הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
"אתה שומע? אתה צריך לנתק איתו כל קשר!".
אני יושב מולו, מקשיב ביאוש, כמו נאשם שממתין להקראת גזר דינו, ומהנהן בעינים מושפלות. הוא ממשיך "הוא לא נכנס אליך הביתה! לא עם הזמנה ולא בלעדיה, אתה לא יושב איתו במסעדה, ואתה לא מסיע אותו אפילו לעבודה, גם לא פעם בשבוע!".
"גם אם אתה רואה אותו באופן אקראי, במכולת השכונתית נניח, אתה לא ניגש אליו! למעשה רצוי אפילו שלא תסתכל עליו, זה יעזור לך יותר להתנתק ממנו בצורה טובה", הוא מפגין את כישוריו הפסיכולוגיים לתפארה.
אני מהנהן שוב רפות. הוא ממשיך בתקיפות, "אולי הוא נראה לך נחמד ונעים, אבל הוא ממש מזיק לך, אתה אמור להבין את זה לבד טוב מאוד, בתור בעל מקצוע אני אומר לך מניסיון, ואתה לא הראשון שעובר אצלי.. טוב לא יצא לך מזה, תתרחק ממנו".
אני יושב מולו, אחוז הלם קל. לא דמיינתי שזה כל כך חמור. בסך הכל הוא די נחמד, החזות החיצונית שלו גם היא לא דוחה במיוחד, להיפך.
"בסה"כ אתה כבר לא בן אדם צעיר" הוא מוסיף בנימה קשוחה. "הכולסטרול שלך גבוה, לחץ הדם לא משהו, והלב גם הוא כבר לא מה שהיה. אם הקשר שלכם ימשיך באותה אינטנסיביות, אתה תמות ממנו, בטוח".
אני יוצא ממנו ברגלים כושלות. הרי הוא מלווה אותי כל כך הרבה שנים, כמעט מאז שאני זוכר את עצמי. אני אפילו לא מדמיין את החיים שלי בלעדיו. מה עושים עכשיו? באיזה צורה אנחנו נפרדים?
אבל, איך אומרים אצלנו, "בעל המקצוע, הוא הקובע", ואם הוא קובע בנחרצות כזו שאני צריך להיפרד ממנו, אז אין ברירה.
זה לא יהיה קל, את זה אני יודע, אני אתגעגע אליו מאוד, אולי אפילו אזיל דמעה. הוא היה בשבילי ממש מה שנקרא "טעם החיים", אפשר לומר.
אבל אני אצליח, אין לי ספק בכך. מהיום, כמו שקבע הרופא, חסל סדר המבורגר עם צ'יפס.
אני יושב מולו, מקשיב ביאוש, כמו נאשם שממתין להקראת גזר דינו, ומהנהן בעינים מושפלות. הוא ממשיך "הוא לא נכנס אליך הביתה! לא עם הזמנה ולא בלעדיה, אתה לא יושב איתו במסעדה, ואתה לא מסיע אותו אפילו לעבודה, גם לא פעם בשבוע!".
"גם אם אתה רואה אותו באופן אקראי, במכולת השכונתית נניח, אתה לא ניגש אליו! למעשה רצוי אפילו שלא תסתכל עליו, זה יעזור לך יותר להתנתק ממנו בצורה טובה", הוא מפגין את כישוריו הפסיכולוגיים לתפארה.
אני מהנהן שוב רפות. הוא ממשיך בתקיפות, "אולי הוא נראה לך נחמד ונעים, אבל הוא ממש מזיק לך, אתה אמור להבין את זה לבד טוב מאוד, בתור בעל מקצוע אני אומר לך מניסיון, ואתה לא הראשון שעובר אצלי.. טוב לא יצא לך מזה, תתרחק ממנו".
אני יושב מולו, אחוז הלם קל. לא דמיינתי שזה כל כך חמור. בסך הכל הוא די נחמד, החזות החיצונית שלו גם היא לא דוחה במיוחד, להיפך.
"בסה"כ אתה כבר לא בן אדם צעיר" הוא מוסיף בנימה קשוחה. "הכולסטרול שלך גבוה, לחץ הדם לא משהו, והלב גם הוא כבר לא מה שהיה. אם הקשר שלכם ימשיך באותה אינטנסיביות, אתה תמות ממנו, בטוח".
אני יוצא ממנו ברגלים כושלות. הרי הוא מלווה אותי כל כך הרבה שנים, כמעט מאז שאני זוכר את עצמי. אני אפילו לא מדמיין את החיים שלי בלעדיו. מה עושים עכשיו? באיזה צורה אנחנו נפרדים?
אבל, איך אומרים אצלנו, "בעל המקצוע, הוא הקובע", ואם הוא קובע בנחרצות כזו שאני צריך להיפרד ממנו, אז אין ברירה.
זה לא יהיה קל, את זה אני יודע, אני אתגעגע אליו מאוד, אולי אפילו אזיל דמעה. הוא היה בשבילי ממש מה שנקרא "טעם החיים", אפשר לומר.
אבל אני אצליח, אין לי ספק בכך. מהיום, כמו שקבע הרופא, חסל סדר המבורגר עם צ'יפס.
