עזרה קריטריונים לאמא טובה

[אתיס]

עצות ועידודים דחוףףףףף
אני לאחר לידה שניה,
בת כמעט שנתיים ובן 3 חודשים.
יש לי מספר שאלות שמנקרות בי וגורמים לפעמים להרגיש שאולי יש פיתרון לדברים מסוימים ורק צריך חכמת חיים:
1. איך מעסיקים את הילדה הגדולה יותר כשמניקים-מרדימים-מרגיעים את התינוק? ואל תגידו לי סיפורים כי זה עובד לטווח קצר.
אני רוצה תעסוקה שלא תרגיש מוזנחת כי אני עכשיו מטפלת שעה בתינוק. והיא מסתובבת משועממת.
(ואולי סתם רעיונות לתעסוקה לגיל הזה, לבד ואיתי)
2. קשה לי לפעמים עם הגדולה (עוד לא שנתיים...) , אני מרגישה שאני לא מתייחסת אליה מספיק יפה, זה קורה בעיקר כשאני טרודה בלהרדים את התינוק והיא צועקת לי ״אממממאאא״ ומבקשת משהו, וזה משגע אותי כאילו מה את צועקת, אני יודעת שתחשבו שאני משוגעת היא בעצמה תינוקת, אבל מאז שהתינוק נולד היא נראית לי גדולה, ואני רוצה שוב לתת לה את הצומי שהיא צריכה ויחס מתאים.
3. האם תמיד אתן מתייחסות לתינוק קטן בסבלנות?
כי לפעמים אני מרגישה שאין לי סבלנות אליו, בוכה הרבה זמן ולא נרדם, אני מרגישה שהיחס שלי קר ומעצבן, ומרגישה נורא עם זה.

סידרתי את זה כך כי כך הסתדר לי אבל אם אתם רואים פה שאלה אחת גדולה אשמח למיקוד
אשמח לעצות בכללי וגם ספציפי, לשיפור החיים עם שתי ילדים וסתם איך מתנהלים כך.

תודה רבה רבה!!

בלת"ק
נראה שאת אמא מדהימה, שמכוונת לדאוג לצרכים הרגשיים של הילדים שלה.
2 ילדים צפופים זה לא קל, בעיקר בהתחלה שהקטן דורש המון (אח"כ זה נהיה כיף גדול תעודדי)
זה מוביל להרבה תחושות של חוסר אונים, והאשמה.
קודם כל משפט ששמעתי לאחרונה בנושא של 'חמלה עצמית' בנוגע להורים ולהורות שלנו.
"כל הורה עושה כמיטב יכולתו (גם אם היא מוגבלת) באותה נקודת זמן"
הביקורת העצמית שלנו היא הרסנית.
תתבונני על עצמך בחמלה וללא שיפוטיות, ע"פ הנתונים האישים שלך את פועלת הכי טוב שאפשר באותו הרגע למען ילדייך.
כמובן שאפשר תמיד לנסות להשתפר וללמוד עוד, אבל תמיד תמיד בהסתכלות חומלת!

לא מזמן היית באותו מצב בדיוק, והיו רגעים קשים, אבל
א. תמיד הכנתי את הגדול לפני ההשכבה של הקטן בכל שעות היום (... הולך לישון תגיד לו מנוחה נעימה, מה תעשה בזמן הזה? ואז מציעה ספר+ ממתק, מרפסת וכד' (לא תמיד הוא החזיק מעמד...)
ב. בהנקה תמיד השתדלתי לדבר איתו ו/או לספר לו סיפור
ג. בזמנים שהקטן ישן השתדלתי לתת לו את כל תשומת הלב וגם לנוח קצת בעצמי...
ד. המון להעצים את הגדול שהוא האח הגדול הוא מצליח ל... ול.. והוא שומר על הקטן וכו.

(לכולנו לפעמים אין סבלנותלכל ילד בכל גיל)
המון כוח וסלחנות כלפי עצמך.
את עוד תהני מזה בטוח בעז"ה!
בהצלחה

 

[עובדת מהבית]

כשהיו לי תינוקות בכיינים (ולאו דווקא הראשונים) הייתי אומרת לאחותי - הרגשתי בלילה שאני רוצה לשים אותו במגירה ולסגור. וזהו. לא יכולה יותרררר
את יודעת מה היא אמרה לי? אל תתביישי להגיד את זה. אני לפעמים הרגשתי (כמטאפורה כמובן) שבא לי לזרוק אותו מהחלון
תינוקות קטנים כשהם לא רגועים יכולים לפעמים לחרפן. יש לי בעל שלא "פעיל" בלילה ובכלל עם תינוקות קטנים לא מטפל בהם אבל במצבי קצה (זה היה מסוכם מראש) הייתי מעירה אותו ואומרת לו : קח. וזהו.
הוא ידע שכשזה קורה אני לא מסוגלת עוד שניה יותר. וזהו.
תביני שאני קשורה בנשמתי לתינוקות מהשניה שהם נולדים ועד ... שבא התינוק הבא. גם אם זה גיל 4. ממש קשורה חזק פיזית ונפשית ועדיין . תינוקות קטנים זה דבר ששואב 24/7 בלי הפסקה. ולפעמים קצת נגמר לך. אז כל העצות פה נכונות. אבל הכי חשוב שתדעי שזה נורמלי.
(לפעמים שכשתינוק היה משגע אותי והייתי כאילו "גוערת" בו- די , זהו מספיק. שקט עכשיו...הגדול/ים היו אומרים לי- מה, את כבר לא אוהבת אותו ?... כמובן שהסברתי להם יפה וכו'

כל מילה בסלע!
כמו שלכל זוג מותר לריב מידי פעם וזה בסדר ומותר.
כך לכל אמא מותר שפעם ב-- יימאס לה קצת קצת מהטיפול בילד.
כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן זה נורמליייייייי!!!

 

[סתםם]

רוצה להוסיף עוד כוון מחשבה ,
אצלי מה שעזר בזמנו וגם היום כשממשיכה הצפיפות בלע"ה
לשתף את הילדים במה שאני עושה
בהנקה למשל שאר הילדים יושבים עלי גם עושים מקום לככככולםםםםםם
בהרדמה פחות ניסיתי כי נרדמו אצלי תמיד בהנקה אבל אמבטיה למשל עמדו ליד הביאו סבון או מגבת וכו
ככה הם מרגישים שותפים ובכלל לא לקחו להם את אמא אין הבדל מצידם בין להפעיל מכונה או להחליף טיטול לקטן
וכן כמו שכבר כתבו בקשר לחרפון לפעמים אצלינו גם בעלי לא מתעסק כמעט עם תינוקים אבל יודע כשאני אומרת לו זהו זה הילד שלך זה סימן שאני כבר לא מסוגלת יותר....

והעיקר הרבה כח ולהיות בטוחה בעצמך השם שלך את המיקום לכל ילד ונתן לו גם כוחות להתמודד עם הניסיונות

בהצלחה

 

[שרי ש.]

יקרה ומדהימה,
מצטרפת לשלל העצות שכתבו כל האימהות המנוסות ושולחת לך חיבוק מרחוק!
גם אני הייתי שם ב"ה, ומאז עוד כמה וכמה פעמים כן ירבו...
כעת גם באותה סיטואציה מבחינת הגילאים אלא שיש עוד כמה מעל....
אז תדעי, מילד לילד זה נעשה יותר קל.
המעבר מ - 1 ל - 2 הוא הכי דרמטי ומשנה מציאות.
בבאים את כבר מורגלת בכך שיש בבית תינוק ועוד ילד/ים....

בכל אופן, משהו שאני עושה עם ילדי וזה ממש קסם, ממליצה לנסות:
מראה לילד הבוגר (שאכן לפעמים הוא תינוקי בן שנתיים... הוא מבין אפילו שהוא לא מדבר) תמונות והסרטות שלו - כשהוא היה תינוק!!!
לא יאומן איך שהם אוהבים את זה!!!
דרך אגב, אגב, גם ילדים בוגרים ממש מתמוגגים מזה...
הרי מה בעצם רוצה הילד? הכרה שגם הוא אהוב וממיס כמו התינוק החדש!
אז את מראה לגדולה שלך תמונות מהבי"ח כשהיא נולדה, תמונות שהיא עטופה במגבת אחרי אמבטיה, החיוך הראשון, הסרטות שלה, והנה העגלה החדשה שקנינו לך.... ואת הבכורה שלי..... וכו'... וכו....
מניסיון זה עוזר ממש.
עוד משהו שכתבו ומאוד אהבתי:

עוד משהו שיכול מאד להרגיע את הגדולה בת שנתיים, כשאת מטפלת בה (רוחצת, משחקת וכו'), והתינוק בדיוק בוכה את אומרת בקול "רגע חמודי עכשיו אני באמצע עם....... תיכף אני מסיימת אני אבוא אליך" !!(ככה בדיוק אנחנו אומרים תמיד לגדולה שאנחנו באמצע טיפול עם התינוק), כשאני הייתי אומרת את זה ...הגדולה בת ה3 הייתה מסתכלת עליי כלא מאמינה (סוג של כבוד הדדי).

ומה תכל'ס בזמן שאת איתו והיא צריכה תעסוקה?

תתני לה חבילת חמצוצים עד שאת גומרת להניק,

רק לא חמצוצים פליז.... גם סכנת חנק שה' ישמור וגם הרס לשיניים!!

או תקני לה חבילת מדבקות שתביאי לה מידי פעם

מדבקות ודפים זה רעיון מצוין (מדבקות גדולות, בסה"כ היא קטנה...)
ותעסוקה - מגנטים, קפלה, קוביות.... וכל פעם משהו אחד, לא יותר מידי גירויים, זה מבלבל, העיקר לגוון... אין מה לעשות, חייב לספק תעסוקה.
כשאני הייתי צעירה ולא היו לי ילדים גדולים שישחקו עם הפעוט התורן הייתי קוראת לשכנה בגן או כיתה א'.... בשבילה לשחק עם ילדה בת שנתיים זה פרס ולך זה יכול להיות ממש הצלה....!
מלא מלא הצלחה וכוחות!!
וכמובן, הרבה נחת....

 

[רוצה להיות אמא טובה]

וואו וואו!!
אין לכן מושג איך אני מודה לכל העונות,
כל העיצות והעידודים עושים הרגשה מאוד מאוד טובה!
גם להבין שאני כמו כולם,
שכך זה ההתחלה ויש תקווה לעתיד טוב,
לדעת שאני האמא הכי טובה לילדים שלי!
ותרמתן לי עם העצות הפרקטיות.
אין מילים!!

 

[רוצה להיות אמא טובה]

עוד משהו שיכול מאד להרגיע את הגדולה בת שנתיים, כשאת מטפלת בה (רוחצת, משחקת וכו')
והתינוק בדיוק בוכה את אומרת בקול "רגע חמודי עכשיו אני באמצע עם....... תיכף אני מסיימת אני אבוא אליך"
(ככה בדיוק אנחנו אומרים תמיד לגדולה שאנחנו באמצע טיפול עם התינוק)
כשאני הייתי אומרת את זה ...הגדולה בת ה3 הייתה מסתכלת עליי כלא מאמינה (סוג של כבוד הדדי)
מאחלת לך המון כח!!!

גם לתינוק כזה קטן אני יכולה רק לדבר ולגשת אחרי כמה דקות?
כי הבכי מתגבר מהר לצרחות וזה קצת מלחיץ אותי...
לא רק, זה עושה לי הרגשה רעה וגם נראה לי שתינוק כזה קטן לא יכול לחכות כי הוא לא מבין,
אבל אולי אני טועה?
כלומר לא יקרה כלום אם יבכה כמה דקות? גם שזה צרחות?

 

[5441122]

גם לתינוק כזה קטן אני יכולה רק לדבר ולגשת אחרי כמה דקות?
כי הבכי מתגבר מהר לצרחות וזה קצת מלחיץ אותי...
לא רק, זה עושה לי הרגשה רעה וגם נראה לי שתינוק כזה קטן לא יכול לחכות כי הוא לא מבין,
אבל אולי אני טועה?
כלומר לא יקרה כלום אם יבכה כמה דקות? גם שזה צרחות

זה מספיק שהיא שומעת ממך את המילים "רגע חמודי עכשיו אני באמצע עם....... תיכף אני מסיימת אני אבוא אליך"
ואז את ניגשת לתינוק ממש מיד..
רק את האימא ורק לך יש את היכולת לדעת אם זה בכי שצריך לרוץ אליו, או לפעמים זה באמת לא כזה נורא אם הוא בוכה 2 דקות..
המון כח והרבה נחת

 

[nhfk]

שמעתי ממשהי שבגיל ממש קטן עוד חווים את הפרידה מהרחם שבו היו עטופים וקרובים כל הזמן לאמא ולא כדאי לתת להם לחכות לאוכל אפילו לא דקות בודדות כי בגיל הזה אין פרופורציה לזמן והם מקבלים תחושה וחוויה רעה מהעולם.
בהמשך לאחת התגובות למעלה אולי אם את באמצע טיפול בגדולה והקטן מתחיל לבכות אז להגיד לה "יאו את שומעת שהוא בוכה, והוא קטן והוא לא יודע שעכשיו אמא עסוקה - בואי נלך ביחד לקחת אותו ואחר כך נחזור לכאן ונמשיך לאכול / לשחק" ואז תקחי אותו על הידיים וחוץ מחיבוק שהוא מקבל כל שאר התשומת לב שלך תשאר עם הגדולה.