פערים בנושאים רוחניים בן בני זוג

[אנוכי]

תוכלי אולי לאמר לו ששמעת מחברה שזה מה שהרב אמר להם לעשות אם אשתו של @בבא קמא יכולה להחשב לחברתך

 

[מלפפון]

בכל מקרה, שינוי לא מגיע בזבנג וגמרנו, אלא זה תהליך.
מעל גבי פרוג, בלי להכיר את שני הצדדים, זה רק עלול לחולל נזקים.

אני מנסה לחשוב מה אני הייתי עושה בכזו סיטואציה,
קודם מתמרמרת
אח"כ מתלוננת.
ואז מנסה להגיע לאיזה פתרון הגיוני.

יושבת ורושמת במה יש לנו את ההבדלים שקשה לי לקבל.
אומרת לו ולי שזה קשה לי, אבל אני כן רוצה לבוא לקראת.
ומנסה בכל תחום להתקדם צעד אחד קטן.

למשל פאה-
לא להתחיל לקצוץ אותה רציני, אלא להתחיל עם סנטימטר אחד פחות.
מחשב (סתם דוגמא, נניח הוא לא רוצה בבית):
לשכור משרד בשביל זה, או לעשות חסימה שתהיה מקובל על שנינו.
לבוש:
לרכוש בגד אחד ששנינו נהנה ממנו ולא להתחיל לזרוק את כל שאר הבגדים.
צעד קטן לאדם, צעד גדול לזוגיות..

הוא יראה שאת באה לקראת למרות שיש לך קושי ששניכם מודעים אליו.
(וגם אם זה נובע נניח מארועי ילדות, עדין זה קושי והוא קשה).
ואת לא תרגישי שאת מוחקת את עצמך בבת אחת ביום אחד.

 

[מילה בסלע]

תודה שאת ממקדת אותי...
קודם כל- מפוצץ אותי ההשוואה למשפחה שלו. אני אחרת מהם. נקודה. והוא ידע את זה.
וקשה לי מאד, התגובות שלו, הצורת הערות שלו, הסימונים כל הזמן למטפחת - שאסדר אותה - ולחצאית - שאמשוך אותה...
אני מרגישה כאילו הוא מנסה לחנך אותי.
וכמה פעמים שאמרתי לו: אני לא הבת שלך, אתה לא אמור להעיר לי,
הוא טען: אין כזה דבר, את אישתי ואת חייבת לשמוע לי בנושאי ההלכות.
הנה, ונזכרתי בדוגמה פחות טעונה: בליל הסדר, היה לי קשה עם השיעור של הכזית מרור וכו',
אצלינו בבית פחות מקפידים על זה, והוא ממש הכריח אותי לאכול הכל ותוך 4 ד'...
וגם בנושאים של ברכות ושל זמני אכילה וכל אלו, אף פעם לא הקפדתי על זה ממש,
ומבחינתי - המצוות והעבירות שלי הן ענין שלי, אבל בנושאים האלו, הוא משגע אותי לפעמים.

עכשיו, חשוב לי לציין, זה נשמע כמו סיפור מ"לילה ולא דומיה",
הוא בעל מקסים!! בכל!! מבין, ומקשיב ותומך, ומוכן להתאמץ ולעשות בשבילי דברים...
הוא לא שתלטן בכלל ולא כופה את דעתו בשום נושא, רק בנושאים רוחניים.

איך שאני מנתחת את זה, הוא בא מבית צדיק מאד (עם הדגשה, לא "חניוק" אלא בית שהלכה זה הכל ומקפידים על קוצו של יו"ד ברמה הכי מוקפדתתת)
וזה מאד חשוב לו, כי מבחינתו זה צורת הבית וככה הוא אמור להתנהל
ובנושאים האלו הוא מאבד את הרכות והסבלנות שלו ונהיה תקיף...

נדמה לי שנכון לשלוח אותך לכאן:
https://prog.co.il/threads/שואלת-בשביל-חברה-מדריכת-כלות-נורמלללית.335853/#post-5247588

...

ועכשיו ברצינות,
לא מופקע בכלל ללכת שוב למדריכת כלות. להבין קודם כל שאכן "והוא ימשול בך" מתקיים עד היום (אני אסגור את הרמקולים אם תצעקו...) ואכן, הוא אמור לקבוע את הרמה הרוחנית בבית. את לא היחידה שחשה כך. הרבה מחובשות הפאות הקצרות יספרו לך בארבע עיניים או עם ניק חדש שגם הן עברו לילות לבנים והספיגו כריות כי רצו עוד 2 ס"מ בפאה.

אוכל לשתף אותך, כירושלמית מסמינר פתוח שהתחתנה עם בני ברקי אמיתי וכבר בשבע ברכות טיילנו לפאנית לקצר את הפאה... והיה גם מסע לר' עקיבא למצא חצאיות כשרות יותר... אספר לך גם שלבעלי היתה רגישות למגפיים. הוא לא סבל מגפיים! ועוד קישר את זה לצניעות...
החורף הראשון אחרי החתונה היה מזעזע. קפאתי מקור, אבל 2 זוגות נגנזו בארון... עד שבמתינות הראיתי לו שאין עם זה בעיה וגם נשים גדולות מגנות על רגליהן מן הקור ע"י מגף עדין...

זה נכון שהצורה שבה מעירים מאוד משנה את התמונה, אבל אם נפריד את הרגשי מהעובדות אז:
א. אישה כשרה עושה רצון בעלה.
ב. תפקיד הבעל אכן לקבוע ולהוות את עמוד השדרה הרוחני של הבית.

ועוד שורה מעצבנת ואחרונה: תשמחי. תשמחי שזה לא להיפך. איך היית מרגישה עם בעל שהיה כופה עלייך רמה רוחנית נמוכה יותר, נגד ההלכה? אז זו קריעה אמיתית. אז זו שאלת רב רצינית.
תשמחי. אכפת לו ממך, הוא דואג לעתיד הבית שתקימו. לסנטימטרים יש עוצמה של קילומטרים במרחק של דורות. תשמחי, מיסיס

מחזיקה לך אצבעות...

 

[פדואלה]

בכל מקרה, שינוי לא מגיע בזבנג וגמרנו, אלא זה תהליך.
מעל גבי פרוג, בלי להכיר את שני הצדדים, זה רק עלול לחולל נזקים.

אני מנסה לחשוב מה אני הייתי עושה בכזו סיטואציה,
קודם מתמרמרת
אח"כ מתלוננת.
ואז מנסה להגיע לאיזה פתרון הגיוני.

יושבת ורושמת במה יש לנו את ההבדלים שקשה לי לקבל.
אומרת לו ולי שזה קשה לי, אבל אני כן רוצה לבוא לקראת.
ומנסה בכל תחום להתקדם צעד אחד קטן.

למשל פאה-
לא להתחיל לקצוץ אותה רציני, אלא להתחיל עם סנטימטר אחד פחות.
מחשב (סתם דוגמא, נניח הוא לא רוצה בבית):
לשכור משרד בשביל זה, או לעשות חסימה שתהיה מקובל על שנינו.
לבוש:
לרכוש בגד אחד ששנינו נהנה ממנו ולא להתחיל לזרוק את כל שאר הבגדים.
צעד קטן לאדם, צעד גדול לזוגיות..

הוא יראה שאת באה לקראת למרות שיש לך קושי ששניכם מודעים אליו.
(וגם אם זה נובע נניח מארועי ילדות, עדין זה קושי והוא קשה).
ואת לא תרגישי שאת מוחקת את עצמך בבת אחת ביום אחד.

בטוחה בתהליך כזה?
ואולי דוקא כשיראה שעושה דברים כאלה, זה יחזק אצלו את הרעיון של, הנה זה עוזר, מציאות שהיא החלה לשנות..., וימשיך להעיר ביתר שאת.
אני אזעק פה שוב:
רק מקצוען!!! רק ירא שמים!!
עד שתמצאי מישהו כזה, פשוט תתפללי, כי אין דבר אחר מלבדו.

 

[מרחבית]

תוכלי אולי לאמר לו ששמעת מחברה שזה מה שהרב אמר להם לעשות אם אשתו של @בבא קמא יכולה להחשב לחברתך

ציטוטים בשם חברה - זה דבר מידי רגיש.

 

[מרחבית]

אני אזעק פה שוב:
רק מקצוען!!! רק ירא שמים!!

כן, ככה זה נשמע. מישהו שסומכים עליו קודם כל בהשקפה ובהלכה.

 

[מלי רקפת]

תשימי לב אולי בעלך לא מודע להבדלים של החיובים בין בעל לאישה
אני זוכרת שאחרי החתונה בעלי היה מביא לי חוברות על הפרשה בערב שבת ואומר לי שאקרא
והוא לא הבין למה אני לא קוראת מקצה לקצה... וכשויתרתי על תפילת מנחה בהריון שכהרגשתי לא טוב הוא לא הבין איך זה אפשרי
הסברתי לו שאני אוהבת להתפלל אבל אני אישה ולא חייבת (כך אוחזים אצלנו)
וכשאני רוצה להתחזק אני קוראת מאמרים מסוג אחר.
לוקח להם זמן להבין שיש המון דברים שאישה לא חייבת בהם, בדר"כ יא עושה וזה נהדר
אבל לא חובה.
היה נראה לי קצת מוזר שאת חייבת לגמור 2 כזית מצה תוך כדי אכילת פרס, אולי אצלכם מקפידים שגם הנשים אבל לא בטוח פשוט תבררי.

 

[סולפג' solfege]

קראתי חלק מהתגובות, לא את כולן.
תקשיבו, לחנך בן זוג- לא שייך!! היה לי בזה המון נסיון.
כשהתחתנו אני ובעלי- הייתי הרבה יותר פתוחה ממנו והוא היה ממש צדיק. הוא לא אמר לי מילה. לאט לאט התחזקתי מרצוני בלבד. הרגשתי שיש דברים שאני לא יכולה לעשות אם אני לא "שם" רוחנית. (כשנחטפו שלושת הנערים- קיבלתי על עצמי להאריך את החצאיות, זה החזיק מעמד שלוש שבועות עד שמצאו אותם... אחרי שנתיים בערך, זה קרה מעצמו ועד היום ב"ה)
ולהפך---
בעלי היה מעשן כבד, ואני אסמטית שלא יכולה להריח עקבות של עשן (ברמה של שיעול מטורף אם עברת ברחוב ליד מישהו שעישן)
בהתחלה נדנדתי לו- לא עזר.
בסוף התייאשתי, התחלתי להתפלל על זה באמת, כשראיתי שהוא לא עישן הרבה זמן הייתי מציעה לו "אולי תלך לעשן, הרבה זמן לא עישנת"...
היום הוא לא נוגע בכלל בעישון. הוא עבר תהליך עם עצמו ונגמל לגמרי (בלי עזרה חיצונית) אם הייתי מנג'זת לו- הוא היה ממשיך לעשן עד היום.

תסבירי לבעלך שקשה לך ואת מאד רוצה, אבל זה לוקח זמן, ואת תעשי השתדלות וכו'. תנסי לומר לו שכשמעירים לך זה מלחיץ אותך ואת לא עושה את זה בשלמות. אולי הוא יבין?! כמובן שצריך ללכת ליעוץ או לדעת תורה בכל דבר.

 

[yaffat]

אני קופצת על האשכול בשאלה קצת שונה
מה עושים אם המצב הפוך? יש לי הרגשה כאילו בעלי לא במקום שלי, ולא שאני כזו צדיקה---
אבל כן מרגישה שאני רוצה שהוא יהיה יותר
סעודות שבת יותר ברמה, ששבת זה לא יום של רק לישון
אני יכולה לספור על האצבעות את מספר הפעמים שראיתי אותו פותח ספר בבית ולא משנה אם זה גמרא/מוסר/חסידות/הגות או אפילו עיתון תורני, ואני לא שואלת אותו מה הוא עושה בשעות של הכולל כדי לא להתאכזב, אבל זה באמת לא העסק שלי, מה שחשוב לי זה האווירה בבית.
השאלה הזאת מדגדגת לי הרבה זמן כבר ואנא אני באה????
ניסיתי לדבר איתו על זה אבל לא ממש הצלחתי

תתרכזי רק בטוב שלו,
בדברים שאת כן מעריכה אותו,
בדברים שהוא מיוחד יותר ממך.
תשבחי ותתלהבי על זה,
תני לו על הדברים האלו הרגשה שהוא מלך.
יקח זמן, אבל זה ישפיע עליו, והוא יהיה יותר לאט לאט.
אבל לשנות אותו בדברים ספציפיים, אל תנסי אפילו לשכנע אותו (לדעתי)
אחרי תקופה ארוכה של תחושה טובה של הערכה והערצה (למה שכן אפשר), אז את יכולה לנסות בשיחה טובה לספר לו עד כמה חשוב לך ש... האם הוא יכול לעשות את זה בשבילך.

 

[מיסיס איקס]

בטוחה בתהליך כזה?
ואולי דוקא כשיראה שעושה דברים כאלה, זה יחזק אצלו את הרעיון של, הנה זה עוזר, מציאות שהיא החלה לשנות..., וימשיך להעיר ביתר שאת.
אני אזעק פה שוב:
רק מקצוען!!! רק ירא שמים!!
עד שתמצאי מישהו כזה, פשוט תתפללי, כי אין דבר אחר מלבדו.

אני רוצה לחתום את האשכול.
תודה על התמיכה וההבנה, כאן ובאישי, נתתם לי כוח - לא לתת לדברים ככה להימשך, אלא לעשות עם זה משהו.
אבקש תגובות מכאן והלאה רק בנושא קונקרטי : הפניה לרב עם פרטי תקשורת או לכל אחד שרלוונטי לתחום הספיציפי הזה
(לא סתם אחד שמתעסק בשלום בית, רב עם שיעור קומה תורני, שיהיה מקובל על אברך ליטאי רציני מאד)
מי שרוצה להמשיך לדון בנושא, מוזמנת לפתוח אשכול חדש.
ושוב תודה.
פתחתי את הניק כבר לפני שבוע בערך, ורק היום היה לי את האומץ לכתוב
(למרות שאני יודעת שאני אנונימית לגמרי, קשה להיחשף, אפילו שרק אתה יודע שנחשפת)
ואני שמחה שעשיתי את זה!!!
ממש מרגישה מחוזקת!! אפילו בלי שעשיתי כלום עדיין...
עצם התמיכה...

 

[סטודיו פלאש]

קראתי חלק מהתגובות, לא את כולן.
תקשיבו, לחנך בן זוג- לא שייך!! היה לי בזה המון נסיון.
כשהתחתנו אני ובעלי- הייתי הרבה יותר פתוחה ממנו והוא היה ממש צדיק. הוא לא אמר לי מילה. לאט לאט התחזקתי מרצוני בלבד. הרגשתי שיש דברים שאני לא יכולה לעשות אם אני לא "שם" רוחנית. (כשנחטפו שלושת הנערים- קיבלתי על עצמי להאריך את החצאיות, זה החזיק מעמד שלוש שבועות עד שמצאו אותם... אחרי שנתיים בערך, זה קרה מעצמו ועד היום ב"ה)
ולהפך---
בעלי היה מעשן כבד, ואני אסמטית שלא יכולה להריח עקבות של עשן (ברמה של שיעול מטורף אם עברת ברחוב ליד מישהו שעישן)
בהתחלה נדנדתי לו- לא עזר.
בסוף התייאשתי, התחלתי להתפלל על זה באמת, כשראיתי שהוא לא עישן הרבה זמן הייתי מציעה לו "אולי תלך לעשן, הרבה זמן לא עישנת"...
היום הוא לא נוגע בכלל בעישון. הוא עבר תהליך עם עצמו ונגמל לגמרי (בלי עזרה חיצונית) אם הייתי מנג'זת לו- הוא היה ממשיך לעשן עד היום.

תסבירי לבעלך שקשה לך ואת מאד רוצה, אבל זה לוקח זמן, ואת תעשי השתדלות וכו'. תנסי לומר לו שכשמעירים לך זה מלחיץ אותך ואת לא עושה את זה בשלמות. אולי הוא יבין?! כמובן שצריך ללכת ליעוץ או לדעת תורה בכל דבר.

נכון נכון נכון
דרך ארוכה - קצרה

 

[yaffat]

זהו שלא.
אנחנו מסתדרים מצוין כשיש חילוקי דעות, פעם אני מוותרת ופעם הוא מוותר.
בדר"כ גם שהוא רוצה משהו, הוא יודע איך לבקש ואיך להעיר
(יאמר לזכותו שחוץ מבנושאים רוחניים הוא לא מעיר כ"כ).
הנושא ההלכתי - רוחני - מקפיץ אותו.
האמת, שלא תיכננתי ככה להיחשף, אבל הודעות הזדהות ותמיכה שקיבלתי באישי, גורמות לי להרגיש בקבוצת תמיכה.

פעם, די מזמן, דיברנו על כל נושא ההערות שלו באריכות, הסברתי לו שאני מרגישה שהוא מכריח אותי וקשה לי להשתנות מהמקום הזה.
הסברתי לו גם, שהוא גורם לי לעשות דברים רק למראית עין כביכול ורק בשבילו ולא לש"ש.
ודיברנו ודיברנו...
ואז אמרתי לו: אתה מתנהג כמו אמא שלי. שהייתי ילדה קטנה, לפעמים לא היה לי כוח להתפלל.
היא היתה מכריחה אותי. אז הייתי אני (ולהערכתי גם אחותי) יושבות עם סידור וממלמלות מילים, ולא מתפללות.
הוא קפץ על הסיפור הזה כמוצא שלל רב, ומאז - כל פעם אני מעירה לו על צורת ההערות שלו -
הוא אומר: זה סתם יש לך מרדנות פנימית ילדותית כזאת...
כל פעם שאת מרגישה שמכריחים אותך, את סתם מתנגדת ועושה "דווקא".
(כי בילדות שלך הרגשת שמכריחים אותך וכו'....)
או שתלכי לטיפול לשחרר את זה, או שתתגברי על המנגנון המטופש הזה.
עכשיו, אני לא חושבת שהוא צודק.
לא חושבת שטיפול יעזור. אני באמת שונאת שמכריחים אותי.
אז מה???
לפי התגובות פה, הבנתי שאני לא היחידה במקום הזה, ואין לזה שום קשר לחויות ההכרחה בילדות.

אם הוא מדרבן אותך ללכת לטיפול אז אדרבה, לכי.
לא לטיפול אלא ליעוץ.
דברי עם הרבנית רות ולדמן,
אני בטוחה שהיא תצליח לעזור לך.

 

[מלפפון]

אני רוצה לחתום את האשכול.
תודה על התמיכה וההבנה, כאן ובאישי, נתתם לי כוח - לא לתת לדברים ככה להימשך, אלא לעשות עם זה משהו.
אבקש תגובות מכאן והלאה רק בנושא קונקטי : הפניה לרב עם פרטי תקשורת או לכל אחד שרלוונטי לתחום הספיציפי הזה
(לא סתם אחד שמתעסק בשלום בית, להרגשתי זה לא בעיה בשלום בית, זה שבעלי מרגיש שהבית שלו לא נבנה ברמה רוחנית מספקת, והוא חייב לדאוג לזה בכוח).
מי שרוצה להמשיך לדון בנושא, מוזמנת לפתוח אשכול חדש.
ושוב תודה.
פתחתי את הניק כבר לפני שבוע בערך, ורק היום היה לי את האומץ לכתוב
(למרות שאני יודעת שאני אנונימית לגמרי, קשה להיחשף, אפילו שרק אתה יודע שנחשפת)
ואני שמחה שעשיתי את זה!!!
ממש מרגישה מחוזקת!! אפילו בלי שעשיתי כלום עדיין...
עצם התמיכה...

ר' גרשון אדלשטיין, אפשר להיכנס אליו?

 

[אנוכי]

נדמה לי שנכון לשלוח אותך לכאן:
https://prog.co.il/threads/שואלת-בשביל-חברה-מדריכת-כלות-נורמלללית.335853/#post-5247588

...

ועכשיו ברצינות,
לא מופקע בכלל ללכת שוב למדריכת כלות. להבין קודם כל שאכן "והוא ימשול בך" מתקיים עד היום (אני אסגור את הרמקולים אם תצעקו...) ואכן, הוא אמור לקבוע את הרמה הרוחנית בבית. את לא היחידה שחשה כך. הרבה מחובשות הפאות הקצרות יספרו לך בארבע עיניים או עם ניק חדש שגם הן עברו לילות לבנים והספיגו כריות כי רצו עוד 2 ס"מ בפאה.

אוכל לשתף אותך, כירושלמית מסמינר פתוח שהתחתנה עם בני ברקי אמיתי וכבר בשבע ברכות טיילנו לפאנית לקצר את הפאה... והיה גם מסע לר' עקיבא למצא חצאיות כשרות יותר... אספר לך גם שלבעלי היתה רגישות למגפיים. הוא לא סבל מגפיים! ועוד קישר את זה לצניעות...
החורף הראשון אחרי החתונה היה מזעזע. קפאתי מקור, אבל 2 זוגות נגנזו בארון... עד שבמתינות הראיתי לו שאין עם זה בעיה וגם נשים גדולות מגנות על רגליהן מן הקור ע"י מגף עדין...

זה נכון שהצורה שבה מעירים מאוד משנה את התמונה, אבל אם נפריד את הרגשי מהעובדות אז:
א. אישה כשרה עושה רצון בעלה.
ב. תפקיד הבעל אכן לקבוע ולהוות את עמוד השדרה הרוחני של הבית.

ועוד שורה מעצבנת ואחרונה: תשמחי. תשמחי שזה לא להיפך. איך היית מרגישה עם בעל שהיה כופה עלייך רמה רוחנית נמוכה יותר, נגד ההלכה? אז זו קריעה אמיתית. אז זו שאלת רב רצינית.
תשמחי. אכפת לו ממך, הוא דואג לעתיד הבית שתקימו. לסנטימטרים יש עוצמה של קילומטרים במרחק של דורות. תשמחי, מיסיס

מחזיקה לך אצבעות...

היתה לי חברה- שזה מה שבעלה רצה, שתקצר רק עוד 2 ס"מ בחצאית, שיראו רק עוד סרט אחד...
אני לא אספר לאיזה רמות של לחץ היא הגיעה... ולאן היא חשבה שהבית שלהם יגיע,
אז כן תשמחי שאלו הנסינות שלך, כמה שקשה.
ותראי לו אולי בכל פעם שהוא מעיר לך בצורה מעצבנת איך את מעריכה אותו שהוא מקפיד על זה, ושלא אין יצה"ר בזה, ותסבירי לו שבשבילך זה עבודת חיים, ויעזור לך להתפלל שזה יבוא ממך, ולא יעזור ליצה"ר שלך להפעיל את הילדותיות המרדנית, כי גערות כאלו עוזרות לו......

 

[GALAXY]

בואו לא נרד רמה. חבל!

 

[אנוכי]

ר' גרשון אדלשטיין, אפשר להיכנס אליו?

א. כך פעל ר' @בבא קמא
ב. יתכן ואפשר לפגוש אותו בישיבה / בדרך אליה / ממנה,
ג. לא אני הכתובת לברר זאת וחבל.

 

[רחשי הלב]

ר' גרשון אדלשטיין, אפשר להיכנס אליו?

אפשר. כמובן שבחודש האחרון זה הפך קצת יותר מורכב, אבל אפשרי.

 

[מרשימה]

לפני שפונים לגדול הדור שמשא עצום על כתפיו וזמנו מן הסתם דחוק מאד, כדאי לנסות לחשוב אם יש מישהו קצת יותר פנוי שיכול לעזור גם כן.
כמובן שאם יש צורך גדולי ישראל בשמחה עוזרים לכל אדם שזקוק להם.

 

[מרחבית]

אבקש תגובות מכאן והלאה רק בנושא קונקטי : הפניה לרב עם פרטי תקשורת או לכל אחד שרלוונטי לתחום הספיציפי הזה
(לא סתם אחד שמתעסק בשלום בית, להרגשתי זה לא בעיה בשלום בית, זה שבעלי מרגיש שהבית שלו לא נבנה ברמה רוחנית מספקת, והוא חייב לדאוג לזה בכוח).

אולי רב משה הלל הירש שליט''א מסלבודקא בני ברק - אם בעלך סומך עליו.

 

[yaffat]

אם הוא מדרבן אותך ללכת לטיפול אז אדרבה, לכי.
לא לטיפול אלא ליעוץ.
דברי עם הרבנית רות ולדמן,
אני בטוחה שהיא תצליח לעזור לך.

תבררי את המספר שלה פה:
0527610775