עקיצה של נהג מונית. עזרתכם!

[C H A N Y]

לא מתפלאה בכלל שזה תחנת המוניות בה הוא עבד.
ממזמן הפסקתי לנסוע איתם .
עדיף להתקע בלי מונית מאשר להתקל בנהגים שלהם.
ובתחנה הם לא מתייחסים לזה כלל.

 

[שריתיש]

מחזקת אותך לחפש דרך חכמה להוציא ממנו את הכסף
תביעה / התארגנות לא תשיגו כלום
מקסימום יפנו להוצאה לפועל
שם הוא ישלם כ100 ש"ח לחודש וסכום זה יחולק כל חודש לכל הנושים ביחד...
כן, זה סוג האנשים,
הם לא מפחדים מבית המשפט...
צריך לבוא אליהם עקום...

 

[קריאייטיבית]

ידוע המצב, מה גם שהרוב שם בנידודים..
השירות שלהם עלהפרצוף!
פעם מיהרתי בטירוף ושלחו לי מונית אחרי 25 דקות,
וזה אחרי אין סוף ניג'וזים!

אני אישית נוסעת הרבה במוניות
ומנסיון, בר-אילן הכי אמינים והכי זמינים!

 

[נ פלוס]

סיפור שהיה עם אבא שלי, לפני יותר מעשור...
אבא שלי נסע עם מונית, כשבא לשלם הוא נתן לנהג שטר של 200 ₪ (הוא משך את זה מכספומט לפני הנסיעה) -- הנהג שם את השטר בכיס שלו, הוא מנסה לראות כאילו אם יש לו עודף, הוא מוציא בחזרה שטר מהכיס ואומר לאבא שלי- אין לי עודף!! פעם הבא שאתה נוסע עם מונית מהחברה שלנו תמסור לנהג את הכסף עבורי.... זה היה מאוד מוזר, ואבא שלי חשב לעצמו, ממתי נהג מונית סומך עלי שאני אשלח לו את הכסף???
המונית נסע... אבא עולה הביתה ומספר לאמא את הסיפור המוזר! אמא שלי אמרה לו שאין הגיון בסיפור! -איפה השטר? אבא שלי מוציא את השטר מהארנק ותראו איזה פלא!! השטר מזויף!!!! למזלו הוא זכר את השם של הנהג (הרי הוא צריך לשלוח לו את הכסף ) ומיד הוא התקשר לתחנה לספר להם!!! הם אמרו שאין להם מושג?! הנהג אמר שהוא החזיר לו את אוטו שטר והוא בכלל לא הכניס את זה לכיס (מעניין ממתי כספומט מחלק מזויפים?) עד שאבא שלי אמר להם שהוא יפנה למשטרה!! המנהל הזמין אותו לתחנה -- והוא אמר לו יאללה בא נעשה חצי חצי ולסור את הסיפור, הוא נתן לו 100 ₪ ונגמר....
לא שאבא שלי היה מרוצה! אבל כבר לו היה לו כח לריב איתם!!
אז תדעו שיש גנבים בעולם!! חדשתי לכם לא??

 

[Ruti Kepler]

מה הקשר ואיך זה בדיוק יעזור?

לתחנה יש את הפרטים שלו, אם הנעקצים לא יודעים אותם.
ולפעמים לתחנה יש איתו הסכמים כספיים, ואם שמם הטוב חשוב להם - הם יוכלו לעזור להוציא את הכסף (למשל: לאיים עליו שיזרקו אותו מהתחנה, מה שבמקרה הזה לא הועיל).

 

[sus rch.]

סיפור שהיה עם אבא שלי, לפני יותר מעשור...
אבא שלי נסע עם מונית, כשבא לשלם הוא נתן לנהג שטר של 200 ₪ (הוא משך את זה מכספומט לפני הנסיעה) -- הנהג שם את השטר בכיס שלו, הוא מנסה לראות כאילו אם יש לו עודף, הוא מוציא בחזרה שטר מהכיס ואומר לאבא שלי- אין לי עודף!! פעם הבא שאתה נוסע עם מונית מהחברה שלנו תמסור לנהג את הכסף עבורי.... זה היה מאוד מוזר, ואבא שלי חשב לעצמו, ממתי נהג מונית סומך עלי שאני אשלח לו את הכסף???
המונית נסע... אבא עולה הביתה ומספר לאמא את הסיפור המוזר! אמא שלי אמרה לו שאין הגיון בסיפור! -איפה השטר? אבא שלי מוציא את השטר מהארנק ותראו איזה פלא!! השטר מזויף!!!! למזלו הוא זכר את השם של הנהג (הרי הוא צריך לשלוח לו את הכסף ) ומיד הוא התקשר לתחנה לספר להם!!! הם אמרו שאין להם מושג?! הנהג אמר שהוא החזיר לו את אוטו שטר והוא בכלל לא הכניס את זה לכיס (מעניין ממתי כספומט מחלק מזויפים?) עד שאבא שלי אמר להם שהוא יפנה למשטרה!! המנהל הזמין אותו לתחנה -- והוא אמר לו יאללה בא נעשה חצי חצי ולסור את הסיפור, הוא נתן לו 100 ₪ ונגמר....
לא שאבא שלי היה מרוצה! אבל כבר לו היה לו כח לריב איתם!!
אז תדעו שיש גנבים בעולם!! חדשתי לכם לא??

סיפור כזה בדיוק קרה לנו לא מזמן.
רק לא עם נהג מונית אלא עם אברך (!) שביקש לפרוט שטר של מאתיים.

 

[פלנטה הפקות]

גם הם גנבים לא קטנים מניסיון עם החברה הזו

 

[קייקס]

אם אתם צריכים לעשות נסיעה ארוכה ויקרה, כמו לצפון או לדרום, או נסיעת ספיישל
אפשר לעקוץ אותו בחזרה ובסיום הנסיעה לתת לו פתק המאשר שירד מהחוב הכולל שלו סך של --- ש"ח.
כמובן שיש לתאם מראש עם קבוצת בחורים/חברים שימתינו במקום ההורדה ושידאגו שהכל יעבור בשלום. עדיף גם להחזיק את העתק של המסמכים שלכם בכיס למקרה שההוא ינסה לערב משטרה וכדו'

 

[poto12]

חיים דיקמן

שותף באופן ציבורי - 8 בינו׳ 2017


.תשעז. עשרה בטבת. ירושלים. פיגוע דריסה. 4 הרוגים.

צומת יפו-שטראוס-קינג ג'ורג. אויר ירושלמי קר שהקפיא אפילו את צלילי הקבצנים, והשקט מופר לו רק מידי פעם ב'פינג פינג' מהפעמון של הרכבת הקלה העוברת שם מידי 3 דקות.

קפה נאמן. אני כאן, הקדמתי במספר דקות לפגישה מקצועית עם @Simcha Margaliot בנוגע לנושאי קידום ותוכן שיווקי. בחוץ מתחיל להחשיך, עוד מעט כבר אפשר לשבור את הצום. במספר דקות שנותר אני מזמין מזונות ושתיה חמה שיהיה לנו לשבור את הצום.

אני מהרהר בלבי, נדמה לפעמים כי השגרה וגלגלי הזמן דחקו הרחק את זיכרונותינו, אך גם כששוכחים, הרי 'קפה נאמן' תמיד יהיה סבארו, גם כששוכחים בעצם כן זוכרים את הפיגועים, והמראות הקשים, כמו כאב מתפרץ וחוזר בימי פיגוע נזכרים יותר.
אני ממתין לשמחה, וחושב על האנשים שנהרגו ודיממו כאן בדיוק היכן שאני יושב, קפה נאמן סבארו.

>>שמחה בא. אני מתחיל מהאמצע: שמחה אתה יודע אנשים נהרגו כאן פעם, הבט אל הקירות האלו הם ראו מוות הם הביטו אל פני השכול והשאול. והוא? מחייך בציניות מרירה, בירושלים זה כמעט בכל רחוב...

מתיישבים. בית הקפה מלא, אנשים לוגמים, שותים, מתחממים, צוחקים נהנים, ואני עוד מהרהר על הפסקה הקודמת...

לא די בזה כדי לגלול גוש מחניק אל פי הגרון ולחסום כניסת קפה ומאפה, והנה נכנסת לשם אשה חרדית מטופחת במטפחת, ורגע לפני שמתיישבת מבקשת משמחה: היי, אפשר בבקשה שיחת טלפון? שמחה נותן לה את הנייד שלו, והיא מתיישבת שלחן ליד.

היא מתקשרת בטלפון של שמחה, ובלחש מתפרצת בבכי מר, לחישות הבכי מתגברות, והיא כבר מתייפחת בקול, יבבות יבבות של בכי רוטט, גלים שוצפים של אידיש כבדה, היא לא נראית ממאה שערים.. אך האידיש אותנטית. כל גופה רועד, נחלי דמעות חורטים על פניה סימני עצב ודכאון. אנשים בבית הקפה כולם מגניבים מבטים, פוזלים נבוכים, לא יודעים מה לעשות.

אני לא מבין מאד טוב אידיש, אבל הבנתי את המשפט שחזר על עצמו במעין רוטינה קבועה ברוב השיחה: "יענקל תעזור לי, יענקל תציל אותי, צריך לעשות תשובה, צריך להתפלל, המצב קשה, הצילו", השיחה לא מסתיימת לה, המשפטים חוזרים על עצמם. פני האשה הולכים ומשנים צבעים, הבכי צובע את פני האשה בגווני עצב וצער, ואילו הבעותיה ותנועותיה מסבירים הכל – כאילו צועקים לעברנו: היא זקוקה לטיפול קליני דחוף. שמחה נבוך - מעולם הנייד שלו לא חווה טראומה מסוג זה.

לו יכולתי לקום אליה להרגיע אותה, לתת לה חיבוק מרגיע, אבל זה לא נאה במחוזותנו. אני קורא למלצרית ואומר לה: תגשי אליה תציעי לה שתיה, מה שתבקש על חשבוני. היא ניגשת לכיוון, האשה מסמנת לה תוך כדי בכי – אל תתקרבי. עוד מישהי ניגשת אליה, גברתי את צריכה עזרה? הכל בסדר? והיא מתעלמת.

הפגישה הסתבכה לנו, אפילו הצום לא נשבר כראוי, כי הלב הספיק להשבר קודם. עשרים וחמש דקות ארוכות כמו נצח התייפחה ובכתה האשה ליענקל שיציל אותה, ושצריך לחזור בתשובה, ולהתפלל, ואז סיימה את הטלפון.

האשה זקוקה לעזרה, צריך לעזור לה, ועדיף לפני שיהיה מאוחר, היא בהתמוטטות עצבים, אין ספק. ביקשתי משמחה את המספר האחרון אליו חייגה... המספר של אותו יענקל... אולי זה בעלה? אולי זה הפסיכולוג שלה? אולי אגיד לו שהיא לא נראית טוב. שצריך לטפל בה דחוף. לפני שיהיה מאוחר... אולי הוא לא יודע אפילו היכן היא?

אני מחייג: עונה לי קול עבה: שלום מי מדבר? אני מגמגם לו: שלום לך, שמי חיים דיקמן, אינני יודע מי אתה, ומה הקשר של האשה אליך, אך האשה שדברה איתך נראת שזקוקה לעזרה ולכן התקשרתי ליידע, מן הסתם אתה בוודאי מכיר אותה, אולי כדאי שתדע היכן היא ותדאג שיטפלו בה:

היענקל האלמוני מקשיב ואומר לי בקול יבש וסדוק, תראה אם אתה מתקשר בשביל לעזור – אין מקרה בעולם! אתה מאד יכול לעזור כאן! אני נדרך - הוא ממשיך: אני מארגן הילולות צדיקים אולי תסייע לי עם זה... אני: סליחה?? הוא: כן כן. הנה ראית איך היא מסכנה, נכון? אני עוזר לה ולעוד מסכנים לצאת מהצרות על ידי תפילות בקברי צדיקים!, ואני מנסה להסביר ליענקל בעל הקול הסדוק: אני חושב שהיא צריכה עזרה יותר קלינית היא צריכה עזרה דחופה... הטלפון ניתק.
גופי רעד, ראשי הסתרר, אף דמעת זעם נדחפה, והגוש שחסם את גרוני התפוצץ אל תוך מעי.

 

[poto12]

נתקלתי בזה היום הסיפןר הזכיר לי

 

[קריאייטיבית]

לא נראה לי כל כך קשור.
מלבד זאת, צרמו לי מאד כמה שורות מהקטע.
מאד.
ואני לא טיפוס קיצוני.

 

[פלנטה הפקות]

ולפחות לא הפסדת כסף!!!!!

 

[poto12]

לא נראה לי כל כך קשור.
מלבד זאת, צרמו לי מאד כמה שורות מהקטע.
מאד.
ואני לא טיפוס קיצוני.

אולי לא הבנתי נכון....
אבל היה נשמע שהאשה עשתה מניפולציה רגשית על הסועדים במסעדה