מידע שימושי רושמים ילדים לישיבות? חשבו עוד שניה!

[גלבוע]

לגבי הבעיה אני מסכים לגמרי.
אני לא חושב שפתרונות קסם כמו רב שישתלט חזק על העניינים בהכרח ישפרו את המצב, לדעתי זה יצור בעיות חדשות לא פחות קשות, וזה גם לא לגמרי אפשרי.

ממש מסכימה.

 

[בזמן אמת]

הבעיה בק"ס ממש פשוטה:
יש עודף ישיבות ביחס לתלמידים.
ב3-4 שנים האחרונות נסגרו למעלה מ-10(!) ישיבות במודיעין עילית.
מאידך גם נפתחו קרוב ל10 ישיבות חדשות....
כל ראש ישיבה חושש שאולי בשנה הבאה יהיה תורו ח"ו לסגור את הישיבה. ומכאן בהלת הרישום שנובעת כאמור דווקא מצידם של ראשי הישיבות (ולא מצידם של החיידר או ההורים - כמו שהיו כאלה שרצו לטעון).

 

[בזמן אמת]

אגב, אינני יודע אם המטרה היא כלכלית (מי שמכיר יודע שישי"ק הוא עסק כלכלי לכל דבר...) או לשם שמים. אבל זה כבר נושא אחר.

 

[מלפפון]

גם את זה מישהו צריך לגלות לו

שומרת בירכתי מוחי את האשכול,
בע"ה לעוד כמה שנים שאצטרך לשלוף את המידע ולהשתמש בו,
אם לא יגלו לי מבחוץ..

 

[yonatanr]

זה הסיפור.
קראתי לו אנשים טובים. למרות שיותר משך אותי לקרוא לו: קול דאלים גבר.
בכל זאת, אני מאמינה שהטוב משתלט על הרע.

אנשים טובים/
ישר כשהם הגיעו יחד עם משאית ההובלה, ויצאו מהרכב הפרטי שלהם, הבנו שהם לא מאנ"ש.
לא שלא היתה להם כיפה חלילה, להפך, הכיפה היתה גדולה ומשמעותית.
האבא, גבר מגודל ושרירן לחץ את ידי אברכי המשי שעברו בסביבה, לחיצה אמיצה, והסביר בחיוך: "הגענו מבית שאן. אמרו לנו שאין כמו עיר חרדית, ואנחנו רוצים חינוך טוב לילדים".
בן ה13 שלו נשרך אחריו, ויחדיו הם הוציאו אופניים חשמליים מהרכב והעלו במדרגות.
"בטח אצלכם לא גונבים, אבל צריך להתרגל לזה". הסביר האבא.

יום למחרת, כשהוא עבר ליד קבוצת ילדים הוא התעניין: "איזה תלמוד תורה נחשב להכי טוב כאן"?
מרבית הילדים לא ענו לו, אסור לדבר עם זרים, רק אחד מהם ענה: "תורה לשמה".
"ומה הכתובת"? המשיך לשאול.
בשלב זה עצר אחד השכנים, עובר אורח, וליטף את זקנו: "זה לא הולך כך. צריך קודם לעשות רישום, לראות אם מתקבלים".
באותו רגע הועמו פניו של החדש: "אין מתקבלים או לא, הגעתי לעיר הזאת כדי שהבן שלי יקבל את החינוך הכי טוב. אני לא מתכונן לבזבז את הזמן".
הוא דיבר בפסקנות, עד שגם האברך הבין שלא כדאי להתעסק איתו.
"שהחיידר יגיד לו את זה לבד" אמר בשקט לשכן נוסף שעבר במקום, והלך לדרכו.

אחר הצהרים, החנות של יוסלה המתה אדם, כשקול רועם הפסיק לרגע את ההמולה. כמו אות שניתן, יוסלה עצר מכל עיסוקיו, כדי לשרת את הלקוח הנכנס:
"אני רוצה כיפה מתאימה לחיידר כאן. עם איזו כיפה הולכים הילדים של תלמוד תורה "תורה לשמה""?
יוסלה שאל: "הבן שלך לומד שם"?
ומר אבני, כפי שהכרנו את השם לפי השלט שנתלה על הדלת ענה: "עוד לא לומד. יתחיל בע"ה ביום ראשון".
יוסלה התלעלע והתפעל בכנות: "איזה יופי שקיבלו אותו".
מר אבני תיקן: "עדין לא, אבל זה לא משנה. הוא ילמד שם בעזרת השם".
כשהוא אמר את זה, ידענו שכך יהיה. רק לא ידענו איך.

ביום ראשון בבוקר המלמד של כיתה ז' נכנס וגילה בהפתעה תלמיד חדש.
"המנהל עוד לא עדכן אותי". התנצל בפני הדמות הגבוהה שעמדה בפתח.
"אז תעדכן אותו אתה" הציע מר אבני והוציא מכיסו תעודת זהות.
המלמד התגמגם: "זה לא הולך כך. צריך קודם להסדיר את הרישום".
מר אבני הבין ענין מהר. הוא פנה לבנו: "בסדר, בוא משה, שב כאן, אני רואה שהמקום פנוי, ואלך בינתיים להסדיר את הכסף".
ניכר שמשה רגיל לציית לאביו. הוא התיישב בדיוק במקום עליו הורה, הסדיר את זוית הכיפה הבוהקת והחדשה, לראשו, והניח את הילקוט הכחול בסמוך לשולחן.
המלמד חכך בדעתו ואחר הורה לילדים להתחיל להתפלל. "אני יוצא רגע למזכירות. אני מזכיר שאסור לדבר חלילה בשעת התפילה. שרגי, אתה החזן היום. תתחיל".
במזכירות הוא פגש את מר אבני יושב עם המנהל. "באתי לוודא שהכל בסדר". הסביר.
מר אבני הרגיע: "בטח בסדר. אני משלם בכרטיס אשראי".
המנהל ניסה להסביר: "אני לא בטוח שיש לנו מקום בשכבה הזו. אתם אומרים שהוא בכיתה ז'"?
מר אבני חייך: "מי זה אתם? רק אני נמצא כאן. בכל מקרה הוא בכיתה ז' וכבר מצאתי לו מקום. הכל סבבה".
המלמד ניסה לעזור: "המקום הזה שייך לילד אחר שלא הגיע היום".
"נו, הבעיה היא הכסא? אשלם לכם ותקנו חדש. אין בעיה".
המנהל גילה אסרטיביות: "בתלמוד התורה שלנו קיימים נהלים, הרב... איך אמרתם שקוראים לכם? אנחנו צריכים לכבד את הנהלים. אין אפשרות לצערי לקבל ילד באמצע שנה".
מר אבני התחיל להתרגז: "הבן שלי יהיה כאן כי ככה אמרתי. ואני רוצה לשמוע שהוא למד טוב היום. רוצים את האשראי שלי או לא? אין לי בעיה לא לשלם".
המנהל עמד על שלו: "הרב, זו השגת גבול. אנחנו מוסד פרטי ולא חייבים לקבל אף אחד".
מר אבני רקע את הכסא לפניו בכח: "מוסד פרטי או לא. הבן שלי יהיה כאן. אתה לא רוצה לדעת מה קרה למי שאמר לי לאחרונה 'לא'".
המנהל בהה בו בהלם, ומר אבני התרכך: "תראה אדוני המנהל. אתה מסתכל עליי בעיניים עקומות. אני רואה את זה. אני מכיר כאלו עיניים. אבל כאן אין לך ברירה. זה משהו שאני עומד עליו. נכון שהבנאדם האחרון שאמר לי לא, גמר באופן לא נעים, וונכון שאתה בטח לא רוצה לקבל ילד שאבא שלו ידוע ברחוב בקטע שלילי, ואנשים מפחדים להגות את השם שלו, אבל הבן שלי לא כמוני. הוא ילד צדיק, אתה תרווה ממנו נחת. בכל אופן, אני מוכן לקנות לו את כל הספרים שידרשו בשביל שיוכל ללמוד כמו בנאדם. רק תנו לי רשימה ועוד היום אני הולך לקנות הכל".
המנהל אמר: "אדוני. אתה מתחיל כאן עם איומים. אני לא חושב שזה חוקי, וגם לא הולך ככה".
ואדון אבני הסביר: "זה נכון שאני מאיים, וגם הולך להגשים את האיומים. אתה יכול להתקשר עכשיו למשטרה ולומר להם על השגת גבול. אני יכול לחכות להם, אבל אומר לך שהם לא יגיעו אליי על כזה דבר. תגיד להם שלמה אבני ותבין. ואין לי זמן עכשיו לחכות הרבה מדי. תשלח עם הילד את רשימת הספרים שצריך ונקנה לו. ועכשיו אני הולך".

מר אבני הלך, והמנהל הורה למלמד: "נבדוק כבר מה לעשות. עכשיו תחזור לכיתה ותלמד כרגיל".
והמנהל ברר את הנושא, והבין שמשה אבני ילמד אצלו בחיידר בכל מקרה, כי ככה אבא שלו, שלמה אבני, החליט. אפילו שהחיידר שלו נחשב לטוב ביותר, כזה שאינו מקבל חלילה ילדים ממשפחות לא טובות, גם כאלו שיש בהן סרך של הסרך, והמנהל עומד בפני תחנונים של אבות שעומדים בפתחו ומורידים דמעות כמים כדי שהבן שלהם יזכה להתקבל למקום המובחר, אבל המנהל מסביר שאינו יכול לקבל כל אחד, כדי להשאיר אותו מובחר. וכעת אבני, שזו בכלל משפחה לא מוכרת בציבור יראי השם, ואפילו אי אפשר לעברת אותה בהסכמת האב ל'שטין' לשמל, מאייש את אחד הכסאות כאחד התלמידים.

וכך, בתחילת חודש אייר התווסף תלמיד חדש לתלמוד התורה. המשפחה שלו לא היתה מאנ"ש. היא גם לא הכירה את המושג.
משה אבני התקשה בגמרא, ואם היה תלמיד מן המנין, המנהל היה מורה להוריו לקחת לו קידום, אבל מר אבני הודיע שהמלמד יסביר טוב יותר, כי יש לו ילד גאון. ואם יסבירו לאט, הוא יבין מהר.
והמלמד השקיע מזמנו, ומשה התקדם, וביום שהוא קלט פירוש קשה בגמרא, המלמד דמע יחד איתו.
"עוד תעשה לנו סיום. אני מבטיח לך" הוא אמר.
ולא טעה.
בסיום השנה, נערכה מסיבת הסיום, ומשה אבני עלה על הבמה והכריז בקול צלול: "הדרן עלן".
ואבא שלו עמד זוהר בפאתי האולם, וכל האנ"ש נגשו אליו, וכשהוא לחץ ידיים בהתרגשות, אף אחד לא אמר לו שהלחיצה שלו מהודקת וחזקה מדי.

אני יכול לסיים את הסיפור בסוף אחר?

 

[מלפפון]

אני יכול לסיים את הסיפור בסוף אחר?

בשמחה.
אבל לא תחדשי כאן כלום.
כי כולם נותנים סיכוי כזה לילד כזה. אז מה החידוש?

 

[תמי פ]

כמה שינסו להסביר לי, עד עצם היום הזה אני לא מבינה למה רק בק"ס הרישום פתאום מתפוצץ.

 

[מלי.]

הסיבה פשוטה מאוד יש מס' ישיבות שמתחילות את הרישום מתחת לפני השטח, וכששאר הישיבות מגלות הם נלחצות על הרישום שלהם וכך העסק מתפוצץ.

 

[nori]

שומרת בירכתי מוחי את האשכול,
בע"ה לעוד כמה שנים שאצטרך לשלוף את המידע ולהשתמש בו,
אם לא יגלו לי מבחוץ..

במידה ויש לך ילד מגיל שלוש ומעלה, ממליצה לך להשתמש במידע כבר מעכשיו.
מעורבות עם הצוות החינוכי (מהגנן ועד למנהל) בריאה וחיונית בכל גיל, והיא גם תסיע ביום פקודה.

 

[yonatanr]

בשמחה.
אבל לא תחדשי כאן כלום.
כי כולם נותנים סיכוי כזה לילד כזה. אז מה החידוש?

נכון, אני לא אחדש, כי לא סתם 'כולם נותנים סיכוי כזה לילד מסוג זה', אבל דוקא בגלל זה, אני אמשיך את הסיפור כמו שקורה פעמים רבות, ואתן את זווית הראיה המנוגדת.

 

[yonatanr]

המנהל עמד על שלו: "הרב, זו השגת גבול. אנחנו מוסד פרטי ולא חייבים לקבל אף אחד".
מר אבני רקע את הכסא לפניו בכח: "מוסד פרטי או לא. הבן שלי יהיה כאן. אתה לא רוצה לדעת מה קרה למי שאמר לי לאחרונה 'לא'".
המנהל בהה בו בהלם, ומר אבני התרכך: "תראה אדוני המנהל. אתה מסתכל עליי בעיניים עקומות. אני רואה את זה. אני מכיר כאלו עיניים. אבל כאן אין לך ברירה. זה משהו שאני עומד עליו. נכון שהבנאדם האחרון שאמר לי לא, גמר באופן לא נעים, וונכון שאתה בטח לא רוצה לקבל ילד שאבא שלו ידוע ברחוב בקטע שלילי, ואנשים מפחדים להגות את השם שלו, אבל הבן שלי לא כמוני. הוא ילד צדיק, אתה תרווה ממנו נחת. בכל אופן, אני מוכן לקנות לו את כל הספרים שידרשו בשביל שיוכל ללמוד כמו בנאדם. רק תנו לי רשימה ועוד היום אני הולך לקנות הכל".
המנהל אמר: "אדוני. אתה מתחיל כאן עם איומים. אני לא חושב שזה חוקי, וגם לא הולך ככה".
ואדון אבני הסביר: "זה נכון שאני מאיים, וגם הולך להגשים את האיומים. אתה יכול להתקשר עכשיו למשטרה ולומר להם על השגת גבול. אני יכול לחכות להם, אבל אומר לך שהם לא יגיעו אליי על כזה דבר. תגיד להם שלמה אבני ותבין. ואין לי זמן עכשיו לחכות הרבה מדי. תשלח עם הילד את רשימת הספרים שצריך ונקנה לו. ועכשיו אני הולך".

מר אבני הלך, והמנהל הורה למלמד: "נבדוק כבר מה לעשות. עכשיו תחזור לכיתה ותלמד כרגיל".
והמנהל ברר את הנושא, והבין שמשה אבני ילמד אצלו בחיידר בכל מקרה, כי ככה אבא שלו, שלמה אבני, החליט. אפילו שהחיידר שלו נחשב לטוב ביותר, כזה שאינו מקבל חלילה ילדים ממשפחות לא טובות, גם כאלו שיש בהן סרך של הסרך, והמנהל עומד בפני תחנונים של אבות שעומדים בפתחו ומורידים דמעות כמים כדי שהבן שלהם יזכה להתקבל למקום המובחר, אבל המנהל מסביר שאינו יכול לקבל כל אחד, כדי להשאיר אותו מובחר. וכעת אבני, שזו בכלל משפחה לא מוכרת בציבור יראי השם, ואפילו אי אפשר לעברת אותה בהסכמת האב ל'שטין' לשמל, מאייש את אחד הכסאות כאחד התלמידים.

וכך, בתחילת חודש אייר התווסף תלמיד חדש לתלמוד התורה. המשפחה שלו לא היתה מאנ"ש. היא גם לא הכירה את המושג.

החל מחודש אייר, תלמידי כיתה ז' בתלמוד תורה 'תורה לשמה', הפסיקו לשחק במשחקים בהפסקות.
אבל לא בגלל שהם 'חטפו התמדה' מיוחדת, להתחיל ללמוד בכל רגע פנוי, אלא בגלל סיפוריו של משה.
עם גילוי מלאי סיפוריו המרתקים של משה הכריזמטי, עם משלב לשונו הייחודי, ההתגודדות סביב שולחנו הפכה לדבר שבשגרה.
הוא סיפר בהתלהבות על ה'קליפ המגניב שהוא ראה באייפון של אבא', על גירושיהם הצפויים של דודו ודודתו בגלל סיפור מכוער, שנחסוך כאן מיושבי הפורום, על משחק הכדורגל האחרון של 'גמר אליפות הליגה', ובכלל, על הסדרה המהממת האחרונה שהוא צפה בה אצל סבא וסבתא, ש'אתם לא מבינים איזה מרגש זה היה, אתם חייבים לראות את זה'.
---
כשבשנה הבאה רק תשעה תלמידים נרשמו ל'מכינה' של תלמוד תורה 'תורה לשמה', ונרשם מעבר המוני של תלמידים לתלמוד תורה המתחרה, ונפתח חיידר חדש 'לבני אברכים בלבד', אף אחד לא התפלא.
גם המנהל לא.
נכון, היה לו תירוץ טוב. איימו על חייו.
אבל עם תירוצים לא קונים במכולת.

 

[אני וביתי]

מותר, כל עוד ילדים שאין להם ויטמין פי, ולא יושבים על זרי הדפנה כמו הילדים שלכם,
לא יפגעו מזה.

אןם הם יפגעו, לא שווה שיהיה סגנון!
פשוט לא.
אז תלמדו חלילה עם תלמידה פתוחה יותר. רח"ל.
תכירו סוגים נוספים.
אבל לא תרגישו אשמים אם היא תישאר בבית ותתגלגל לרחוב.

לא עברתי על כל האשכול

אבל זה הרגיז אותי בטרוף!!!
אני מכירה משפחה מתחזקת אמא מליון דולר אבא כנ"ל.
הצליחו אחרי הרבה תפילות דחיפות ותחנונים לדחוף את הבת לסמינר טוב. אני גרה לידם ורואה את מה שלא רואים בסמינר
חברות מגיעות אליה הביתה ובבית כן בית מקסים מיוחד אבל מסתובבים שם בני משפחה מורחבת -חילונים! ואני רואה את החברות -בנות משלנו בכיתה יא מתרוצצות וצוחקות עם הבן דוד החילוני בן 18!!!כמובן המכשירים שעוברים בין הידיים של החברות (בגיל הזה מאוד אוהבים למצוא חן בעיני מי שלא משלנו ) וצריך להראות לו שאני מנצחת במשחק .
אוי השם ירחם זה כואב ואני שומרת על עצמי לא לגשת לסמינר ולספר כי השכנה האמא אישה מדהימה צדיקה צנועה! ואני ודעת כמה מלחמות עולם עברה בשביל להכניס את הבת.


אז כן אם אתם רוצים אזורי ולהכיר דפוסי חיים שונים וכל המילים המודרניות אז כן זה על חשבון הילדים שלנו!!! ואיו סיבה בעולם למכור ערכים של בית לטובת ילד שלא קיבלו מסיבות מוצדקות!!!
לא רוצה להכאיב אבל כן לעורר אתם רוצים להיכנס למוסדות טובים בואו נראה אתכם עושים משהו קטן בשביל הילד שלכם! ולא כמו האמהות שלוקחות מחברה פאה בשביל אסיפת הורים.
נב- הסיפור על בחורת הסמינר אמיתי לחלוטין! וחוזר על עצמו יום יום.
גם היום במצב הביטחוני והחופש הכפוי היווה סיבה למפגש בבית החברה הן של החברות והן של .....

אשמח לא לקבל תגובות

 

[פרפר]

זה כבר לא הולך ככה היום.
בטח שלא בדחילו ורחימו או בסילודין, זה כיום נעשה בהחלטה של רגע. מהכא להתם והילד כבר שם

מי שגר במודיעין עילית כבר יודע שזו הצורה שרישום מתפוצץ. ואז פשוט מקדימים את התהליך של הבירורים לכיתה ז', וההחלטה היא לא של רגע. אם ההורים מאורגנים אז כשמגיע הפיצוץ כבר יש כיוון וזה לא נופל בבום.
בשנה שעברה הרב אולמן זצ"ל עמד בפרץ בצורה מאד חזקה והצליחו להחזיק מעמד עד אדר. מי יתן לנו תמורתו.

 

[תקוה]

אשמח לא לקבל תגובות

לא פיר עבור כל בעלי התשובה שמתרחקים ממכריהם שנותרו בעבר השני ושומרים על ילדיהם בציפורניים. לעשות כזו הכללה גורפת,

אם יש כזו משפחה שואלים רב מה מותר להגיד לסמינר ולהורי החברות.
מדובר הרי בדיני נפשות ממש.

 

[מלפפון]

החל מחודש אייר, תלמידי כיתה ז' בתלמוד תורה 'תורה לשמה', הפסיקו לשחק במשחקים בהפסקות.
אבל לא בגלל שהם 'חטפו התמדה' מיוחדת, להתחיל ללמוד בכל רגע פנוי, אלא בגלל סיפוריו של משה.
עם גילוי מלאי סיפוריו המרתקים של משה הכריזמטי, עם משלב לשונו הייחודי, ההתגודדות סביב שולחנו הפכה לדבר שבשגרה.
הוא סיפר בהתלהבות על ה'קליפ המגניב שהוא ראה באייפון של אבא', על גירושיהם הצפויים של דודו ודודתו בגלל סיפור מכוער, שנחסוך כאן מיושבי הפורום, על משחק הכדורגל האחרון של 'גמר אליפות הליגה', ובכלל, על הסדרה המהממת האחרונה שהוא צפה בה אצל סבא וסבתא, ש'אתם לא מבינים איזה מרגש זה היה, אתם חייבים לראות את זה'.
---
כשבשנה הבאה רק תשעה תלמידים נרשמו ל'מכינה' של תלמוד תורה 'תורה לשמה', ונרשם מעבר המוני של תלמידים לתלמוד תורה המתחרה, ונפתח חיידר חדש 'לבני אברכים בלבד', אף אחד לא התפלא.
גם המנהל לא.
נכון, היה לו תירוץ טוב. איימו על חייו.
אבל עם תירוצים לא קונים במכולת.

זה הסיפור השישן שתמיד שמענו.
כי הרי בני תורה הידלדים שלהם אף פעם לא מתקלקלים חלילה,
ומעולם לא ראו אייפון בשום מקום,
ואין להם דודים שהתגרשו חס וחלילה רחמנא לצלן.
ואין להם מחשב בבית, והם אפילו לא יודעים מה זה.

אז הגיע הזמן להבין שהעולם האוטופי שכולם רוצים להכליל בו את כולם,
כבר הרבה יותר מורכב, ומשום מה לאף אחד אין ביטוח.
והכי חכם זה לקרב חוזרים בתשובה, ואז לסרב לקבל את ילדיהם,
כי בטח יש לאבא אייפון.

די. גדלנו מאז.
חלס.

 

[גלבוע]

לא פיר עבור כל בעלי התשובה שמתרחקים ממכריהם שנותרו בעבר השני ושומרים על ילדיהם בציפורניים. לעשות כזו הכללה גורפת,

אם יש כזו משפחה שואלים רב מה מותר להגיד לסמינר ולהורי החברות.
מדובר הרי בדיני נפשות ממש.

תודה, תקוה.

 

[גלבוע]

לא עברתי על כל האשכול

אבל זה הרגיז אותי בטרוף!!!
אני מכירה משפחה מתחזקת אמא מליון דולר אבא כנ"ל.
הצליחו אחרי הרבה תפילות דחיפות ותחנונים לדחוף את הבת לסמינר טוב. אני גרה לידם ורואה את מה שלא רואים בסמינר
חברות מגיעות אליה הביתה ובבית כן בית מקסים מיוחד אבל מסתובבים שם בני משפחה מורחבת -חילונים! ואני רואה את החברות -בנות משלנו בכיתה יא מתרוצצות וצוחקות עם הבן דוד החילוני בן 18!!!כמובן המכשירים שעוברים בין הידיים של החברות (בגיל הזה מאוד אוהבים למצוא חן בעיני מי שלא משלנו ) וצריך להראות לו שאני מנצחת במשחק .
אוי השם ירחם זה כואב ואני שומרת על עצמי לא לגשת לסמינר ולספר כי השכנה האמא אישה מדהימה צדיקה צנועה! ואני ודעת כמה מלחמות עולם עברה בשביל להכניס את הבת.


אז כן אם אתם רוצים אזורי ולהכיר דפוסי חיים שונים וכל המילים המודרניות אז כן זה על חשבון הילדים שלנו!!! ואיו סיבה בעולם למכור ערכים של בית לטובת ילד שלא קיבלו מסיבות מוצדקות!!!
לא רוצה להכאיב אבל כן לעורר אתם רוצים להיכנס למוסדות טובים בואו נראה אתכם עושים משהו קטן בשביל הילד שלכם! ולא כמו האמהות שלוקחות מחברה פאה בשביל אסיפת הורים.
נב- הסיפור על בחורת הסמינר אמיתי לחלוטין! וחוזר על עצמו יום יום.
גם היום במצב הביטחוני והחופש הכפוי היווה סיבה למפגש בבית החברה הן של החברות והן של .....

אשמח לא לקבל תגובות

אם את ממש דואגת לאמא הזו, ואכפת לך בטובתה, אז אל 'תתאפקי לא לדבר עם הסמינר' אלא פשוט תדברי איתה, ישירות.
תגידי לה שזה בעייתי מבחינה חרדית שבנות פוגשות את הבן דוד של החברה,
תסבירי לה שלא מקובל משחקים בטלפון - אפילו אם בבית החברה צופים בתכנים יותר בעייתיים במחשב הביתי,
ושתשתדל לשים לב שלא יהיו מפגשים בלתי מוצלחים שכאלו.

 

[בנימין41]

אני שומרת על עצמי לא לגשת לסמינר ולספר...

לא לספר זו רשעות ואכזריות!
לא תעמוד על דם רעך!

 

[הוגה]

ואיך מסברים למה רק משהו מסוים הוא טוב?

אני מסכימה עם זה שצריך שיהיה סגנון מסוים ושאיפה.
אבל את זה אפשר להחליט בצוות ההיגוי של הישיבה, ולראות איך מביאים את התלמידים לשאיפה הזו ולבנות אותם.

למשל כשאני מקימה ביס אני מחליטה אם אני רוצה בנות קירוב או חרדיות, חסידי או ליטאי ספרדי.
נניח הקמתי ביס ליטאי ומגיעה חסידית. והחלטתי לא לדחות אותה אלא להגיד לה:
אצלנו לא מדברים אידיש (נניח).
או אצלנו אסור ללכת עם צמה רק קוקו.
אם זה מתאים לה, היא תישאר, ואם אסביר לה למה צמה לא טובה ורק קוקו, היא גם תרצה מעצמה ללכת עם קוקו.
אבל אם אגיד לה מראש: את לא מתאימה לנו, ואקטלג אותה. אני לא נותנת לה סיכוי.

אם תגיע ילדה חילונית שעלולה לקלקל את הכיוון שאני מביאה אליו, זה כבר משהו אחר.
אבל אם חיידרים מסרבים לקבל מודרניים, ונמצא שם מודרני רק כי הוא הבן של התורם, מה זה אומר? שפתאום אין ערכים והשקפה?[/

 

[חרש עץ]

ביקרתי לפני כמה שנים בבית של בעלי תשובה צדיקים מופלגים משכמם ומעלה.


בנם בן ה12 ישב על הספה בסלון ובידיו גיליון 'ידיעות אחרונות', פתוח בעמוד שלא ארחיב מה רואים בו.
הערתי את תשומת ליבה של אמו הצדקנית, שמיד חטפה לו את העיתון מהידיים וזרקה לפח בחוץ.
שאלתי אותה איך זה נכנס הביתה? היא אמרה שגיסה החילוני קפץ לביקור לפני כן, הוא 'הביא אתו עיתון', והיה לה לא נעים לומר לו שלא יכניס את זה.

----------

דווקא הסוף של הסיפור שונה מאד. אותו בן וגם אחיו לומדים כיום בישיבות הטובות ביותר שקיימות, הם לא היו צריכים להלחם על כלום, הרשמים של הישיבות הפכו את העולם כדי לשכנע אותם להגיע, ממש כל עולם הישיבות רבו עליהם, ובצדק.

מה המסר? שאלה טובה.