עזרה קריטריונים לאמא טובה

  • הוסף לסימניות
  • #21
עצות ועידודים דחוףףףףף
אני לאחר לידה שניה,
בת כמעט שנתיים ובן 3 חודשים.
יש לי מספר שאלות שמנקרות בי וגורמים לפעמים להרגיש שאולי יש פיתרון לדברים מסוימים ורק צריך חכמת חיים:
1. איך מעסיקים את הילדה הגדולה יותר כשמניקים-מרדימים-מרגיעים את התינוק? ואל תגידו לי סיפורים כי זה עובד לטווח קצר.
אני רוצה תעסוקה שלא תרגיש מוזנחת כי אני עכשיו מטפלת שעה בתינוק. והיא מסתובבת משועממת.
(ואולי סתם רעיונות לתעסוקה לגיל הזה, לבד ואיתי)
2. קשה לי לפעמים עם הגדולה (עוד לא שנתיים...) , אני מרגישה שאני לא מתייחסת אליה מספיק יפה, זה קורה בעיקר כשאני טרודה בלהרדים את התינוק והיא צועקת לי ״אממממאאא״ ומבקשת משהו, וזה משגע אותי כאילו מה את צועקת, אני יודעת שתחשבו שאני משוגעת היא בעצמה תינוקת, אבל מאז שהתינוק נולד היא נראית לי גדולה, ואני רוצה שוב לתת לה את הצומי שהיא צריכה ויחס מתאים.
3. האם תמיד אתן מתייחסות לתינוק קטן בסבלנות?
כי לפעמים אני מרגישה שאין לי סבלנות אליו, בוכה הרבה זמן ולא נרדם, אני מרגישה שהיחס שלי קר ומעצבן, ומרגישה נורא עם זה.

סידרתי את זה כך כי כך הסתדר לי אבל אם אתם רואים פה שאלה אחת גדולה אשמח למיקוד
אשמח לעצות בכללי וגם ספציפי, לשיפור החיים עם שתי ילדים וסתם איך מתנהלים כך.

תודה רבה רבה!!
בלת"ק
נראה שאת אמא מדהימה, שמכוונת לדאוג לצרכים הרגשיים של הילדים שלה.
2 ילדים צפופים זה לא קל, בעיקר בהתחלה שהקטן דורש המון (אח"כ זה נהיה כיף גדול תעודדי)
זה מוביל להרבה תחושות של חוסר אונים, והאשמה.
קודם כל משפט ששמעתי לאחרונה בנושא של 'חמלה עצמית' בנוגע להורים ולהורות שלנו.
"כל הורה עושה כמיטב יכולתו (גם אם היא מוגבלת) באותה נקודת זמן"
הביקורת העצמית שלנו היא הרסנית.
תתבונני על עצמך בחמלה וללא שיפוטיות, ע"פ הנתונים האישים שלך את פועלת הכי טוב שאפשר באותו הרגע למען ילדייך.
כמובן שאפשר תמיד לנסות להשתפר וללמוד עוד, אבל תמיד תמיד בהסתכלות חומלת!

לא מזמן היית באותו מצב בדיוק, והיו רגעים קשים, אבל
א. תמיד הכנתי את הגדול לפני ההשכבה של הקטן בכל שעות היום (... הולך לישון תגיד לו מנוחה נעימה, מה תעשה בזמן הזה? ואז מציעה ספר+ ממתק, מרפסת וכד' (לא תמיד הוא החזיק מעמד...)
ב. בהנקה תמיד השתדלתי לדבר איתו ו/או לספר לו סיפור
ג. בזמנים שהקטן ישן השתדלתי לתת לו את כל תשומת הלב וגם לנוח קצת בעצמי...
ד. המון להעצים את הגדול שהוא האח הגדול הוא מצליח ל... ול.. והוא שומר על הקטן וכו.

(לכולנו לפעמים אין סבלנותלכל ילד בכל גיל)
המון כוח וסלחנות כלפי עצמך.
את עוד תהני מזה בטוח בעז"ה!
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
כשהיו לי תינוקות בכיינים (ולאו דווקא הראשונים) הייתי אומרת לאחותי - הרגשתי בלילה שאני רוצה לשים אותו במגירה ולסגור. וזהו. לא יכולה יותרררר
את יודעת מה היא אמרה לי? אל תתביישי להגיד את זה. אני לפעמים הרגשתי (כמטאפורה כמובן) שבא לי לזרוק אותו מהחלון :):):)
תינוקות קטנים כשהם לא רגועים יכולים לפעמים לחרפן. יש לי בעל שלא "פעיל" בלילה ובכלל עם תינוקות קטנים לא מטפל בהם אבל במצבי קצה (זה היה מסוכם מראש) הייתי מעירה אותו ואומרת לו : קח. וזהו.
הוא ידע שכשזה קורה אני לא מסוגלת עוד שניה יותר. וזהו.
תביני שאני קשורה בנשמתי לתינוקות מהשניה שהם נולדים ועד ... שבא התינוק הבא. גם אם זה גיל 4. ממש קשורה חזק פיזית ונפשית ועדיין . תינוקות קטנים זה דבר ששואב 24/7 בלי הפסקה. ולפעמים קצת נגמר לך. אז כל העצות פה נכונות. אבל הכי חשוב שתדעי שזה נורמלי.
(לפעמים שכשתינוק היה משגע אותי והייתי כאילו "גוערת" בו- די , זהו מספיק. שקט עכשיו...הגדול/ים היו אומרים לי- מה, את כבר לא אוהבת אותו ?... כמובן שהסברתי להם יפה וכו'
כל מילה בסלע!
כמו שלכל זוג מותר לריב מידי פעם וזה בסדר ומותר.
כך לכל אמא מותר שפעם ב-- יימאס לה קצת קצת מהטיפול בילד.
כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן זה נורמליייייייי!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
רוצה להוסיף עוד כוון מחשבה ,
אצלי מה שעזר בזמנו וגם היום כשממשיכה הצפיפות בלע"ה
לשתף את הילדים במה שאני עושה
בהנקה למשל שאר הילדים יושבים עלי גם עושים מקום לככככולםםםםםם
בהרדמה פחות ניסיתי כי נרדמו אצלי תמיד בהנקה אבל אמבטיה למשל עמדו ליד הביאו סבון או מגבת וכו
ככה הם מרגישים שותפים ובכלל לא לקחו להם את אמא אין הבדל מצידם בין להפעיל מכונה או להחליף טיטול לקטן
וכן כמו שכבר כתבו בקשר לחרפון לפעמים אצלינו גם בעלי לא מתעסק כמעט עם תינוקים אבל יודע כשאני אומרת לו זהו זה הילד שלך זה סימן שאני כבר לא מסוגלת יותר....

והעיקר הרבה כח ולהיות בטוחה בעצמך השם שלך את המיקום לכל ילד ונתן לו גם כוחות להתמודד עם הניסיונות

בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
יקרה ומדהימה,
מצטרפת לשלל העצות שכתבו כל האימהות המנוסות ושולחת לך חיבוק מרחוק!
גם אני הייתי שם ב"ה, ומאז עוד כמה וכמה פעמים כן ירבו...
כעת גם באותה סיטואציה מבחינת הגילאים אלא שיש עוד כמה מעל....
אז תדעי, מילד לילד זה נעשה יותר קל.
המעבר מ - 1 ל - 2 הוא הכי דרמטי ומשנה מציאות.
בבאים את כבר מורגלת בכך שיש בבית תינוק ועוד ילד/ים....

בכל אופן, משהו שאני עושה עם ילדי וזה ממש קסם, ממליצה לנסות:
מראה לילד הבוגר (שאכן לפעמים הוא תינוקי בן שנתיים... הוא מבין אפילו שהוא לא מדבר) תמונות והסרטות שלו - כשהוא היה תינוק!!!
לא יאומן איך שהם אוהבים את זה!!!
דרך אגב, אגב, גם ילדים בוגרים ממש מתמוגגים מזה...
הרי מה בעצם רוצה הילד? הכרה שגם הוא אהוב וממיס כמו התינוק החדש!
אז את מראה לגדולה שלך תמונות מהבי"ח כשהיא נולדה, תמונות שהיא עטופה במגבת אחרי אמבטיה, החיוך הראשון, הסרטות שלה, והנה העגלה החדשה שקנינו לך.... ואת הבכורה שלי..... וכו'... וכו....
מניסיון זה עוזר ממש.
עוד משהו שכתבו ומאוד אהבתי:
עוד משהו שיכול מאד להרגיע את הגדולה בת שנתיים, כשאת מטפלת בה (רוחצת, משחקת וכו'), והתינוק בדיוק בוכה את אומרת בקול "רגע חמודי עכשיו אני באמצע עם....... תיכף אני מסיימת אני אבוא אליך" !!(ככה בדיוק אנחנו אומרים תמיד לגדולה שאנחנו באמצע טיפול עם התינוק), כשאני הייתי אומרת את זה ...הגדולה בת ה3 הייתה מסתכלת עליי כלא מאמינה (סוג של כבוד הדדי).
ומה תכל'ס בזמן שאת איתו והיא צריכה תעסוקה?
תתני לה חבילת חמצוצים עד שאת גומרת להניק,
רק לא חמצוצים פליז.... גם סכנת חנק שה' ישמור וגם הרס לשיניים!!
או תקני לה חבילת מדבקות שתביאי לה מידי פעם
מדבקות ודפים זה רעיון מצוין (מדבקות גדולות, בסה"כ היא קטנה...)
ותעסוקה - מגנטים, קפלה, קוביות.... וכל פעם משהו אחד, לא יותר מידי גירויים, זה מבלבל, העיקר לגוון... אין מה לעשות, חייב לספק תעסוקה.
כשאני הייתי צעירה ולא היו לי ילדים גדולים שישחקו עם הפעוט התורן הייתי קוראת לשכנה בגן או כיתה א'.... בשבילה לשחק עם ילדה בת שנתיים זה פרס ולך זה יכול להיות ממש הצלה....!
מלא מלא הצלחה וכוחות!!
וכמובן, הרבה נחת....
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
וואו וואו!!
אין לכן מושג איך אני מודה לכל העונות,
כל העיצות והעידודים עושים הרגשה מאוד מאוד טובה!
גם להבין שאני כמו כולם,
שכך זה ההתחלה ויש תקווה לעתיד טוב,
לדעת שאני האמא הכי טובה לילדים שלי!
ותרמתן לי עם העצות הפרקטיות.
אין מילים!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
עוד משהו שיכול מאד להרגיע את הגדולה בת שנתיים, כשאת מטפלת בה (רוחצת, משחקת וכו')
והתינוק בדיוק בוכה את אומרת בקול "רגע חמודי עכשיו אני באמצע עם....... תיכף אני מסיימת אני אבוא אליך"
(ככה בדיוק אנחנו אומרים תמיד לגדולה שאנחנו באמצע טיפול עם התינוק)
כשאני הייתי אומרת את זה ...הגדולה בת ה3 הייתה מסתכלת עליי כלא מאמינה (סוג של כבוד הדדי)
מאחלת לך המון כח!!!
גם לתינוק כזה קטן אני יכולה רק לדבר ולגשת אחרי כמה דקות?
כי הבכי מתגבר מהר לצרחות וזה קצת מלחיץ אותי...
לא רק, זה עושה לי הרגשה רעה וגם נראה לי שתינוק כזה קטן לא יכול לחכות כי הוא לא מבין,
אבל אולי אני טועה?
כלומר לא יקרה כלום אם יבכה כמה דקות? גם שזה צרחות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
גם לתינוק כזה קטן אני יכולה רק לדבר ולגשת אחרי כמה דקות?
כי הבכי מתגבר מהר לצרחות וזה קצת מלחיץ אותי...
לא רק, זה עושה לי הרגשה רעה וגם נראה לי שתינוק כזה קטן לא יכול לחכות כי הוא לא מבין,
אבל אולי אני טועה?
כלומר לא יקרה כלום אם יבכה כמה דקות? גם שזה צרחות
זה מספיק שהיא שומעת ממך את המילים "רגע חמודי עכשיו אני באמצע עם....... תיכף אני מסיימת אני אבוא אליך"
ואז את ניגשת לתינוק ממש מיד..
רק את האימא ורק לך יש את היכולת לדעת אם זה בכי שצריך לרוץ אליו, או לפעמים זה באמת לא כזה נורא אם הוא בוכה 2 דקות..
המון כח והרבה נחת
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
שמעתי ממשהי שבגיל ממש קטן עוד חווים את הפרידה מהרחם שבו היו עטופים וקרובים כל הזמן לאמא ולא כדאי לתת להם לחכות לאוכל אפילו לא דקות בודדות כי בגיל הזה אין פרופורציה לזמן והם מקבלים תחושה וחוויה רעה מהעולם.
בהמשך לאחת התגובות למעלה אולי אם את באמצע טיפול בגדולה והקטן מתחיל לבכות אז להגיד לה "יאו את שומעת שהוא בוכה, והוא קטן והוא לא יודע שעכשיו אמא עסוקה - בואי נלך ביחד לקחת אותו ואחר כך נחזור לכאן ונמשיך לאכול / לשחק" ואז תקחי אותו על הידיים וחוץ מחיבוק שהוא מקבל כל שאר התשומת לב שלך תשאר עם הגדולה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

הייתי שמחה לקבל עצה בדבר חשוב שמטריד אותי מאד. יש לי אחות בת 15 שיש לה ארון פרטי עם מנעול. היא לא מוכנה להראות לאף אחד מה יש לה שם, לא לאחים ולא להורים. היא אומרת - זה דברים אישיים. אני האחות הגדולה (כבר נשואה) שמרגישה די אחריות על הבית, כי ההורים שלי שיהיו בריאים מאד מאד עדינים וחלשי אופי.
מתערבב לי מה שאני רוצה לומר אבל אני חייבת להסביר את כל זה.
האחות הזאת בתקופה האחרונה משנה קצת את ההתנהגות, כך אני מרגישה, ולא לכיוון טוב. אני בטוחה שיש לה דברים לא טובים בארון ההוא.
דברתי אם ההורים שלי והם מסרבים לבקש ממנה לפתוח את הארון לפניהם כי זה יפגע בה. ואני חושבת שהם סתם פוחדים ממנה ולא רוצים להיות הורים נאחסים. אבל זה סכנה גדולה לדעתי. חייבים למצוא דרך לברר מה יש לה שם. אני ממש פוחדת עליה.
אני צריכה למצוא עבור ההורים שלי את האפשרות לפתוח את הארון בלי לפגוע בה, או בלי ידיעתה או משהו אחר.
אם מישהו עבר דבר דומה ויכול לשתף מנסיון, או שיש לו רעיון טוב - יבורך משמיים
מידע שימושי תשלום לשדכנית
אני רשומה כשדכנית במאגר שידוכים ובזמני הפנוי מנסה להיות שליחה לעזור לעוד מישהו לבנות בית וגם לעזור לבית שלנו בתוספת הכנסה
יש במאגר אשכנזים וספרדים וחצי חצי שהם נכנסים לשתי הרשימות
בכללים של המאגר כתוב שהתשלום לפי מה שהשדכן קבע, מה שקורה שהרבה פעמים לא קוראים את כל הכללים...

בקיצור עשיתי שידוך ב"ה, 2 משפחות עם סיפורים משפחתיים מורכבים, בנוסף שתיהם שנה שנתיים מעל הגיל כבר ובנוסף אחד חצי חצי ואחד שלושת רבעי ספרדי ורבע אשכנזי... אבל הם רשומים ברשימה האשכנזית ומצהירים שהם חצי חצי,

עכשיו אחרי המזל טוב האמא שואלת כמה היא חייבת אמרתי לה 4000 אמרה אבל זה לאשכנזים אנחנו ספרדים ונותנים 1500 שקל אמרתי לה תשאלי רב והצד השני כשביקשתי 4000 אמרה אז כל צד 2000.... פתאום הם ספרדים. חוץ מהאי נעימות שצריך לבקש את הכסף אני מרגישה עכשיו שהם כאילו עושים את הטובה הכי גדולה שהם נותנים לי את מה שמגיע לי על העבודה... [עדין לא נתנו, בתקווה גדולה שיתנו]

זהו, זה הסיפור ואני מספרת אותו כי כל הטלפונים הדיבורים הפגישות לוקחות הרבה זמן, הרבה פעמים בזמנים לא נוחים וצריך שוב ושוב ועדכן ולהתקשר הלוך חזור, מעבר לזה התשלום הוא כזה כדי שימשיכו להציע גם אם לא הולך, זה תשלום על כל ההצעות שעבדו עליהם הרבה ובסוף לא הלכו. כמה שדכניות יש שמוכנות להשקיע ככ הרבה מזמנן ללא תשלום? נכון זה חסד אבל זה חסד שלוקח המון המון זמן ובזמן הזה הן צריכות להביא פרנסה ואז אם אין לספרדים מספיק הצעות שיבינו למה

זה לא תמיד כך כי עשיתי שידוך לספרדים ששילמו מיד בעצמם ובשמחה ותודה. אבל עכשיו, לעת עתה יצא לי החשק לגמרי ואני פונה לרשימה האשכנזית... מי שרוצה שילמד ויפיק את הלקח המתבקש
הי לכולם, אני לא יודעת אם פה זה המקום המתאים.
אשמח באמת אם יש למישהו תשובה בשבילי, אשמח לקבל אותה.
אני כותבת את זה והידיים שלי קצת רועדות. אני באמצע ההכנות לשבת, הבית מסביב רוחש, סירים, לחץ של ערב שבת... אבל הלב שלי? הלב שלי נזרק אחורה, למקום חשוך שחשבתי שסגרתי בו את הדלת.
קראתי כאן על הנער הזה, בן 14, על המילים המדממות שהוא כתב כשהיה לבד. ואני פשוט עצרתי הכול. כי אני לא רואה מילים על מסך – אני רואה את הילדה שהייתי. אני מריחה את הפחד של המסדרונות בבית הספר, אני מרגישה את המחנק הזה בגרון, את התקופה שבה את מבינה שהפכת לאוויר. שכולם החליטו, בשתיקה אכזרית, שאת פשוט לא קיימת.
עברתי חרם. שנה שלמה. שנה שבה כל בוקר היה קרב הישרדות ביכתה. ביני לבין עצמי. שנה שבה הנשמה שלי נסדקה לאלפי רסיסים, וגם הגוף שלי נושא עד היום סימנים של הכאב הזה, עדות שקטה למה שעברתי. הייתי בת 13, וביקשתי רק שמישהו יסתכל לי בעיניים. במקום זה נתקלתי בקיר של קרח.
גם כשזה נגמר, כש"ניצחתי", זה לא באמת נגמר. לקח לי שנה פלוס ללמוד איך לנשום שוב בלי פחד. ועד היום, כשאני כבר רחוקה משם, בוגרת, חזקה – הצלקות האלו מתעוררות לפעמים. הן צורבות. הן מזכירות לי שמתחת לעור, הילדה שהייתי עדיין פצועה. לא משנה כמה גדלתי.

נכון, עליתי מהתהום. כי כשאת בקרקעית של הבור, כשאין לך יותר לאן ליפול, הדבר היחיד שנשאר זה לנסות לטפס למעלה עם ציפורניים מדממות.
והיום בבוקר כשקראתי את המאמר הזה. עלתה לי שאלה כואבת.
למה?! למה בכלל הייתי צריכה להיות שם?!

אני פונה אליכם, אנשי החינוך, בזעקה שבאה מהמקום הכי עמוק שבי: איך יכול להיות שהעולם התהפך, שהטכנולוגיה שינתה את חיינו, אבל הלב של הילדים נשאר מופקר באותה צורה? למה לפני עשרים שנה ילד בכה במיטה בגלל חרם, וגם היום, ב-2026, ילד בן 14 צריך להרגיש שאין לו מקום בעולם הזה? למה?! תאמרו לי! אני באמת רוצה לדעת! אני רוצה להתחיל את השבוע הזה עם תשובה!

למה ילדה קטנה צריכה להתכווץ מתחת לשמיכה ולתהות מה לא בסדר בה, למה כולם שונאים אותה, למה היא שקופה? למה אף אחד לא עוצר את הרכבת הזאת לפני שהיא דורסת עוד נשמה, ולתמיד! אני זוכרת, שגם שנה -שנתיים אחרי, כשהייתי בנויה, בוגרת, כביכול עברתי את זה, סבלתי מחרדות חברתיות. וזאת רק דוגמא קטנטונת לדברים שסבלתי מהם אחר כך.
למה?! מה מניע ילדי/נער/בחור לעשות דבר כזה? למה?!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה