פוסט לא מלוטש/ אולי קצת מטושטש/ בעקבות דו שיח קשה

[אשר כותבת]

כתוב טוב.

 

[dLive]

גם כתיבה וגם מוזיקה. ממש התחברתי.
ויש פה הרבה אמת.

 

[לאה ולדמן]

אייי. זה כואב.

 

[לבן]

גם כתיבה וגם מוזיקה. ממש התחברתי.
ויש פה הרבה אמת.

תודה רבה.

מוזיקה וכתיבה הם שני הכלים הכי מחברים והכי עוצמתיים בעיניי.

 

[מריומה~]

השיר את גם חיברת?
הקטע מדהים ונוגע והשיר מיוחד ביותר!

 

[רבנים]

כל מילה בסלע...

 

[לבן]

השיר את גם חיברת?
הקטע מדהים ונוגע והשיר מיוחד ביותר!

לא, חלילה. לא שמתי קרדיט? בושות. מהטשטוש

ישי ריבו ושלמה ארצי בדואט.
מילים נראה לי ש.א. עצמו

 

[שירי12]

מאיפה מתחילות מילות השיר?

 

[yochi000]

כגודל האמת, כן עומק הטרגדיה.

התקשורת החרדית (אבל לא רק) היא מציצנית, סקרנית, אכזרית, ועטה על כל ״קייס״ ומלקקת את הפצעים של הלבבות שעומדים מאחורי הסיפור.

 

[יונה יונה]

סליחה,
האמת היא שיש אמת אחת בלבד....
רגשות/תחושות/השפעות יש הרבה.

(ולגבי הנושא האמיתי עליו כתבת, מובן לי למה נמחק האשכול ואני מאוד לא מסכימה עם מה שכתבת. אבל נעצור כאן מפני כבוד האכסניה)

 

[מריומה~]

כגודל האמת, כן עומק הטרגדיה.

התקשורת החרדית (אבל לא רק) היא מציצנית, סקרנית, אכזרית, ועטה על כל ״קייס״ ומלקקת את הפצעים של הלבבות שעומדים מאחורי הסיפור.

בלי מציצנות , סקרנות, רכילות , וכל המרעין הבישין הללו אין תקשורת.
התקשורת החרדית מנסה להתיימר כאילו זה נמצא אצלה באופן מותר ..

ושומר נפשו ירחק מכל אילו.

 

[dLive]

מאיפה מתחילות מילות השיר?

השיר מתחיל מהמקום שבו הוא מופיע כאן. הבית הראשון שר ש. א. והשני הוא פזמון.
יש לו עוד בית אחד שבו שר י. ר. ושוב פזמון. ועוד בית קצרצר לסיום.
הנה המילים מועתקות:
והאמת
שאין אמת אחת
והצדק עף בין הידיים.
אני עומד
בגבול בת ים לבד,
והאמת מתעתעת בי.
מכסה דמעות רוצה לחזור,
אל הבית בו מזמן התחלתי,
כמו ילד טוב אל זרועות אמו,
אל האמת שבה צללתי.

והאמת
שאין אמת אחת או שתיים,
ציפור ברחה לי מהידיים,
והשקר בן חלוף.
והאמת
שאתה הוא אלוקינו
ואתה הוא מושיעינו
ואת אהבתי בסוף.

והאמת
שאת היחידה
ואת היופי והעצב
אז מי שולט
הזמן הוא כתב חידה
והאמת שוב מתפוצצת.

והאמת
שאין אמת אחת או שתיים,
ציפור ברחה לי מהידיים,
והשקר בן חלוף.
והאמת
שאתה הוא אלוקינו,
ואתה הוא מושיענו
ואת אהבתי בסוף.

והאמת
שאין אמת אחת
אז מחפש אותך בגשם,
הזמן חומק בתוך תרבות הכעס,
והאמת כבר מטושטשת.
והאמת
שאין אמת אחת או שתיים,
ציפור ברחה לי מהידיים,
והשקר בן חלוף.
והאמת
שאתה הוא אלוקינו,
ואתה הוא מושיעינו,
ואת אהבתי בסוף.

נ.ב. תוספת ה"ה" בשורה האחרונה של הפזמון הייתה בטעות, או שזה היה עידון?

 

[לבן]

השיר מתחיל מהמקום שבו הוא מופיע כאן. הבית הראשון שר ש. א. והשני הוא פזמון.

נ.ב. תוספת ה"ה" בשורה האחרונה של הפזמון הייתה בטעות, או שזה היה עידון?

לא קראתי את השיר. שמעתי אותו. ככה זה היה נשמע.

 

[לבן]

סליחה,
האמת היא שיש אמת אחת בלבד....
רגשות/תחושות/השפעות יש הרבה.

(ולגבי הנושא האמיתי עליו כתבת, מובן לי למה נמחק האשכול ואני מאוד לא מסכימה עם מה שכתבת. אבל נעצור כאן מפני כבוד האכסניה)

בסיפורי חיים של אנשים לעולם אין "אמת", יש כל צד והרגשות שלו והתחושות ואיך שהוא פירש מה שעבר עליו. אבל אם הוא פירש שאמא שלו כועסת עליו ושונאת אותו זו לא "אמת", זו תחושה ופרשנות.
אנשים שוכחים את זה.

*** האשכול שנחמק היה אשכול התייעצות ולא הבעת דעה כך שלא ברור לי עם מה היה קשה לך להסכים.

 

[שירי12]

והאמת...
ששוב ושוב אני שומעת את אותה שאלה. בכל הצבעים שיכולים להיות לה. היא נשאלת בהיסוס או בהעזה, בהתרסה וגם בתחנונים. היא נלחשת בלילות כשכולם ישנים ונצעקת ונחבטת בקירות ומהדהדת בקול וגם חרישית בלבבות.

האם משהו באמת קורה לנו כציבור? האם באמת דברים משתנים???
למה אנחנו שומעים שוב ושוב כל כך הרבה סיפורים משונים?
מה זה הרצף האינסופי ומה באמת מתרחש????
זה רק עשן, ואולי מתחת בוערת, לוחשת צועקת האש???

והאמת...
שלא היו אתרי חדשות מציצניים שכאלו פעם. והאמת שאם תכירו סיפור אחד מבפנים, ייצא לכם כל הטעם. והאמת, שחצי מהסיפורים הם עורבא פרח, בלון נפוח שמישהו כרך, והחצי השני זה טרגדיה כאב וקבר, וכותרות ודיבורים מעמיקים את השבר.

והאמת, שטרגדיה היא תמיד עניין שמסולף, וכל עיתונאי שעל עצמו עף, מחפש איפה למקסם את הסיפור, ואם זה חרדי אז זה בכלל עניין לטור. אם יש לו כובע זה עניין לכתבה, כשהוא חנוט בפראק זו כבר ממש חגיגה.

ואנשים יכתבו טורי דעות מטופשים שאמורים להגן עלינו כציבור, ובכך הם רק יחזקו את הסיפור. ובמקום לקבור יעלו אותו באוב ויעשו ממנו סרט במקום לכאוב. ויגידו שככה הם משנים את המצב ויהיו בטוחים שהם בונים לנו עתיד של זהב, ומרוב נסיונות להוקיע כל חוטא, הם קושרים אותו לציבור והופכים אותו לנושא.
התפוח שנרקב כבר מזמן זז אבל הם עסוקים עוד בקדושת הארגז, הפראק, הדוגמא, התקנון, העדה ועושים עסק מכל מעידה.

ושוב אותו הסיפור יסחוט דמעות, ולייקים עצובים ואייקונים של תדהמות, ואיש לא יספור בסיפור את החורים, וגם לא את האחים או את ההורים.
ואיש לא חושב על מי שמאחור שיש לו גם לב. שגם הוא בוכה ובודד ונבגד וכואב. על האדם מהצד השני של המתרס, שלא רוצה להתפרסם כי באמת כבר נמאס, ואם מישהו עשה משהו - כמה זמן זה נלעס, אז די כבר וחלאס!!!

אז הכתיבה שלך חזקה וטובה! והחרוזים שלך מפתיעים.

 

[מה הענינים]

אולי עוד כמה פוסטים טובים כאלה, והציבור ימאס בכתבות המציצניות.

 

[תהילה חזקיאן]

את זה כתב קקטוס אי פעם:

אני והאמת שלי
אני מוכן לשקר בשביל האמת שלי
מה לעשות? זאת האמת.
הייתי מסתיר את זה, אבל בשבילי
אין דבר גרוע יותר מלשקר את עצמי.
למען האמת, האמת שלי היא לא אמת.
ואתם יודעים מה? היא גם לא שלי.

 

[לבן]

את זה כתב קקטוס אי פעם:

אני והאמת שלי
אני מוכן לשקר בשביל האמת שלי
מה לעשות? זאת האמת.
הייתי מסתיר את זה, אבל בשבילי
אין דבר גרוע יותר מלשקר את עצמי.
למען האמת, האמת שלי היא לא אמת.
ואתם יודעים מה? היא גם לא שלי.

נפלא, כרגיל.

 

[מריומה~]

אולי עוד כמה פוסטים טובים כאלה, והציבור ימאס בכתבות המציצניות.

אולי..
לא בעולמינו

ולא תאמיני שעיתונאים קוראים את הכתבות האלה ,מזילים דמעה או שנים וממשיכים הלאה..