זירה. מתחולל פה קרב עיקש.
בבית הראשון נראה כי אין כח להילחם, אך אין ברירה, היצר לא מוותר
ולכן:
רודף מרדף עקוב מדם- היצר הוא זה שרודף אחר המרדפים שלו אחרי.
כשאני רואה שזה המצב:
כעלה נידף ליבי נדם
מבט נוקב, מזרה אימה- מבטו האכזרי של הלוחם מולי (היצר) הפחיד אותי ממש..
ראש כואב רוצה דממה- מכל הסיפור הזה, מתחיל לכאוב לי הראש. אני רוצה קצת שקט. חיה (או אל תחיה בעצם) ותן לחיות.
ניצב קטן אל מול חיה- היצר הרע, הנפש הבהמית שבי נדמית לי גדולה ובלתי מנוצחת ולכן:
ראש מורכן, מוחין בתהייה- אני מרכין ראשי, בטל אליה. המוחין שלי (חכמה, בינה ודעת) במבוכה.
מלחמת חורמה, אין מנצח- יש פה ניגוד. מצד אחד המלחמה במהותה היא מלחמת חורמה, הווה אומר 'נלחמים עד לתוצאות כלשהן (הרצון האלוקי שהיהודי ינצח) אך בפועל, אין כרגע מישהו שמנצח כי אני לא רוצה ליפול אך גם מפחד שהיצר לא ייתן לי להתרומם.
אזור שממה- האזור שבו מתנהלת המלחמה שמם ואין לי אוהדים, תומכים או מעריצים.
שעיר משתלח- כל מחשבתי בעת הקרב שאחד מאיתנו עלול להיהפך לשעיר משתלח בעת שזולתו ינצח. זה מפחיד אותי אבל אני חסר אונים.
הקרב נצחי, ניסו לעודד- פעם מישהו אמר לי בנימת עידוד כלשהיא כי הקרב שאצטרך לצאת אליו יהיה נצחי. כשנזכרתי בזה בעת המלחמה זה ייאש אותי
נפלתי דחי- מייאוש ועצבות אף פעם לא יגיע ניצחון.
אין מצדד- כמש"ל, הזירה שממה ולכן אין לי אף אחד שתומך בי ונמצא בזירת הקרב איתי. (כך אני מרגיש אך האמת היא שאין זו המציאות כמ"ש: "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו")
עד כאן היה החלק שמתאר את המלחמה עם היצר כאשר הרגש בלב הוא שלא אצליח לנצח. הייאוש אופף כל נים ובאה עצבות המובילה לעצלות בקרב והדבר לא מביא תוצאות טובות
החלטת פתע הפכה יוצרות- ישבתי ולמדתי את פרק כ"ו, עיינתי בנאמר שם כי על ידי עצבות ועצבות א"א לבא לידי ניצחון היצר אלא רק על ידי זריזות ושמחה. ואז באה לי החלטה פיתאומית שהפכה לי את החיים:
ללא רתע הבטתי ישירות- התחלתי את עבודתי בכוחות עצמי וממ"ה נתן לי תוספת כוחות (אתעוררותא דלתתא המביאה אתערותא דלעילא) ולכן היה לי האומץ להרים ראשי ולהביט ב:
בעיני הלוחם, החזק הכוחני- שחשבתי שהוא חזק ובעל כח. ואז:
ללא רחם, במאבק איתני- בלי לרחם עליו נלחמתי בזריזות ונאבקתי עימו בכוחות מחודשים.
נלחמתי בגיל, ששתי בקרב- אופן המלחמה איתו הייתה בשמחה וגיל ולכן:
ניצחתי קליל עוד מארב- היה לי קל מאד לנצח. בדגש על
עוד מארב. זה משום שאנחנו אכן במלחמה תמידית רק כל פעם מנצחים מחדש.
דמות הפחדים שנצבה למולי- הדמות שכל הזמן הפחידה אותו וניצבה מולי בעת הקרבות:
נמוגה כאדים- הכל התאדה והלך לו, כמו הנהר שהפריע לאברהם בדרכו להקריב את בנו לה' אחד ונעלם כלא היה כשראה שאברהם לא מתרגש ממנו.
יצור היתולי- סתם איזה יצור שעשה מעצמו צחוק אחד גדול..
זה החסון שוב הזדקן- זה שחשבתיו לחסון וחזק חזר להיות בעיני כזקן, כמו שתמיד היה.
והחכם הגאון- שכלו התרוקן- וכן, אז חשבתי שחכם הוא ועכיו הבנתי שלאמיתו של דבר, לכסיל יחשב. (מלך
זקן וכסיל)
זה החלק המתאר את הלחימה בזריזות ובשמחה המביאה לניצחון.
בעז"ה, שנזכה!!
*כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם בִּזְרִיזוּת הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם. (תניא, ליקוטי אמרים, כ"ו)
הנושאים החמים
