כמה תובנות ממעקב שקט אחרי האשכול בימים האחרונים:
א. נראה שהתקבצו באשכול זה כמה אנשים יקרים שקידום הקהילות בפריפריה היא מטרה חשובה בעיניהם וכנראה כמה מכם אף עשיתם והשקעתם לא מעט בתחום, אז קודם כל ישר כח לכם על היותכם אנשים במקום שאין איש.
קצת קשה להבין מבין השורות את איזו בעיה כל אחד מכם מנסה לפתור, המצוקה הליטאית, המצוקה החסידית או הספרדית.
אך מכיוון שרוב השיח כאן מזכיר קהילות ליטאיות, כמו חריש, עפולה, חיפה, ואפי' בית שאן הוזכרה, כנראה שבכל אופן רוב המתדיינים כאן דנים בבעיה הליטאית למצוקת הדיור.
ב. קצת מציק לקרוא דעה שנכתבת לגבי מקום אחד תוך כדי השמצת מקומות אחרים, כל אחד ממקומו הוא, ודי נראה שכל אחד מכיר קהילה אחת או 2 ובקהילות האחרות לא היה כלל, וניכרים דברי סטיגמה מפיו.
עצרו רגע לפני שתכתבו על קהילה שלא הייתם בה, ותחשבו אם הייתם רוצים שמישהו שלא ראה ולא יודע על הקהילה אותה אתם מייצגים, יעשה לכם אותו הדבר.
ג. ככלל, בני הקהילות בפריפריה מרוצים ומעודדים את קרוביהם לעשות כמותם, וזוהי לדעתי הראיה הגדולה להצלחה אמיתית של מקום, בשונה מהגישה שההצלחה נמדדת במספר המצטרפים החדשים.
גם מקומות שמתמודדים עם חוסר אמיתי במוסדות או תחבורה לא ננטשים בהמוניהם, (ברור שיש נטישה יותר גדולה במקומות קטנים, כי מקום קטן פחות מגוון וקשה יותר להתחבר לסגנון מאוד ספציפי) ותושבי המקום מעידים כי הקושי שווה להם את המעלות האחרות שהם חווים.
ד. לגבי מגורים בערים מעורבות, כל הרבנים מאשרים מבחינה רוחנית את המגורים במקומות כאלו, כי אין ברירה.
כיהודים יראי ה' אנו מתמודדים עם נסיונות שונים במגוון תחומים, ואין לנו את האפשרות לחיות באופן סטרילי ולא להיתקל בנסיונות, כמובן שמי שבאפשרותו לחסוך את הנסיון של מגורים במקום מעורב על כל המשתמע מכך, זכה וחסך לעצמו קשיים.
שמעתי בעצמי מיותר מרב אחד כי ההתמודדות ברחובות הערים החרדיות היא שונה אבל לא פחותה.
לכל כלל יש יוצא מן הכלל וכבר פגשתי יהודים יקרים שהעידו בעצמם שיש להם קושי מיוחד במגורים באזור מעורב, ובהתייעצות עם רבנים הם גרים במרכז וראו ישועות למעלה מדרך הטבע.
ה. כל משפחה שגרה מחוץ לערים הגדולות, מתמודדת עם מרחק מהמשפחה, (כל הארץ פקוקה וכל התחבורה זוועה) עם קושי מסוים בקניות, ועם מחסור בעבודות לא קלאסיות (לא משנה כמה יתווכחו על זה, מבחינה מעמיקה של הנתונים, עם ראשי ורבני קהילות, עם נציגי קופות צדקה ברחבי הארץ, והרבה הכרות אישית עם משפחות בכל מקום בפריפריה, בעבודות כמו חינוך, ממטפלות ועד מורות מחנכות, משרדי הנה"ח וכן במזכירות ועבודות משרדיות שונות ובהייטק כמובן, שזה רוב העבודות המבוקשות, יש עבודות טובות בכל מקום, למי שלא מחפשת דווקא קרוב לבית או בדיוק את התנאים שהיא חושבת כמתאימים לה)
בכל מקום יש מקרים של נשים שלא מסתדרות וכל מקרה כואב כשלעצמו, אבל אין הפרט מעיד על הכלל.
במקומות מסויימים קל יותר בתחום מסוים אבל קשה יותר בתחום אחר.
כל מי שמבקש לעבור לפריפריה, עושה זאת רק אחרי שהבין שברמת היכולות שלו, כדי לגור בבית משלו יהיה עליו לוותר על נוחות (וכנראה על מעמד חברתי, בקבוצות מסוימות), וזה נכון לגבי כל מקום ומקום.
ומשכך כל מי שעבר לחיפה, היה עושה זאת גם לחריש ולטבריה, ומי שעבר לכרמיאל לא מפחד מבית שאן או מאופקים, וכל מי שגר בהר יונה יכול לגור בנתיבות ובצפת.
ואל תאמרו המחיר קובע, כי הקהילות מתחלקות ל4 רמות מחירים ובכל רמת מחירים ניתן למצוא כמה וכמה קהילות ויש בהם כאלו שמתפתחות וכאלו שפחות.
וכן לגבי המרחק, וכן לגבי גודל הקהילה, כי יש קהילות שהתפתחו מהר ויש שלא.
כדי לקבוע שמקומות מסוימים הצליחו כי הם יותר טובים מאחרים, צריך להסכים שמדובר במקום:
יותר קרוב.
יותר זול.
עם מוסדות מאורגנים.
עם תחבורה ישירה ונוחה.
עם מרכזי תעסוקה חרדים.
בסביבה הומוגנית.
עם מזג אויר נעים.
וכן הלאה
מכירים מקום כזה? השכונה שלכם? אני לא מכיר.
למה הם בכל אופן עברו לכאן ולא לשם? נקודה למחשבה.
אשמח לשמוע כמה שיותר תובנות ורעיונות בעניין כי רבים מסכימים שזה ליבת הענין.
מתכנן להציג את משנתי אבל כבר הארכתי די.
תודה על ההקשבה (או על הקשב?)
הנושאים החמים
www.prog.co.il
