ירושלמי, שלום. אני מכבד אותך. בהחלט.
אבל...
הציבוריות הישראלית, עוד הרבה לפני דור האינטרנט, תמיד מנסה להתעלם מריגשות השני, כמו גם להעלים כלפי השני את ריגשותיו הוא. "לזרום" קוראים לזה. לזרום ולא לעצור על שטויות. מין "סתלבט" כזה (וסליחה על השפה הרחובית) שלא איכפת לי מהשני. אני לא יעצור לרחם עליו, אני לא ירצה גם לשמוע אותו מתנצל, אני יכנס בו במלוא הקיטור על טעות שיעשה. גם אני במקביל, "ישחק אותה" מחוספס. לא נותן שירחמו עלי. צבר ישראלי כפשוטו. (פעם סיפרתי לחבר על איזה פלונטר שנקלעתי אליו. מה הוא עונה לי? "כשיהיה לי זמן, אני ירחם עליך" סוף ציטוט).
כעת, בדור האינטרנט, הבעיה מתעצמת שבעתיים. אדם יכול לשבת בבית בשעה שלש לפנות בוקר, ולהתעלל ברגשות חברו! הוא יכול גם לירות עליו משניים, שלשה ניקים שונים. כאילו כולם, כל משתתפי האשכול, סוברים אחרת ממנו. הוא בכלל לא רואה את השני, כך שאפילו המצפון שלו נשאר נקי. כלומר "מה בסך הכל עשיתי. הקלדתי מקשים בסדר מסוים..." ומכאן הקטלניות שבאינטרנט!
ירושלמי, אני מכבד אותך, ולו בשל החברה הטובה - "פרוג" - בה בחרת להסתובב. אבל אני זוכר את האשכול הראשון ב"פרוג", בו הייתי שותף. היה זה עמוק בתוך הלילה, והשתתפו בו בעיקר: ונתנו, ירושלמי ואנוכי. ניהלנו אז דיאלוג, (את הפרטים אני לא יכול להזכר. טוב עשה ונתנו, שמחק אז, את כל הדו"ד המיותר) ואני לתומי התנצלתי שם משהו, לא זוכר על מה. ואתה, אדון ירושלמי, כתבת: "אין לזה מקום כאן. באינטרנט לא מתנצלים". זה לא ציטוט אמנם, אבל זה המסר שלך. במדויק.
כאן אני מתקומם. מה יש אם נשמר לו מין פך שמן טהור, בתוך בוהמת האינטרנט? מה יקרה אם יתקיים לו אתר אחד (אין עוד פורומים חרדיים שפויים. אין!) נקי מהתלהמות, ריק מזלזול בשני, אין בו ארס. אבל הוא עמוס - כן, כן, עמוס - בהתנצלויות, בהבעת רגשות אישיות והבנת רגשות הזולת.
רק כך הביקורות תהיינה בונות, ולא הרסניות. בדרך הזו יתחברו אלינו יותר אנשים עם נשמה. ורוח טהרה תמשיך לנשוף בערפנו.
ירושלמי, כתבת בסוף תגובתך האחרונה: "זוהי דעתי וזכותכם להביע דעה אחרת". לכן העזתי. אני מתכוין אך להועיל, מקוה מאוד שלא תכעס עלי.
בלי שום קשר.
(אני בדיעה, שבכל תגובה שהיא, לא לשנות את פורמט הכתב יותר מידי. כמו: צבע, קו תחתי, גודל ועוד. אם הדבר נכון, יקראו אותו גם כך. בחוקי ספרות הפרוזה, אין אופציה של "פורמט גופן". כי מסר טוב זה לכתוב טוב. לא צבע טוב. אבל מפאת תגובתי הארוכה, אני חושש שלא יקראו אותה. בלית ברירה אני "משחק" עם הפירמוט).