רק קומיקס??

[תקוה]

נו, מה הרווחת בכסף שהוצאת על הפליימוביל? אפילו שקט וסדר לא... אצלי אותו דבר רק בלי הפליימוביל.

בלי הפליימוביל הן לא היו מגיעות לזה. ולכן אני נהנית ממנו ושמחה שקניתי אותו.
אישית, אני לא מחפשת בית שקט ומסודר - כיף לי בבית בלגן - זאת ההוכחה הכי טובה שיש ילדים בבית תודה לקל והם בריאים ושמחים ומשתוללים. מליון פעמים להודות!

 

[userit]

לטענה כי קומיקסים הם רדודים אני מוחה!
יש ספרי קומיקס מקסימים ועשירים בידע עולם, ונותנים מקום גם לדמיון... דוגמאות? יש הרבה! והנה כמה מהם.
רבי עקיבא- מירי וינרב ציירה.
אביגדור, אותי הוציא משם, נקודות של אש, חומדי הארצות, הכובשים- שירי כהן ציירה
המלך שלומאי- רפי רפי אחד מכאן צייר.
ספרי אלי וגולד
ויש עוד...
אבל ברור גם שיש הרבה רדודים, והם עיקר הנתח הזה בשוק.
אבל כששולחים חלד לקנות ספר ויודעים שהוא יקנה קומיקס, אפשר לפחות לכוון אותו לספר טוב...

מסיון, ילד שאוהב לקרא יעזב את הקומיקס כמנה עיקרית וישאיר לו אותו לקינוחים. אבל כמו שאנו אוהבות לנשנש גם הילדים אוהבים לקרא קומיקס...

עיתון שלם של קומיקס יש כבר שתים.
להפוך עיתון סיפורי לקומיקס זה כבר זלזול באינטלגנציה של הילדים, שלא לדבר על ההסכמים עם הסופרות ועל כך שהן נתקעו באמצע סיפור או סדרה שזה עצמו שווה דיון בנפרד. (הדבר היחיד שאולי נרוויח שהסיפורים הטובים ייצאו כספרים מהר יותר...)

אני מקווה שהעיתון יתפוס את עצמו ויחזיר עטרתו ליושנה.
ועוד יותר אני מקווה שזה לא יגרור עיתונים אחרים....
מי ישפיע על השינוי הזה? אנחנו, אלא מה, בכספינו ומכתבינו לעיתונים... בדעת הקהל שנרים...

אז באלי וגולד יש ציטוטים הלכתיים , מהמקורות וקצת ידע היסטורי. לא חושבת שזה הופך את הספר למעשיר. ספר קריאה טוב אמור לספק הרבה יותר מזה.
חוץ מזה, העובדה שיש כמה ספרי קומיקס מוצלחים אינה סותרת את העובדה שישנם הרבה גרועים כי הנחת המוצא היא שקומיקס קונים בכל מקרה. זה כמו שפרסומות עושות לפעמים שימוש בקריקטורה. לרב גרועה, מכיון שההנחה שלהם היא שעצם הקריקטורה תמשוך את העין . (הנחה שגויה, אם הקריקטורה לא מוצלחת אנשים לא מתרשמים ובזים לפרסום).

 

[RacheliArt]

לטענה כי קומיקסים הם רדודים אני מוחה!
יש ספרי קומיקס מקסימים ועשירים בידע עולם, ונותנים מקום גם לדמיון... דוגמאות? יש הרבה! והנה כמה מהם.
רבי עקיבא- מירי וינרב ציירה.
אביגדור, אותי הוציא משם, נקודות של אש, חומדי הארצות, הכובשים- שירי כהן ציירה
המלך שלומאי- רפי רפי אחד מכאן צייר.
ספרי אלי וגולד
ויש עוד...
אבל ברור גם שיש הרבה רדודים, והם עיקר הנתח הזה בשוק.
אבל כששולחים חלד לקנות ספר ויודעים שהוא יקנה קומיקס, אפשר לפחות לכוון אותו לספר טוב...

מסיון, ילד שאוהב לקרא יעזב את הקומיקס כמנה עיקרית וישאיר לו אותו לקינוחים. אבל כמו שאנו אוהבות לנשנש גם הילדים אוהבים לקרא קומיקס...

עיתון שלם של קומיקס יש כבר שתים.
להפוך עיתון סיפורי לקומיקס זה כבר זלזול באינטלגנציה של הילדים, שלא לדבר על ההסכמים עם הסופרות ועל כך שהן נתקעו באמצע סיפור או סדרה שזה עצמו שווה דיון בנפרד. (הדבר היחיד שאולי נרוויח שהסיפורים הטובים ייצאו כספרים מהר יותר...)

אני מקווה שהעיתון יתפוס את עצמו ויחזיר עטרתו ליושנה.
ועוד יותר אני מקווה שזה לא יגרור עיתונים אחרים....
מי ישפיע על השינוי הזה? אנחנו, אלא מה, בכספינו ומכתבינו לעיתונים... בדעת הקהל שנרים...

רבי עקיבא-ברכה מן ציירה.

 

[userit]

לא נעים לי להגיד, כמה לא פופולרי זה יכול להשמע. אבל לא קונה פליימוביל. יקר בטירוף, ולא מפתח כלום בעיניי. בתור ילדים היינו משחקים בלגו, היה את חווית הבניה התכנון והפירוק. אגרנו כמויות של חוברות הוראות וחלקים וחלקי חלקיקים. בפילימוביל לא עושים כלום חוץ מדמיון. מזיזים דמויות מכאן לכאן. הילדים שלי מגיל שנה + משחקים בכל משחקי ההרכבה הקיימים ונהנים לתכנן. בשביל להעשיר את הדמיון הם ממילא לא משחקים בבובות ובמכוניות אלא סוחבים לי חצי בית והופכים אותו לאתר בנייה... (אמא, תביאי לי קופסא כזאת! וכוס חד פעמית! ומזרק! ופלסטר! אני רופא!) פלימוביל בעיניי סותם את הראש. בדיוק כמו קומיקס.

חשבתי שבעלי היחיד שחושב כך.... טוען שפלימוביל זה לטיפשים ומעריץ לגו. אבל אני חושבת שזה לא מתאים לכולם. יש ילדים שלא אוהבים/לא מסוגלים לבנות מאפס.

 

[לבן]

חשבתי שבעלי היחיד שחושב כך.... טוען שפלימוביל זה לטיפשים ומעריץ לגו. אבל אני חושבת שזה לא מתאים לכולם. יש ילדים שלא אוהבים/לא מסוגלים לבנות מאפס.

מנסיון, במקרה של הנגשה של משחקי הרכבה מגיל צעיר - אפילו ילדים מאד לקויי קשב וריכוז או מוסחים לומדים לבנות ולהינות מזה.
לעומת זאת, גם ילדים מאד מאד יצירתיים שתספקי להם פלימוביל ומשחקים אלקטרוניים מגיל 0 - ילמדו בסוף לא להזיז את הראש ואת הידיים. ולא לחשוב בכלל. ( ברצינות, דודה זקנה אחת קנתה לנו משחק של רכבת שנוסעת על מסלול ועולה ויורדת ומצפצפת. הכל בעצמה. אחרי יומיים הילדים כבר לא יכלו לראות אותה יותר. משעמם נורא!)

שוב, זה תקף בעייני גם לגבי קומיקס. יש לי יצר הרע לתת לקורא הצעיר שלי ספר קומיקס מסויים, ואני עוצרת את עצמי בכח. הוא נהנה לקרוא ועוד לא מכיר קומיקס. בגיל צעיר, בפרט בשנים של ראשית הקריאה, (עד כיתה ג' בערך) הכל עניין של מה שההורים מנגישים לילד.

 

[userit]

מנסיון, במקרה של הנגשה של משחקי הרכבה מגיל צעיר - אפילו ילדים מאד לקויי קשב וריכוז או מוסחים לומדים לבנות ולהינות מזה.
לעומת זאת, גם ילדים מאד מאד יצירתיים שתספקי להם פלימוביל ומשחקים אלקטרוניים מגיל 0 - ילמדו בסוף לא להזיז את הראש ואת הידיים. ולא לחשוב בכלל. ( ברצינות, דודה זקנה אחת קנתה לנו משחק של רכבת שנוסעת על מסלול ועולה ויורדת ומצפצפת. הכל בעצמה. אחרי יומיים הילדים כבר לא יכלו לראות אותה יותר. משעמם נורא!)

שוב, זה תקף בעייני גם לגבי קומיקס. יש לי יצר הרע לתת לקורא הצעיר שלי ספר קומיקס מסויים, ואני עוצרת את עצמי בכח. הוא נהנה לקרוא ועוד לא מכיר קומיקס. בגיל צעיר, בפרט בשנים של ראשית הקריאה, (עד כיתה ג' בערך) הכל עניין של מה שההורים מנגישים לילד.

מעניין אותי לשמוע אילו משחקי הרכבה את מספקת לבני שנה?

 

[bracha]

וגם לא נגענו בזה שברוב הקומיקסים אין נשים בכלל!!!! מזה אני בכלל מפוצצת.
אני לא מבינה איך ילדים לא עולים על זה, שמשפחה שלמה יושבת בשולחן שבת / יוצאת למסע / בורחת מהגויים בלי האמא, בלי הבנות.
מה, איפה האמא? השארתם אותה לטיפול של הכומר? היא לא צריכה לברוח מהמלחמה? החבאתם אותה ולא גילתם לנו?

מה? למה?
אני לא מסוגלת להבין את זה.

מה הסיפור לצייר אמא? למה ילד אסור לו לראות אמא מצויירת, ומותר לו לראות אמא במציאות?
לא מדברת על ילדות, שזה בכלל אין בעיה. למה לא להוסיף אותן לסיפור?

 

[לבן]

מלפפון . זה לא ש"יש לך ילדים יצירתיים" יצירתיות היא תכונה מולדת - ילד נולד יצירתי מאד! ואפשר להחליט האם לפתח או לדכא את התכונה הזאת.
גם אמא שרוצה שילדיה יקראו ספרים כמו שהיא קראה בילדותה, יכולה לגרום לזה בהרבה דרכים. (לדוגמא, להקריא לילד סיפור עד אמצע המתח ואז להשאיר לו לקרוא לבד... ועוד הרבה).

נזכרת עכשיו בסיפור החדש של מיה קינן בקטיפה. על האמא היצירתית והחוויות שהיא יוצרת לילדיה.. אלופה.

 

[לבן]

מעניין אותי לשמוע אילו משחקי הרכבה את מספקת לבני שנה?

בגיל 9 חודשים בנו אצלי בצינורות (הגדולים. מהסוג שקונים בשקית ב20 שקלים). בגיל שנה במגה בלוקס גדולים. קוביות. גיל שנה וחצי קליקסים רכים (גם מהסוג המתכלה- הפשוט, לא המקוריים). סברס. התחלה של פאזלים עם מעט חלקים. ועוד מחקי הרכבה דומים. דווקא הזולים יותר קלים יותר לבנייה. אם אשלח לך מה שהתינוקת שלי בונה היום (מגנטים, היא מטורפת על זה. למדה איך זה מתחבר ולא נופל.) בגיל שנתיים -תתעלפי. בגיל 3 אפשר ללמד ילד עם סבלנות לבנות במקליקונים וגם לנעול. לשבת על פאזלים. (היום אנחנו אוחזים ב100 חלקים וזה כבר לא רלוונטי. הם בונים בכמה דקות).

 

[תקוה]

מנסיון, במקרה של הנגשה של משחקי הרכבה מגיל צעיר - אפילו ילדים מאד לקויי קשב וריכוז או מוסחים לומדים לבנות ולהינות מזה.
לעומת זאת, גם ילדים מאד מאד יצירתיים שתספקי להם פלימוביל ומשחקים אלקטרוניים מגיל 0 - ילמדו בסוף לא להזיז את הראש ואת הידיים. ולא לחשוב בכלל. ( ברצינות, דודה זקנה אחת קנתה לנו משחק של רכבת שנוסעת על מסלול ועולה ויורדת ומצפצפת. הכל בעצמה. אחרי יומיים הילדים כבר לא יכלו לראות אותה יותר. משעמם נורא!)

שוב, זה תקף בעייני גם לגבי קומיקס. יש לי יצר הרע לתת לקורא הצעיר שלי ספר קומיקס מסויים, ואני עוצרת את עצמי בכח. הוא נהנה לקרוא ועוד לא מכיר קומיקס. בגיל צעיר, בפרט בשנים של ראשית הקריאה, (עד כיתה ג' בערך) הכל עניין של מה שההורים מנגישים לילד.

צודקת.
ולכן ת גם לא מציעה גלידות וממתקים לילדים? עד איזה גיל את מצליחה?

אני נותנת לבת שלי לקרא מכל הסוגים. בסוף היא הכי אוהבת ספר לא קומיקס אבל כשיש לה רק כמה דקות היא קוראת קומיקס

 

[לבן]

צודקת.
ולכן ת גם לא מציעה גלידות וממתקים לילדים? עד איזה גיל את מצליחה?

אני נותנת לבת שלי לקרא מכל הסוגים. בסוף היא הכי אוהבת ספר לא קומיקס אבל כשיש לה רק כמה דקות היא קוראת קומיקס

דבר ראשון אני אכן לא מציעה גלידות וממתקים על הבסיס שמקובל בבתי השכנים. ואני לא ממתיקה להם את הפירות בגיל ארבעה חודשים בסוכר או בביסקוויטים. הם מתרגלים לאכול כמו גדולים ולקבל ממתקים של גדולים בשבת, בהחלט. ומפתחים חוש טעם בוגר והגיוני שלא מבוסס רק על סוכר- קטשופ- ביסקוויט (בחיים לא היה אצלי בבית מרמלדות, סוכריות על מקל או דברים דומים).
באותה מידה אני משתדלת לא להציע עכשיו ספרי קומיקס. אני בפירוש אספק להם אם ידרשו- אבל לתת לילד בגיל 6/7 קומיקס בלי שהוא ביקש, זה בעיניי בדיוק כמו אמא שנותנת לילד בן חצי שנה חבילת במבה או גרבר, כשהיא יכולה לטחון את הפירות בבית בעצמה ולהסמיך אותם בטחינה גולמית. היא פשוט הורסת לו את חוש הטעם. זה הכל.

 

[bracha]

אני לא חושבת שאפשר למנוע מילד לקרוא קומיקס, וגם לא צריך.
בכלל, מותר לילד ליהנות סתם, לקרוא לכיף, אפילו בלי רמה, אפילו בלי מוסר השכל. מותר לו, סתם בשביל הכיף, בשביל ליהנות. לא הכל צריך להיות רוחני, או מעשיר ידע. (כמובן, לבדוק שספר נקי ולא יכול להזיק לילד ח"ו).

השאלה היא המינון.

הבת שלי מביאה מהספריה ספרים, אני מרשה לה, קומיקס אחד וספר רגיל אחד.
בהתחלה היא התעצבנה עלי, היום זה כבר מגיע מצידה, הקומיקס נגמר מהר מאד, וספר קריאה, זה מעסיק אותה יותר זמן.
היא גם למדה להנות מהקריאה, ומהחוויה של הדמיון.

 

[bracha]

דבר ראשון אני אכן לא מציעה גלידות וממתקים על הבסיס שמקובל בבתי השכנים. ואני לא ממתיקה להם את הפירות בגיל ארבעה חודשים בסוכר או בביסקוויטים. הם מתרגלים לאכול כמו גדולים ולקבל ממתקים של גדולים בשבת, בהחלט. ומפתחים חוש טעם בוגר והגיוני שלא מבוסס רק על סוכר- קטשופ- ביסקוויט (בחיים לא היה אצלי בבית מרמלדות, סוכריות על מקל או דברים דומים).
באותה מידה אני משתדלת לא להציע עכשיו ספרי קומיקס. אני בפירוש אספק להם אם ידרשו- אבל לתת לילד בגיל 6/7 קומיקס בלי שהוא ביקש, זה בעיניי בדיוק כמו אמא שנותנת לילד בן חצי שנה חבילת במבה או גרבר, כשהיא יכולה לטחון את הפירות בבית בעצמה ולהסמיך אותם בטחינה גולמית. היא פשוט הורסת לו את חוש הטעם. זה הכל.

אם הילד עוד לא בגיל שהוא מבקש, אז בסדר, מקובל.
אבל אם הוא ביקש ואת מונעת ממנו, את רק מגבירה בו את הרצון ואת התשוקה.
ואז, כמה שתתני לו, זה לא יספק אותו. (גם בגלידה וגם בקומיקס).

מכירה אנשים מבוגרים שיש להם תאווה לממתקים וגלידות רק בגלל שאמא שלהם היתה מידי חכמה....

לתת לילד במינון הנכון, זה כמו לתת תרופה.
לא נתת בכלל, הילד לא בריא.
נתת יותר מידי הילד חולה.
הכל שאלה של מינון.

 

[אני לי]

אם הילד עוד לא בגיל שהוא מבקש, אז בסדר, מקובל.
אבל אם הוא ביקש ואת מונעת ממנו, את רק מגבירה בו את הרצון ואת התשוקה.
ואז, כמה שתתני לו, זה לא יספק אותו. (גם בגלידה וגם בקומיקס).

מכירה אנשים מבוגרים שיש להם תאווה לממתקים וגלידות רק בגלל שאמא שלהם היתה מידי חכמה....

לתת לילד במינון הנכון, זה כמו לתת תרופה.
לא נתת בכלל, הילד לא בריא.
נתת יותר מידי הילד חולה.
הכל שאלה של מינון.

אבל היא כותבת בפירוש שאם הילד מבקש היא נותנת לו...

לבן את כותבת את כל מה שהייתי רוצה לכתוב בעצמי, רק בצורה הרבה יותר טובה. תודה!

 

[bracha]

אבל היא כותבת בפירוש שאם הילד מבקש היא נותנת לו...

לבן את כותבת את כל מה שהייתי רוצה לכתוב בעצמי, רק בצורה הרבה יותר טובה. תודה!

וגם אני כתבתי בשורה הראשונה, שאם הוא לא מבקש אז אני מסכימה איתה.
אבל אם הוא כן מבקש אז ...

 

[מלפפון]

לבן,
קחי בחשבון שלא כל הילדים יודעים להעסיק את עצמם.
יש לי ילדים שלא יודעים להתעסק.
אני יכולה להביא להם פליימוביל עם קפלה ומכוניות, הם יפזרו אותם, יתעסקו 5 דקות,
וביתר הזמן ישתעממו.
לעומתם יש לי ילד שמאד מעסיק את עצמו. ולא צריך פליימוביל בשביל זה.
ילדה שלא העסיקה את עצמה כל ילדותה (יצאתי איתה לגינה רק בשבילה כבר בגיל 4 חודשים)..
יושבת וקוראת לי ספרים ועסוקה בהם שעות, עד שכדי לקרוא לה אני צריכה לשאול:
מי רוצה גלידה??
בקיצור, פליימוביל הוא עוד משחק דמיון של בובות, ואופציה נוספת למטרה החשובה של תעסוקת ילדים.
בבית הוריי היו הרבה משחקים חדשים שסבתא שלי לא יכלה להשאיר בחנות,
אבל תכלס הם עמדו בשורה ישרה בארון כי כל היום שיחקתי רק עם חברות.
מקסימום היינו משחקות בטאקי או ברמיקוב. רוב הזמן עבר על משחקים למטה, ובחורף- פטפוטים וזריקות כדור על חפים מפשע (בד"כ אחותה הגדולה של החברה הטובה שלי).

מה שאני מנסה לומר שהפליימוביל מגיע בעקבות צורך.
אז אם הילדים שלך לא צריכים, למה שסתם תקני? חבל להתחיל לאסוף אלף חלקים קטנטנים.
נח יותר בלי.
כשאין ברירה וזו תעסוקה שמעסיקה ילד שלא אוהב להתעסק עם משחקים אחרים- הפליימוביל מעולה.

וסתם ככה, יש היום כל כך הרבה דברים שאנחנו משתמשים ולא קריטיים.
האוכל שיש היום הוא עצום ורב לעומת מה שהיה לסבתא שלי.
אז מה? לא תקני בכלל תמרים כי לסבתא שלך היתה רק קובית סוכר וביצה אחת לשבוע?
יש לנו אפשרות ב"ה להנות מעולמו של הקב"ה, ואם יש אלמנטים שיכולים לעזור לנו, אין צורך להימנע.
אני קונה לעצמי מייבש כביסה ומשתמשת בו גם בקיץ.

 

[שלס]

כשהייתי ילד אהבתי לקרוא המון, ובלי סוף. כל מילה כתובה שהיתה בסביבתי עברה תחת עיני.
וזה לא סתר את העובדה שהדבר הראשון שקראתי בזרקור (כמו כל ילדי עם ישראל באותה תקופה) היה הקומיקס של רחמים.
זה היה כנראה המדור הכי אהוב בעיתון אצל כולם. האם הקומיקס בעיתון היה מיותר, כי אולי הוא יגרום לילדים לזנוח את הקריאה הרגילה? ברור לי שלא.
כמו בכל תחום בחיים, כל דבר מומלץ במינון הנכון. ותקחו גם בחשבון שבימינו המינונים השתנו ביחס למה שהיה לפני כמה שנים.

(ואולי רחמים זה לא דוגמא טובה, כי הטקסט שהיה שם בעמוד אחד, זה כמו שלש עמודי קומיקס היום)...

 

[מלפפון]

קומיקס בעיתון אינו מיותר!
הוא הכרחי במידה והיחס בין קומיקס לסיפורת רגילה עומד על 70% לפחות לטובת ספרות רגילה.

 

[א-ירושלמית]

מסכימה לגמרי בעניין הקומיקס שהשתלט על החיים.
סוג של ירידת הדורות. עצוב.

 

[פדואלה]

לבן,
משהו בדברייך מאוד המריץ אותי כעת לכתוב.
מסכימה עם דעתך ביותר!
ויכולה להעיד שבמשך עשרות שנים ראיתי הוכחות לדברים האלו שרשמת.
בכל עניין שהוא-
לא משנה מה הדור ומה החברה ומה כולם עושים.
מאוד משנה מה אתה מנגיש לילדים ומה בעיקר אתה מדגיש.
כולם אצלי תולעי ספרים, וקוראים(מגיל 7) בעיקר ספרים עבי כרס, אטלסים לילדים, ספרי העשרה, כל סוגי האינקציקלופדיה לילדים ולנוער, ספרים על ארצות, חיות, אומנות וכאלה, וגם המון ספרי ביוגרפיה על צדיקים, עשרות(!!) ספרים מכל העדות והחוגים על גדולי ישראל(3 מדפים שלמים רק כאלה) כי כזאת אני וכזאת היתה אמי וזה מה שהנגישה והדגישה לנו וכך המשכתי גם אני.
והקומיקס שהקטנה קיבלה לדמי חנוכה? - טוב, זה למיטה כשלא רוצים להתאמץ ולא אכפת להירדם בלי מתח.
כנ"ל עניין הבריאות והממתקים.
וכמובן גם המשחקים והפאזלים.
והעיקר זה הדברים הערכיים והרוחניים.
כשרואים ילד פצפון מברך לפני שאוכל, או ילד גדול יותר שרץ למצוא מניין באמצע משחק בגינה, נערה שיורדת להתפלל מנחה באמצע סרט מרתק. זה בדיוק מגיע מאותו מקום בעיניי.
האופן(שמחה-"איזה גדול אתה! כבר יודע לעשות פאזל כזה "ענק"??") והזמן(רוגע וכייף) שבו את מנגישה לילדים את הדברים האלו, הם אלה שיעשו את ההבדל.
אני באה לומר שאפשר כל דבר ללמד ילד, אם זה אכן חשוב לנו.
להתאמץ, להיות יצירתי, ולחשוב איך הילד/הנער ישמח לדעת ולרכוש עוד דבר שלא ידע עד כה או קניין שעדיין לא רכש אותו.
אגב,
גם בתפקידי כמורה, כשאת מעבירה את המקצוע שלך בכייף,מנגישה לבנות רמה גבוהה של חומר מקצועי, דורשת(מאחורי הגב) להתאמץ ולהצליח, את רואה את השמחה שלהן, כאשר הן מגישות עבודות גמר ברמה מקצוענית.

תצליחו מאוד וגמח"ט.