נכתב ע"י mis;381288:
לטובת הנתיביים וכו':
קרדיט: מקס פנסון אתר d-spot
http://d-spot.co.il/?p=1428
גיבוי לצלמים
גיבוי הוא אחד הנושאים היותר כואבים בעולם הצילום. עכשיו שכל כך פשוט וקל לצלם מאות, אם לא אלפי תמונות בשבוע אחד מבלי לחשוב פעמיים, יש להקדיש קצת יותר מחשבה ומאמץ על איך לשמור את התמונה לנצח נצחים. במשך השנים מצאתי את עצמי מנסה הרבה שיטות ודרכים לגבות את כל ארכיון התמונות שלי בניסיון לעשות זאת בצורה יעילה, נוחה והכי חשוב – אמינה. לאחר הרבה ניסיונות מצאתי את השיטה שהכי נוחה בשבילי תוך כדי שמירה על העקרונות שהיו חשובים לי. עכשיו זה הזמן לחלוק את העקרונות והשיטות הללו ולהציע שיטות נוספות, שאינן חלק ממערך הגיבוי שלי.
גיבוי בזמן הצילום
Nikon D3, זוג כונני CF
זו אינה תחושה נעימה להסתובב עם כרטיסים מלאים ברגעים שלא יחזרו על עצמן. גיבוי בזמן הצילום הוא נושא שאני מתכוון לשפר בסביבת העבודה שלי ואני חושב על כמה רעיונות ופתרונות אפשריים. הפתרון הראשון, הפשוט והבטוח ביותר לטעמי הוא מצלמות כמו הNikon D3 שמאפשרות לצלם בו זמנית על שני כרטיסי CompactFlash זהים. עותק אחד בכרטיס A ועותק אחד בכרטיס B. ישנים מצלמות נוספות שמאפשרות לעשות זאת, כמו הEOS 1D Mark III. ההבדל הוא שהEOS 1D Mark III מקבלת שני סוגים שונים של כרטיסים, אחד Compact Flash והשני SD, סידור פחות נוח אך בהחלט יעיל. פתרון טוב אחר, למי שאינו רוצה או מסוגל לרכוש מצלמה עם זוג כונני זיכרון הוא להשתמש בארנק דיגיטלי. ישנם שפע של ארנקים דיגיטלים בשוק ולמען האמת, זו אינה משימה פשוטה לבחור בארנק הנכון. אני חושב ברצינות לרכוש ארנק דיגיטלי כדי להעביר אליו את הכל הכרטיסים החשובים בזמן הצילום. מבחינתי, המאפיינים החשובים שאני מחפש בארנק דיגיטלים הם:
- זמן סוללה סביר
- תמיכה מלאה בRAW ותמיכה בקבצי RAW של מצלמות עתידיות
- מהירות סבירה של העתקת התמונות מהכרטיס
- מהירות סבירה של העתקת התמונות למחשב
- תמיכה בCF וSD
- בדיקת שגיאות העתקה בזמן אמת
- אפשרות לצפות בתמונות
- תפעול ותגובה מהירה – כל דבר שמגיב פחות מהר ממני מוצא את עצמו פח. אני אוהב שמכשירים מחכים לפקודות ממני, לא ההפך.
- כמובן, שטח אחסון סביר.
יש הרבה ארנקים אי שם שעונים על הדרישות הללו, חלקם מאוד יקרים כמו זה של
Jobo. אפילו כל כך יקרים ששווה לשקול לרכוש בתוספת המחיר את הNikon D3 למשל. לפני כמה ימים קיבלתי מייל מהחברה של "פוטומהיר" שהודיעו לי שהם מתחילים לייבא ארנקים דיגיטלים של
HyperDrive. הארנק של HyperDrive נראה כמו משהו שיכול לענות לכל הדרישות שלי במחיר סביר, אבל את מהירות התגובה אני חייב לבדוק בעצמי. אני מקווה לנסות את הארנק הספציפי הזה בקרוב ולדווח בהתאם.
גיבוי המחשב הנייד
דיסק WD בחיבור USB2.0
לפעמים אני מוצא את עצמי עובד עם המחשב הנייד מחוץ לבית כדי לראות תוצאות בזמן אמת או לפרוק תמנות. זה לא קורה הרבה, ולכן אני לא מרגיש את הצורך לגבות בזמן אמת. למעוניינים ישנם פתרונות לבעיה, ניתן לרכוש
דיסקים חיצוניים שמופעלים על ידי חיבור הUSB 2.0 בלבד ללא הצורך בחיבור לחשמל (צלמים עם FireWire במחשב הנייד יכולים לקנות
דיסקים כאלה). מי שעושה שימוש בLightroom למשל יכול לבקש להוריד את התמונות מהדיסק אל המחשב ובאותו הזמן להעתיק את התמונות לדיסק הנייד. אני בטוח שישנן עוד תוכנות הורדה שמאפשרות הורדה של תמונות מהכרטיס לספריות שונות באותו הזמן. ניתן כמובן לעשות שימוש בתוכנות גיבוי שמעתיקות ספריות אוטומטית, אך תוכנות אלו עבדות לאחר שהעתקה לדיסק הסתיימה ובכך אינן חוסכות זמן.
גיבוי בבית
כאן הסיפור מתחיל להיות מסובך הרבה יותר. התחלתי עם שיטה פשוטה, זוג דיסקים חיצוניים 500GB כל אחד (אפשר גם כוננים פנימיים או שילוב של חיצונו ופנימי – אין הבדל) שמחוברים ישירות למחשב בעזרת ממשק FireWire 800 משורשר. דיסק אחד היה דיסק עבודה והדיסק השני היה מסונכרן אוטומטית בכל כמה שעות. כדי לסנכרן את הדיסקים השתמשתי בסקריפט שהיה מריץ תוכנה קטנה וחשובה בשם
rsync. את אותה המשימה אפשר לעשות עם כל תוכנת גיבוי פשוטה שיודעת לרוץ על בסיס זמן, חלק מהדיסקים החיצוניים מגיעים עם תוכנה כזו מתנה. הסידור הזה, למרות שעבד יפה במשך תקופה, נמצא מאוד בעייתי. אחד הדיסקים קרס במפתיע ואז בדיוק גליתי שהתוכנה שהייתה אמורה לסנכרן את המידע אוטומית לא עבדה במשך כמה ימים (מסיבה כזו או אחרת). רוב התמונות היו בהשיג יד מדיסק הגיבוי, אלה שהיו בדיסק שקרס דרשו עוד כמה ימים של ניסיונות לשחזר את המידע. זמן מבוזבז. בדיוק אז החלטתי שדיסקים רגילים, במיוחד החיצוניים, לא מספיק אמינים בשבילי ודרוש פתרון אמין ובטוח יותר. כיום ניתן למצוא פתרונות טובים יותר לאותו סוג של סידור. ניתן לרכוש היום מארזים חיצוניים שמכילים
זוג דיסקים חיצוניים שעובדים במצב "מראה" (כלומר, המחשב כותב על שני הדיסקים בזמן אמת), כך שלא צריך להתעסק בתוכנות סנכרון וכדומה. הפתרון הזה, קסום כמה שהוא נשמע, עדיין עושה שימוש בדיסקים רגילים שכבר החלטתי שאני לא רוצה כל מגע איתם. ובנוסף על כך, הפתרון מגיע רק ל1 גיגה ללא יכולת הרחבה. נפח שצלם שעובד קשה מגיע אליו בשנה. לכן אני לא ממליץ את הפתרון הנ"ל לצלמים שעובדים הרבה, במיוחד אלה שמצלמים רק בRaw כמוני. בשלב זה היה לי ברור שאני צריך שהפתרון יכיל מספר עקרונות בסיסיים כדי להרגיש בטוח במערכת הגיבוי:
- הגיבוי צריך להיות דינאמי, כלומר שכל השינויים האחרונים מגובים
- כתיבה של אותו המידע על 2 דיסקים או יותר בזמן אמת – בעזרת פתרון אמין ובטוח
- דיסקים יותר יציבים ואמינים מהממוצע
- מהירות גישה סבירה
- אפשרות להרחבת הנפח בעתיד
החלטתי שאת פתרון הגיבוי הבא אני מבסס על דיסקים שמוגדרים "תאגידים". לחברת Western Digital יש
סדרת דיסקים "תאגידים" על בסיס חיבור SATA (החיבור הרגיל "הביתי") אשר מיועדים לאפליקציות בסטנדרטים גבוהים של אמינות. היום אפשר אפילו לרכוש את
הדור השלישי של הדיסקים הללו. הם אמנם יותר יקרים, אבל המחיר שווה את שלוות הנפש. רכשתי זוג דיסקים מהדור השני בנפח של 750GB כל אחד. עכשיו זה רק עניין של איפה ואיך להתקין אותם.
חשבתי על הרבה פתרונות, חלקים היו מאוד יקרים, הרבה מעבר מה שרציתי להוציא. היה לי ברור שאני צריך לעשות שימוש במשהו שנקרא RAID 1 עם 2 דיסקים שכבר קניתי ולהתרחב לRAID 5 בעתיד עם דיסקים נוספים. RAID הוא פרוטוקול שמאפשר כתיבה של אותם הקבצים על שני הדיסקים או יותר באותו הזמן ובזמן אמת תוך כדי אפשרות שחזור אם אחד הדיסקים נכשל (הסבר מלא בסוף המאמר). ניתן לבנות מערך RAID בעזרת פתרונות תוכנה כאלה ואחרים, אפילו בתוך מסגרת הWindows. בשביל הבדיקה, ניסיתי לזמן קצר
להרכיב דיסק דינאמי בWindows שעבד באופן סביר לאחר ניסיונות רבים. אבל משהו אמר לי שפתרון תוכנה רק יגרום לתעסוקה נוספת במקום לשקט נפשי – במיוחד שזה פתרון מבית
Microsoft. החלטתי שאני צריך לחפש פתרון RAID בחומרה ובמחיר סביר.
כרטיס RAID של Adaptec
כרטיסי PCI למחשב האישי שמספקים RAID חומרה אפשר להשיג בקלות ובמחיר סביר. אבל אפשר גם לקנות את
הכרטיסים הרציניים יותר שמשמשים פתרון לשרתים במחירים של כמה מהעדשות היותר יקרות בשוק. בנוסף, רוב לוחות האם במחשב האישי היום מגיעים עם פתרון RAID חומרה כזה או אחר. החלטתי לנסות כרטיס RAID מחיר סביר ששווה ברמתו לפתרונת שמקבלים עם לוחות האם במחשבים האישים.
לאחר התקנה מיגעת וניסיון בטא קצר של כמה ימים הגעתי למסקנה שהעניין לא עובד. מערך הRAID התמיד להתפרק ולהפסיק לתפקד וכך גם התסכול שלי. כנראה שבשביל לקבל את הבטחון והשקט הנפשי שרציתי צריך לעשות שימוש בכרטיסי RAID הרבה יותר יקרים ממה שאני הייתי מוכן לשלם.
קופסאות RAID
בשלב זה התחלתי לחפש לעומק פתרונות אפשריים אחרים שיספקו לי את העקרונות שאני מחפש ומהר מאוד מצאתי שמערכות NAS (ראשי תיבות לNetwork Attached Storage) הן בדיוק מה שדרוש לי. NAS היא יחידה עצמאית, סוג של מחשב קטן, שמספק שירות אחסון קבצים ברשת. גם כאן
ישנן שפע של אפשרויות וטווח מחירים שאפשר להשקיע בהן, אבל בטווח הסביר של 2000 ש"ח אפשר לרכוש קופסא בעלת 4 כוננים, חיבור לרשת במהירות של 1 Gigabit ומערכת RAID שאפשר לסמוך עליה. ניתן להוסיף כונים בכל זמן ואף להחליף דיסקים שנפגמו בקלות – המכשיר ישחזר אוטומטית את המידע שאבד (בהנחה שהגדרתם מערך RAID מתאים). לאחר חיפוש קל בארץ
מצאתי קופסא של חברה בשם Promise, חברה אשר מתמחה בפתרונות RAID לתאגידים. לאחר התקנה באמת קלה וקצרה הNS4300N עובד מתחת לשולחן כבר כמה חודשים, מריץ את מאגר התמונות שלי עם סט הדיסקים המיוחד. עד עכשיו, אני מרוצה עד הגג.
החסרונות של קופסא הספציפית שרכשתי הם שניים:
1. המאוורר מאחורנית שמקרר את הדיסקים רועש מידי בדור הראשון של הדגם – החברה התקינה מאוורר בעל כמה מהירויות עבודה בקופסאות מסדרת ייצור Rev B, דאגו לרכוש את הקופסא החדשה.
2. הדרך היחידה להתחבר לקופסא היא בעזרת חיבור רשת.
ישנה קופסא אחרת שאולי מתאימה יותר לצלמים.
Drobo היא קופסא דומה בעלת חיבור FireWire 800 וסוג של RAID אשר חוסכת מהמשתמש את כל
הסיבוכיות של הגדרת RAID ותפעול תקלות, בניגוד לNS4300N שאולי
מעט פחות ידידותי למשתמש הפשוט. Drobo הוא סוג של "כוון וצלם" בעולם הקופסאות אחסון. כרגע אין לDrobo יבואן בארץ, כך שקצת קשה עם נושא האחריות והתמיכה. אם אתם בשוק לקופסאות אחסון ואינם מבינים דבר בנושא, אני הייתי ממליץ לנסות את הDrobo. לפי הדיווחים ברשת זו קופסא שפשוט עובדת.
קופסאות RAID. מימין הDrobo, משמאל הPromise NS4300
החסרונות
לקופסאות מהסוג הזה ישנם כמה חסרונות. המשמעותי ביותר הוא שהן כולן איטיות (
השוואת מהירות גישה של מערכות NAS). אפילו הDrobo עם חיבור הFireWire 800 לפי הדיווחים ברשת אינו מהיר כמו דיסק חיצוני פשוט. סביר להניח שהסיבה למהירות האיטית הוא הRAID אשר דורש משאבים. לכן הקופסאות הללו אינם יכולות להוות דיסק עבודה רגיל. יש להתייחס אליהן כאמצעי ארכיון.
דיסק עבודה
Apple Time Machine
עם מערך RAID בצד שנותן את הבטחון והשקט הנפשי אפשר להתחיל לעבוד. מי שבונה מערך RAID פנימי במחשב האישי יכול לעבוד ישירות על המערך במהירות סבירה, בהתאם לבקר הRAID שברשותו. אם תעשו שימוש בקופסאת RAID חיצונית תגלו שבגלל האיטיות בגישה תצטרכו דיסק עבודה כדי לעבוד עליו במהירות. דיסק חיצוני או אחד הדיסקים הפנימיים של המחשב יעשה את העבודה (
עם עדיפות לדיסק אמין יותר מהממוצע). בצורת העבודה שלי כל העבודות לטווח קצר מועתקות (בעזרת Lightroom) לדיסק העבודה אשר גם הוא, מגובה. כמשתמש Mac אני עושה שימוש במשהו שאין למשתמשי PC שנקרא
Time machine. התוכנה הנחמדה הזו, שמגיעה עם מערכת ההפעלה של אפל (אם תרצו או לא), תגבה אוטומטית כל כונן שתבחרו לכונן חיצוני במערכת (
אפשר גם כונן רשת). כך שכל שהיה עלי לעשות הוא להגדיר את TM לגבות את דיסק העבודה לאחד המחיצות במערך הRAID ושלום על ישראל. TM שומרת על גרסאות של קבצים, כך שאם צריך לשלוף קובץ שנמחק או שונה בטעות – שלוש לחיצות עכבר והוא חוזר. TM אפילו תמחוק לבד גיבויים ישנים כאשר מקום האחסון יתמלא. כמשתמש Mac, הבעיה הזו נפתרה.
משתמשי PC ימצאו את עצמם קצת בבעיה. אני ממליץ להשתמש בתוכנות העתקה שיודעות להוריד קבצים מכרטיס הזיכרון לשני יעדים. כך אפשר להגדיר יעד אחד לדיסק העבודה ויעד אחד למערך הRAID. אפשר גם לעשות שימוש בתוכנות גיבוי כדי לקבל גיבוי אוטומטי ועדכני. מניסיוני המר מומלץ למצוא תוכנה רצינית ויציבה ואפילו לשלם כמה שקלים אם צריך.
עדכון: כדאי לנסות את כלי הסנכרון של Microsoft.
סדר עבודה
סדר העבודה שלי הוא כדלקמן:
- אני מתייג את כל העבודות שלי עם Lightroom היום (קטלוג לכל סוג אירוע, 45,000 קבצים לקטלוג ועולה), לפעמים אני מעבד בתוכנות אחרות, אך ניהול הדיסק נעשה רק דרך Lightroom.
- עם Lightroom אני מעתיק את כרטיסי הזיכרון מיום הצילומים לספרייה אחת בדיסק העבודה. כמו שהוזכר למעלה, Time Machine מגבה את הדיסק אוטומית למחיצה מיוחדת במערך הRAID.
- פעם בשבועיים לערך, אני עובר על דיסק העבודה שלי ומוחק את כל התמונות שאני בטוח שאני לא צריך. משאיר עותקים של JPEG (אני עובד רק בRAW) לכל התמונות ואת תמונות הRAW שאני בטוח שאני רוצה לשמור.
- את הספרייה הזו, אני מעתיק למחיצה אחרת במערך הRAID לארכיון. אני דואג לגרור את הספרייה למערך דרך Lightroom כך שבעצם Lightroom הוא זה שמנהל את העניינים. בצורה הזו, גם מדיסק העבודה וגם מערך הRAID אני תמיד יכול לחפש ולשלוף את העבודה הרצוייה.
כמובן שסביבת העבודה הזו היא הסביבה שנוחה לי, אתם יכולים לאמץ בסביבת עבודה אחרת כמו דיסק עבודה בנפח גדול במיוחד וגיבוי שלו בקופסאת RAID חיצונית.
לשמור RAW בארכיון?
אם סביבת העבודה שלכם כוללת צילום בRAW, בפניכם שתי אפשרויות בנושא הארכיון. אפשרות אחת היא לעבד את התמונות ולשמור את התוצאה בקובץ JPEG. היתרונות הם ברורים, קובץ JPEG שמייצג את הגרסה האחרונה של העבודה תופס פחות מקום וחוסך כסף וזמן העתקה. החסרונות אומנם, די משמעותיים. בעוד שתמונת JPEG תשאר כפי שהיא לנצח, קבצי RAW משתפרים באופן טבעי במשך הזמן. ככל שעולם הצילום מתקדם וחברות הצילום מציעות לצלם תוכנות לעיבוד תמונה מתקדמות יותר ואיכותיות יותר, התוצר הסופי מקבוץ הRAW ישתפר. לא מדובר רק בשיפור בחידוד או בהסרת הרעשים, מדובר אפילו בשיפורים באיכות הצילומית של התמונה עצמה. למשל, Adobe השיקה לא מזמן יכולות עיבוד מקומיות בתוכנת העיבוד תמונה שלה, Adobe Camera Raw וLightroom. בנוסף ל
פרופילי צבע חדשים ואפשרות עריכה שלהם, התמונות הישנות שלכם שצלמתם לפני 3 שנים יכולות לקבל משמעות חדשה לחלוטין. זה נכון שאפשר לעשות את כמעט אותו הדבר בקובץ JPEG, אך עם קובץ RAW זה כאילו שצלמתם את התמונה זה הרגע.
אני משלב בין השיטות. תמונות שאני בטוח ב100 אחוז שאני לא רוצה לשמור ולא ארצה לשפר בעתיד אני שומר רק את גרסת הJPEG שלהן וזורק את הRAW. אבל תמונות שיש אפילו סיכוי אחד שארצה לשפר בעתיד אני שומר בגרסתם המקורית. מי מאיתנו חשב, לפני 3-4 שנים שיהיה אפשר לעשות עם קובץ RAW מה שניתן לעשות היום? אי אפשר לדעת מה נוכל לעשות עם הקובץ שלנו בעתיד…
האם כדאי לשמור DNG במקום את הקובץ המקורי?
התשובה היא כן ולא. כן מכיוון שאדובי מאפשרת לכווץ את הקבצים באופן בלתי הרסני כאשר
ממירים לDNG, אך לא בכל מצלמה מדובר בחיסכון משמעותי. הסיבה שלא כדאי להמיר לDNG היא שברגע שממרים את הקובץ המקורי של המצלמה לDNG מגוון תוכנות עיבוד מצטמצם מ100% לתוכנות שתומכות בDNG בלבד. למשל, ניקון וקנון מאפשרות בתוכנות הRAW שלהם לתקן אוטומטית עיוותים כרומטיים של עדשות. ברגע שהמרתם את הקבצים לDNG, איבדתם את האפשרות להשתמש בתכונה הזו.
גיבוי מחוץ לבית
אפילו גיבוי במערך RAID שנחשב בטוח יחסית, עדיין חשוף לפלאי הטבע והאנושות כמו שרפות, רעידות אדמה, הצפות וגנבות. לכן זה רעיון טוב לשמור גיבוי נוסף מחוץ לבית וישנן כמה שיטות לעשות זאת:
- השיטה הפשוטה ביותר, זו שאני נוקט כרגע היא לגבות שוב את כל החומר ממערך הRAID לדיסק חיצוני או שניים (בהתאם לנפח). לא צריך להשקיע, כל דיסק פשוט אמור להיות מספיק יציב כדי להיות הגיבוי של הגיבוי. את הדיסקים החיצוניים אני מאפסן במקום קריר במקום אחר בארץ. פעם בכמה שבועות כשמצטבר חומר, אני מחזיר את הדיסקים לעדכון.
- שיטה טובה נוספת שנחשבת לבטוחה ביותר הוא גיבוי ברשת. ישנם עשרות חברות שמאפשרות שטח אחסון גדול למדי תמורת מחיר סביר ביותר כמו HP Upline, IDrive, Mozy וSOS. שיטה זו מתאימה רק לבעלי חיבור פס רחב מאוד לרשת האינטרנט, חישוב פשוט מראה שעם קו של 2.5 מגה סטנדרטי (250 בהעלאה) ידרשו 100 ימים רצופים להעלות 500 GB של חומר. לא פשוט.
- שיטה נוספת היא רכישת דיסק חיצוני או ארגז RAID, גיבוי כל החומר לשם והצבת הדיסק בבית אחר בארץ עם גישה לאינטרנט. כך אפשר בכל יום או פעם בשבוע להעתיק אוטומטית (או ידנית) במהלך הלילה רק את החומר שהצטבר מאז ההעתקה הראשונה. הרבה מארגזי הNAS/RAID כמו זה שאני רכשתי מסוגלים לגבות את עצמם אוטומטית דרך הרשת לקופסה זהה נוספת בשעות מסויימות של הלילה. פתרון זה מצריך חיבור סביר לאינטרנט.
- שיטה נחמדה נוספת שהציעו בפורומים היא למצוא חבר/שכן עם חיבור WiFi ולעמיד אצלו דיסק חיצוני עם יכולות חיבור לרשת. כך אפשר לגבות אוטומטית בכל יום מדיסק הגיבוי לדיסק שמחוץ לבית. מצריך שכן נחמד, וזה מוצר נדיר.
- שיטה חביבה גם כן היא הסתרת דיסק חיצוני (עם חיבור רשת או Wifi) בתוך קירות הבית. פתרון זה מספק פתרון חלקי נגד גנבות וגם מעט מסובך.
- צריבה היא עוד אפשרות, אפשר לצרוב לגיבוי ולאחסן את החומר במקום אחר. דיסקים נחשבים מאוד לא אמינים, מוגבלים מאוד לעבודה ובנפח קטן יחסית. כשBlue-Ray בנפחים גדולים יותר יהיו זמינים במחיר סביר אפשר לשקול לגבות את הגיבוי באמצעותם.
שירות HP Upline
גיבוי בDVD\CD
אני מאמין שחלק לא קטן מהצלמים עדיין מגבים באמצעים אופטיים כאלה או אחרים. אני חייב לציין שזהו הסוג הגרוע ביותר של גיבוי שאפשר לעשות. אמצעים אופטיים מאוד רגישים לסביבה, נפחם מוגבל ביותר ולא ניתן לעדכן את החומר שבהם בקלות (עם עיבוד חדש לאותה תמונה למשל). לא רק שהטובים שבהם יקרים, מבחן הזמן מראה שהסיכוי שדיסק יהיה זמין לקריאה לאחר כמה שנים הוא קטן מאוד. לכל מי שעדיין מגבה במדיה אופטית אני ממליץ לעבוד למדיה מגנטית לפני שיהיה מאוחר מידי.
מספר מילים על RAID
RAID, ראשי תיבות לRedundant Array of Independent Disks, היא טכנולוגיה לניצול מספר דיסקים בו זמנית כדי לספק יתרון של מהירות או אמינות. היתרון הגדול של RAID שאנחנו רוצים לנצל הוא שאם דיסק אחד במערך נכשל, ניתן לשחזר את המידע באופן מלא משאר הדיסקים. לאלה מכם שכן מתכוונים לבנות מערך RAID (כאמור, מומלץ ביותר), ישנם הרבה סוגים של מערכי RAID. להלן הסבר של כמה ממערכי הRAID המקובלים יותר בשוק:
- RAID 0 – מערך "סטריפים". מערך מסוג זה יעיל מאוד במהירותו אך אינו מומלץ כלל לגיבויים. זהו המערך המסוכן ביותר לארכיון שכן אם דיסק אחד נכשל לא ניתן לשחזר את המידע.
- RAID 1 – מערך "מראה". מערך זה מוודא שכל הדיסקים במערך (2 או יותר) מכילים בדיוק את אותו המידע. זהו מערך בטוח מאוד אך עם זאת מאוד לא יעיל מבחינת שטח אחסון. מערך מסוג זה זקוק ללפחות דיסק אחד תקין כדי לשחזר את המידע, כך שככול שיהיו יותר דיסקים במערך כך הסיכוי לאיבוד מידע יהיה נמוך יותר. עם מערך זה שטח האחסון שיתקבל מ2 דיסקים של 1 טרה כל אחד הוא 1 טרה בלבד.
- RAID 5 – הסוג הנפוץ של RAID וגם בין היעילים. חייב להיות מורכב מ3 דיסקים מעלה, RAID 5 מחלק את המידע על גבי הדיסקים בצורה כזו שבמקרה של כשלון של אחד הדיסקים, תמיד יהיה אפשר לשחזר את המידע מהדיסקים האחרים. היתרון הגדול במערך מסוג זה הוא שניתן לקבל קיבולת גבוהה של שטח אחסון ביחס למערכים האחרים. 3 דיסקים של 1 טרה כל אחד יספקו למשתמש 2 טרה של שטח אחסון מגובה לחלוטין. מערך זה למרות שנחשב לבטוח מאוד מסוגל לסבול רק כישלון של דיסק אחד בלבד. בכישלון של שני דיסקים או יותר לא יהיה ניתן לשחזר את המידע. מערך זה נחשב גם מערך איטי אשר דורש משאבים רבים ולכן לבקר הRAID שאחראי על כתיבת המידע יש חשיבות רבה במהירות המערכת ויצבותה.
- RAID 10 – מערך מסוג זה נחשב למורכב יותר מהמערכים האחרים והוא דורש לפחות 4 דיסקים. המערך משלב בין RAID 0 (סטריפים) וRAID 1 (מראה) לספק למשתמש גם מהירות גישה וגם יכולת שחזור גבוהה ביותר. מערך זה מסוגל לסבול כישלון של עד 2 דיסקים (במערך של 4) ולכן נחשב בטוח מאוד. מערך מסוג זה שמורכב מ4 דיסקים של 1 טרה כל אחד יספק למשתמש 2 טרה בלבד של שטח אחסון.
מידע חשוב נוסף על RAID:
- כישלון במערך – במקרה של כישלון במערך, בקר הRAID יסמן למשתמש שאחד הדיסקים אינו עובד כראוי ושיש להחליפו. במקרה כזה, בהתאם לסוג המערך, רצוי להחליף את הדיסק הפגום במהירות האפשרית כדי להבטיח את חסינותו של המערך מכישלון נוסף. כאשר הדיסק יוחלף, הבקר יבנה מחדש את המערך (כלומר, ישחזר את המידע מהדיסקים האחרים) על הדיסק החדש. בניית המערך מחדש בדרך כלל דורשת זמן רב בהתאם לסוג הבקר. ישנן דרכים מגוונות להתריע למשתמש על בעיה מערך, מאורות ואזעקות קולניות ועד לשליחת email אוטומטית בהתאם לממשק למשתמש שמסופק.
- דיסק רזרבי – רוב בקרי הRAID מאפשרים להגדיר דיסק אחד מחוץ למערך כדיסק רזרבי, כך שבמקרה של כישלון באחד הדיסקים הבקר יתחיל אוטומטית לבנות מחדש את המערך על הדיסק הרזרבי כדי שהזמן שבו המערך רגיש לכישלונות יהיה מינימלי. בדרך כלל הבקר עדיין יתריע שדיסק אחד במערכת נכשל ושיש להחליפו בחדש (אשר יכול להפוך לדיסק הרזרבי החדש).
- RAID דואג שיהיה ניתן לשחזר את המידע במקרה שאחד הדיסקים נכשל מסיבה כזו או אחרת. אך RAID לא מספק פתרון לבעיות שעלולות להתקבל במערכת הקבצים. לכן חשוב לעשות שימוש במערכת קבצים מודרנית ויציבה ואף לנסות לגבות את המידע באמצאי נוסף וזול כגיבוי על הגיבוי – כמו דיסק חיצוני זול בנפח גדול.
- מחשבון לחישוב נפח המערך ניתן למצוא כאן, ומידע נוסף ומפורט ניתן למצוא באתר הזה.
מאמר בהתהוות
זה ללא ספק לא סוף הסיפור. פתרונות הגיבוי והארכיון כל הזמן משתפרים ומשתנים, בעתיד הקרוב אנחנו צופים לראות ירידה במחיר של המידה האופטית, הBlue Ray אשר מאפשרת צריבה של 25GB (או 50GB בשני שכבות) על דיסק אחד. למרות שמדה אופטית לא מומלצת, זהו אכן פתרון מציאותי יותר מ6 דיסקים של DVD. מחירי המדיה המגנטית אמורים להוסיף לרדת ובל נשכח את זיכרון הFlash אשר נחשב אמין מאוד (ללא חלקים נעים) שצריך בשנים הקרובות לחדור עוד יותר לשוק המחשבים כדיסק עבודה לכל דבר. אני מקווה לעדכן את המאמר עם פתרונות עדכניים ודרכי גיבוי חדשים במשך הזמן.
הנושאים החמים
כי ממש לפני כשעה הייתי על הקצה של כמעט איבוד כל החומר של השנה החולפת. הודו לה' כי טוב ויצאתי מזה בשלום.
