שבוע היחצ התורני של ספרי אור החיים

[אלי אלימלך]

**

ברשת אור החיים מצאו הזדמנות לחגוג שיווקית - עשור לספרי אור החיים. קצת איכזבו עם השיטה הבנאלית - מסיבת עיתונאים של עסקנים ומנהלי העיתונים (אם לא תבוא אין לך מודעות בחודש הקרוב) אבל סיימו אותה עם ראיונות ענק עם מנכ"ל הרשת.

בתחילה נתקלתי בראיון שקראתי ב'המודיע'. מוישה גוטמן סיפר סיפור אותנטי על הקמת הרשת עם רכישת חנות כושלת שפשטה את הרגל, על פריצות דרך שיווקיות שהרשת עשתה. על המודל שהיא שינתה בענף הספרים. מתוק מדבש ושפתיים יישק.

לאחר מכן רפרפתי בעיתון בקהילה - ו - אופס: גם כאן ראיינו את מנכ"ל הרשת. והפתעה נחמדה - לא מדובר בחומר הגלם של משרד היח"צ. אלא בראיון עם עריכה עצמאית לגמרי של כתב בקהילה. וכן במשפחה.

כן, זה שדרוג משמעותי לטובה. ניכר שמשרד היח"צ לא ויתר לעיתונים אלא הכריח אותם לערוך כל ראיון בעצמם. התוצאה מדהימה - במקום ראיונות עם משפטי "אור החיים ממשיכה להוביל" או "הצרכן יודע" והציבור החרדי מעריך את אור החיים" יש אשכרה חומר קריאה עסיסי. שאפו.

****

את הבדיחה הזו סיפרו גדולי ה'מגידים' ששמעו אותה מהסבא שלהם ששמע אותם מהסבא שלו עד לדורו של הערשלה האוסטרופולי שמשו של ר' ברוך ממעזבוז;

נכנס אדם לחנות כלים ובקשה מוזרה בפיו:

אני רוצה לרכוש סט כלים לחמותי שתחיה; אמנם יש לי 3 דרישות: 1) שהסט יעלה לי גרושים. 2) שחמותי תעריך אותי מאד על המתנה. 3) שחמותי לא תיהנה מהמתנה אפילו לא לרגע אחד.

הרהר לרגע בעל החנות ואמר: יש לי פתרון מצוין בשבילך. יש כאן בפינת החנות סט כלים מפואר ששבור לשנים. אין לי מה לעשות עימו. אארוז לך את הסט עם צלופן חגיגי תמורת כמה זלאטעס, ותבוא לקחת אותם לחמותך. כשתגיע לבית חמותך - תדפוק על הדלת, וכשהיא תפתח תפיל עצמך בכוונה על הריצפה עם הסט הארוז לנגד עיניה, וכך היא גם תחשוב שהשקעת עבורה סט כלים יקר, גם לא תיהנה מהסט השבור, וגם זה יעלה לך גרושים בודדים.

נשא הרעיון חן בעיני האיש. אמר ועשה. בא לדלת חמותו, דפק, נפל, ופתחו את האריזה.
אולם חשכו עיניו, העובד הטיפש של חנות הכלים ציפה מראש כל שבר ושבר בפני עצמו בצלופן

המגידים המשילו זאת לשאיפה להגיע למדריגה של 'לב נשבר'. צריך שיהיה לב נשבר - אבל לא כחפצא בפני עצמו.

***

והביקורת בשורות הבאות מגיעה דווקא על הצעד המדהים שעשו יחצ"ני אור החיים (כמדומני שזה 'אותנטי', אם מישהו יודע אחרת אשמח לשמוע).

הם הבינו שסיסמאות של "אור החיים ממשיכה להוביל" לא מביאות לכלום. ולכן הם הקפידו שהתוצר יצא אותנטי. עיתונאי. לא בררה.

אבל אליבא דאמת: אם אור החיים לא היתה המפרסם הכי גדול במגזר החרדי היה להם באמת כוח להוריד עיתון עיתון על הברכיים ולהכריח את המו"לים לכתוב את הראיונות בעצמם? לצערי התשובה היא - לא.

הפריסה הכה רחבה של הראיונות בשבוע אחד, הלוגואים המובלטים בראש העמוד, כשהכל צועק הוראות של משרד הפרסום הם תעודת עניות לאור החיים ומשרד היח"צ שלה. לצערי. אם לא יכולתם להביא לביבלה תוצרת עיתונאית כה מרתקת בלי נשק המדיה של אור החיים - זה אומר שאתם חוטאים למקצוע וחוטאים ללקוח.

אנא תתקדמו צעד אחד למעלה, יח"צ מכניסים רק כשצריך. יח"צ מכניסים רק אם הוא שווה את החומר העיתונאי שלו. יח"צ הוא לא תחליף לאינצ'ים של פרסום.

וכשהיח"צ מגיע באינצ'ים, כל שבר ושבר עטוף בצלופן בפני עצמו.

 

[y&m]

כל מילה.

מעבר לזה שבמחילה מכבוד כולם רשת אור החיים לא באמת מעניינת אותי ובמחילה גם לא סיפורי הקמתה ובלה בלה על עשורה.
כן מעצבן אותי שעמודים שהיו אמורים להיות חלק מעמודי הקריאה המעניינים שוב הופנו למה שמשתלם לעיתון.

 

[גוגלית]

אודה על האמת - כל העסק של היח"צ לא מדבר אלי בכלל,
(ומצדי שהאילמות הסלקטיבית הזו תימשך)
אבל נהנית לקרוא את הפוסטים שלך, מאד מדויקים וכתובים
יפה. אז שיהיה על יח"צ, העיקר שיהיה..