביר להניח בעוד כמה מקומות המחירים יותר גבוהים אבל באלעד ומודיעין עילית מחיר נסיעה פנימית הוא 2.6 לעומת עפולה ששם המחיר הוא 3.8.
קצה נפשי מלקרוא כתבות בהן נשים שבאו לגור בחיפה (!) או מגדל העמק בשל שיקולים כלכליים נטו מדברים גבוהה גבוהה על "שליחות" משל באו לחנך את הילידים בארצות הפרא.
אני לא באה להצדיק את ההתבכיינות וגם לא את תחושת השליחות-כי איזה שליחות יש היום בלהגיע למקום עם כמעט 300 משפחות (אני מדברת על ג. המורה- מגזר ליטאי) שיש חיידר, ביה"ס עם 2 כיתות א', גני בנים ובנות -2 גנים לכל שנתון. אני גרה בעפולה מעל 7 שנים שא"א להשוות את ההתקדמות שנעשתה בעיר מבחינת התאמת תנאי החיים למגזר החרדי בשנים הללו. אבל עדיין אפשר להבין את מי שקשה לה.
מה הבעיה פשוט לומר שקשה לכם עם יוקר המחיה במרכז.
זה נכון מאוד ואני גם חושבת שמי שמתראיינת וחשוב לה המשך הפריחה במקום, לא צריכה לדבר על כמה קשה אלא על איך מתמודדים בשמחה (לא שמבחינתי זה התמודדות). כי בסוף ככל שאנחנו- תושבי הפריפריה נדבר כמה קשה זה יפחיד אנשים מלהגיע ולא תמיד בצדק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
אבל אני דברתי על חיפה.
לא יודעת מה קורה בצפת אבל את כנראה מתכוונת רק לחנויות חרדיות ולא לקניונים.
קניון לא יכול להיסגר לפני 21:30.

בצפת אין קניונים.
גם מה שקוראים לו 'מרכז קניות', הוא אוסף מנומנם של חנויות סגורות שבוהות בך בעייפות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
נכון שיש עוד הכשרים מהודרים אך המצב היום שהציבור שמייבא קבוצות הוא הציבור הליטאי או החסידי (במיוחד אם מדברים על עפולה- להוציא קבוצה לא מאד גדולה של ספרדים שהגיעו בשנתיים שלוש האחרונות). והציבור הליטאי והחסידי ברובו לא משתמש במוצרים בכשרות בית יוסף- שזו הכשרות שיש לה מלאי מוצרים גדול -אחרי עד"ח, שאר הכשרויות אין להם מגוון מוצרים רחב כ"כ.
כשהגעתי לגור בעפולה הייתי צריכה להביא מהמרכז הרבה דברים.
ועוד משהו, לפני 5-7 שנים לא היה להשיג בעפולה לדוג' מוצרים של b&d, היו לי אז 2 תינוקות שהתבססו על מטרנה+ דייסה. הדייסה היחידה שהיה אפשר להשיג בעפולה הייתה של חב' מטרנה במחיר של 14.9 ל-200 גר'!! כשבמחיר כזה הייתי קונה במרכז את ה-450 גר' של b&d.
את שמה לב שיש הבדל בין הדברים החשובים והאמיתיים שאת אומרת. קרי: אין הכשרים שמתאימים לי וחסרים חלק מן המוצרים שזה באמת לא קל
לבין מישהי שאומרת שחור על גבי עיתון: גוועאלד! אין בכלל מוצרי יסוד כשרים! כל פעם שאני מגיעה להורים בבני ברק אני מצטיידת בסטוקים של לחם וחמאה כשרים.
כאילו בעפולה יש רק טרפות...
ובסניף אושר עד מגדל העמק - מרחק 20 דקות נסיעה מעפולה יש את כל המוצרים שתיארת.
אני לא יודעת מי הייתה אותה מרואיינת ומאיפה במרכז הגיעה.
מבני ברק... ובתור אחת שגרה בבני ברק בעבר הלא רחוק אני מודעת לתעריפי הנסיעה...
אני לא באה להצדיק את ההתבכיינות וגם לא את תחושת השליחות-כי איזה שליחות יש היום בלהגיע למקום עם כמעט 300 משפחות (אני מדברת על ג. המורה- מגזר ליטאי) שיש חיידר, ביה"ס עם 2 כיתות א', גני בנים ובנות -2 גנים לכל שנתון. אני גרה בעפולה מעל 7 שנים שא"א להשוות את ההתקדמות שנעשתה בעיר מבחינת התאמת תנאי החיים למגזר החרדי בשנים הללו. אבל עדיין אפשר להבין את מי שקשה לה.
אבל אני לא דברתי עלייך. את לא נראית לי מהמתבכיינים.
קשה? בסדר. מבינה . לא פשוט לעזוב את ההורים ולעבור לסביבה לא מוכרת אבל לא להפיץ נתונים שקריים ולא לדבר כאילו לא היו פה חרדים לפניכם.
היו. רק לא מהסקטור שלכם.
ובעיני מגוחך שמישהי שהוריה קנו לה דירה בחיפה שהיא עיר עם ציבור חרדי די גדול טוענת שהיא מתקשה לחיות פה ורק באה לשליחות. נו באמת! רק לך חיכה הציבור פה...
זה נכון מאוד ואני גם חושבת שמי שמתראיינת וחשוב לה המשך הפריחה במקום, לא צריכה לדבר על כמה קשה אלא על איך מתמודדים בשמחה. כי בסוף ככל שאנחנו- תושבי הפריפריה נדבר כמה קשה זה יפחיד אנשים מלהגיע ולא תמיד בצדק.
כל מילה!
לא באתי בדבריי להוציא רע על האיזור. טוב לי פה ב"ה.
הצפון הוא מקום טוב לחיות בו הוא גדל ומתפתח ויש קהילות חרדיות יפות וטובות.
הוא לא אחו אחד גדול עם פרות רועות ובניאס שבאים אליו בבין הזמנים
ואף אחד לא הולך לישון בשש.
בסה"כ הוא מקום ער ותוסס, יש פה די והותר חרדים וצריכים להשתחרר מכמה תפיסות מוטעות.
לגבי תחבורה- היא בשיפור ניכר.
לגבי עבודה- טעון שיפור.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #89
בצפת אין קניונים.
גם מה שקוראים לו 'מרכז קניות', הוא אוסף מנומנם של חנויות סגורות שבוהות בך בעייפות.
החנויות בתחנה המרכזית לא נסגרות בשש למיטב ידיעתי.
אולי @רפקי תעזור :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
אם נפתח עסק כלשהו באזור מנומנם כלכלית ועסקית, והעסק הזה מצליח, יש לזה השלכות כלכליות חיוביות על האזור כולו.
כי אם העסק מצליח, זה אומר שאנשים בחרו להשקיע שם את כספם במקום להשקיע אותו באזור שהוא מפותח כלכלית ממילא.
לא מדויק. אם העסק מצליח, זה אומר שאנשים מעדיפים לקנות קרוב לבית, למרות שהמחירים יקרים מעט, מאשר לנסוע יום שלם למרכז בשביל לקנות מוצר בהנחה של כמה שקלים.
כשיש בעלי עסקים או נותני שירותים בעלי איתנות כלכלית, אזי יש להם את האפשרות והרצון להעלות את רמת החיים וממילא הם נזקקים להשתמש בבתי עסק נוספים שהם בתורם מעשירים את בעליהם וכן הלאה וכן הלאה - אפקט השלולית.
אולי יש להם את האפשרות, אבל אין להם שום רצון להעלות את רמת החיים, מאחר שכל הסביבה שלהם ממשיכה לחיות באותה רמת חיים נמוכה, והם לא מרגישים צורך לנקר את העיניים.
כשהאוכלוסיה מתעבה מבחינה כמותית ואיכותית, הדבר גורם לחברות גדולות לפתוח סניפים כיוון שיש מי שיצרוך אותם ויש אפשרות לגייס עובדים בעלי השכלה מתאימה מקרב תושבי האזור - והנה כעת כולם מאושרים. בעלי העסקים מתפרנסים מעסקיהם ולמי שמעונין לעבוד כשכיר יש מגוון מקומות עבודה.
מהתאוריה שפירטתי לעיל, מובן למה אזורים מפותחים ממשיכים להתפתח ואזורים מדשדשים ממשיכים לדשדש עוד יותר.
אולי זה נכון לגבי החילונים, שאצלם המתגוררים במרכז הם בעלי השכלה גבוהה יותר מדיירי הפריפריה.
לגבי החרדים - אין שום הבדל בהשכלה בין אוכלוסיה איכותית כזו ואחרת, כולן לומדות את אותם דברים בסמינרים.
אזור הצפון במשך שנים היה שרוי בנמנום כלכלי. אולי בגלל סטיגמות של כל מיני שבעים מהמרכז ש"אנשי הפריפריה מצטיינים ברכישות נמוכה" ולכן אף אחד לא מצא לנכון להשקיע שם את כספו.
ברגע שאנשים נדחקו לקיר ונאלצו להגר לצפון מסיבות כאלו או אחרות, הצפון התחיל להתעורר. והתחיל להתעשר טיפין טיפין.
אין שום סיבה שאדם מהמרכז יסע לצפון לקנות משהו שהוא יכול לקנות קרוב לבית. זו הסיבה שאזור הצפון שרוי בנמנום כלכלי. וברור שכשיש אנשים בפריפריה, יש גם קונים.

ורק אומר כמה דברים לגבי פריפריה ומרכז -
המיקום כלל לא משנה. הדבר היחיד שמשנה הוא סוג האנשים.
דבר ידוע ומפורסם הוא שהציבור החסידי הוא הרבה יותר אמיד וצרכן מאשר הציבור הליטאי.
בציבור הליטאי רוב האברכים נשארים בכולל, או עוסקים חצי יום בעבודה תורנית כזו ואחרת, ולמיינסטרים שבו אין תרבות צריכה של מותגים, סטים לכל הילדים, ביגוד מהודר מאד, ואוכל קנוי.
גם מי שנשאר לו סכום יפה בסוף החודש, חייב לשמור את זה לחיתון הילדים, להתחייבויות המליונים המעותדות. כמעט אין בו נשים שפותחות עסקים גדולים, אין להן את האפשרות לקחת ריזיקה על הפרנסה של המשפחה, כל עוד הן המפרנסות היחידות.
לעומת זאת בציבור החסידי מקובל מאד שלאחר שנתיים בכולל האברך יוצא לעבוד, ומאחר שכמובן אין לו הכשרה מקצועית, הוא פותח עסק, ובמקרה שהוא מצליח, הוא הופך להיות די אמיד, הוא אינו זקוק לחסוך כסף לחיתון הילדים, ולכן המשפחה בהחלט משתמשת בכסף, קונים מותגים, סטים, משפצים את הבית, מחליפים ריהוט, ובאופן כללי נראים כאילו יצאו מהקטלוג.
לכן, אפשר לראות שבאשדוד, למרות שהיא בדרום, יש הרבה יותר עסקים מצליחים מאשר במודיעין עילית, למרות שהיא הרבה יותר מרכזית ועם ציבור חרדי יותר גדול, משום שרובה ליטאי, ולליטאים אין תרבות צריכה.
הדברים אמורים מנקודת מבטי, ואפשר לראות את הדברים אחרת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
את שמה לב שיש הבדל בין הדברים החשובים והאמיתיים שאת אומרת. קרי: אין הכשרים שמתאימים לי וחסרים חלק מן המוצרים שזה באמת לא קל
אולי זה לא היה מספיק מובן. אני לא אומרת שחסר מוצרים. היום יש כמעט הכל! דיברתי על העבר הדי רחוק(מעל ל-5 שנים)
יפה! ונכון להיום ולחמש שש שנים האחרונות
אבל לפני כן, אפ' רסק עגבניות לא היה בכשרות עד"ח
יש משנת יוסף, יש הזמנות מרוכזות של עופות בשביל מי שלא אוכל מחפוד ועטרה שאותם אפשר לקנות ברמי לוי, מוצרי חלב מהדרין וכו'. כבר כמה שנים שלא הבאתי מהמרכז דברים בסיסיים ואף מעבר לבסיסיים.(מדי פעם כשאנחנו מגיעים למרכז אנחנו מביאים קצת 'פינוקים').
ואני מדגישה את זה לא בשבילך אלא בשביל אנשים מבחוץ שממש 'נבהלים' שאין כאן כלום ואולי אנחנו אפילו חולבים את הפרות במו ידינו ומגדלים ירקות בגינה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
אולי זה לא היה מספיק מובן. אני לא אומרת שחסר מוצרים. היום יש כמעט הכל! דיברתי על העבר הדי רחוק(מעל ל-5 שנים)
הבנתי. הכל טוב :)
מותר לומר שחסר ומי אני שבכלל אגיד מה מותר.
מפריע לי שבמקום לומר חסר יצרו בכתבה רושם שאין כלום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
הבנתי. הכל טוב :)
מותר לומר שחסר ומי אני שבכלל אגיד מה מותר.
מפריע לי שבמקום לומר חסר יצרו בכתבה רושם שאין כלום.
מאד מעניין אותי לקרוא את הכתבה כדי לכתוב תגובת נגד. מדבריך זה נשמע שאין שום קשר בין הרוגע, הפניות והשלווה שיש כאן לבין הקושי והמצוקה שמדובר בה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
נכון, רמת הקניות נמוכה, אך מאידך גם הציפייה לרווח נמוכה. בעלת חנות בירושלים צריכה לשלם על שכירות חנות במקום מרכזי, להלביש את כל ילדיה בסטים מקטן ועד גדול, צריכה לצאת בפאה מוקפדת ובגדים מהודרים, ובשביל זה רווח חודשי של 3K בחודש, לא מתחיל אפילו להצדיק את ההשקעה. אבל אשה פשוטה בפריפריה, שקונה את בגדי ילדיה בלידר או במכירות יד שניה בבתים, מחזיקה את המכירה בבית המרווח שיש לה, קונה את מה שהיא צריכה ולא את מה שהיא צריכה בשביל הייצוגיות, מסתפקת בהחלט ברווח של 3K בחודש, ומבחינתה זה חודש טוב.
אני ממשפחה חיפאית, ילידת חיפה, דור רביעי ברציפות לתושבי חיפה. מה עוד צריך להצהיר פה, כדי שנוכל לדון לגופו של עניין?

את ימי הילדות העברתי בעיר הזו, שנסגרה בשש בערב וכולם הלכו לישון. אז בואי, אין מה להתעלם או לזלזל. אנשי הפריפריה מצטיינים (כתבתי מצטיינים, כי בעיניי זו מעלה) ברמת רכישות נמוכה.

עד היום, כשבפריפריות מכבים את האור, בירושלים ובבני ברק קונים וקונים וקונים עוד. בערבי חגים גאולה חוגגת עד 1-2 בלילה. יש חנות בפריפריה שתיפתח בשעות האלה? שמישהו יבוא לקנות בה, בשעות האלה? שמישהו יקנה בה, במחירים האלה?

בואו לא נשכח שכיום אנשי הפריפריה הם לא אנשים שנולדו שם.
כל הנושא באשכול זה על זוגות צעירים מהמרכז שעוברים לגור בפריפריות.
ולרוב ההרגל, הטעם וכו' לא משתנים ביום אחד.
גם אני גרה בצפון אך עדיין חשוב לי להלביש את הילדים יפה, לא לידר ובודאי שלא יד שניה.
רובינו בניברקיות או ירושלמיות וזה שכיום אנחנו גרות בפריפריות לא אומר שמהרגע שעברנו לא מענין אותנו איך הילדים נראים.
ההבדל הוא שמה שמוכרים בפינת הזול ב50 ש"ח פה מוכרים ב120.
ואם אני רוצה חניות יותר מעודכנות- קידי שיק, מלאנג, גלורי וכו' וכו' אני צריכה להטריח את עצמי ולבוא למרכז לקנות.
אני לא ילביש בגלל שאין לי פה מבחר את הילדים שלי בבגדי שבת מוזנחים. (יום חול, אני מלבישה מהקניונים)
בטוחה שהרבה יזדהו איתי!!!
כשאני מגיעה להורים לשבת וחג ופוגשת את כל הנשואים מהמרכז, חשוב לי בהחלט שהילדים שלי לא יראו שונה מהילדים של האחיות שלי.
עדיין חשוב לי יופי וטיפוח לא פחות מאילו במרכז.
נכון שיש דברים ששונים ויש פחות תחרות, אבל ככל שמגיעים יותר זוגות מהמרכז התחרות גדלה ואנחנו כמעט מרגישים ב"ב.
ואגב שבעלי החנויות בחיפה מפרגנים לנו בערבי חג חנויות פתוחות עד 21:00-21:30.
וגם השעות פתיחה של החנויות מאד מקשה עלינו את הקניות.... אבל זה כבר נושא אחר....
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
מאד מעניין אותי לקרוא את הכתבה כדי לכתוב תגובת נגד. מדבריך זה נשמע שאין שום קשר בין הרוגע, הפניות והשלווה שיש כאן לבין הקושי והמצוקה שמדובר בה...
כתבה ישנה והיו עוד כתבות בסגנון הזה שלא דברו על המחסור אלא יותר הציגו כל תושבת צפון כשליחה שבאה להפיץ תורה ויהדות.
אחת מהן שאני מכירה באופן אישי בכלל באה לגור בעיר מסוימת בצפון פשוט כי נוח לגור בוילה ליד ההורים העשירים של בעלך והיה מגוחך לראות איך הכתבת תיארה אותה כשליחה שבאה להפיץ תורה ויהדות נראה לי שאפילו המרואייינת לא חלמה שזה מה שיכתב בסוף..
וגם אני מאזינה להגיגים של חברות ומכרות ופשוט צוחקת למשמע כ"כ הרבה תפיסות שגויות ופרובינציאליות.
אבל זה ישתנה. אנחנו בכפר גלובלי והכל נעשה יותר קרוב ויותר שווה.

והנה דוגמא לתפיסה שגויה:
בואו לא נשכח שכיום אנשי הפריפריה הם לא אנשים שנולדו שם.
לידיעתכם אלו שבאים מהמרכז הם עדיין מיעוט ברוב ערי הפריפריה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #96
אני לא ילביש בגלל שאין לי פה מבחר את הילדים שלי בבגדי שבת מוזנחים. (יום חול, אני מלבישה מהקניונים)
בטוחה שהרבה יזדהו איתי!!!
כשאני מגיעה להורים לשבת וחג ופוגשת את כל הנשואים מהמרכז, חשוב לי בהחלט שהילדים שלי לא יראו שונה מהילדים של האחיות שלי.
עדיין חשוב לי יופי וטיפוח לא פחות מאילו במרכז.

גם אלה במרכז, לא תמיד פוזלים אפילו לכיוון מחירי הטירוף של גלורי, רק אומרת.

ורוב ההולכים לגור בפריפריה הם ליטאים, כאמור, שגם כשהם מתגוררים במרכז לא חולמים להוציא 200 ש"ח לשמלת שבת של בת שלוש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
אני לא ילביש בגלל שאין לי פה מבחר את הילדים שלי בבגדי שבת מוזנחים. (יום חול, אני מלבישה מהקניונים)
מכירה הרבה מתושבות המרכז שבוחרות לדלג על החנויות החרדיות בשל מחיריהן וקונות בנקסט ובקניונים.
ואת זה אפשר לעשות גם בצפון...
ויש קידי שיק בטבריה וחיפה. נא לא להגזים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
היו. רק לא מהסקטור שלכם.
כשמדובר בסקטור מאוד שונה זה לא ממש עוזר לבאים החדשים. כשאין למשפחה מוצרים מההכשר שלה, לא חיידר ובית ספר המתאימים לילדים שלה, לא בית הכנסת עם נוסח מתאים לה, היא יכולה להרגיש סוג של 'שממה'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
ורוב ההולכים לגור בפריפריה הם ליטאים, כאמור

לא בטוח בכלל.
בלי לערוך מיפוי יסודי, יש קריות חסידיות בהרבה מאד פריפריות.

דווקא בירושלים אני רואה את ההיפך - רוב חברותיי לכיתה (חסידיות) ברחו מפה מזמן.
לעומת בנות גילי הליטאיות, שנאחזו בגילה, פסגת זאב, קרית יובל ושאר מתחרדים, ורבות מהן נותרו בירושלים. (ומכאן חלק מההסבר ל-6-3, בנוסף לגיל הנישואין הליטאי המאוחר יותר).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

טור שפרסמתי הבוקר, אשמח לשמוע תגובותיכם - עיקרי הדברים יובאו לפני מקבלי ההחלטות שרוצים לדעת מה הציבור חושב - בלי נדר

בס"ד

מנורה – העיר החרדית החדשה

עשרת הקוראים כבר יודעים שכאן יקראו רק על טובתה של ארץ ישראל והפעם על העיר החדשה שכה נכסוף נכספנו אליה – כסיף, או בשמה החדש והלא מוכר: מנורה. סוף סוף עיר חרדית במיקום הגיוני ועם תכנון קפדני בסגנון עתידני.

הסיבה שאנו כותבים על כך היום היא משום שהעיר הזו יצאה השבוע מהכח אל הפועל כאשר התפרסמה השבוע התב"ע של העיר להתנגדויות, תב"ע = תכנית בניין עיר כשמה כן היא: מיועדת לאפשר מגורים באיכות חיים גבוהה המתאימה לשנת תשצ"א – אשר בה לפי התכנית יגיע התושב הראשון בע"ה.

זהו, כבר לא חלומות שוא ודמיונות אלא משהו מוחשי שאפשר לקרוא ולמשש ולפרשן וזה בדיוק מה שנעשה כאן: נספר קצת על מה מבשלים לנו על אש מהירה, האמת שכל אחד שיש לו גישה לגוגל יכול לקרוא הכל לבד אך כדי לחסוך את הזמן שיצטרכו האברכים כדי לקרוא 79 עמודים צפופים הבאנו לכם כאן את התמצית מה שאתם חייבים לדעת והתורה חסה על ממונם של יושבי חדרי המחשבים.

אז קודם כל הגודל: מדובר על קרקע מדברית בשטח עצום של כ15,000 דונם שהוקצה עבורנו בלבד לא כולל איזורי תעשייה, כדי להבין את המשמעות: מדובר בשטח שהוא יותר מביתר עילית מודיעין עילית ואלעד גם יחד ויש מקום לרכסים!

המיקום אמנם נשמע רחוק מאוד: 5 דקות לפני ערד, אך למעשה מדובר במרחקים זניחים לאור התפתחות הכבישים באזור, לפני שבועיים נסעתי לשם כדי לסקור עבורכם את הפלא של הקניון המתגייר בערד ועל הדרך בחנתי גם את המיקום העתידי של העיר החדשה – לא נכחד, זה לא בית שמש וקרית גת אך מי שמוכן לשים 1.4 מיליון עבור דירת 3 חדרים בנתיבות ואופקים ישמח בוודאי לשמוע שעם עוד כמה דקות נסיעה הוא יחסוך כל חודש אלפי שקלים למשכנתא ויגור ברמת חיים שאין בשום מקום כפי שיפורט.

לא מאמינים על המרחק? אתם יודעים, היום אי אפשר לרמות בדברים הללו, תעשו את הניסיון שעשיתי הרגע: עשיתי בגוגל-מאפ מבית שמש לנתיבות נתן לי 59 דקות ומאותה נקודה בסוף בית שמש עד כסיפה (שזה היישוב הקרוב לכסיף, כן, יש קשר בין הצלילים הדומים, בדיוק כמו הקשר בין בתיר לביתר הסמוכה) ואז הגוילמאפ נותן לי 63 דקות, לא שווה לנסוע עוד ארבע דקות בשביל עולם אחר לגמרי?! (ואגב אין שום ניסיון חלילה להחליש את נתיבות שאלפי אברכים נוהרים אליה, עיר קברי הצדיקים תהיה תמיד מגדלור לתורה בנגב).

הגענו לעיר, כעת אנו מדברים על אישור תכניות לשכונה אחת בלבד, הסיבה היא חוסר רצון של המדינה להשקיע הון תועפות מעבר למה שכבר השקיעה לצרכי תכנון של עיר שלימה אם בסוף זה לא יצליח אך משכונה אחת אפשר להבין מה מתוכנן בכל העיר.

השכונה הזו תיקרא ראשונים (קל לנחש למה) ויש בה 6000 דירות (כמעט אלעד) על גודל של שלושת אלפים דונם, גם מי שלא למד ליבה מבין מיד כי זה אומר ממוצע של שתי דירות לדונם (זה לא באמת, כי רוב השטחים הם ציבוריים) לשם השוואה: העיר הצפופה ביותר בישראל היא בני ברק ושם יש 6 יח"ד ממוצע לדונם.

העיר מתוכננת כבר אמרנו וכבר חשבו על כל פרט כולל שרטוט מדויק של בית-החיים (מה לעשות, בסוף אנשים צריכים לחיות איפשהו) לי זה מזכיר את העיר מודיעין השכנה שלנו, כל יום כמעט אנו נאלצים לעבור בעיר השכנה ולראות שלמרות ששתינו הוקמנו יחדיו ולשתינו בערך אותה כמות תושבים אנו מצטופפים בשטח של שכונה אחת במודיעין ונאלצים להסתמך על כל השירותים שהיא מביאה (מלבד שטיבלאך וד' מינים שזה הם באים אלינו) מהאגם המפורסם ועד תחנת הרכבת וכן הלאה, הסיבה היחידה להבדל היא שמודיעין תחתית תוכננה בידי המדינה לטובת התושבים ואילו מודיעין עילית (אנחנו העילית, ברוחניות) תוכננה – אם בכלל תוכננה אי פעם – בידי היזמים עצמם ולטובתם וכך אכן היא נראית.

ולכן למשל השטחים הציבוריים שהיזמים בכל מקום לא אוהבים לתת ואם כבר הם דוחקים לפינת בלעין, כאן יש שפע עצום של הרבה יותר ממעשר מהשטח הכולל והרוב נמצא בתוך המתחמים, כך שיש מספיק לכל חסידות ותת ישיבה קטנה, מהיום אין צורך לריב יש מספיק שטחים לכולם להתפצל ולהתפלג כמנהג גברין יהודאין.

אך מלבד התכנון הקפדני ברצוני לדבר על כמה פנינים שייחודיים רק לכאן, גילוי נאות: חלק מהדברים הייתי מעורב יחד עם עסקני ציבור נוספים מכל החוגים החרדיים.

למשל השכונה מתוכננת ב"קפסולות" של בערך 350 יח"ד כאשר לכל קפסולה יש את השטחים הציבוריים שלה ואת הגינה שלה וכו' – אין חסידות כמעט שצריכה בכל פעם יותר מאשר קפסולה כזו או שתיים ואין כמעט חסידות שלא יכולה למלא כזו קפסולה רק ממחוסרי הדיור הנוכחיים כך שאין לי ספק שנראה כאן עשרות (לפחות) של קריות חסידיות וגם ליטאיות וספרדיות, מעתה לא צריך להיות הגרש"ב סורוצקין כדי להקים שכונה ייחודית לבוגרי הישיבה, כל ישיבה ממוצעת תוכל לעשות כן.

חידושים נוספים: גובה הבניינים עד חמש קומות – זה לוקסוס שכבר לא קיים היום בשום מקום, בבית שמש למשל תקנת העיר מדברת על 9 קומות והקבלנים מצליחים להוסיף עוד אחת בטריקים, כאן אין דבר כזה בניין יותר מחמש קומות.

סוכות – כל מרפסות הסוכה תקבלנה הצללה נפתחת ואחידה, מהיום כל בניין ייראה כמו בית מלון מעוצב שתוכנן באחידות, ובכלל מרפסות סוכה מרווחות הן חלק מהסטנדרט כאן.

גודל הדירות – המתכננים למדו היטיב את נושא הטאבו משותף והיח"ד להשכרה וכו' שקיימים בכל שכונה חרדית והחליטו שאם אינך יכול להילחם בתופעה הזו – תכשיר אותה! וכך הגענו לתכנית שאומרת מלכתחילה לגבי חלק גדול מהדירות שבבוא היום תוכלנה לייצר יחידה נוספת והפעם זה רשמי.

כך גם עניין הרחבת הדירות – תופעה ייחודית לציבור החרדי בדרך כלל – התכנית מחייבת מראש לחשוב איך יורחב הבניין אך מטילה גם תנאים והגבלות, כגון חובה שכל שורת הדירות יורחבו בו זמנית.

כל התכנון הזה לא נולד בבינה מלאכותית אלא מונחים בה עמל ויגיעה של צוותות שלימים שחלקם מוכרים לי אישית, זה גם הרצון החזק של ר' נתן אלנתן ושל עוד אנשים שדואגים לנו, ומעל הכל זה האיש הנכון שהוכנס למקום הנכון – יו"ר הוועדה המיוחדת עו"ד שילה רצאבי, אמנם הוא לא חרד אך מוטב כך שכן הוא אינו מחוייב לאף עסקן או יזם אלא רק שיהיה טוב לכוווווולם.

אז אם כל כך טוב מדוע כל כך רע?

כלומר, מדוע יש לעיר הנפלאה הזו יחסי ציבור נוראיים כל כך? למה כולם מזלזלים בה?

ראשית, לעומת כל המקומות האחרים שאנ"שים קנו קרקעות ומשווקים לציבור ברווחים של מאות אחוזים כאן אף אחד לא מרוויח מהפרוייקט הזה, כלומר אף אחד מלבד הציבור.

ושנית, מי שמדבר בדרך כלל לא מכיר, או שאינו מכיר תכניות אחרות על מגרעותיהן (בהר יונה למשל נרשמו 1200 איש לדירות שיראו רק עוד חמש שנים) או שאינו מכיר את כסיף או שאינו מבין בתחום כלל.

שלישית, הציבור החרדי אכן ראוי לקבל יותר מאשר עיר במיקום שאיש לא רוצה לגור שם, אך מה לעשות אנחנו מכירים את המצב ועד כמה אוהבים אותנו בכל מקום שאנו מגיעים, ואפילו במקומות שכן מקבלים אותנו בזרועות פתוחות כי אין להם ברירה כדי להינצל מהערבים גם שם אוהבים אותנו בערבון מוגבל, רק השבוע ראיתי במו עיני את החורבן שהמיטה עיריית לוד על ביכנ"ס באחיסמך – סוג של הכרת הטוב לקהילה שהצילה את האחוזון הדמוגרפי.

והתחינה שלי: אל תקשיבו למוציאי דיבת הארץ, אל תאמינו למי שמספר שאיש לא ילך לשם, במו עצמי שוחחתי עם ראשי חסידויות רבות ועסקני אמת, כולם כולם הצהירו כי אם המחירים יהיו זולים (אם לא – לא עשינו כלום וחייבים לחשוב איך עושים זאת) הם יגיעו לשם בהמוניהם.

בקיצור: טובה הארץ, כולה, מאוד מאוד.
בסיעתא דשמיא

חריש

ניתוח היסטורי, נדל"ני וקהילתי למקבל ההחלטות



תוכן העניינים

הקדמה:
הסיפור הייחודי של חריש.

המאבק על הזהות: כרוניקה של עיר חרדית שלא הוקמה.

מגמות נדל"ן: מחירים ותשואות לאורך ציר הזמן.

מפת הקהילות: כיצד מסתדרים כולם יחד?

טבלת השוואה אסטרטגית מלאה (הנתונים).

חזון והמלצות לעתיד.

נספח מקוצר.











פרק 1: המאבק על הזהות – מהחלטת ממשלה ל"עיר לכולם"

חריש היא מקרה בוחן נדיר של התנגשות בין תכנון מרכזי לכוחות השוק והמשפט.

2010 – החזון המקורי: הממשלה מחליטה על הקמת עיר חרדית בת 100,000 תושבים. התכנון הותאם לצרכי המגזר (צפיפות, בתי כנסת רבים, תחבורה ציבורית).

2012 – המהפך המשפטי (בג"ץ): בעקבות עתירות של תושבים חילונים, בג"ץ קובע כי שיווק הקרקע לקבוצה אחת בלבד אינו חוקי. המכרזים נפתחים לכלל הציבור.

2013 – "ועד הדיור המאוחד" והפסילה: הציבור החרדי מתארגן דרך ועד אחד המאגד את כל הפלגים כדי "לכבוש" את המכרזים בהצעות מתואמות. ברגע האחרון, רמ"י והממונה על ההגבלים פוסלים את העמותות החרדיות בגין תיאום מחירים (קרטל).

התוצאה: יזמים פרטיים וקבוצות דתיות-לאומיות זוכים בקרקע. חריש הופכת לעיר מעורבת, אך הקהילות החרדיות (שלא ויתרו) רוכשות "בלוקים" ושכונות מיזמים, ויוצרות מציאות של "עיר בתוך עיר".



פרק 2: מגמות נדל"ן ומחירים

הגרף הנדל"ני של חריש ידע טלטלות עזות שנבעו משינויי הסטטוס של העיר.

תקופהמגמהטווח מחירים (4 חד')הסבר
2012-2014אי וודאות650K - 750Kהמתנה להכרעות בג"ץ, סיכון גבוה, מחירים נמוכים.
2015-2017הייפ (Hype)950K - 1.1Mשיווק אגרסיבי ("דירה במיליון"), נהירה של משקיעים וזוגות צעירים.
2018-2020תיקון וקיפאון1.0M - 1.15Mהצפת דירות מוכנות, קושי במציאת שוכרים, מחירי שכירות נמוכים.
2021-2025התייצבות ועליות1.55M - 1.65Mהשלמה עם אופי העיר, פתרונות כביש, עליית מחירים כללית בישראל.








פרק 3: מפת הקהילות – הפסיפס החברתי

למרות היותה עיר מעורבת, הציבור החרדי בחריש חי בקהילות מגובשות מאוד:

הליטאים ("אדרת אליהו" ועוד): מרוכזים בעיקר בשכונות הוותיקות יותר (אבני חן, החורש). מפעילים תלמודי תורה ובתי ספר ברמה גבוהה.

החסידויות:

תולדות אהרן:
קהילה סגורה שיצרה מתחם מובדל עם מוסדות פנימיים.

חב"ד וברסלב: קהילות פתוחות יותר המפוזרות ברחבי העיר.

הציבור הספרדי (ש"ס): משתלב בכל השכונות, מהווה גשר בין החרדים למסורתיים.

הציבור הדתי-לאומי והחילוני: הרוב הדמוגרפי כרגע, אך נמצאים בחיכוך מתמיד סביב שאלות צביון (שבת, מבני ציבור).








פרק 4: טבלת ההשוואה האסטרטגית המלאה (הבנצ'מרק)

השוואה בין חריש לערים חלופיות למגזר החרדי/דתי, נכון ל-2025.

חרישבית שמש (ד')אלעדנתיבות (מערב)קרית גת (כרמי גת)עפולה
מחיר (4 חד')1.55M - 1.65M ₪2.3M - 2.5M ₪2.4M - 2.6M ₪1.35M - 1.5M ₪1.7M - 1.9M ₪1.3M - 1.45M ₪
מרחק לת"א50 ק"מ (50 דק')35 ק"מ (40 דק')20 ק"מ (25 דק')85 ק"מ (70 דק')55 ק"מ (50 דק')90 ק"מ (80 דק')
מרחק לירושליםכ-115 ק"מ (1:20 ש')כ-30 ק"מ (35 דק')כ-45 ק"מ (45 דק')כ-85 ק"מ (1:15 ש')כ-65 ק"מ (55 דק')כ-135 ק"מ (1:45 ש')
אופי הקהילהקהילות ("איים") בתוך עיר מעורבתעיר חרדית מלאה (הפרדה ברורה)עיר חרדית מלאה וצפופהמסורתי חזק + חרדימעורב (חילוני/מסורתי + גור)מתחרד (השתלטות על שכונות)
תחבורהבינוני: תלות ברכב/אוטובוס. אין רכבת.טוב: רכבת פעילה, כביש 38.טוב: קרוב למרכז, עומס ביציאות.טוב: רכבת מהירה.מצוין: רכבת וכביש 6.בינוני: רכבת העמק (איטית).
תעסוקהחלש מקומי. נשען על קיסריה/חדרה.בינוני-חזק. תעשייה מקומית + ירושלים.חלש מקומי. נשען על גוש דן.טוב. מסחר ומפעלים אזוריים.חזק מאוד (אינטל + פארק תעשייה).בינוני. מוקד רפואי ומסחרי.




פרק 5: חזון והמלצות לעתיד


על בסיס הנתונים, לאן הולכים מכאן?

1. החזון עבור חריש: "פדרציית הקהילות"

חריש לא תהיה חרדית לגמרי, אך הקהילות החרדיות שבה יתחזקו ויגדלו. היא תתבסס כפתרון האידיאלי למעמד הביניים החרדי-מודרני ולזוגות צעירים שרוצים איכות חיים, דירה חדשה ומוסדות חינוך טובים, ומוכנים לוותר על המגורים בתוך "גטו" סגור.

הטריגר הכלכלי: ברגע שתקום תחנת רכבת (במסגרת מסילת מנשה) או חיבור מהיר יותר לכביש 6 צפון – המחירים יקפצו וידביקו את הפער מול חדרה ופרדס חנה.

2. המלצות למשקיע/רוכש:

תקציב גבוה + זיקה לירושלים:
לך על בית שמש. זהו הימור בטוח, יוקרתי, ששומר על ערכו.

תקציב בינוני + זיקה למרכז: לך על חריש. התשואה הפוטנציאלית (Capital Gain) גבוהה יותר כי העיר עדיין לא בשיא הפיתוח שלה. התמקד בשכונות עם עוגן קהילתי קיים.

תקציב נמוך: לך על עפולה (הימור ארוך טווח) או נתיבות (יציבות).



נספח מקוצר: נתונים יבשים

אוכלוסיית חריש (הערכה 2025):
כ-40,000+ תושבים.

תמהיל דמוגרפי השערה גסה: 50% חילונים, 25% דתיים לאומיים, 25% חרדים.

שכונות מרכזיות: החורש, אבני חן (ותיקות, מעורבות-חרדיות), הפרחים (חדשה), בצוותא (מעורבת-שיתופית), מעו"ף (עסקים ומגורים).



כל הזכיות שמורות. ניתן להפיץ.

נכתב בעזרת AI


דיון לגופם של דברים רצוי ומתבקש

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה