עצה ועזרה בנוגע לילד שבהשגחתי.

  • הוסף לסימניות
  • #1
החלטתי בינתיים שאם אני לא עובדת, לקבל ילד בתור מטפלת (לכל השואלים 7 ש"ח לשעה) הבעיה היא שהילד נכנס עם חיוך וברגע שאני מדי מסתכלת עליו הוא מתחיל לצרוח ולהושיט ידיים, הוא לא מוכן להיות על הרצפה ולא בעגלה, רק על הידיים. הילדים שלי מקנאים נורא ואחרי שהוא הולך הם נצמדים אלי ולא נותנים לאפ'חד לגעת בהם, אמרתי את זה לאמא, היא אמרה שהילד באמת בזמן האחרון צורח כל הזמן ושאני אחזיק אותו, כל הצד השמאלי שלי כבר כואב מהחזקתו, יש לכם רעיון מנסיון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בן כמה הוא?
אולי תנסי לאט לאט לבדוק מה מפריע לו.
נסי לשבת כולכם ביחד על השטיח ולשחק. אם הוא לא יושב - אז על הבטן...
אולי הוא ירגיש בעניינים ויסכים להיות שמח ושקט. זה למקרה שמשעמם לו.
את יכולה להשאיר אותו בעגלה, אבל לשבת לידו בסבלנות ולהחזיק בידו עם חיוך מרגיע
לאט לאט הוא יתרגל להיות נינוח ולשתוק. ואת גם תוכלי לשבת לידו פחות.
תבדקי ראשון את עניין השעמום.
כי שמתי לב שהרבה פעמים נוטים לבדוק את הרעב והטיטול והעייפות ואם הכל בסדר והוא בכל זאת בוכה - הילד כבר מוכרז כנודניק.
בעוד שהילדים שלי למשל, ממש לא מקובל עליהם להשתעמם.
התינוקת שלי יכולה לקרצץ בלי סוף עד שמתיישבים לידה וחוגגים. היא מיד נרגעת. סוג...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
כבר כתבתי, האמא אומרת שאצלה זה אותו דבר...
ישבתי איתו על הרצפה, על הכסא, נדנדתי, שרתי, הצפתי במשחקים, הילד רוצה רק על הידיים ושאני אעמוד ולא אשב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אז אני הייתי מוותרת על ה-7 ש"ח... וגם על העבודה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני אכתוב משהו שאולי קצת פחות מקובל להגיד בקול, אבל אם את לא מתכוונת לוותר על העבודה, זו לדעתי האופציה היחידה שלך.
אני מדברת על לחנך.
(אני כמובן יוצאת מתוך נקודת הנחה שהילד אינו תינוק בן מס' חודשים אלא בן שנה ומעלה שיכול להבין את פשר התנהגותכם).

נכון שבאופי רשמי אין זה תפקידך אלא תפקידם של ההורים, אבל אני חושבת שאם הדבר ייעשה בשיתוף פעולה מלא איתם - בתוך מס' ימים הילד יפסיק להתפנק והוא, את וההורים שלו תתחילו להנות...
איך עושים את זה?
מפסיקים להרים ויחד עם זאת אומרים לילד שהבכנ לא נעים לכם, שהוא יכול להצטרף למשחק בשקט וכדו', אבל בשום אופן לא להיכנע ולהרים - גם אם זה אומר שהילד בוכה כל היום.
זה נשמע אכזרי, הלב שלך יגיד לך להרים אותו ודי - אבל בשבילו, כדאי שתעמדי בזה - כך הוא יהפוך מילד מפונק שרגיל לקבל כל מה שהוא רוצה, לילד עם גבולות - וילדים אוהבים גבולות. הן רק צריכים אנשים מספיק סמכותיים (ואוהבים) סביבם כדי שהם יבינו שהגבול הוא חד משמעי.

כשהילד יבין שלא משנה כמה הוא בוכה, את לא מרימה אותו - הוא יפסיק בהדרגה.
מידי פעם הוא יבחן אם הגבולות עדיין שם ותצטרכי להראות לו שאכן כן.

דווקא כשהוא לא בוכה, תרימי אותו ותשחקי איתו משחקי אצבעות למשל, הוא יבין שלא שווה לו לבכות, כי כשהוא בוכה את בטוח לא מרימה וכשהוא לא, את נותנת לו "פרס" ומרימה לפעמים.

בכל מקרה, כפי שכתבתי לעיל, מהלך כזה מחייב הסכמה ושיתוף פעולה עם ההורים, גם כדי שהילד יראה את אותה דרך התנהגות גם בבית ויפנים את רעיון הגבול וגם כדי שההורים לא יתפלאו לשמוע מהשכנים שלך ש"המטפלת הזו משאירה את הילד שלכם לבכות יום שלם..."

בכל מקרה, המון בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אני אכתוב משהו שאולי קצת פחות מקובל להגיד בקול, אבל אם את לא מתכוונת לוותר על העבודה, זו לדעתי האופציה היחידה שלך.
אני מדברת על לחנך.
(אני כמובן יוצאת מתוך נקודת הנחה שהילד אינו תינוק בן מס' חודשים אלא בן שנה ומעלה שיכול להבין את פשר התנהגותכם).

נכון שבאופי רשמי אין זה תפקידך אלא תפקידם של ההורים, אבל אני חושבת שאם הדבר ייעשה בשיתוף פעולה מלא איתם - בתוך מס' ימים הילד יפסיק להתפנק והוא, את וההורים שלו תתחילו להנות...

איך עושים את זה?

מפסיקים להרים ויחד עם זאת אומרים לילד שהבכנ לא נעים לכם, שהוא יכול להצטרף למשחק בשקט וכדו', אבל בשום אופן לא להיכנע ולהרים - גם אם זה אומר שהילד בוכה כל היום.

זה נשמע אכזרי, הלב שלך יגיד לך להרים אותו ודי - אבל בשבילו, כדאי שתעמדי בזה - כך הוא יהפוך מילד מפונק שרגיל לקבל כל מה שהוא רוצה, לילד עם גבולות - וילדים אוהבים גבולות. הן רק צריכים אנשים מספיק סמכותיים (ואוהבים) סביבם כדי שהם יבינו שהגבול הוא חד משמעי.

כשהילד יבין שלא משנה כמה הוא בוכה, את לא מרימה אותו - הוא יפסיק בהדרגה.
מידי פעם הוא יבחן אם הגבולות עדיין שם ותצטרכי להראות לו שאכן כן.

דווקא כשהוא לא בוכה, תרימי אותו ותשחקי איתו משחקי אצבעות למשל, הוא יבין שלא שווה לו לבכות, כי כשהוא בוכה את בטוח לא מרימה וכשהוא לא, את נותנת לו "פרס" ומרימה לפעמים.

בכל מקרה, כפי שכתבתי לעיל, מהלך כזה מחייב הסכמה ושיתוף פעולה עם ההורים, גם כדי שהילד יראה את אותה דרך התנהגות גם בבית ויפנים את רעיון הגבול וגם כדי שההורים לא יתפלאו לשמוע מהשכנים שלך ש"המטפלת הזו משאירה את הילד שלכם לבכות יום שלם..."

בכל מקרה, המון בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אדן תשובותיך תמיד מלאות אכפתיות ומחשבה על השני
כל הכבוד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הוא בן 8-9 חוד'...
והבעיה העיקרית שלי, היא שהילדים שלי סובלים. וגם הגב שלי...
ואני לא חושבת שאכפת לאמא שלו שהוא מפונק כי היא אמרה לי שאני אחזיק אותו כשהוא בוכה.
כי זה מה שהיא עושה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י שושיה;922373:
הוא בן 8-9 חוד'...
ואני לא חושבת שאכפת לאמא שלו שהוא מפונק כי היא אמרה לי שאני אחזיק אותו כשהוא בוכה.
כי זה מה שהיא עושה.

הבת שלי בגיל הזה, וגם עד לפני מס' שבועות בכתה, ורצתה רק על הידיים, בסופו של דבר, שמתי אותה בכיף כסא, אם קצת נשנושים+דף וצבעים, ונתתי לה את הצבע ביד, וכך מס' ימים כל יום עם משחק אחר, ולפעמים רק שירה. תוך כדי שאני עובדת בבית. ורק נמצאת לידה, וכיום הרבה יותר רגועה.
לדעתי, האמא לא שלא אכפת לה, כנראה לא יודעת מציאות אחרת איך מתמודדים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הוי, הלוואי שהיה נותן לי לשים אותו בכיסא של הבן שלי (שלא לדבר על תגובותיו להשתלטותו של ילד אחר על חפציו, אמו וצעצועיו)אפילו בעגלה שלו הוא צורח, כי הוא יודע שאני כל הזמן אחזיק אותו (לא לדבר על זה שהאמא אמרה לי להרדים אותו תוך כדי ערסול, כי אצלה הוא נרדם תוך כדי הנקה. היא אמרה לי שזה לוקח זמן עד שנרדם אז אני מנדנדת ומנדנדת ומנדנדת עד שאני נרדמת כמעט. ולא פלא שכואב לי כל הגוף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
די, איזה תסכול!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מי, הבן שלי? בן שנה וחודש.
הילד שעליו אני שומרת בן 8-9 חודשים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
לא נראה לי רלוונטי להחזיק כל הזמן תינוק על הידיים... תסבירי זאת לאמא ושתבדוק מה הבעיה.
לא יהיה שווה כאבי גב וידיים.... אולי לתינוק יש בעיה שמפריעה לו- ואולי אמא שלו מפנקת אותו יתר על המידה- כי אני לא חושבת שמשלמים למטפלת 7 ש"ח לשעה שתחזיק אותו כל הזמן, את לא אמא שלו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י bekki;922640:
מקווה שנפרדתם כידידים;)

עכשיו אני צריכה לפתוח אשכול חדש, איך מנערים אמא שרוצה שאני אשמור על הבן שלה למרות שזה פוגע בי, בביתי ובילדיי...
היא הסבירה לי שזה ס"ה לשעתיים שלוש לא כל בוקר ולא כל יום וזה לא נורא כי הוא (אולי ) יתרגל אלי ביום מן הימים. הקטע הוא שהוא כבר רגיל אלי יותר מידי. איזה יום היה לי אתמול איתו... שעתיים החזקתי ושעה הוא ישן. כשהאמא באה היא ראתה אותו על הידיים שלי הפנים שלה היו מרוצות (נו, ככה זה מנצלים כל שקל...) ואיך שהעברתי אותו לידיים של אמא שלו התחלתי לנער את הידיים להתאוששות מהירה... והוא יותר כבד מהבן שלי בן השנתיים... שאותו אני בכלל לא מחזיקה כמעט כי הוא כבד לי. ואת הילד הזה אין בררה רלא להחזיק ולהרדים בנדנוד. אני זקוקה להצלה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אמא שלי מטפלת מקסימה ומבוקשת כבר שנים, אבל על דבר אחד היא עומדת בתוקף
היא לא מוכנה לקבל ילדים בכיינים ברמה הזו שאת כתבת. יש ילדים שההורים שלהם מפנקים אותם
בצורה לא הגיונית, אם הם מוכנים לסבול זו בעייה שלהם
אבל אין שום סיבה שהמטפלת תסבול גם.
לדעתי הבעיה שלך היא שאת לא מספיק עומדת על דעתך
לא נראה לי כלל רווחי על הדבר הזה, בטח שאת כבר עצבנית מזה, לא פייר לא לך, לא לילדיך ולא לילד!
בהצלחות רבות!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י שוצי;922884:
אמא שלי מטפלת מקסימה ומבוקשת כבר שנים, אבל על דבר אחד היא עומדת בתוקף
היא לא מוכנה לקבל ילדים בכיינים ברמה הזו שאת כתבת. יש ילדים שההורים שלהם מפנקים אותם
בצורה לא הגיונית, אם הם מוכנים לסבול זו בעייה שלהם
אבל אין שום סיבה שהמטפלת תסבול גם.
לדעתי הבעיה שלך היא שאת לא מספיק עומדת על דעתך
לא נראה לי כלל רווחי על הדבר הזה, בטח שאת כבר עצבנית מזה, לא פייר לא לך, לא לילדיך ולא לילד!
בהצלחות רבות!!

תגידי את זה לאמא:eek:
רק לה זה פייר, אשה שתחזיק לה את הילד 3 שעות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ובאמת כאילו שלילד זה טוב
הרי זה רק עושה אותו תלותי בזה
לא עצמאי מתפתח וזורם
בהצלחה סיום טוב
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
נכתב ע"י שושיה;922870:
עכשיו אני צריכה לפתוח אשכול חדש, איך מנערים אמא שרוצה שאני אשמור על הבן שלה למרות שזה פוגע בי, בביתי ובילדיי...
היא הסבירה לי שזה ס"ה לשעתיים שלוש לא כל בוקר ולא כל יום וזה לא נורא כי הוא (אולי ) יתרגל אלי ביום מן הימים. הקטע הוא שהוא כבר רגיל אלי יותר מידי. איזה יום היה לי אתמול איתו... שעתיים החזקתי ושעה הוא ישן. כשהאמא באה היא ראתה אותו על הידיים שלי הפנים שלה היו מרוצות (נו, ככה זה מנצלים כל שקל...) ואיך שהעברתי אותו לידיים של אמא שלו התחלתי לנער את הידיים להתאוששות מהירה... והוא יותר כבד מהבן שלי בן השנתיים... שאותו אני בכלל לא מחזיקה כמעט כי הוא כבד לי. ואת הילד הזה אין בררה רלא להחזיק ולהרדים בנדנוד. אני זקוקה להצלה...

איך מנערים? פשוט אומרים בתקיפות - זה לא מתאים לי, חפשי בבקשה מטפלת אחרת. מיום זה וזה אני מפסיקה לעבוד.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה